מאת שורוק אבו טועיימה
היה לי מאוד קשה אפילו ללכת לראות מה נשאר מהבית, כי פחדתי שלא אוכל לשאת את המראה. לא היו לי כוחות לראות איך עבודה של שנים, של בעלי ושלי, אבדה ברגע אחד בלי שום הצדקה, מבלי שעשינו שום דבר. לי ולמשפחה שלי יש הרבה זכרונות יפים מהבית ולא רציתי שיתקלקלו.
מאת איריס לעאל
האם אפשר לחשוב על צירוף משונה, אבסורדי יותר משתי התיבות הללו, האחת מחסום, משמעותה בלם, בריח, מעצור, מתרס מנעול, סגר, כלומר כל מה שנחסם ונותר עומד במקומו. כל מה שנאסרו עליו תנועה, וניידות. ואילו כיסופים, התיבה השנייה מבטאת את התנועה הגדולה מכולן, תנועתו של הלב.
מאת מועתז אל-עזאייזה
התחלתי לבכות ויצאתי מהבית של סבא שלי למרות ההפצצות והמלחמה והתחלתי ללכת לכיוון בית החולים כדי לראות אותו. לא פחדתי ולא היה לי אכפת מההפגזות כי שכחתי מכל מה שקורה מסביבי וחשבתי רק על עלאא ומה שקרה לו. נזכרתי בטיולים שלנו ובזמנים שבילינו ביחד.
מאת שאדי ברכה
פעם היה לי חדר ביחד עם אחי והיו לנו ארון מלא בבגדים וגם הרבה צעצועים שאבא שלי קנה לנו. אבל עכשיו אני לא עצוב בגלל כל זה, אנ יעצוב רק בגלל שאבא שלי מת. אם הוא היה איתנו כאן זה היה מפצה על הכל.
מאת גדעון ספירו
כאשר מתרחש המקרה הנדיר יותר והמצפון עובד במלוא הקיטור , הטייס מתמלא זיעה כשהוא נזכר בתמונות הקשות כתוצאה מההפצצות, הוא מתלבט והמצפון מוביל אותו בסבלנות בשלבים של כן ולא, ואולי, ומה עם החברים, ומה צפוי לי, ולאט לאט נוצר גביש של אור שמכריע את הכף: עד כאן, אני לא ממשיך. וכך נולד סרבן.
מאת אלי אמינוב
כיום, ברור לחלוטין שאחת הסיבות המניעות את ישראל לצאת מפעם לפעם למלחמה בעזה, היא הצורך של מערכת הביטחון והתעשיות הביטחוניות לנסות את כלי הנשק החדשים במרחב מאוכלס כשטח אש, כדי שתוצאות הניסויים יקבלו גם הערכה מספרית אמיתית ולא משוערת.
מאת חיים ברעם
יש הטוענים שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הוא נואם גדול, בעיקר בשפה האנגלית. ייתכן שהם צודקים, אבל המחמאה המופרזת הזאת איננה עונה לשאלה המרכזית: מיהו קהל היעד ומי עשוי להתרשם מהרטוריקה המיושנת של מר נתניהו.
מאת רעיה ירון
ישבו להם בוגי, בונצי ובוני, ותכננו את המתקפה: נפעיל את חיל האוויר. הוא יראה מה זה, השועל הזה. וחיל אוויר, ערוך למוצא פיהם, שולח טילים רבי עצמה, הורס כותש, הורג. ו… נאדה. השועל מצליח להסתיר את חטמו וניצל ממתקפת האוויר.
מאת נעמי בנצור ודבורה אורג
הקולות המיליטנטיים הנשמעים בציבור הישראלי מאז תחילת הקרבות טוענים: "איך זה שארגון טרור לקח בשבי חצי מדינה," ועוצמים עין בפני המציאות המתמשכת זה עשרות בשנים: תנועת ההתנחלות בשטחים הכבושים בגדה המערבית היא שמחזיקה בשבי מדינה שלמה.
מאת גדעון ספירו
אם זה לגיטימי להתנקש בראשי ארגוני הטרור, אזי מותר למי שסבור שממשלת ישראל היא ממשלה של ארגון טרור, טרור של מדינה, לבצע בשרים סיכול ממוקד. יש רק חסרון קטן בשיטת החיסולים: זה לא פתרון. אני מתנגד לחיסולים שאינם אלא הוצאות להורג ללא משפט.
מאת נעמיקה ציון
כתושבת שדרות, החבולה נפשית מהקונפליקט המתמשך, כמו שאר בני עירי, אני קוראת מכאן לממשלת ישראל: אל תגנו עלינו במטוסים ובפצצות. תגנו עלינו בהידברות ובהסכמים.
