מאת גדעון עשת
נמלי הים אלה תפסו כותרת השבוע בעקבות הממצאים על עסקיו הפרטיים של יו"ר עובדי נמל אשדוד, אלון חסן. זה נשמע איום ונורא שעובד של הנמל עושה עסקים פרטיים מהצד עם המעסיק שלו. אבל זה נורא רק מצד העובדים. מבחינתם, אם היו עסקים כאלה, האיש מועל בשליחותו וטוב שהשעה עצמו ויהיה טוב יותר אם יתפטר.
מאת אפרים דוידי
ייתכן ויש שהופתעו מנתונים כה חד-משמעיים שמפרסמת הלשכה הממשלתית בכל הנוגע להתארגנות המעמדית של העובדים בישראל. אבל החברה הישראלית ב-2013, שונה מאוד מהחברה שהכרנו לפני המחאה החברתית ההמונית בקיץ 2011. האוהלים כבר לא בשדרה. כעת, האוהלים במקומות העבודה.
מאת חיים ברעם
מקיואן פרסם את ספרו החדש יחסית בשנה שעברה, וקל להבחין באופן שבו מחלחלת התודעה הנגועה, הניאו-ליברלית של 2012 לתיאור שלו אודות המציאות לפני יותר מארבעים שנה. השמאל כבר לא באופנה, ומקיואן המחונן נותן לזה ביטוי ספרותי עשיר בספרו.
מאת גדעון עשת
בין אם הידיעה רצינית ובין אם היא בלון ניסוי שמפריח הספינאי לפיד, יש עניין להתעסק בנושא: הדיור הציבורי. על פי הידיעה ב"הארץ" שר האוצר החליט לבטל את חוק הדיור הציבורי – מהחוקים היחידים שהצליח השמאל להעביר מאז נחקק חוק הבריאות הממלכתי מ – 1994 – ואחר כך חזר בו.
מאת אפרים דוידי
עיני אינו יכול להתפלמס עם ממשלת הימין בנושא ההפרטה כי הוא תומך בהפרטה. לפני מספר חודשים הופרט נמל אילת בסיועה של ההסתדרות; ובנוסף נחתם הסכם קיבוצי ברכבת המאפשר את הפרטתה החלקית: רכבת המטענים (ממנה אפשר להפיק רווחים) תימסר למגזר הפרטי, רכבת הנוסעים (ובה יש רק הפסדים) תישאר בבעלות המדינה.
מאת גדעון עשת
פקידי הממשלה וקרוב לוודאי שגם מרבית השרים וחברי הכנסת מבועתים מעצם המחשבה שהממשלה תתערב במחלוקת קניינית בין גופים פרטיים. ואילו הגופים הפרטיים שבהם אנו מדברים היו באמת פרטיים גם הפינה הזו הייתה שותקת. אלא שבין אי.די.בי., הבנקים וקניין פרטי יש הרבה שטח ציבורי.
מאת גדעון ספירו
בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, נסע לרוסיה להיפגש עם הנשיא פוטין במטרה לשכנעו לא למכור לסוריה טילי קרקע אוויר מסוג S300, שהם יעילים, מדויקים ונישאים לגובה רב. נתניהו לא היה מטריח עצמו לפגישה אלמלא נאמר לו על ידי מפקדי חיל האוויר הישראלי כי טילים אלה, פירושם, חיסול העליונות האווירית המוחלטת ממנה נהנית ישראל כיום.
מאת חיים ברעם
בשני דיונים ארוכים ומרתקים בפייסבוק נתקלתי ברעה החולה, המשבשת לדעתי את הדיון הציבורי בנושאים חשובים ועקרוניים. באחד מהם, שאותו יזם עיתונאי בכיר, ניסו כל המשתתפים למצוא את האשם האמיתי באסון הכלכלי שפוקד את מדינת ישראל ושאת מחירו נדרשים לשלם דווקא אלה שאין להם.
מאת איתן קלינסקי
לתשומת לב הדיקאן ההתייחסות שלי היא במיקרו ולא במקרו, אין לי כלים לקבוע מסמרות של מקרו, אני מצביע על עוצמת הפיחות בסולם הערכים בחייה של אוניברסיטה אחת מנקודת מבט התחומה במיקרו. אני מתייחס לתמונה, בה מותר לקבלן עבדים לפסול יוזמה חברתית בין כתל מוסד אקדמי, ולדיקאן אין מה להגיד.
מאת ראובן קמינר
המאבק נגד תוכניות ההון והשלטון אינו אפיזודי, הוא ימשך עם עליות וירידות במשך זמן רב. במציאות קשה זו יש צורך ברעינות חדשים ודרכי פעולה מחושבות ומתוחכמות שיאחדו את כל קורבנות המדיניות האנטי-עממית.
מאת אפרים דוידי
ה"התבלות המתוכננת" הפכה לאסטרטגיה עסקית – ייצור מוצרים ומכשירים שיש להם תוחלת חיים קצרה. זאת, במטרה לעודד את השוק ולהחזיר שוב ושוב את הצרכנים אל החנויות כדי לרכוש מוצרים במקום אלה "שלא כדאי לתקן אותם". בייחוד בעקבות המשבר הקפיטליסטי באירופה שאת סופו לא רואים והגורם להצטמקות השווקים, לאובדן הכנסות ורווחים.
