מאת גדעון ספירו
פייסל ידידי היה חוזר ואומר לי: היעד הגדול אליו אני חותר, הינו מדינה אחת מהים לנהר, מדינה חילונית דמוקרטית בה יחיו שני העמים בשוויון ואחווה.

מאת זוהיר רג'בי
בעיני המתנחלים, המקום הזה מיוחד כי הוא קרוב למקום הקדוש שלהם. גם בעיני זה מקום קדוש, אבל לא רק לעבודת האל – אלא כי הוא הבית, החיים, הזיכרונות והמשפחה שלי.

מאת גדעון ספירו
הילדים האלה חווים יום יום את הכיבוש, את העוני, את המתנחלים הפולשים לדירות שכונתם במטרה לנשלם, את היחס המשפיל להוריהם. האבנים הן ביטוי למלחמת השחרור שלהם מהכיבוש.

מאת חיים ברעם

דיברתי עם חבר אחר, שאמר לי שהוא מתאבל לא רק על אנשים ונשים שנפטרו, אלא גם על אבני הדרך בחייו שאבדו ללא שוב. הבנתי אותו היטב: הוא ירושלמי חילוני כמוני, ונוהג לנצור בנבכי זכרונו הדוהה והולך את קרעי הזיכרונות שליוו אותו במהלך חייו.

מאת חיים ברעם

במהלך טיול צהריים ארוך ונינוח ברחוב המלך ג'ורג' עמדתי לרגע ליד בית המרקחת החדש יחסית ונזכרתי בלוח המודעות הענקי שניצב שם בילדותי.

מאת חיים ברעם

אחרי השלג המתון יחסית השתררה בעירנו תחושת אכזבה, שמלווה את חובבי הכדורגל שבינינו אחרי תוצאת תיקו אפס בכדורגל. מהתגובות למדתי, שיש הרבה חובבי שלג בעיר, בעיקר תלמידים שמקווים שעוד יום לימודים יבוטל.

מאת חיים ברעם

לפני שבוע בדיוק החלטתי להניח לבחירות לכמה זמן, לפחות לשלושה שבועות. עייפתי לא רק מהטיעונים שכנגד, אלא גם מהטיעונים שלי עצמי. לכן ניסיתי לדחוק את מעשי העוול והעושק לקרן זווית. בתחילת השבוע עוד הייתי נחוש בהחלטתי לכתוב על נושאים אחרים.

מאת גדעון ספירו

שר הביטחון חתם על צו מעצר מנהלי נגד סאדק ג'ית תחת הכותרת "פעילות בטרור עממי". אצל שניכם לא יכול היה סאדק להגן על עצמו כי אינו יודע במה הוא מואשם, ורק אתם נחשפתם לחומר "הסודי" בהליך המקומם של מעמד צד אחד.

מאת חיים ברעם

כיום מבקש מאיתנו בנימין נתניהו לבלוע בלי מלת ביקורת את הצעדים הדרסטיים שהוא מבקש לנקוט בשכונות הערביות בעיר. לפחות מבחינתי, זה לא יקרה. יש להגן על כל תושב תמים דרך, גם אם הוא מאמין ששני הצעירים מג'בל מוכּאבר הקריבו את חייהם למען אל-אקצה.

מאת חיים ברעם

הכרתי אותו עוד מהגן, וגם מבית החינוך ע"ש חיים ארלוזורוב במבוא המתמיד במרכז העיר. הוא היה ילד לא בולט במיוחד, וקצת גמגמן. רשעותם של הילדים בכיתות הנמוכות לא ידעה גבולות. ניסיתי להגן עליו פה ושם, אבל לא באמת חיבבתי אותו.

מאת נג'מה עלי
זה קרה ברכבת הקלה בירושלים. ישבתי בשקט. צעקות נשמעו והרכבת נתקעה. מאות, אולי אלפים דפקו על החלון של הרכבת. מוות לערבים, צעקו. פחדתי.