מאת יובל שחר
בסך הכל צריך מנהיגים חזקים, כאלו שיודעים מה האומה רוצה. נגיד אלו שמרכיבים את החונטה הישראלית הראשונה. לפעמים הם אפילו יודעים יותר טוב מהאזרחים. או אנחנו או אנחנו, אומרים לנו שלושת החברים. בינתיים זה תבחרו או תתעלמו. כמה זמן ייקח עד שזה יהיה תבחרו או תיעלמו?
מאת חיים ברעם
יניב מצהיר שהוא "אהב את הכוח ואת הכסף". אנחנו מאמינים לו. זהו תפקידו להוכיח שכאשר הוא מדבר על תאוות הבצע שלו בלשון עבר, הוא באמת מתכוון לזה. לכן מוטב שלא יפזר שבחים מרומזים על חבריו הניאו-ליברלים, גם אם הם נחשבים לעסקנים מסוג חדש. מוטב שהקוראים ישפטו עד כמה הם מאמינים לזן החדש הזה.
מאת אלי לינדר
יש רק גוף אחד במדינת ישראל המוסמך להכריע בשאלת התקיפה באיראן, וזהו המוסד. יש רק מקבל החלטה סופי אחד, ראש הממשלה. יש לקוות שהוא יודע להיות קשוב למוסד יותר משהוא קשוב לשריו. זהו עניין לאנשי מודיעין לענות בו. לא לאנשי סיירות.
מאת חיים ברעם
קיים חשש של נתניהו מחידוש ההפגנות, שהתבטא השבוע בהחלטתו למתן את עליית מחיר הדלק. יש בזה משהו אירוני, כיוון שאיומיו על איראן תרמו רבות למשבר הדלק הנוכחי. החשש הממסדי מהמחאה הביא לכמה הישגים, אבל לא לשינוי מבני ובוודאי לא שינתה את מצבם הקשה של שכירים ומובטלים במגזר היהודי והערבי.
מאת אפרים דוידי
הגיעה העת לשאול, ובקול רם, מדוע יש רעבים במדינת ישראל? חצי השר כחלון אינו יכול לתת מענה הולם לשאלה. לפיכך, השר כחלון חייב ללכת הביתה.
מאת אפרים דוידי
כתוצאה מההפרטה, תיווצר שכבה של מורים שתנאי ההעסקה שלהם נחותים, הנהנים מפחות זכויות מאשר עמיתיהם המועסקים ישירות בידי משרד החינוך – כפי שקיים כיום באוניברסיטאות עם המרצים השייכים לסגל הזוטר.
מאת שלמה סבירסקי
תקציב הדו-שנתי יוצר פיקציה של אמינות פיסקלית, שכן הממשלה מחוללת שוב ושוב שינויים בתקציב. הבעייה היא ששינויים אלה אינם מגיעים לדיון במליאת הכנסת ובשלל ועדותיה. זה הופך את המשטר הפרלמנטרי שלנו לפיקציה.
מאת חיים ברעם
בתקשורת אנחנו שומעים על הפוליטיקאים, על מריבותיהם ועל חזונם הרדוד בדרך כלל. אבל בורסת השמות איננה חשובה, אלא העמדות הרעיוניות והאינטרסים שהן מסוות. המחאה והרטוריקה הסוציאל-דמוקרטית אינם אלא גלולת הרגעה, המתלווה לסירוב לטפל בשורשי המציאות הבלתי שוויונית ובפערים הבלתי נסבלים שהיא יוצרת.
מאת חיים ברעם
הצניעות לא היתה אלא מסווה שקוף מדי לשתלטנות הבוטה של האיש, לנכונות שלו לפעול בכל מחיר ובכל שיטה אפשרית נגד הדמוקרטיה הליברלית במדינת ישראל למען שיטת המשטר הקרובה ללבו, שבה שולט הרוב על המיעוט באורח מוחלט.
מאת אפרים דוידי
הנהגת המדינה כושלת וגם ההסתדרות בראשות היו"ר עופר עיני כשלה באופן ניהול השביתה, בגלל הישגיה הדלים ובהיעדר כל רצון אמיתי להתמודד בצורה נאותה עם רצונם של מיליוני עובדים בישראל להיאבק בניצול המעמדי ולמען צדק חברתי – כפי שבא לידי ביטוי במחאות ההמוניות של הקיץ האחרון.
מאת חיים ברעם
סער וליברמן נאחזים בשולי אדרתו של נתניהו בדרך למהפכה הימנית. המכנה המשותף הכי מעניין בין השניים הוא הבוז שהם רוחשים לראש הממשלה.
