"עברה שנה, ועוד שנה, ושום דבר לא השתנה", שר פעם יוסי בנאי, וחרף השינויים המאסיביים שפוקדים אותנו בעיקר מבחינה טכנולוגית, ניתן לומר את הדברים האלה עלינו גם הפעם. שוב נוסע ראש הממשלה בנימין נתניהו לפסגה ומשמיע רעשים אופטימיים שאיש אינו מאמין להם. על צבא הספקנים העצום נמנה גם נתניהו עצמו, ולכן התמונה שמצטיירת איננה רק [ קראו עוד ]
מכל הטיעונים המושמעים נגד השחקנים ואנשי התיאטרון שמחו על הסכמת התיאטראות המעסיקים אותם להופיע באריאל, הטיעון המקומם והמסוכן ביותר הוא הניגון החוזר ונטחן בדבר החובה המוטלת לכאורה על מוסד תרבות שנתמך בכספי המדינה לציית לתכתיבי השלטון המסבסד אותו. הוא מקומם, משום שאין לו מקום בחברה פתוחה ודמוקרטית על פי הגדרתה; והוא מסוכן היות שלממשלה יש יכולת ואמצעים לייבש מוסדות וארגונים סוררים לפי דעתה, עד קריסתם הכלכלית או עד כניעתם השלימה.
