מאת חיים ברעם

מערכת הבחירות לכנסת העשרים וספיחיה גררו דברי כיעור מבחילים לא רק מבנימין נתניהו, אלא גם מבורגנים מפונקים שהוציאו את מררתם על ישראלים שלא חושבים ולא מצביעים כמוהם.

מאת אבשלום קווה

כיסופים לפאר היצירה הפרולטרית היהודית המהפכנית במאה העשרים שנכחדה על ידי הנאצים ונשתכחה לחלוטין בעזרתה האדיבה של מדינת ישראל. "הציונות נתנה לעם אינטילגנציה", כתב המשורר אברהם לסין, "הבונדיזם נתן לאינטילגנציה עם".

מאת עודד גולדרייך

מאת איתן קלינסקי

בימים אלו של לאומנות גואה המשסה עם בעם חסר לי קולו הצלול של אלכסנדר פן, חסר לי נאומו של הפועל נגד מבצע צבאי, שמהר מאד הופך למלחמה ולמציאות מדממת. חסרה לי עוצמת שירו – "תִּדְבְּקוּ אָח בְּאָח וְכַוְּנוּ אֶת הַתּוֹתָח בִּדְמָמָה אֶל מוּל פְּנֵי-הַמִּלְחָמָה.. וְהִלָּחֲמוּ בְּעַד הַנֶּגֶד!".

מאת חיים ברעם
אין לנו סיבה להילחם נגד עצם קיומה של תעשיית ספרים דיגיטאליים. כוחות מתקדמים בעם חייבים לאלץ את הממשלה להוריד מחירים, לסבסד סופרים, לממן הוצאות ספרים עצמאיות ובלתי תלויות, ולראות בכל הספרים (לפחות בשפה העברית) משום אוצר תרבותי לאומי שאסור לגעת בו לרעה.

מאת אילן שדה
ההבדל המוצהר בין מרצ לחד"ש הוא היות מרצ "ציונית" וחד"ש לאו. אולם כיום, כאשר הציונות הפכה למושג לא רלוונטי ההבדל הזה הוא זניח. בפועל, אין הבדל מהותי בין עמדות שתי המפלגות הללו.

מאת דני פילק
אחת הבעיות המרכזיות של מערכת הבריאות הישראלית היא שהממשלות השונות ביקשו "לפתור" את הבעיה שנוצרה כתוצאה מהשחיקה בהוצאה הציבורית בבריאות, על ידי שילובים בין המערכת הציבורית והפרטית. התוצאה הישירה של שילובים אלה היא ייבוא למערכת הציבורית של אי השוויון וחוסר היעילות, המאפיינים את המערכת הפרטית.

מאת חיים ברעם
אחרי שבכיתי בלבי על שולמית אלוני, והרגשתי, כמו רבים אחרים מהמחנה הנאור בישראל, שעולמנו נעשה יותר ריק ויותר חלול בלעדיה, הרשיתי לעצמי לחייך בשקט מר, נוכח המחשבה שהכול השתנה בקצב כה מהיר, עד שאין לנו ברירה אלא להשתנות בעצמנו.

מאת גדעון ספירו
הסופרלטיבים שהרעיפו עליו עוררו בי אי נחת. במיוחד צרם את אוזני האזכור כי אהב מאד מוסיקה קלאסית. אני מניח כי אהב, אבל השילוב בין גנרל מלחמות העסוק ביום בהרג בני אדם ובערב חוזר לביתו מתרווח על כורסתו ונרגע לצלילי מוסיקה קלאסית עושה לי צלצולים באוזן. אולי בגלל שאני פליט מגרמניה.

מאת אורי וולטמן
האסטרטגיה שהנחתה את פידל קסטרו ואת ההנהגה של תנועת ה-26 ביולי, הייתה, ביסודו של דבר, אותה האסטרטגיה שלנין התווה עבור הבולשביקים ברוסיה. המשותף לשתי המהפכות, הוא ששתיהן התרחשו בארצות בהן ההתפתחות הקפיטליסטית הייתה מפגרת, ועובדה זו הייתה מכרעת לצורך הגדרת הדינמיקה המעמדית שלהן.

מאת אמירה גלבלום
זהו ספר חדש על סיפורן של שתי נשים. אניטה אוגספורג (Anita Augspurg, 1943-1857) ולידה גוסטבה היימן (Lida Gustava Heymann, 1943-1868) החלו את פעילותן במאבק לשוויון זכויות לנשים בגרמניה, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה אימצו את הפציפיזם – כאחד ממאפייני האישה, לשיטתן – כיסוד מרכזי בהשקפת עולמן.