בשבת התחלנו את קריאת התורה מחדש. כל שנה אני קורא את הסיפור של קין והבל ונדהם מהחוצפה של קין שמתלונן בפני ה’ לאחר רצח אחיו, "גדוֹל עונִי מִנשׂא… והייתִי נע ונד בארץ, והיה כל מֹצאי יהרגני." (בראשית ד’: י"ג-י"ד). התגובה הראשונית שלי תמיד ש"מגיע לו". ה’ רואה דברים אחרת. ישנם מקורות בהם קין "עשה תשובה". האם זה נכון האם לאו? בכל מקרה ה’ מעניק לקין אות הגנה. הוספת חטא על חטא אינה מביא לצדק. אולי ההבדל בין תגובת ה’ לבין תגובת בני האדם מסביר את הכישלון של כוחות הביטחון, אשר אינם עושים דבר כדי להגן על חקלאים פלסטינים ועל עצי הזית שלהם.
ביום רביעי קרא ארגון "שומרי משפט" להשתתף במסיק זיתים דחוף בכפר ביאסוף. למחרת, פעילים מהתנועה הישראלית נגד הריסת בתים, "תעאיוש", "שלום עכשיו" ואחרים שינו את כל סדר יומם לאחר ששמעו שבמשך שלושת הימים הקודמים מתנחלים מכפר תפוח גנבו זיתים מעצים בכפר בעוד שגורמי ביטחון עושים מעט מאוד למנוע זאת. ביום ג’ המתנחלים גם ירו לעברה של מתנדבת מאנגליה אנג’י זלתר. שוב, המשטרה לא עשתה דבר.
טלפונים חוזרים ונשנים ממני, מפעילים אחרים ואף מחברי כנסת שינו מעט מאוד. בשלבים מסויימים ביום רביעי הופיעו עובד המת"ק (מפקדת התיאום והקישור), יחידת צבא וסיורי משטרה. המשטרה טענה בפני כי "המצב תחת שליטה", אבל המתנחלים המשיכו בעבודתם. בשבילי הגורם המכריע היה לשמוע את חברינו שואלים היכן אנחנו. פלסטינים אשר סיכנו את עצמם כדי להמשיך בפעילות הבלתי אלימה עם ישראלים ראו את המתנחלים מסיקים את זיתיהּם ללא כל הפרעה ושאלו האם נשאר ערך לשיתוף הפעולה בינינו.
התאספנו בתחנת הדלק בכפר קאסם בתוך הקו הירוק. דחיפות העניין לא אפשרה לנו לתכנן בקפדנות תגובות בלתי אלימת מתאימות לתרחישים השונים שבהם היינו עלולים להיתקל. ניסינו כקבוצה לתכנן את הפעילות שלנו. קניתי מנת פלאפל לפני שעליתי על האוטובוס ובעל הדוכן אמר לי כי אחד מבני הכפר שילם עבור המנה לאחר ששמע את שיחתינו.
יום העבודה התחיל ללא תקריות. שלא כבימים הקודמים, מתנחלים לא נראו במטעי הזיתים. יחידת צבא הגיעה במהירות כאשר ראו פעילים ועיתונאים עושים את דרכם דרך ערימות האפר שמסביב לכפר. הם שאלו אותנו אם יש לנו אישור להיות שם ולכך ענינו כי הוזמנו ע"י אנשי הכפר וכי אין שום צורך באישור. הם אמרו כי זהו שטח צבאי סגור אך לא היה להם צו בנוגע לכך. בינתיים כבר הגיעו רוב חברי הקבוצה לתוך הכפר. מארחנו הציגו בפנינו את תוואי האדמה – כולל רשת ההתנחלויות שסביב הכפר בו מתגוררים כאלפיים בני אדם.
לאנשי הכפר הסגורים בתוך הכפר בעקבות הסגר אין הרבה דברים אחרים לעשות מאשר לעבד את אדמותיהם וחלקם אמרו, כי חלקות האדמה הקטנות הללו של ירקות ועצי פרי הפכו למקור העיקרי לאספקת מזון. בזמן שקרבנו אל עצי הזית ראינו כמה חיילים מתקרבים לעברינו. בכל אופן הם עשו רק מה שהם היו אמורים לעשות – פיקחו עלינו כאשר אנשי הכפר פרשו יריעות פלסטיק מתחת לעצי הזית. ואז ניגשנו לעבודה. בעת שעבדנו יותר ויותר מתנחלים חמושים התאספו מסביב. הם צרחו על החיילים – קראו להם בוגדים, ושאין להם זכות ורשות להיקרא יהודים. "מדוע אתם מגנים על השהאידים" צעקו המתנחלים לעבר החיילים.
החיילים חשבו כי העניין עומד לצאת מכלל שליטה וקראו לתגבורת. ואז הם פשוט נכנעו ללחצי המתנחלים. מפקד המשטרה פקד עלינו שנעזוב את השורה הראשונה של העצים והבטיח שנוכל להמשיך במסיק, אבל בעצים אחרים. היינו מזועזים. המשטרה החליטה שקל יותר לסלק פלאחים פלסטינים ופעילים ישראלים בלתי אלימים ובלתי חמושים מאשר מתנחלים חמושים עם כלבים.
בתוך כך, אנג’י זלתר ראתה שני המתנחלים שירו עליה יומיים קודם לכן. היא ביקשה מהשוטרים לדרוש קבלת פרטיהם של שני הגברים החמושים. יצויין שבתחנת המשטרה סרבו לקחת אותה לתוך ההתנחלות על מנת לזהות את תוקפיה והיו מוכנים רק להראות תמונות. המפקד סירב לבקשת זלתר ואמר לה "שהיא תוכל להתקשר אליו מחר".
ברגע מסויים הגיע מפקד צבאי והכריז כי "העסקה מבוטלת" ושהמסיק נפסק להיום. רצינו לשבת על האדמה ולהיעצר, אך מארחינו ביקשו מאיתנו שנשיב בחיוב לדרישת לצבא. הייתי בטוח שהעצים יושחתו באותו לילה וביקשתי הבטחה מכוחות הביטחון שלפחות יגנו על העצים. נאמר לי באופן חד משמעי שלא, "אנחנו לא יכולים להיות אחראים לכל עץ ועץ". פלסטיני מבני הכפר התיישב על האדמה ואמר שהוא ימות על אדמתו לפני שיזיזו אותו. צעיר אחד הופרד מאיתנו ותעודת הזהות שלו הוחרמה הודעתי למשטרה שאני לא זז עד שאותו צעיר מקבל את תעודת הזהות שלו בחזרה – "אם הוא עצור, אז גם אני עצור", אמרתי לשוטרים. לבסוף הצעיר לא נעצר ותעודת הזהות הוחזרה לו.
ערכנו פגישת סיכום עם מארחינו וחזרנו הביתה. ניידת משטרה עם אורות מהבהבים ליוותה אותנו כדי לוודא שאנחנו באמת עוזבים. הנהג שלנו סיפר לנו שהוא הותקף בהעדרינו על ידי מתנחלים חמושים, שניסו לחסום את דרך המילוט שלו ולהוציא את האוויר מהגלגלים.
מדוע לא יכולה המשטרה להגן על פלסטינים שקטים אשר עובדים את אדמותיהם? מדוע הצבא והמשטרה לא יכולים לעשות את עבודתם ולמנוע ממתנחלים להיכנס למטעי זיתים של התושבים הפלסטינים. אני מניח שלפעמים כוחות הביטחון עומדים לצידם של הישראלים כמדיניות, לפעמים זו הדרל הקלה בה בוחרים כוחות הביטחון כדי להתמודד עם מצבים מורכבים ולפעמים זה פשוט עניין שבטי.
השבוע אנו קוראים פרשת נח ובשבועות הבאים על אברהם ושרה. המדרש אומר שההבדל בין נח, אשר בנה את התיבה אבל לא הציל אחרים, לבין אברהם, אשר מתווכח עם ה’ עבור חפים מפשע בסדום ועמורה, דומה להבדל בין ילד המחזיק את יד הוריו לבין ילד ההולך כמה צעדים קדימה. על מנת לשרוד בארץ אנו חייבים להיות ראויים להיקרא בני אברהם. מורשתו היא לא רק האדמה עבורה אנו נלחמים. היא גם המורשת הרוחנית והמוסרית של אחד שהיה מוכן לומר שגם ה’ חייב לנהוג בצדק כלפי כל, ולא הפריד בין חברים ואויבים, בין מכרים לבין זרים.
מסיק זיתים נוסף ב-13 באוקטובר
לנוכח הרצח של פלסטיני בעת מסיק הזיתים – לאחר פעולת הסולידריות של אנשי שלום ישראלים וכל הדיווחים הנוספים על התנכלויות המתנחלים כלפי תושבי הכפר, יש חשיבות גדולה להמשך הפעילות שלנו. אילו כוחות הביטחון עצרו את אלא שירו במתנדבת ואכפו את החוק לאלה שגנבו זיתים והשיגו גבול בשבוע שעבר ייתכן ואיש לא היה נופל קורבן לרצח נתעב. פעילות המסיק הבא של שומרי משפט תתקיים ביום א’ הקרוב, ה-13 באוקטובר. נצא מגן הפעמון בירושלים בשעה 8:00 בבוקר ומתחנת הדלק בכפר קאסם בשעה 9:30.
פרטים נוספים: יעקב – 7678457 – 09.
יהודים יהודים – למה נידמנו?
אריק אשרמן הוא אחד האנשים הטובים ביותר שפגשתי מימיי, אנשים כאלה משאירים בי אמונה שיש סיכוי לעתיד טוב באזור, כן ירבו כמוהו.