מאת גדעון ספירו

מדינת ישראל אימצה נוהג המקובל במדינות טוטליטריות, לפיו מונעים כניסה למדינה ממי שמתוייגים כמבקרי השלטון. רשימת מסורבי הכניסה לישראל הולכת וגדלה, ולאחרונה נוספה לרשימה, כלת פרס נובל לשלום מייריד מגווייר. היא הגיעה בסוף ספטמבר 2010 לישראל עם משלחת כלות פרס נובל לשלום, כאורחות עמותות נשים ישראליות ופלסטיניות, במטרה לקדם דיאלוג ושלום

הפעולות המציינות עשור לאירועי אוקטובר 2000 רבות ומגוונות. זה טוב, אפילו טוב מאוד, שמאות יהודים באו לנצרת בתחילת אוקטובר 2010, וזה טוב שרבבות אזרחים ערבים מזכירים, מפגינים ומציינים את המועד במגוון צורות מחאה. וזה טוב שמתקיימים סימפוזיונים ומשמרות מחאה ואזכרות. זה טוב שישנו היום מחנה לא קטן של פעילים ופעילות משני העמים, מחנה גדול בהרבה [ קראו עוד ]

כל גיהוק ושיהוק של ברק אובמה מעורר אצלנו מהומה רבתי. כשהוא אמר שיש להפסיק את הבניה בהתנחלויות נוצר, כביכול, משבר עמוק בינינו. אולם, תודה לאל, כשהוא תיקן את דבריו ואמר שצריך להפסיק את הבניה רק עד ספטמבר השתפר המצב. כעת נראה שנעבור את כל  המשוכות בעזרת בנימין נתניהו המשתתף בטנגו לשניים, כי הרי לפני זמן [ קראו עוד ]

סמלו של החלום אודות אוטופיית שלום מזרח תיכונית הוא הקמת מדינה פלסטינית בגבולות השטחים שנכבשו על ידי ישראל ונלקחו משליטתן של ירדן ומצרים ב-1967. מדינה פלסטינית שתאפשר לאנשים החיים בשטחה שלטון עצמי והגדרה עצמית שתתבסס על לאומיות אתנית. לא בכדי זהו רעיון שקודם באינטנסיביות כה רבה על ידי השמאל הציוני בישראל

בעיר הזאת אתה אף פעם לא יודע לאיזה יום תקום. יום רגוע ואיטי, ראשון של חופש שלו חיכיתי מזמן, או יום שבו כל העיר הזאת הופכת לסיפור קפקאי. ואולי בסופו של יום זאת לא העיר- אלה האנשים. אז הנה סיפור: יש בו רצח, משטרה, עצורות, אנשים שנעלמו, שנאה, שקרים והרבה טפשות ואיוולת. בקיצור, יום במזרח ירושלים.

כידוע, לפני כמה שבועות יצאה קבוצה של כ-60 אנשי תיאטרון ישראלים בהודעה על כך שהם יסרבו להופיע ב"היכל התרבות" של אריאל, הנמצא בשטחים הכבושים. הרי המציאות היא שהשחקן-האמן כפוף למעשה להנהלה העיסקית-מסחרית של התיאטרון, והיא המעסיקה שלו לכל דבר. לא מדובר בנקיטת עמדה אמיצה גרידה, אלא במעשה המעמת את האמן עם מעבידו. ולא מדובר בסתם [ קראו עוד ]

"עברה שנה, ועוד שנה, ושום דבר לא השתנה", שר פעם יוסי בנאי, וחרף השינויים המאסיביים שפוקדים אותנו בעיקר מבחינה טכנולוגית, ניתן לומר את הדברים האלה עלינו גם הפעם. שוב נוסע ראש הממשלה בנימין נתניהו לפסגה ומשמיע רעשים אופטימיים שאיש אינו מאמין להם. על צבא הספקנים העצום נמנה גם נתניהו עצמו, ולכן התמונה שמצטיירת איננה רק [ קראו עוד ]

את צעדם המבורך של האמנים ואנשי התיאטרון, שהכריזו על סירובם להופיע בשטחים בכלל ובאריאל הכבושה בפרט, יש לקבל בהזדהות גלויה. על רקע ההיסטריה בימין וההתקרנפות במרכז הלאומני עלינו לגייס תמיכה מאסיבית בקרב קהל צרכני התרבות בישראל. אסור שהחרם על אריאל יהיה צעד בודד ויש לראות בו חלק מאסטרטגיה מובנית של השמאל להוביל שוב את הוויכוח [ קראו עוד ]

אתם מפלגים את העם, הם אומרים. למעשה, הם מתכוונים, אתם לא מסכימים איתנו. אתם אנטישמים, שונאי ישראל, שונאי עצמכם, הם אומרים. למעשה, הם מתכוונים, אתם מפרידים את עצמכם מאיתנו. אתם רואים בעצמכם קודם כל בני אדם, לפני שתביטו לעבר שיוכם הלאומי. אתם מאמינים בזכותו של כל אדם להגדרה עצמית ללא קשר למוצאו. זוהי מידה רעה בישראל, הם אומרים, מאפיין שלוקים בו רק הפתיים מהשמאל שאינם מבינים שבמציאות בה אנו חיים אל לך לשכוח מהם שורשיך האתניים. עליך לזכור שהם האלמנט היחיד שחשוב בתפיסתך את מהותך.

עיקר העיקרים בשערוריית פרסום תמונותיה של החיילת לשעבר, עדן אברגי'ל, על רקע אסירים פלסטינים כפותים, מתבטא דווקא בתגובתה של המשוחררת הצעירה לאמצעי התקשורת. הנערה המסכנה כלל איננה מבינה על מה הרעש, בשל מה המהומה, מדוע ולמה יצא עליה הקצף?  ויותר מכל היא תמהה מה לא כשורה במעשה שעשתה, קרי, פרסום התמונות המזעזעות הללו. ובנתיים, מסתבר [ קראו עוד ]

ישראל והפלסטינים הסכימו (פעם נוספת) לפתוח בשיחות ישירות בוושינגטון ב-2 בספטמבר. ממשל אובמה יברך על כך לבטח כעל פריצת דרך משמעותית. ירושלים, פליטים, התנחלויות וגבולות יהיו כולם על השולחן. אך יש לדבר גם על צמיחה כלכלית פלסטינית עצמאית ולערוב לכך שהכלכלה הפלסטינית לא תיחנק, כפי שקורה עכשיו. בהכנות לקראת השיחות הללו שיווקו מנהיגים פלסטינים וישראלים [ קראו עוד ]