מאת איתן קלינסקי
אני לא אהיה עם הרוקעים ברגלים ומתופפים במצלתיים וברעשנים בבית הכנסת למקרא פסוק של התייהדות מתוך פחד ואימה.

מאת גדעון ספירו
אילו אני במקום שתי המפלגות, הייתי אומר את הדברים הבאים: חיזבאללה הוא לעתים ארגון טרור ולעתים תנועה פוליטית לגיטימית המשתתפת בממשלת לבנון.

מאת שמואל אמיר
זו הצביעות שביסוד "אלטנוילנד". שהרי לא מדובר בספר העוסק בדמוקרטיה, חרות או שוויון בעלמא, אלא בהקמת מדינה המתבססת על דיכויים ונישולם של הפלסטינים שאינם מופיעים בו כבני עם אלא, אם בכלל, כפרטים סיקופנטים (חנפנים) השרים שיר הלל לכובש.

מאת חיים ברעם
מותר ואף רצוי לתאר את המצב במערכת החינוך הישנה בצבעים קודרים; אבל עלינו לזכור שהמציאות "זורמת" לימים קשים הרבה יותר.

מאת דב חנין
התכנית שאושרה, בסופו של דבר, איננה תרגום של מצע חד"ש לשפה של החלטות ממשלה. אבל נכללות בהחלטה גם התחייבויות חסרות תקדים לצמצום אפליית הציבור הערבי בתקצוב.

מאת בנצי לאור
הויכוח על ציונות, עתיק כמו הציונות עצמה, הן בקרב היהודים והן בקרב הלא יהודים, תמיד היה מורכב וסוחף. אבל בעשורים האחרונים הדיון הפך רטורי וריקני ומשמש בעיקר כתפאורה למהלכים לא שקופים ומפוקפקים.

מאת אלי אמינוב
משרד החינוך, שעסוק זה שנים בהפרטה מטורפת של מוסדות החינוך הממלכתי, מגלה לפתע חשק לפעול בכיוון ההפוך ולהלאים את מוסדות החינוך המצוינים במגזר הפלסטיני.

מאת אילנה הרסטון-לוטן
אני חולקת על הסל בכך שהוא מבכה על היעדר זעם. יש זעם, רק שלזעם אין שפה. ובהיעדר שפה לא ניתן לנסח בצורה ברורה מהי הבעיה ולא לנסח אסטרטגיית פתרון.

מאת מירה ברק
את מי בעצם מברכים השלטים בכביש 6? נגיד, את יהודי ניו יורק? בטח. הם הרי חלק מבית ישראל. לעומת זאת, את תושבי טירה וטייבה – השלט מברך? ברור שלא.

מאת חיים ברעם

החברה הישראלית מחולקת, מנקודת ראות פסיכולוגית, לשני חלקים: הרועדים מפחד 24 שעות ביממה; המדחיקים את הפחד עד שהוא מתחיל להתבטא בחולשת הגוף, במחלות קשות, בסבל פיזי רב.

מאת אבשלום קווה

לאחר שנים של חיבוטים, תוכניות ומעורבות של גורמים נוצרים, עות'מאניים, יהודיים ובין לאומיים, יצאה הרכבת – מונח הנושא צליל מיתי, כדברי המשוררת, לאה גולדברג –לדרכה מיפו לירושלים ב-26 בספטמבר 1892. האגדה מספרת שמשימת מציאת תוואי הדרך, העוברת בנחלי שורק ורפאים, הוטלה על חמור שעשה עבודה מצוינת.