מאת בילאל אל-אסטל
ישבנו יחד וצפינו במחצית הראשונה של המשחק. שתינו קפה ותה והאווירה הייתה רגועה. לא שמענו מטוסים באזור. פתאום היה פיצוץ גדול. כשהבנתי מה קורה, מצאתי את עצמי קבור תחת העפר והחול.

מאת מוחמד חמד
הייתי בהלם. השכנים החזיקו אותי כי לא הייתי מסוגל לעמוד. הרגשתי שאני מתעלף מהזוועה. הטיל נפל על המשפחה שלי בלי שום אזהרה. אני מניח שרצו לפגוע בעבד אל-חאפז, אבל במה אשמים שאר בני המשפחה? למה הרגו משפחה שלמה?

מאת נידאל עיסא
במקום הזה נמצאים האנשים שמצילים חיים ואלה שחייהם בסכנה. העולם בחוץ לא משנה. בחדר הניתוח מדברים רק על חיים. אבל איך אפשר לדבר על חיים, כשאין ציוד סביר מינימאלי שאיתו אני כמנתח אמור לבצע ניתוח?

מאת ח'אלד אל-עזאייזה
ביולי 2012 חידשה ישראל, באופן חלקי, את ביקורי המשפחות של אסירים פלסטינים תושבי רצועת עזה בבתי כלא בישראל, בעקבות שביתת רעב של קרוב לאלפיים אסירים פלסטינים. בהחלטתה לחדש את הביקורים, קבעה ישראל קריטריונים נוקשים והתירה רק ביקורים של הורי האסיר ושל בת זוגו.

מאת רוחמה מרתון
בעזה, ינואר 1988, פגשנו את ד"ר איאד אל סאראג'. איש גבוה, שער מתולתל וחיוך מקסים. לאחר כשעה וחצי בביתו – הייתה רוח טובה והרגשה של שיתוף לכולם. היה זה איאד שהוביל את המהלך והשנוי בקבוצה שלנו. לפתע היה לנו חבר פלסטיני. חבר רופא.

מאת אלי אמינוב
חרדותיה של ישראל מתהליך "האביב הערבי" הדהדו היטב ב"כנס הרצליה" שהתקיים במרכז הבינתחומי בעיר סמוך לחילופי השלטון בתוניסיה ובמצרים בראשית השנה. הדוברים בכנס על המהפכה במצרים היו תמימי דעים בהערכה, שדמוקרטיה ערבית רק תוביל לתוהו ובוהו וכמובן סכנות לישראל.

מאת נועם חומסקי
יום אחד, וזה חייב להיות בקרוב, העולם יגיב לקריאתו של עו"ד זכויות האדם העזתי המכובד, רג'י סוראני, בזמן שהפצצות נפלו שוב על ראשיהם של אזרחים חסרי הגנה בעזה: "אנו דורשים צדק ואחריות (accountability). אנו חולמים על חיים נורמליים, בחופש וכבוד".

מאת גדעון ספירו
כמה זמן תמשיך ארה"ב של אובמה לחפות על ישראל הקולוניאלית, לספוג את כל שיגיונותיה ולהידחק עקב כך לבידוד בקהילה הבינלאומית? אם אובמה הוא רציני בהצהרותיו על מחויבותו לזכויות אדם, מצופה ממנו כי יתנה את הסיוע הצבאי והכלכלי לישראל בסיום הכיבוש ומשטר האפרטהייד ששורר כיום בשטחים הכבושים.

מאת נעמיקה ציון
אז בואו נראה מה בדיוק קיבלנו בתמורה: עוד קאסמים, עוד הרס, עוד חרדה, עוד פחד, עוד דם, עוד שנאה, עוד תאוות נקם, עוד אובדן אמון. הכל כלול. כל פעם יותר עמוק. כל פעם פחות הפיך. כל תושב בשדרות יודע שכשאר יוצאים למבצע הבא, הוא נכנס לכוננות ספיגה. אלא שהפעם מדובר בטירוף של מדינה שלמה.

מאת זיאד מדוח
אנו זקוקים להכרה בינלאומית ורשמית בפלסטין החופשית והעצמאית. אנו זקוקים להחלטות בינלאומיות אמיצות שיחייבו את ישראל להכיר בהסכמי השלום שנחתמו עם הפלסטינים וחשוב מכל: שיאלצו את ישראל להכיר בחוק הבינלאומי. אנו מצדדים בשלום צודק ובר-קיימא. אבל לא יהיה שלום ללא צדק.

מאת שמואל אמיר
עם סיום מבצע עמוד ענן יש לשאול מה היו המטרות שלשמן יצאה ישראל למסע ההרג וההרס בעזה? מתקפה שהראתה שוב, שלמרות הררי הנשק והכסף האמריקאי אין להכניע (אפילו חלק) מן העם הפלסטיני.