מאת אילנה הרסטון-לוטן
הדרך היחידה להפסיק את הסחרור המתמשך, ממלחמה עקובה מדם אחת לאחרת, היא בעזרת החלטה בינלאומית להפסיק לאלתר להפיק אנרגיה מדלקי מאובנים. לא רק שיש בכך סיכוי סביר לפתור כמה קונפליקטים מתמשכים ברחבי העולם, אלא שיש סיכוי לעצור את הנזק הסביבתי הנגרם משינוי האקלים.

מאת עמוס גבירץ
פעילי ימין קיצוני פועלים למניעת הופעת ארגון שמאל רדיקלי יותר – "יש גבול" – התומך בסרבני שירות שאינם מוכנים לשרת את הכיבוש. ברצוני לנסות להתמודד עם העניין בשלושה מישורים: הוויכוח הענייני בין שמאל לימין; גבולות הדמוקרטיה; גבולות הלגיטימיות של האמצעים במאבק.

מאת איתן קלינסקי
השיר נכתב בשרב של חודש אוגוסט 2016, כשרעייתי ואני הצטרפנו לקבוצה קטנה של פעילים חברתיים, שרכשה טנקר של מים כדי לחלק מים במאהלי הבדואים בפסאיל בבקעה רותחת מחום. מאהלים הפרוסים למרגלות טרסות שוממות, שנבנו במשך מאות שנים, וכיום הן יבשות ודומעות בצימאונן למים.

מאת גדעון ספירו
אלוהים הוא אחד ההמצאות המתוחכמות ביותר שיצרו מספר בני אדם, בעלי חוש הומור מקברי. מאז שיצרו אותו, הצליחו לשטוף את האנושות באגדה על כוחו הבלתי מוגבל, על היותו יוצר היקום ובורא בני האדם.

מאת חיים ברעם
ניר ברקת, שהגיע ללשכת ראש העיר נישא על גלי התלהבות של הליברלים בעיניי עצמם, חותר עתה להחליף את בנימין נתניהו כראש ממשלה. לכאורה, השיקולים שלו הם כמעט הגיוניים. הוא מקווה שהשנאה השוצפת של ציבורים שלמים כלפי ביבי, תפעל בדיוק כמו האיבה לחרדים בעירנו.

מאת צילי גולדנברג
13 פעילות השלום שעל הספינה זייתונה רצו להביא מסר של שלום ותקווה לעם הפלסטיני ולהביא למודעות העולם את הסבל הבלתי יתואר של תושבי הרצועה והגדה המערבית שחיים תחת מצור וכיבוש צבאי ישראלי מזה עשרות שנים. ומה הייתה תגובתכם לפעילות השלום? אתם חטפתם אותן בלב ים בכח צבאי!

מאת גדעון עשת
פרס היה איש ימין. רק ימין. ניתוח קצר של "הסכמי אוסלו" – המעשה הלכאורה שמאלי שלו – מלמד שזה בדיוק מתכון ימני. מה יש שם? התנתקות ישראל מניהול חייהם "האזרחיים" של מרבית תושבי פלסטין. והמשך טרטורם בכל תחומי חייהם מנימוקי ביטחון תוך שימוש בקרקע הריבון – כמה שזה מפתיע – רק למען יהודים.

מאת חיים ברעם
לאבי היו מושגים הרבה פחות רומנטיים. בעיניו יחסם של החרדים לציונות ול"הגנה" היה חזות הכול. מסכת יחסי האהבה-שנאה שלו עם החרדים הייתה מסודרת ומנומקת, דבר דבור על אופניו. עוד לפני הימים הנוראים נהג לשיר בבית את "כל נדרי", וככל שחלפו השנים כך התרגש יותר.

מאת ח"כ איימן עודה
השתתפתי והייתי עד לכל רגע באירועי אוקטובר 2000 (אל-קודס ואל-אקצא) וכן בכל הימים שבאו אחרי. כתרומה צנועה בכדי לחשוף את הפשעים שקרו שם, במטרה לעודד את המאבק ולמען הזיכרון של הדורות הבאים, אני רוצה להציג בפני קוראי "הגדה השמאלית" את עדותי מאותם הימים, ללא כל עריכה או ריטוש.

מאת יוסי ברנע
כל תלמיד שנה ראשונה למדע המדינה יודע שהעם הינו הריבון, ושהפרלמנט המחוקק הוא גם נציג העם, כלומר בגדר שלוחה של העם. אולם בפועל הפך הפרלמנט לריבון, מה שמעלה, מדי פעם, הצעות לשינוי מערכת היחסים בין האזרחים לפרלמנט.

מאת חיים ברעם
מהיעדר סיבות אמיתיות לחגוג, אין לנו אלא לשמוח בחיים עצמם, בריטואלים שחוזרים על עצמם בכל שנה, באיזו רכות כמעט מוסיקלית הקיימת באוויר, בעיקר בעירנו. חשבון הנפש השנתי הוא, לעומת זאת, מיותר. לא קרה דבר משמעותי לא בעיר ולא במדינה.