מאת ד"ר אלה בן הגיא

הנרטיב הפלסטיני הרואה בהם ילידים שהשלטון הישראלי גירש, דיכא והשפיל, נראה כמשקף באופנים מסוימים גם את החוויה של אפרו-אמריקאים והיספנים בארצות הברית.

מאת עמוס גבירץ

אם מנהיגי המערב לא יעשו זאת, אני קורא לאזרחי המערב- כל עוד הפלסטינים נוטשים את הטרור למען מאבק אזרחי לא אלים, עודדו אותם על ידי חיזוק מאבק ה-BDS, שהוא מאבק לא אלים ביסודו.

מאת גדעון ספירו

כמי שסבור שרק חרם על ישראל עשוי לגרום לקברניטיה לשקול מחדש את מדיניות הכיבוש, אני מכין במחסן דירתי תרמיל גירושים המכיל ציוד בסיסי למקרה שאגורש. האירוניה של ההיסטוריה היא, שהמדינה שתקבל אותי כמגורש מישראל, אם וכאשר – תהיה גרמניה הדמוקרטית, שפתחה את שעריה לפליטים.

מאת יונתן פלד
גם כל מי שמותח ביקורת על מדיניות ממשלתנו – ובייחוד על ההתנחלויות ועל דיכוי העם הפלסטיני, מוקע מיד כאנטישמי. הרי כל מי שאינו שטוף פרנויה עמוקה מבין שאין בכך כל היגיון. אז מהיכן זה בא?

מאת גדעון ספירו
הודעת האיחוד האירופי בדבר הטלת חרם על תוצרת ההתנחלויות ועל כל מוסד המשתף פעולה עם גופי או מוסדות מעבר לקו הירוק, הכניסה את ישראל לפניקה. שר הכלכלה נפתלי בנט ממפלגת המתנחלים "הבית היהודי" כינה את ההודעה "פיגוע כלכלי" ואילו אני סימנתי ביומני "וי" קטן.

מאת חיים ברעם
אם פרס היה באמת איש שלום הוא היה חוגג את קבלת ההחלטה הזו בפרהסיה ומאותת למתנחלים ולאוהדיהם שהבועה מתחילה להיסדק, ושאחרי שהרעל ינוקז ננשום כולנו אוויר נקי יותר. התגובות להחלטה האירופית הן שמתוות את הגבול בין אנשי שלום אמיתיים לבין אלה שנכנעו מזמן למתנחלים.

מאת גדעון עשת
הוויכוח סביב הודעת האיחוד האירופי על כוונתו לאסור העברת כספים ושיתוף פעולה עם גופים ישראליים הפועלים גם בשטחים עורר גל תגובות. כצפוי התגובות תואמות לחלוטין את עמדתו הפוליטית של המגיב. אלא שתוך כדי תגובה נפלטים שקרים, במיוחד כאשר הדובר הוא מהימין (במובן האמיתי של המילה – מהעבודה ועד הבית היהודי).