מאת אילנה הירסטון-לוטן
מנהיגים-מפלצות במדינות כמו הפיליפינים לא מפחידים כמו הרעיון שטראמפ יהיה נשיא ארה״ב, שבהינף אצבע יכול לחסל את החיים על פני כדור הארץ. השאלה שאנו, ויש לקוות ציבור הבוחרים האמריקאי, צריכים להתמודד עמה היא – איך זה יתכן שלארה״ב יש עדיין יכולת כזו במאה ה-21?
מאת גדעון ספירו
נמניתי עם המוני המתרגשים שהזילו דמעה של אושר, לאחר נאומו המעורר השראה של ברק אובמה עם היבחרו לנשיא השחור הראשון בארה"ב. התקוות היו בשמיים. היתה תחושה שאמריקה פותחת עידן חדש, סוציאל דמוקרטי, לא רק במשטרה הפנימי, אלא גם ביחסי החוץ.
מאת גדעון עשת
איך זה שממשלה שמדי פעם גונבת מפלסטין את כספי המסים של פלסטין, לפתע מתעוררת לפעול למען פלסטינים? כשנוברים בסיפור מתברר שהמוטיבציה מאחורי הסיפור היא… הקטנת הגירעון.
מאת עמוס גבירץ
אני מציע להשוות את תקופתנו לתקופת המהפכה התעשייתית, מתוך ההנחה שהדבר יסייע בידינו להבין את מצבנו וגם להציע פתרונות עתידיים לבעיות שהשינויים הטכנולוגים וקצבם המהיר מעלים בפנינו.
מאת גדעון עשת
הנה לכם מס המלח בגירסתו המודרנית: דמי מעבר ודמי סים. משרד התקשורת אוסר? תלוי איך מפרשים את עמדתו. אם חושבים על מהות המס – כולם עבריינים – יש הבדל ענק בין לקוח חדש לוותיק – ומשרד התקשורת בטלן סדרתי.
מאת אילנה הירסטון-לוטן
אם קל להמשיך ולטמון את הראש בחול ולדמיין שמדובר בעתיד הרחוק, או אולי אנו חשים חסרי אונים אל מול גודל האסון הממשמש ובא, שווה אולי לבחון את התוצאות קצרות הטווח – אולי זה יניע אזרחים ופוליטיקאים משמאל ליישם מדיניות אנרגיה שפויה.
מאת אבי קליין
ספירה מרכזית בה פועלות הפמיניסטיות הסקנדינביות היא הכלכלית. כדי להשיג את השינוי בספירה זו ולהפחית את אי-השוויון המגדרי, לפי תפיסה זו, יש לפעול באמצעות שני מוסדות לאומיים: המדינה והאיגוד המקצועי.
מאת גדעון עשת
מתי יהיה משבר כלכלי? האמת היא שאף אחד לא יודע. כי אם היו יודעים – אולי אפשר היה למנוע אותו. אי המניעה היא אולי ההוכחה הטובה ביותר מדוע כלכלה – לפחות זו הנלמדת באוניברסיטאות – היא יותר דת, שבה הבנת המציאות כלל אינה חשובה.
מאת אבי קליין
כיצד "הפמיניזם המדינתי" בסקנדינביה מקדם את מעמד הנשים בפועל? כיצד הוא פועל? במאמרי אתן מספר דוגמאות בהן מדינות סקנדינביה התערבו באופן פעיל בספירות שונות, כדי להפחית את אי השוויון המגדרי ולשפר את מעמד הנשים. ראשית, אתמקד בספירה הפוליטית.
מאת גדעון עשת
כמה עניים יש במדינה? האמת היא שזה לא ממש משנה. אם יש מיליון או חצי מזה או כפול מזה ממילא זה לא מעניין את הממשלה והכנסת. חוץ מקבוצה אחת: קשישים נטולי פנסיה, שלהם דווקא דואגים גם אם במשורה – כל השאר לא מעניינים את הפוליטיקה הישראלית. אז בשביל מה לספור?
מאת גדעון ספירו
כמי שסבור שרק חרם על ישראל עשוי לגרום לקברניטיה לשקול מחדש את מדיניות הכיבוש, אני מכין במחסן דירתי תרמיל גירושים המכיל ציוד בסיסי למקרה שאגורש. האירוניה של ההיסטוריה היא, שהמדינה שתקבל אותי כמגורש מישראל, אם וכאשר – תהיה גרמניה הדמוקרטית, שפתחה את שעריה לפליטים.
