מאת שמואל אמיר
ארה"ב ניצבת באזורנו מול תנועה לאומית ערבית המופיעה גם כתנועה אסלאמית, ישראל ניצבת לצד ארה"ב במאבק זה. שאלת הכיבוש ודיכוי האוכלוסייה המקומית נדחית הצידה ומוזכרת רק מדי פעם כדי לפייס מעט את המשטרים הערביים התומכים בה. לכן המקווים ללחץ האמריקאי נכזבים ממנה שוב ושב.

מאת ראובן קמינר
מק"י קובעת שאין לפלסטינים שום ברירה ועליהם להישאר במלכוד האמריקאי-ישראלי עד אשר תחולל מק"י שינוי במדיניות הישראלית. אסטרטגיה גאונית זו שמוצעת על ידי מק"י היא פנטזיה גמורה שאין לה כל קשר למציאות כפי שהיא במזרח התיכון.

מאת גדעון ספירו
זה למעלה מ-30 שנה שאני מקיים פרויקט "מכתבים לשופטים" במסגרתו אני נוזף, מבקר, ומגנה באמצעות מכתבים אישיים, שופטים בכל הערכאות, שסרחו ולקו בפסיקות גזעניות, תומכות כיבוש והפרות זכויות אדם, או פסיקות שזועק מהן עוול בסוגיות כמו אלימות במשפחה, אונס או ניצול מיני של ילדים.

מאת ראובן קמינר
הסכמה פלסטינית לשיחות ללא בסיס מוגדר; שיחות שמתחילות באפס ואינן מחייבות את ישראל לכלום, הן הישג של נתניהו. אמנם האגף הימני משתולל בהיסטריה כאילו ישראל מוותרת על משהו לשם קיום השיחות אך ישראל של נתניהו לא תדון על זכויות הפלסטינים בירושלים, על זכויות הפליטים הפלסטינים ועל גבולות 67'.

מאת ראובן קמינר
קשה להאמין, אבל אחרי שישה סיבובים באזור, מסוגל קרי להציג הצגה כה אומללה. העולם מסתכל ומשתאה, לאחר שהתבקש ע"י קרי רק לפני מספר ימים לא להיות ציני. לא ברור "מקור הסמכות" בשיחות אלה, אבל ברור שמקור הסמכות של הציניות הוא המדיניות האמריקאית של "עשן ומראות".

מאת חיים ברעם
נתניהו אנטי סיני ומכסח הטרוריסטים הוא ידיד נאמן של הימין בארצות הברית, גם אם כמה מדובריו באו מרקע אנטישמי מוצק; אבל אותו ביבי עצמו נתפס כצבוע אם הוא מוכן לוותר על "המלחמה בטרור" כדי לקדם את יחסיו עם הסינים.

מאת נירית חביב
מדיניות האפרטהייד והאמצעים הקיצוניים שישראל נוקטת בהם בחברון חורגים בהרבה ממה שנדרש לצרכי ביטחון והם נועדו בראש ובראשונה להבטיח את המשך קיומה של ההתנחלות היהודית שמונה 750 איש בליבה של חברון, תוך סילוקם של הפלסטינים מהאזור.

מאת חיים ברעם
בתחילת השבוע כתבו ברוב העיתונים אודות פריצת הדרך המסתמנת ב"תהליך השלום". פרשנים רציניים בישרו לנו שראש הממשלה בנימין נתניהו עובר "תהליך של שרוניזציה". כך הפך אצלנו שופך הדמים שרון לסמל שלום, משל היה הכלאה בין לובה אליאב ואורי אבנרי. זה אולי מרגיז, אבל לא משנה שום דבר מהותי.