מאת ראובן קמינר
כל אדם מוכן ומזומן לגנות פעולות זוועה נגד אוכלוסיה חסרת מגן ללא קשר לזהות מבצעיהן. אך כאשר התותחים רועמים, הדיווח על הנעשה בחזית נתון בידיהם של מנגנוני תעמולה – בשני הצדדים. ובאזור שלנו דווקא המורדים בסוריה מחוברים היטב למנגנוני התעמולה של מדינות המפרץ ושל המערב.

מאת איברהים אל-אמין
קיילה מנתח את המשבר הסורי בכלים של המרקסיזם, לאור המאבק המעמדי וכך הוא מסביר את השורשים החברתיים והכלכליים של המחאה בארצו. קיילה אינו תומך באלימות כמוצא למשבר. הוא מתנגד לאלימות של המשטר וגם לאלימות שמקורה ברחוב.

מאת ראובן קמינר
בנקודה תקשורתית רגישה שאין כמוה, פועל "רויטרס" בצורה שמטשטשת את ההישג של הפסקת האש בכלל ואת הישגו של ענאן בפרט, כדי לרמוז לעולם כולו שקופי ענאן מאוכזב ופגוע מכך שסוריה מחבלת בהפסקת האש. המסר כולו הוא מסולף ונמסר על סמך מקור אנונימי ובלתי מוסמך לחלוטין.

מאת ראובן קמינר
יש חשיבות לערנות מול תוכניות ארה"ב ובעלי בריתה, המבקשים להצית מלחמה באזור. האימפריאליזם עדיין מאד איתנו. והוא האויב העיקרי של עמי האזור. האם יש להתנצל על כך שחוזרים על אמת זו?

מאת ראובן קמינר
לנוכח מלחמת האזרחים בסוריה עלינו להביא בחשבון עמדות הצדדים לגבי תוכניות המלחמה נגד איראן. לסוריה עמדה ברורה נגד התוקפנות הישראלית-אמריקאית נגד איראן וראוי להביא גם את העובדה הזו בחשבון. האחריות מחייבת לעשות כל דבר אפשרי לחזק את כוחות המתנגדים למלחמה באיראן.

ריאיון עם היתם מנעא, נציג של הוועדה המתאמת הלאומית למען החלופה הדמוקרטית בסוריה
אנו רוצים לשנות את המשטר מא' ועד ת'. אנו זקוקים למדינה דמוקרטית שתכונן יחסים על בסיס הכבוד בהדדי ואי-התערבות עם רוסיה, סין וארה"ב. אנו מצדדים בתכנית הליגה הערבית – תכנית שקיבלה את אישור המשטר.

מאת דב חנין
עקבתי מקרוב אחר המאמרים והתגובות שפורסמו בשבועיים האחרונים ב"גדה השמאלית" וברצוני להגיב, ובתמציות מרבית, על כמה מהטענות שהועלו בהם. ראשית כל,  אין שום מקום לאשליות בנוגע לטיבו האמיתי של המשטר בסוריה, משטר מדכא ומושחת. חשוב לתמוך במאבק העם הסורי לדמוקרטיה.

מאת שמואל אמיר
להרגעת המצב בסוריה יש הרבה יותר סיכוי להתערבות הרוסית אשר אסד נענה לחלקה. יש להצטער על כך שהשמאל הליבראלי ואפילו חלק מן השמאל העקבי נופלים קורבן לתעמולה האמריקאית במקום להבין שעליו לרכז את כוחו נגד ההתערבות האמריקאית.

מאת גדעון ספירו
עדנאן העלה שוב על סדר היום הציבורי את סוגיית המעצרים המנהליים, שיטה נפסדת המקובלת במשטרי עריצות, לפיה עוצרים בני אדם ללא משפט. בפרשת עדנאן התגלה הממסד הצבאי כמו גם הרפואי במלוא ניוולם וניוונם המוסרי.

מאת אנג'לו איידן
ניכר בדו"ח הוועד המרכזי לוועידה ה-26 שהמפלגה הקומוניסטית הישראלית ממשיכה לנהוג נגררת על-ידי המאורעות – היא לא מקדימה אותן כפי שחובתה לעשות כן.  אומנם יש התקדמות: התקדמות איטית, אבל היא מתקיימת על אף התעקשותם של הרביזיוניסטים.