מאת גדעון ספירו

נורי אלעוקבי הוא חברי. עשרות שנים הוא נאבק לחזור לאלעראקיב שם נולד. הוא מקפיד כל השנים להיעזר בשיטות לא אלימות. מאבקו האציל לא הציל אותו מאלימות המשטרה.

מאת חיים ברעם

אנחנו מחפשים בעלי ברית בכל מקום, גם בטייבה, גם בשדרות וגם בניו-יורק. אולי הגיע הזמן להקים בוושינגטון את שגרירות מחנה השלום. יש לנו חזון מלא אהבת אדם והגיע הזמן לבטא אותו בכל מקום.

מאת ראובן קמינר​

נניח שאנו רואים עין בעין עם מרצ את הפתרונות לשאלות חשובות רבות, אבל כאשר מרצ דבקה באסטרטגיה של הצטרפות לגוש של המחנה הציוני, מה טומן בחובו החיפוש הנואש אחר האחדות עם מרצ?

מאת יוסי ברנע

לא מספיק לעסוק בפוליטיקת הזהויות מבלי לעמוד על כך שהיא אנומלית מיסודה. אף אחד בקרב הפאנל החשוב לא טרח להסביר איך ניתן כיום לדבר על חברה, מדינה ואידיאולוגיה מכוננת, במונחים שונים זה מזה.

מאת חיים ברעם

מוזר לחוות את המכניזם החוזר שוב ושוב על עצמו בפוליטיקה הישראלית: כיוון שאין לאופוזיציה שום הצעה חלופית שלא לדבר על פילוסופיה לעומתית כלשהי, מתרכזים תמיד בפרטים הטכניים.

מאת אפרים דוידי

התארגנות, מאבק ותודעה מעמדית הם המרכיבים המרכזיים במאבק בניצול עובדים – גם בתופעה הקשה של העסקה קבלנית. יש לאסור כליל על העסקה קבלנית במשק הישראלי.

מאת גדעון עשת

אין באמת תחרות אלא למיעוט קטן של "צרכנים" שבאמת כלל לא זקוקים לאשראי. לאלה – העשירים ומיטיבי הכנסה – הבנקים דוחפים אשראי זול. כי זו טיבה של "תחרות" בבנקים: את המחיר הנמוך משלם העשיר ואת המחיר הגבוה – כל השאר. וככל שאתה עני יותר – כך המחיר עולה.

מאת אלי אמינוב

ירידת חשיבותה של ישראל במערכת האימפריאליסטית, מעמד שהוא יסוד קיומה, לא הודגשה, אך הביאה את בנימין נתניהו להכריז קבל עם ועולם כי ישראל איננה מתכוונת להכיר בהסכם או לפעול לפיו.

מאת חיים ברעם

נשק הגזענות משמש כלי בידי הממסד כדי להימנע מטיפול רדיקלי בבעיות חברתיות. השלטונות מצליחים להסית את כל העדות לאיבה הדדית, שמונעת פעולה משותפת לשיפור משמעותי במצבם הכלכלי והחברתי.

מאת גדעון עשת

מי שמתמצא בעסקי החשמל מכיר את התופעה מקרוב: הן חברת חשמל הממלכתית והן המתחרות הפרטיות של החברה הגדולה הזו תומכות בהעלאת מחיר החשמל. נניח שאפשר בדוחק להבין מדוע חברת חשמל בעד: היא הרי אמורה להיות לא יעילה.

מאת חיים ברעם

הוויכוחים על הגז, כמו הדיונים בציבור על הסכסוך הישראלי-ערבי, מתמקדים בביבי נתניהו. זוהי עובדה שאין טעם לקיים עליה דיון ערכי. הציבור הנאור, השמאלי והליברלי, מתייחס אל נתניהו בתיעוב; הציבור הימני רואה בכל ביקורת עליו משום מעשה בגידה. לא ניתן כיום לגשר בין המחנות אלא רק לנסות להגדיר את הגבולות.