מאת עופר כסיף
ברוח 1984 של אורוול הצליחה השרה רגב לשכנע מיליונים שבערות היא כוח, ליברמן פועל כאילו מלחמה היא שלום, בנט מטיף שחירות היא בעצם עבדות, ומעל כולם נתניהו מצליח בכישורי רודן לטמטם את הציבור בהופכו את האמת לשקר ואת השקר לאמת.

מאת עמוס גבירץ
פעילי ימין קיצוני פועלים למניעת הופעת ארגון שמאל רדיקלי יותר – "יש גבול" – התומך בסרבני שירות שאינם מוכנים לשרת את הכיבוש. ברצוני לנסות להתמודד עם העניין בשלושה מישורים: הוויכוח הענייני בין שמאל לימין; גבולות הדמוקרטיה; גבולות הלגיטימיות של האמצעים במאבק.

מאת חיים ברעם
ניר ברקת, שהגיע ללשכת ראש העיר נישא על גלי התלהבות של הליברלים בעיניי עצמם, חותר עתה להחליף את בנימין נתניהו כראש ממשלה. לכאורה, השיקולים שלו הם כמעט הגיוניים. הוא מקווה שהשנאה השוצפת של ציבורים שלמים כלפי ביבי, תפעל בדיוק כמו האיבה לחרדים בעירנו.

מאת אהוד שם-טוב
מדובר בניסיון להשתיק קולות ביקורתיים תחת אמתלה שהטלוויזיה החברתית "חותרת תחת יסודות המדינה ונותנת במה לדה לגיטימציה של חיילי צה"ל". זאת לא הפעם הראשונה שהטלוויזיה החברתית מאוימת ע"י השלטונות. הפעם הסיבה נעוצה בסיקור של הטלוויזיה החברתית את משט הנשים לעזה.

מאת גדעון עשת
פרס היה איש ימין. רק ימין. ניתוח קצר של "הסכמי אוסלו" – המעשה הלכאורה שמאלי שלו – מלמד שזה בדיוק מתכון ימני. מה יש שם? התנתקות ישראל מניהול חייהם "האזרחיים" של מרבית תושבי פלסטין. והמשך טרטורם בכל תחומי חייהם מנימוקי ביטחון תוך שימוש בקרקע הריבון – כמה שזה מפתיע – רק למען יהודים.

מאת יוסי ברנע
כל תלמיד שנה ראשונה למדע המדינה יודע שהעם הינו הריבון, ושהפרלמנט המחוקק הוא גם נציג העם, כלומר בגדר שלוחה של העם. אולם בפועל הפך הפרלמנט לריבון, מה שמעלה, מדי פעם, הצעות לשינוי מערכת היחסים בין האזרחים לפרלמנט.

מאת חיים ברעם
מהיעדר סיבות אמיתיות לחגוג, אין לנו אלא לשמוח בחיים עצמם, בריטואלים שחוזרים על עצמם בכל שנה, באיזו רכות כמעט מוסיקלית הקיימת באוויר, בעיקר בעירנו. חשבון הנפש השנתי הוא, לעומת זאת, מיותר. לא קרה דבר משמעותי לא בעיר ולא במדינה.

מאת קלמן אלטמן
אין בכוונתי לערוך השוואות בין טרמפ וקלינטון, אלא בנושא אחד בלבד: מה היחס של כל אחד לנושא של מכה גרעינית ראשונה של ארה"ב נגד רוסיה, ולאפשרות של מלחמת עולם גרעינית?

מאת אורן שלמה
בשונה מתחום התכנון המרחבי וניהול הקרקע, מאז שנות ה-2000 בערך ניכרים תהליכים של מעורבות גוברת של מנגנוני המדינה והעירייה בתחומי אספקת שירותים אחרים בירושלים המזרחית.

מאת גדעון ספירו
השימוש המניפולטיבי במונח הטעון "טיהור אתני" שעשה ראש הממשלה בנימין נתניהו, בהקשר של פינוי מתנחלים מהגדה, כבר מכה בו ויכה בו, כנדרש ממי שעושה שימוש שקרי במושגים מעוררי זיכרונות היסטוריים.

מאת עפרה ישועה-ליית
מזמן לא נתקלנו באיש שרצח את הוריו וביקש רחמים כי הוא יתום. אבל אין יום שבו לא תשמע ישראלי מתלונן על "התדמית הגרועה" של מדינתו בתקשורת הבינלאומית, בלי להיות מוטרד כלל מכך שה"תדמית" היא צילום מצב שיצרה המדינה היקרה במו ידיה חסרות הרחמים והתבונה.