מאת גדעון עשת
אמיר לוי, הממונה על התקציבים במשרד האוצר, מצער לדווח, מגלה בורות כלכלית. ואם על זה אפשר עוד לסלוח הרי כשמתברר שהוא אפילו לא מכיר את כלכלת ישראל, זה כבר מדאיג למדי.

מאת ישראל פוטרמן
לא כל המתקוממים נגד משטרי הדיכוי הם כוחות מתקדמים; תחת האצטלה של תמיכה בכוחות התנגדות למשטרי דיכוי, כמו בסוריה ולפני כן בלוב, מנסים חוגים ריאקציוניים לשתף פעולה עם כוחות המייצגים אינטרסים של האימפריאליזם האמריקאי, או אחר. אמנם חייבת להיות אבחנה בין אויבי האימפריאליזם לתומכיו, אבל אין סיבה לתמוך במשטרי דיכוי כי האופוזיציה גרועה מהם.

מאת ראובן קמינר
הטענה שאין הבדל בין הקומוניזם והנאציזם ממקמת את הדוגלים בה במחנה הימין הקיצוני שלא למד את לקח הדור שלנו. האחדות בין המאבק על סוציאליזם, על קידמה ועל דמוקרטיה היא אלטרנטיבה אז וגם היום למלחמה והסתה נגד השמאל.

מאת אפרים דוידי
מלאות 130 שנה למותו של קרל מרקס הוא מועד מתאים לבדיקת מצבו של המרקסיזם בישראל. אין להכביר מילים על השפעת התיאוריה המרקסיסטית כבר למעלה מ-160 שנה על כל העולם. ובישראל? באמצעות ארבע הערות ננסה להשיב לשאלה "מרקסיזם בישראל, איכה?", בתקווה שניתן גם להסיק כמה מסקנות לגבי עתידו.

ריאיון עם אריק טוסאן
הפורום החברתי העולמי ננעל בשבת האחרונה בבירת תוניסיה. "היה זה מפגש חשוב וחיובי מאוד" מסכם ההיסטוריון והפעיל החברתי אריק טוסאן, המרכז את "הוועד הבינלאומי לביטול חובן של ארצות העולם השלישי", אחד הארגונים המייסדים של הפורום.

מאת שמואל אמיר
אמרתם "סטלין" אמרתם הכול. כבר אי אפשר לקיים דיון רציונלי על קומוניזם, סוציאליזם, ברית המועצות או מלחמת העולם השנייה מבלי להיחשב "סטליניסט". זוהי סתימת הפה המוחלטת של כל "סמולן": אז מה אתה רוצה, משטר סטליניסטי?

מאת אפרים דוידי
האם פועלו רב השנים של צ'אבס, המשלב ריבונות לאומיות, צדק חברתי וסולידריות בין עמי אמריקה הלטינית; יימשך לאחר מותו? הכל תלוי בהכרעתו של העם, של "עמך", של אותם המיליונים שזכו בעשור האחרון לשירותי בריאות, לשירותי רווחה, לבתי ספר ולדיור הוגן.

מאת גדעון עשת
על הלאמה משלמים. אפילו חנין מציע לשלם לתשובה ועופר על אובדן רווחי משאבי הטבע בעת הלאמה. זה יעלה הון עתק. האם לא יותר פשוט, הגיוני, זול ורצוי פשוט לקחת את המס הראוי?

מאת אפרים דוידי
דקות לפני ההודעה הנשיאותית השתלטו אנשי הממשל על המשרדים הראשיים של YPF בבואנוס איירס, כשהם מרחיקים את מנהלי החברה מהמקום ומחליפים את מנעולי הדלתות. התסיסה החברתית בארגנטינה לא פוסקת, נדמה שהמילה האחרונה בהלאמת חברת הנפט הלאומית טרם נאמרה.