הרכבת. ממונטריאול לניו יורק, עושה דרכה ב11 שעות. אילו היתה זו רכבת אירופאית, היינו יורדים בתחנת פנסליווניה במרכז ניו יורק, אחרי 7 שעות. רכבת יפנית: בחמש. גם ברכבת קנדית, היה המרחק מתקצר בשלוש או ארבע שעות אבל, הרכבת היא אמריקאית, מתחילה את דרכה בטרמינל שבבעלות חברת "אמטרק" פושטת הרגל, שממשלת ארה"ב מממנת אותה ואת גירעונותיה, כשהיא מטיפה לכל ארצות העולם, ל"הפריט" את התחבורה הציבורית. הפסים מוליכים דרומה מקנדה לארצות הברית, הקרונות החורקים והקטר הזוחל לאיטו – כולם, בבעלות הממשלה האמריקאית שאינה משקיעה אפילו סנט אחד, בשיפור הציוד והשירות. ב11 שעות הנסיעה, אין לנוסעים קרון מסעדה ובמקומו, קנטינה אפורה, מכוערת. אפילה ולא נקייה, המכונה "קפה". לפני ואחרי כל תחנה, ואלה רבות מספור, נשמעה הכריזה: "הקונדקטור בקפה". תמורת המשכורת הזעומה, החליטו שני מבקרי הכרטיסים, האחראים גם לשלום הנוסעים ונוחיותם, שמי שזקוק להם, יתכבד ויבוא ל"קפה". במשך 11 שעות רצופות הדהדה הודעה זו באוזניי.
גם בבית הלבן, יושב "קונדוקטור", מחלק ומבקר הכרטיסים של כל מדינות העולם: כמו במשחקי הבייסבול וכדור הרגל, מחלק ג’ורג’ דבליו בוש ג’וניור כרטיסים "צהובים" או "אדומים" למדינות העולם וראשיהן, כשהוא מטיל את חתיתו על העולם כולו – על כל חלקיו: אלה שנשמעים למרותו, אלה שמשועבדים לה וגם על מי שעדיין מכריז על עצמאותו מההגמוניה האמריקאית. מנהיגי רוב מדינות העולם, בזים לנשיא האמריקאי חסר ההשכלה, בור ועם הארץ, שנבחר בחודו של קול, בעטיים של קשישי פלורידה, שטעו בסימון פתק הבוחר, כשרצו לבחור באל גור וקיבלו לבושתם, את בוש.
הקונדוקטור בוש, מבקש לרתום קרונות נוספים, אל קטר המלחמה של הבית הלבן והפנטגון. הוא מזמן אל הקפה בבית הלבן או לחוותו שבטקסס, את ראשי המדינות להם הוא מחלק צ’ופרים: לנשיא הרוסי הוא מבטיח לעצום את עיניו, אם יפלוש לגרוזיה כדי לפתוח בחזית שנייה נגד הצ’צ’נים הבדלנים; לנשיא סין, הוא מבטיח לסייע במלחמה נגד המורדים המוסלמים, כשלמדינות האיחוד האירופי, מוצעות הקלות במיסוי המגן האמריקאי, בבחינת "הוצאת העז" שבסיפור היהודי. לנשיא מוברק, לדיקטאטור בפקיסטן או לגנרלים הטורקים: ממון וחימוש, להגנה מפני מרידות ומהפכות.
לשרון, פרס ובן אליעזר, בוש אינו מציע דבר. נתיניו הכנועים, רתומים לעגלת המלחמה האמריקאית, ללא תמורה. ממשלת הליכוד-עבודה, היא, לפי שעה, הממשלה היחידה בעולם שנתנה לבוש המחאה "חלקה", בה הוא יכול להשתמש כרצונו. אפילו הצמית הבריטי, טוני בלייר, לא עשה זאת עדיין – על אף, שהיה רוצה, אילולי נתקל בהתנגדות עצומה מבית.
אמריקה של 2002 "אחרי 9/11 " היא מדינה שממשלתה אחוזת פחדים, חרדה וביטחון נפשי או אזרחי, את אלה, ממירים הממשל והקונגרס בהפחדת והסתת האזרחים ובאקסטאזה של "פטריוטיות" דמות תסריט הוליבודי, מופקת ומבוימת בידי ניצים תאבי- מלחמה, שרק הם ושותפיהם לעסקי תעשיות הנפט והנשק, יפיקו תועלת ממנה. כבר עכשיו, כשהצבא האמריקאי עדיין בבסיסיו, מטפס ועולה מחיר הנפט ושותפיו הטקסנים של בוש, גורפים הון תועפות, שיכפיל וישלש את עצמו, אם תפלוש ארצות הברית לעיראק.
באיחור, אך עדיין לא מאוחר מדי, התעוררה המדיה הכתובה בארצות הברית, אל נוכח סכנת המלחמה המתקרבת. העיתונים הגדולים והחשובים בערים הגדולות החרישו כשזכויות אדם ואזרח, ניצבו בפני סכנת-שמד בשנה שחלפה מאז קריסת המגדלים בניו יורק. באוניברסיטאות יצאו כבר הסטודנטים וחלק ניכר מהמרצים, למחאה ואיתם איגודים מקצועיים רבים, החרדים מפני ירידת רכבת המשק האמריקאית מן הפסים, עליהם היא כבר מקרטעת זמן רב: הפיטורים ההמוניים מחד וקריסת קרנות הגמל והפנסייה, שהשקעותיהן הבלתי אחראיות בבועת הבורסה האמריקאית מאידך – מסכנות את ערכן האקטוארי ואת גורלם של השכירים שמצפים לתגמוליהם, ביום הפרישה.
המלחמה שבפתח, היא מרשם וודאי להמשך התדרדרותה של הכלכלה האמריקאית, שאינה מסוגלת להבריא ולהתגבר על המשבר המתמשך. ראשי הבורסה, הבנקים, הממשל בוושינגטון ועדת התוכים והחנפנים במדיה האמריקאית – מנסים להמשיך בתעמולה ודיסאינפורמציה, כאילו המשבר במשק האמריקאי היא תוצאתו של "9/11 " , כשהסיבות האמיתיות הן. קשר המרמה, הכזב, המעילות וגניבות המיליארדים שהתגלו לפתע בחברות הענק "הגלובליות" של ארה"ב וקריסת מגדלי הדומינו של "הכלכלה החדשה", בלון האוויר החם שהתפוצץ בבורסות , במקביל להתפוצצותם של מטוסי בין-לאדן, בסמליה הבולטים ביותר של הכלכלה האמריקאית: המגדלים התאומים.
מעניינת תגובתה של "יהדות ארצות הברית", קבוצה אזרחית הקיימת רק בדמיונה של מכונת התעמולה הישראלית. במציאות, אמריקאים-יהודים, תומכים או מתנגדים למלחמה בעיראק, כיחידים ולא כ"קולקטיב" – אך, אפילו בין הארגונים הממוסדים, שרובם פיקטיביים, ללא חברים רשומים ומשלמי מיסים, כשבראשם מיליונר יהודי זה או אחר, אין אחדות דעות. בניגוד לרובו של הציבור בישראל, הצוהל ומחכה בשמחה להתקפה האמריקאית, מבלי שמסיכות גז וחיסונים, מחנות אהלים לתושבי רמת גן והסכנה המוחשית להתקפת טילים עיראקית, ידירו שינה מעיניו – חוששים אמריקאים-יהודים ליברלים ופרוגרסיביים, מפני הסכנה המוחשית לישראל ותושביה, לא רק בעיצומה של המלחמה אלא, בעקבותיה, כשהסיכוי להתמוטטות המשטרים הפיאודלים והדיקטאטורים הערביים, יהיה מוחשי והחזית נגד ישראל, תתאחד לסיבוב מלחמתי נוסף. "הארץ" והעיתונים הצהובים בישראל ("עיתוני הערב" המופיעים בבוקר) שכתביהם בארה"ב, מרבים לכתוב על "מנהיגי הקהילה היהודית", הלובי היהודי בוושינגטון ו"וועידת הנשיאים" – מעלימים את הוויכוח הזה ואת תנועת המחאה אשר הצליחה להביא לשורותיה עשרות אלפי אמריקאים-יהודים. קריאתם של הוגי דעות, רבנים, אקדמאיים וראשי איגודים מקצועיים שרוב חבריהם הם אמריקאים-יהודים, כמו איגוד המורים בניו-יורק – נגד תוכניות המלחמה של ממשל בוש – מוסתרת מהקוראים בישראל, כמו שהסדקים הגדלים ומתרחבים ב:וועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים", בעקבות תמיכתו הפומבית של נשיאה במלחמת-בוש וקריאתם הפומבית של נשיאיה לשעבר, תיאודור מאן וארתור הרצברג, לפרישת הארגונים ממרכז ושמאל, ממנה.
אני מודה לך על תגובתך, אך לא התייחסת לגופו של עניין בדבר הברבריות הבסיסית והדיכוי העצום כלפי נשים, ילדים וחריגים בקהילה המוסלמית הרדיקלית.
אינני שותף לעבודת אלילים ומזלות, השתטחות על קברים ושטויות אחרות הרווחיות בדת האורתודוקסית היהודית.וגם שותף לדעתך בדבר הדיכוי בו חיות נשים חרדיות .אולם אין במנהגים אילו כדי הילול של רצח ילדים, אין דברי שבח לפיצוץ נשים הרות.( וגם אם יש בשולי השוליים הפסיכיים- הרי שיש גינוי וסלידה של רוב מוחלט מהציבור היהודי והנוצרי. (עיין בשיעורי התמיכה העצומים שמעשי הזוועה זוכים לו ברחבי העולם המוסלמי). מנגד אינני שולל תופעות אקזוטיות אילו כשם שאינני שולל מנהגים תרבותיים ודתיים של אף דת אחרת, בין אם יהודית, נוצרית, הינדית או מוסלמית.
צא וחשוב , האם מקרי הוא הדבר כי אין שלטון דמוקרטי מלא באף מדינה מולמית אחת? ששיעור האנלפבתים הוא כה רב, ששיעור בעלי המומים הגנטיים והפיגור הנובעים מנישואי קרובים כה רווח (הדבר בדוק- אל תטרח, האינטלקטואלים הערביים בעצמם מנסים לשנות מנהג פסול זה בקרב הקהילות המוסלמיות), שלגבר מוסלמי מותר לשאת 4 נשים ורק לו מותר לגרשן, האם אתה מרגיש בנוח עם הדיקטטוריות העירקיות, האירניות או עם שלטון הטאליבן? האם אתה לא סבור כי לאדם המוסלמי הפשוט לא מגיע להינות מחירויות אזרח בסיסיות? (אפילו אנחנו נהנים מחלק..)
תגובתך כלפי בן לאדן וכדומה היא שהאמריקאים מימנו אותם בראשית דרכם ? מה זה אמור להוכיח?, הטיעון הלוגי פה כלל לא קיים. הוא גם משקף את הגישה המחשבתית בדבר חוסר יכולתם של ערבים להבחין בין רע וטוב, לחצנו- אז הם התפוצצו, מימנו את בן לאדן- אז הוא עשה פיגוע , אנחנו לוחצים/עושים משהו- הערבים מגיבים במעשי זוועה- אבל אין לבוא אליהם בטענות, הם אוטומטים, הם לא יודעים לחשוב- נו באמת.
מסקרן אותי מאד (באמת) להבין- מה הנימוקים שלך בעד השארת משטר הדיקטטורה בעירק?, אתה- כשהמחנה שלך כל כך תומך בזכויות אזרח?
אכן, נפתולי כתיבתו של מר מסיס מעפילים לשיאים חדשים. יכולתו הווירטואוזית לשוב ותאר מהלכים גלובלים כאלו ואחרים הנובעים מההתקפה הרצחנית והברברית על אזרחים חפים מפשע,מפעימה. לא האמנתי שאפשר לשוב ולכתוב שוב ושוב על המגה-פיגוע בתאומים מבלי מילת התייחסות ערכית אחת! לא גינוי, לא זעזוע, לא הוקעה של פגיעה מכוונת בחפים מפשע. כלום !!, " מטוסי בן לאדן המתפוצצים" , " 9/11″ , "קריסת התאומים" – כלום על אידיאולוגיה מוסלמית פנאטית ורצחנית הנובעת מתרבות ברברית.
חושבים שאני מגזים? – חשבתם פעם איך איזה מן תרבות היא המאפשרת נישואי קרובים ?, איזה מן תרבות מהללת " רצח על כבוד המשפחה" ?, איזה מן תרבות מבצעת כריתת דגדגנים לנשים? איזה מן תרבות מהללת רצח חפים מפשע מפני שהם מחזיקים בדיעות ואמונות שונות (ג’יהאד ).
תחשבו קצת – מבעד לאוטומט שאומר שהחלש גם צודק. לפעמים החלש (בן לאדן) וכל מי שתומך בו או "מבין אותו" – הוא התגלמות הרשע.כשמאל אתם מחויבים לדיון אמיתי ופתוח – גם מול דיעותיכם ואמונותיכם. או שאתם בסך הכל דמגוגים. אני קורא תיגר לכל מי שקורא ולא מסכים – אנא – ערערו על דברי, לא בהתלהמות ודמגוגיה- אלא בדיון אמיתי.
"הכחשה מילולית" ודו-פרצופיות "ביקורתית"
בתגובה למאמרי, כותב אלמוני שהעפלתי "לשיאים חדשים" של יכולתי ה"ווירטואוזית, לשוב ולתאר מהלכים גלובלים" ואני מודה לו על המחמאות שהוא מרעיף עלי. את חמתו, שופך עלי המגיב, על כי לא כתבתי אפילו "מילת התייחסות ערכית אחת" להתנקשות במגדלים בניו יורק והוא דורש שאגנה את הפגיעה המכוונת בחפים מפשע, כשהוא ממשיך ומסביר שהטרוריסטים, באים מ"תרבות ברברית" או דת, הכורתת דגדגנים ומחתנת קרובים…
לא הייתי מגיב לתגובה, אילולי היה זה לאחרונה, "מנהג-מדינה" במקומותינו, לתבוע מאיתנו, אנשי מחנה השלום והשמאל החברתי, להצטדק, להתנצל ולגנות פשעים שלא אנו אשמים בהם.
הפוסל במומו פוסל: בדת היהודית אין כורתים דגדגנים אך לעומת זאת, עבודת כוכבים ומזלות, נפוצה
בה, בחלקיה האורתודוכסים, לא פחות מאשר בדתות אחרות. אצלנו בישראל, משתטחים שרים חילוניים
על קברי "צדיקים" ומחלקים קמיעות לבוחריהם. בתי הספר של החרדים, הממומנים בכספי מדינה, משתווים בבורות שהם מנחילים לתלמידיהם, אל בתי הספר האיסלמים.יהודי דתי רצח את ראש הממשלה והשב"כ עוסק בציד יהודים דתיים, המניחים פצצות בבתי ספר ערביים.
הטרוריסטים שהצליחו לפגוע בפנטגון בוושינגטון ובמגדלים בניו יורק, הם יצירי כפיה וכספיה, של רשות הביון האמריקאית, בשנים בהן היה אביו של הנשיא בוש, ראש הCIA, בטרם היה לסגן נשיא ארצות הברית ובעת כהונותיו כסגן הנשיא והנשיא האמריקאי – בין לאדן וכנופייתו, גויסו, אומנו ומומנו בכספי משלם המיסים האמריקאי, כשכירי חרב במלחמה נגד ברית המועצות – האם עלי וחבריי, ל"התנצל" על מעשיהם ?
אנו, הניצבים בגדה השמאלית של מדינת ישראל – מגנים כל מעשה-טרור: של יחידים, ארגונים וממשלות. איננו חייבים "להתנצל" או "לגנות" על כי, השקפת עולמנו הרוחנית והמדינית, מתנגדת כמובן מאליו, למעשים נפשעים כאלה – כשם שאנו מתנגדים לאמונות תפלות, צביעות דו פרצופית ומעשים נקלים – בשם הדת, האל ורוחות הקודש.
מה ההבדל בין כריתת דגדגן לברית-מילה או שחיטה כשרה?