מאת יהודית אופנהיימר
עליית המדרגה של פעולותיה החד צדדיות של ישראל בירושלים המזרחית ניכרת כמעט בכל תחום ושותפים לה כל זרועות השלטון. כדי להבין לאן חותרים הדברים ראוי להעיף מבט על השלטים שהציבה לאחרונה רשות הטבע והגנים בנקודות תצפית בתוך ומסביב לאגן ההיסטורי.

אילנה הירסטון-לוטן
להערכתי, "שוברים שתיקה" דווקא משרתים, שלא מרצונם, את מכונת התעמולה של מדינת ישראל. אמנם הצנזור הצבאי מתרעם על מעשיהם, אך זה רק תורם לאצטלה החתרנית של הארגון. הם כלי שרת בשימור האוקסימורון של המדינה היהודית הכובשת, הדמוקרטית-ליברלית.

מאת חיים ברעם
ממשלות ישראל ניצלו את ההסכמים לבנייה רחבה של התנחלויות ו"שכונות" חדשות גם בעירנו, העצמאות היחסית של הרשות הפכה כבר מזמן לבדיחה עצובה, והמאמצים המשותפים של הממשלה ושל ההנהגה העירונית נועדו לדחוק את הערבים מהעיר.

מאת שמואל אמיר
הטעות המרכזית של הס היא בחוסר מבט היסטורי נרחב על מאבקים לאומיים. האם היה אי פעם מאבק לשחרור לאומי שלא היה בו גם שימוש בכוח, ואפילו הרבה כוח? שלא נפגעו בו אזרחים חפים מפשע משני הצדדים?

מאת תאיר קמינר
השיח הצליח לגרום לכולם לשנוא באופן עיוור את הביקורת. הממשלה שלנו מצליחה להסית אותנו נגד עצמנו. והחברה שלנו משתפת פעולה: למשמיעי הביקורת קוראים בוגדים, לאלו שרוצים לשנות קוראים קיצונים.

מאת אורי ארליך
סרטון ההסברה החדש של התנועה שוטף את הצופים ברצף טענות חסרת בסיס בניסיון לטייח את עמדות הטרנספר הגזעניות של התנועה. ניכר שהתנועה שמבקשת להצילנו פשוט אינה מכירה במציאות, החל במפה וכלה בחוק.

מאת יעלה רענן
המלחמה היא של כולנו. המדינה שלנו היא זו אשר מחליטה לצאת למלחמה. לכן האחריות על סיום המלחמות היא גם של כולנו. ואני פונה אליכם, מבקשת שתתייחסו למצב הביטחוני כאילו אתם גרים איתי בכיסופים. כאילו זהו ביתכם בת ה 5 אשר תאלץ להתמודד עם המלחמה הבאה. ודרשו שלום.

מאת שרון שחף
לא מדובר באסופה אקראית של נתונים. כך נראה סדר העדיפויות הלאומי של ממשלת הימין: ההתנחלויות מעל הכל – מעל ביטחון אזרחי ישראל, מעל מיגון לתושבי עוטף עזה, מעל חיזוק הפריפריה, מעל חינוך בתחומי הקו הירוק.

מאת תאיר קמינר
להתייצב בבקו"ם, בפעם החמישית, להצהיר על סירובי להתגייס בידיעה ששוב אשלח לכלא. נשמע משביז, נכון? אז דווקא הפעם פחות. הסיבה היא שהפעם לא התייצבתי לבדי. הפעם התייצבנו לא אחת, אלא שתיים. התייצבנו יחד!

מאת חיים ברעם
אפשר להוקיע כאן את האהבה העצמית ואובדן תחושת המציאות של האליטות הישראליות, ועשינו זאת פעמים אין-ספור. אבל ים הדמעות לא יציל אותנו ואת הדור הצעיר. גם זעקות של ייאוש כאשר מגיעים מים עד נפש רק גורמות שמחה להמוני הלאומנים המקיפים אותנו.