מאת אורי אבנרי
"קרה אסון!" זעקו אנשי-החצר של מלך הנובר, "שבעה פרופסורים חשובים באוניברסיטת גטינגן פירסמו גילוי-דעת נגדך!" זה היה לפני 173 שנה, כאשר המלך ביטל למעשה את החוקה שחוקק קודמו. "אז מה," פטר אותם המלך בזלזול, "יש די זונות, רקדניות ופרופסורים שאני יכול לקנות!"
מאת גדעון ספירו
בין אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יאות להכריז על הקפאת בניה נוספת בשטחים הכבושים, כבקשת ארה"ב, בין שלא, נראה שהצבע הוורוד חזר ללחיי נתניהו עם ניצחון הימין האמריקאי בבחירות לקונגרס
בין הנוסחאות המתמטיות שקבע משרד הביטחון כדי להגביל את כמות המזון שנכנסה לרצועת עזה ובין "תנופת הבנייה" של חמאס, עליה כתב רוני שקד במאמרו "הבונים החופשיים" (מוסף 24 שעות של "ידיעות אחרונות", 14.11.2010) קיים קשר הדוק ואף סיבה דומה: חוסר שקיפות שמאפשר הנצחת מדיניות פוגענית כלפי תושבי עזה וטיפשית מבחינת האינטרסים של אזרחי ישראל. אכן, [ קראו עוד ]
מאת ראובן קמינר
אם ישראל אומנם תואיל בטובה להסכים להקפאת בנייה לשלשה חודשים בשטחים הכבושים (למעט בירושלים), ארה"ב תמטיר על ישראל שפע של טובין: מטוסי קרב מתקדמים, נשק מתוחכם, חיפוי מוחלט בזירה הדיפלומטית הבינלאומית ועוד. ישראל והפטרון האמריקאי שלה איבדו כל חוש של בושה והגינות, והם עומדים לסגור בינהם עיסקה, נגד הפלסטינים ועל חשבונם.
מאת ד"ר אסעד ע'אנם
במלאות עשור לאינתיפאדת אל-קודס ואל-אקצא מחובתנו לבחון את משמעות האירועים מנקודת מבט היסטורית ולהציב את המאורעות במסגרת ההתפתחות הכללית של החברה הפלסטינית בישראל. כמו כן שומה עלינו לפרש נכונה את השלכות האירועים דאז כדי להפיק מהן תועלת מרבית למען עתידנו.
מאת שמואל אמיר
כאשר עלה נפוליאון השלישי לשלטון, שנים רבות אחרי נפוליאון בונפרטה, העיר מרקס את הערתו הידועה, שההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים: קודם כטרגדיה ואחר-כך כפארסה. לנו לא היו עדיין נפוליאונים (רק אהוד ברק זכה לכינוי נפוליאוני מלעיג), אבל ועידות שלום החוזרות על עצמן כפארסה אחת מתמשכת היו לנו גם היו.
מאת בנימין גונן
בשבוע שעבר נחתם הסכם קיבוצי למגזר הציבורי הכולל תוספות שכר. נכון, השביתה היא אמצעי ואינה מטרה ויו"ר ההסתדרות, עופר עיני, מתגאה בכך שהוא מנהיג אחראי ומדגיש בכל הזדמנות שהוא מצדד ב"שולחן עגול" בהשתתפות הממשלה, המעסיקים וההסתדרות. זכורה לכולנו תמונת העבר המלבבת של לחיצות הידיים בין ראש הממשלה, בנימין נתניהו , נשיא התעשיינים, שרגא ברוש, ועיני. אך הפעם השולחן נעלם.
מאת חיים ברעם
יש להודות שעברתי חוויה רגשית ואינטלקטואלית מעניינת כאשר קראתי בסוף השבוע שעבר ב"ידיעות אחרונות" את מאמרו של העיתונאי גדעון עשת, "אגודת חובבי הליכוד". לראשונה מאז 1995 קראתי בעיתון (שאיננו "העולם הזה" או "כל העיר") דברי אמת כאלה, פרי עטו של פרשן כלכלי חשוב, על ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ועל מורשתו.
מאת ראובן קמינר
היה משהו מוזר וחסר בביקור של משלחת חד"ש אצל יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. מהדיווחים סביב הביקור התקבל הרושם שתכליתו הבלעדית הייתה לקבל ממנהיג הרשות הצהרה נגד דרישת ישראל שהרשות תסכים להכיר בה כ"מדינת העם היהודי". ברור לכל משקיף שדרישה זו היא מכשול מלאכותי שהומצא על ידי נתניהו כדי למצוא חן בעיני נאמני ליברמן. לא היה מלכתחילה כל סיכוי שהרשות תסכים להצעה מגוחכת שכזאת.
מאת רועי רז
בחודש דצמבר 2011, מכריז אבו מאזן, בעידוד מדינות העולם, על הקמתה של מדינת פלסטין, באופן חד צדדי בגבולות 1967 בגדה המערבית ובעזה, ומותיר ישות מדינית ישראלית מתוסכלת וחבולה. פלסטין מתפתחת במהירות שיא הודות להשקעות בינלאומיות המשדרגות את רמת החיים והתעסוקה, ומניבות מציאות של רווחה ושגשוג. לעומתה, ישראל זוכה לבידוד וחרמות עקב החוקים הגזעניים שחוקקה כנגד המיעוטים הלא יהודיים בארץ. שגרה של אבטלה ועוני מכים בכל בית שלישי במדינה, וגל עכור של לאומנות גואה ומחפשת אשמים במצב.
"עברה שנה, ועוד שנה, ושום דבר לא השתנה", שר פעם יוסי בנאי, וחרף השינויים המאסיביים שפוקדים אותנו בעיקר מבחינה טכנולוגית, ניתן לומר את הדברים האלה עלינו גם הפעם. שוב נוסע ראש הממשלה בנימין נתניהו לפסגה ומשמיע רעשים אופטימיים שאיש אינו מאמין להם. על צבא הספקנים העצום נמנה גם נתניהו עצמו, ולכן התמונה שמצטיירת איננה רק [ קראו עוד ]
