הפנייה של אנשי הפתח לציבור הישראלי מחייבת התייחסות ותגובה מכל שוחרי השלום בישראל. ההודעה אמנם קבלה ביטויים שונים בכלי תקשורת אחרים וגם התברר שאין לגבי תוכנה המדויק קונסנזוס מלא ומושלם בקרב כל מנהיגי ופעילי התנועה. אבל, כדאי להתיחס להודעה זו בכל כובד הראש שכן היא משקפת תהליך פוליטי חשוב ביותר שעובר על חלק משמעותי מאוד מהחברה הפלסטינית, פתח היא עדיין התנועה הפוליטית הפלסטינית הגדולה ביותר במספריה ובפריסתה בשטחים הכבושים ובפזורה.
המגבלות המבניות של השמאל בישראל על גווניו השונים וההתנהגות הנבזית של ראשי המחנה שכינה עצמו "מחנה השלום הציוני" הזיקו מאוד לעניין השלום הישראלי-פלסטיני והקשו מאוד על התקשורת הפוליטית בין האוכלוסיה הפלסטינית לישראלית. מעבר לגורמים אלה היכולת של פעילי השמאל העקבי להשפיע במהלך השנתיים האחרונות על דעת הקהל בישראל ובדרך זו על המערכת הפוליטית כולה, נפגמה מאוד גם בשל דרכי המאבק המזוין שננקט על ידי ארגונים פלסטינים והתארגנויות מקומיות שונות, ובמיוחד בשל הפעולות הטרוריסטיות כנגד אזרחים.
שאלת דרכי המאבק הננקטים על ידי אירגונים ופלגים פלסטינים שונים לא הורידה ולא היתה צריכה להוריד מהמחויבות של פעילי השמאל העקבי בישראל במאבקם כנגד הכיבוש ולסולידריות עם אלה הנמצאים תחת דיכוי. אבל, תמיד היה ברור לנו כי הפעולות הטרוריסטיות, אשר אינן מוסריות כשלעצמן, חותרות תחת יכולתנו להיאבק כנגד הכיבוש במסגרת החברה הישראלית. גם פעילים פוליטיים פלסטינים רבים, ומגוונים מבחינה פוליטית וארגונית, היו מודעים לכך ולפעמים, מי יותר ומי פחות, נתנו ביטוי לדעה זו בפומבי או בפורומים שונים. בציבור הפוליטי הפלסטיני נערך ויכוח סביב סוגיות אלה, ויכוח שהדיו בקושי הגיעו לעיתונות הישראלית ומעט יותר לאותם פעילים ישראלים אשר במסגרת המאבק נגד הכיבוש באים במגע שוטף עם חברים פלסטינים. כל מי שהשתתף בפעולות המוניות של תעאיוש בגדה המערבית יכל לעתים קרובות לשמוע ולחוש את המסר הפלסטיני אשר יחד עם התנגדות חד משמעית לכיבוש מביע גם נכונות לשלום צודק ושוויוני ומסתייג בצורה מובלעת או מפורשת מפגיעה ללא הבחנה באזרחים ישראלים. ללא קיומם של פעילים פלסטיניים מסוג זה, אשר מעדיפים מאבק אזרחי ועממי רחב ומחפשים דיאלוג של שווים עם ישראלים, כל אותם ביקורי סולידריות ומפגשים המוניים לא היו מתאפשרים.
בחודשים האחרונים הגישה המסתייגת מפגיעה באזרחים ומעדיפה מאבק עממי ואזרחי בכיבוש צברה תומכים בציבור הפלסטיני וקיבלה פומבי בהזדמנויות שונות. כעת, הרוב המכריע בתנועת הפתח מאמץ אותה. זה מחייב אותנו לפנות עם המסר הזה לציבור הישראלי שאנו חלק ממנו, להעניק להודעה הזאת את המשקל הראוי לה ולהגביר את מאמצינו בהסרת המחסומים והחומות של הפחד והחשדנות החונקים את הישראלים ומאפשרים לממשלת הכיבוש לחנוק את הפלסטינים במחסומים, בגדרות ובחומות של ממש.
מר לייבנר מספר לנו על המסר החשוב של הפלסטינאים לישראלים, משום מה רק הוא שומע את המסר. אנו לעומת זאת שמענו קולות של ארבע פצצות מרגמה על הנגב הדרומי.
איך אפשר לחיות עם הונאה עצמית שכזו מר חררדו לייבנר? לך הפתרונים.
שנה טובה