פרישת מפלגת העבודה מהממשלה לא תהפוך אותה ליותר שמאלית, אבל תהפוך את ממשלת שרון ליותר ימנית. מפלגת העבודה בראשות בנימין בן אליעזר, היא בבחינת סחבה ימנית סחוטה שלא תוציאו ממנה טיפת מים חיים. הצרה היא, שגם מתחריו של בן אליעזר על ראשות המפלגה, חיים רמון ועמרם מצנע, לא מבשרים את הגאולה. חיים רמון כבר הוכיח כי כוחו רב בהרס. הוא הצליח להרוס את ההסתדרות, במקום לעקור את העיוותים שדבקו בה מוטט אותה, ובכהונתו כשר הבריאות הוריש לנו ביטוח בריאות ממלכתי שנותן פחות בריאות ובמחירים יותר יקרים.
רמון ומצנע לא מציגים אלטרנטיבה של ממש. לא בתחום הכלכלי, המפלגה בראשותם תמשיך להיות מפלגה שמנהיגיה קרובים רוחנית ונפשית לבעלי ההון; ולא בתחום המדיני ביטחוני, שהרי איש מהם אינו מציע נסיגה לגבולות ה-4 ביוני 1967 ופירוק כל ההתנחלויות.
ממשלת הימין החדשה של שרון, תהיה עוד יותר ימנית, שפירושו, יותר התחככות בין הון לשלטון, יותר אבטלה, שחיקה הולכת וגוברת בנורמות של שלטון דמוקרטי, יותר אפליה ואפרטהייד כלפי פלסטינים משני צידי הקו הירוק, יותר פשעי מלחמה, יותר כיבוש, יותר כוחנות, וסכנה גוברת לאיבוד שליטה עד כדי ביטול חוזי השלום עם ירדן ומצרים וסכנה למלחמה אזורית.
הבה לא נהיה רק רואי שחורות. יש גם סיכויים כי שרון, איתם וליברמן יישמו את העיקרון המהפכני לפיו ככל שיותר רע – יותר טוב. רוצה לומר, ייתכן כי החמרת המצב הכלכל והביטחוני, יפקח עיניים עוורות מבין תומכי הימין בישראל, ויביא את קברניטי העולם לראייה מפוכחת יותר באשר לסכנה שנשקפת מממשלה ישראלית ימנית משיחית עם יסודות פשיסטים. אולי הם יתחילו להבין כי הסכנה ממאות פצצות אטום שבידי ישראל הפונדמנטליסטית אינה פחותה מזו הנשקפת משיירי נשק השמדה המוני המצוי בידי סדאם חוסיין. מי יודע, אולי יפול האסימון אצל כמה מראשי מדינות המערב התומכים בישראל, ויחליטו כי יש להעניק לישראל הסוררת והמסוכנת טיפול שורש נחוש ותקיף, כדי לפרקה מנשק השמדה המוני ולהחזירה למסלול של שפיות והגינות מדינית. כאשר אזרחי ישראל יתחילו להבין כי ממשלת ישראל הימנית מובילה אותנו לעימות עם כל העולם, למצוקה כלכלית נוסח ארגנטינה, תתעורר מחאה ותסיסה בהיקפים כאלה, שיסלקו את ממשלת הדמים בראשות שרון (יפה אמרת ידידי ברקה) מהשלטון.
ממשלת שרון הימנית אולי תהנה מרוב פרלמנטרי זעום, אבל זו תהיה ממשלה לא דמוקרטית. דמוקרטיה זה לא רק רוב אריתמטי, זה גם תכנים.
עם אחד אינו רשאי, גם לא בהחלטת רוב, לדכא עם אחר. חובה להפיל את הממשלה הלא דמוקרטית הזו, בכל דרך אפשרית, כל עוד אין עוסקים בהוצאות להורג.
מעיוותי השמאל בישראל
הדיווחים על פיגועי הימים האחרונים, הבהירו לי שוב את גודל השחיקה שחלה אצל מי שמסווגים בישראל כשמאל.
אחת מהרוגות הפיגוע בהתנחלות חרמש היתה אורנה אשל בת 53, תושבת ההתנחלות. היא גדלה והתחנכה בקיבוץ השומר הצעיר מעברות. אני מניח כי היא קראה כמוני מדי יום את עיתון "על המשמר" שכלל בראש העמוד גם את הסיסמא לאחוות עמים. היא פירשה את אחוות העמים בצורה מעט מוזרה, כאשר הלכה לגור בשטחים הכבושים כמתנחלת. הפרסומים עליה אמרו כי היא הלכה לשטחים לא ממניעים אידיאולוגיים, אלא משיקולי "איכות חיים", וזה נשמע בעיניי עוד יותר נורא. במלים אחרות, אורנה אשל, ואחרים כמוה, סברו שיש להם רשות לשדוד את אדמות העם הפלסטיני ולהתגורר בווילה שנבנתה בחסות ממשל כיבוש צבאי, ולחיות באזור בו שורר משטר אפרטהייד, בו מתבצעים מדי יום הפרות זכויות אדם חמורות ביותר שנופלות לא אחת תחת הכותרת של פשעי מלחמה, והכל בשם "איכות החיים". הנה לנו דוגמא כיצד מונח, שבדרך כלל מייצג קונוטציות חיוביות, איכות חיים, קיבל במסגרת שפת הכיבוש משמעות נתעבת וצינית.
על פי החוק הבינלאומי אורנה אשל היתה שותפה לפשע מלחמה. אבל זה לא הפריע למוסד החינוכי של קיבוץ מעברות, "השמאלי" יעני, להעסיק אותה כמחנכת. ולא רק שהיא הועסקה כמחנכת, אלא הרשימות לזכרה ציינו את פעילותה "בזכות דו קיום יהודי ערבי", ובקיבוץ מעברות לא שאלו אותה, רגע אחד גברת אשל, לאיזה דו קיום עד מחנכת את בני הקיבוץ, כאשר את יושבת וחיה כנוגשת וכובשת על גבו השחוח של העם הפלסטיני? האם ראשי המוסד החינוכי בקיבוץ מעברות לא הבינו את המסר הצבוע שהם מעבירים לתלמידים בנושא דו קיום? ואולי זאת היתה כוונתם האמיתית, להעביר מסר של דו קיום בין סוס לרוכבו? כך קל יותר להלהיב את החניכים להתגייס ליחידות קרביות. מטרה שלצערי טרם הוסרה ממדף הערכים בקיבוצי השומר הצעיר.
ראינו זאת גם בכתבות לזכרו של תמיר מסד בן קיבוץ השומר הצעיר כפר מסריק, שנהרג באריאל שעה שהיה בשירות מילואים. בכתבה לזכרו ביומן החדשות של הערוץ הראשון נאמר, כי תמיר בן ה-41 התנדב לשירות מילואים בשטחים הכבושים. אביו של תמיר, גיורא מסד, חבר קיבוץ אף הוא, שהיה סגן אלוף בצבא, היה גאה בשירות הצבאי של בנו. וכל עוד ימשיכו בני קיבוצי השומר הצעיר להתנדב ליחידות קרביות של צבא הכיבוש ויסכימו לשרת כחיילים בתפקידים קולוניאליים בשטחים הכבושים, מצבנו ימשיך להיות רע. השמאל הישראלי ממש על הפנים. הימין ממשיך להתנחל ולדכא, השמאל ממשיך לסייע ומוצא פורקן בעצרת אבל אפלטוניות לזכרו של רבין.
אימהות מעוותת
מרבים לדבר אצלנו על "האינסטינקט האימהי" שאמור לגונן על חיי הילדים. אני מדגיש את המלה "אמור", כי בפועל הצליחה המציאות הישראלית לסרס לא מעט אימהות ישראליות, ולהפוך אותן למי שמוכנות להקריב את בניהן על מזבח מולך הצבאיות הישראלית. יש מקרים בהם דווקא האב מנסה לעמוד מנגד, אבל לבסוף הוא נשבר. שמעו סיפור.
נועם חבר הוא ישראלי לא שמאלי בכלל. הוא פטריוט ישראלי מן השורה, שאוהב את הצבא. אבל קרה לו אסון. בנו סמ"ר אושרי חבר שרת ביחידת החיסול "דובדבן" ונהרג במסגרת שירותו.
כאשר הגיע מועד הגיוס של בנו השני, רצה אף הוא ללכת ל"דובדבן", אבל מאחר והוא אח שכול, דרש הצבא חתימה הסכמה מאחד ההורים. האב סרב לחתום. הוא כבר איבד בן אחד, והאינסטינקט האבהי אמר לו, כי הוא חייב לשמור על בנו השני ולא לסכן את חייו. טבעי ביותר, נכון? אבל הבן הצעיר התעקש, "להמשיך במסורת של אושרי", כפי שנכתב באחד העיתונים, ומאחר והאב לא הסכים לחתום, חתמה האם וכך התאפשר גיוסו ל"דובדבן". בתגובה על סירובו של האב, החרים הבן את אביו ולא דיבר איתו שלוש שנים. לאחרונה נשבר האב, התפייס עם בנו והודה "בטעותו". כך הצליחו הבן ואמו לשבור את האבא.
זה לא מקרה יחיד. לפני מספר שנים נהרג לוחם גולני בלבנון. ברשימות לזכרו רואיינה האם, אחות בבית חולים רמב"ם בחיפה, והיא סיפרה כי בנה לא רצה לשרת ביחידה קרבית, היו לו גם סיבות רפואיות טובות, אבל היא ובעלה לחצו עליו שלא יהיה "פדלאה", ינשוך שפתיים, יתעלם מהבעיות הרפואיות שהציקו לו, ויתגייס ליחידה קרבית. בסוף הוא נהרג על מזבח הרפתקת לבנון.
זו מציאות שמזכירה לי את האתוס הנאצי של האדרת השירות הצבאי, במסגרתו התגאו הורים גרמנים על שליחת ילדיהם לצבא. הורים משוגעים, אני אומר לכם, גם בגרמניה, גם בישראל.
מחפשים אנטישמות בכוח
בניו יורק התקיים זה עתה כינוס יהודי בנושא האנטישמיות. בין המרצים, אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום, שעד היום איני מבין מדוע קיבל את הפרס. הרבה למען השלום לפני קבלת הפרס הוא לא עשה, והרבה למען מלחמות ישראל אחר קבלת הפרס הוא בוודאי עשה. הוא סרב למשל לגנות את ישראל על פלישתה ללבנון ועל הריגתם ופציעתם של אלפי אזרחים, בהם ילדים ונשים, מידי צבא הפלישה הישראלי. גם בימים אלה הוא מסרב לגנות את ישראל על הרעבת עם שלם והפיכת השטחים הכבושים למחנה מעצר אחד גדול.
אבל אלי ויזל הוא מה שקרוי "ניצול שואה" ולכן האנטישמיות בשבילו היא לחם וחמצן. בלי אנטישמיות האיש הולך לאיבוד. ולא רק הוא. גופים יהודים רשמיים, כמו מדינת ישראל, כמו אוניברסיטת תל-אביב, ("המכון לחקר האנטישמיות") מחפשים בנרות אנטישמיות בכל חור בעולם. העובדה שהאנטישמיות אינה כלל בעייה קרדינלית היום, אלא דווקא הגזענות נגד שחורים, נגד ערבים, נגד מוסלמים, בעולם כמו בישראל, לא מבלבלת אותם. הם רוצים אנטישמיות.
לקראת הכינוס בניו יורק, הזמינה הליגה נגד השמצה, ארגון יהודי אמריקני שחי ומתפרנס מאנטישמיות, ואם אין, הוא ימציא אותה בכוח, סקר על מצב האנטישמיות בכמה מארצות ארופה. המחקר מצא שספרד היא המדינה האנטישמית ביותר. כיצד הם סיווגו אנטישמיות? למשל, אנשים במדגם נשאלו, האם היהודים נאמנים יותר לישראל מאשר למדינות האזרחות שלהם, וחלק לא קטן ענה שאכן כך. אנשי הליגה ועורכי הסקר תייגו בשמחה תשובה כזו כאנטישמית. נו, באמת. זו אנטישמיות? מה, זה לא נכון שיהודים רבים, בוודאי ארגונים יהודים ממסדיים שמוצאים חובה לעצמם להתגייס למען ישראל, לייצג את האינטרסים שלה, להצדיק את מדיניותה, נאמנים יותר לישראל מאשר למדינותיהם? בימים אלה מבקרים בישראל 450 מנהיגים יהודים מהפדרציה הציונית הבלגית. בעוד שר החוץ הבלגי מגנה את מדיניות הכיבוש והסגר של ישראל על מיליוני בני העם הפלסטיני כמדיניות פשיסטית, מרעיפים ראשי הקהילה היהודית בבלגיה על ישראל הצהרות אהבה והסכמה, בבחינת "מה כי נלין על ישראל, שהרי ממשלתה היא דמוקרטית"?
דרך אגב, גם הגרמנים שחיו מחוץ לגרמניה אחרי עליית היטלר לשלטון, (הטמפלרים בארץ ישראל, הגרמנים בחבל הסודטים ועוד) הביעו בשנות ה-30 למאה ה-20 הזדהות שבטית עם עמם ומנהיגותו "שנבחרה בבחירות דמוקרטיות".
הוא שאמרתי. הליגה נגד השמצה בארה"ב, המכון לחקר האנטישמיות באוניברסיטת תל-אביב, יד ושם ועוד מוסדות וארגונים מהסוג הזה, צריכים את האנטישמיות כאויר לנשימה, היא זכות קיומם, היא מקור ההקצבות הכספיות, בלעדיה הם נידונים לקמילה ולקבורה. ואם אין אנטישמיות, אל דאגה, הליגה, אלי ויזל וכל שאר המוזכרים לעיל ,ייצרו אותה.
עשר שנות מאסר
אתם רוצים עוד המצאה ישראלית מבית היוצר של הגזענות הישראלית? יש חברים, יש.
ח"כ ליכוד זאב בוים, שהוא גם יו"ר הקואליציה, הגיש הצעת חוק פרטית לפיה מי שימסור לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, שידון פושעים שביצעו פשעי מלחמה, מידע על אזרח או תושב ישראל, דינו 10 שנות מאסר.
זאב בוים מבקש למנוע באמצעות חוק זה ממני ומחבריי שוחרי זכויות האדם, למסור לבית הדין הבינלאומי את שמות הפושעים הישראלים שביצעו פשעי מלחמה ואת הפשעים בהם לקחו חלק.
עוד נדבך מנפלאותיה של ישראל. אזרחי המדינה שבה חיים רבים מקרבנות פשעי מלחמה, יענשו אם יאבקו נגד פשעי המלחמה של מדינתם ולהעמדתם לדין של הפושעים בבית המשפט הפלילי הבינלאומי.
אני מבקש להודיע לח"כ בוים, שאני מצפצף צפצוף ארוך על הצעת החוק שלו, ואני אמשיך למסור פרטים אישיים על אזרחי ותושבי ישראל המבצעים פשעי מלחמה, גם אם הצעת החוק שלו תתקבל, וגם אם הוא יעלה את התעריף ל-20 שנות מאסר. אם נתרגם את הצעת החוק לגרמנית של שנות ה-30, יבינו אולי כמה ישראלים, את משמעותו השטנית של החוק. אם תרצו, תוכלו לציין עוד אירוניה היסטורית. גרמניה של היום תומכת בבית הדין הפלילי הבינלאומי, היא בכל זאת למדה משהו מעברה, ישראל הקולוניאלית והפושעת, מתנגדת. היא לא למדה דבר.
ככל שירבו אזרחי ישראל שיצהירו עוד טרם קבלת החוק כי לא ישמעו לו, כי מדובר בחוק בלתי חוקי בעליל שדגל שחור של אי חוקיות מתנוסס מעליו, ואם יתברר לבוים וחבריו הפשיסטים כי עשרות אלפי ישראלים יכנסו למאסר אם החוק יתקבל, אולי נצליח למנוע את התועבה.
ספירו, ומה בנוגע לקרקעות הקיבוצים כיום? מדוע רק גבול 67? מדוע לא לסלק את הקיבוצים (שכמו שאני מבינה בהם גם אתה גדלת) ולאפשר את חוק השבות והרס העם היהודי בארצו? האם אין לעם היהודי זכות בארץ? האם רק לפלסטיני המוכה יש? מדוע קו 67 הוא הקו לו אתה מסכים? מדוע לא לחזור לקו 48 או 47?
הייתי רוצה לשים את "התגובה" הזו תחת הכותרת : שלח לחמך.. ביקשתי לעיל (בתגובה למאמרו "מדוע הבדווים מתגייסים לצבא") מגדעון ספירו שיעשה לי פרוטקציה בשביל להשתחל כאן פנימה ולכתוב, אולם לא היתה התייחסות ועל כן- אם מוחמד לא הלך אל ההר, ההר בא אליו..
ובכן- מה אתם, שמאלנים יקרים ומעל לכל ישראלים גאים, הייתם אומרים על קווי מתאר של תוכנית עבודה איסטראטגית כפי שאביא להלן? ( זה מה שביקשתי לכתוב כמאמר ולא יצא לי. אם כן קבלו אותי בשטח התגובות ואנא, בלי מחיאות כפיים.. )
"אתם יודעים מה היא הבעיה הישראלית-ערבית?"
תשובה: תמיד דוחים את הפיתרון שלה. התשובה הזאת נהייה לה תוקף ומעמד של תשובה בפני עצמה. כלומר, אחד מהפיתרונות , לדידנו, הוא דחיית הפיתרון למועד אחר, בוטחים בזמן שייעשה את שלו ומפקידים יותר מדי ביטחון "בזמן" וכאילו מדובר ביישות אינטלגנטית על-אנושית שביכולתה לעשות ולהצליח איפה שהאדם כשל. אם אני קורא נכון את "שרון" כאסקולה מדינית, הרי הוא נמנה על האסקולה הזו, ורואה בפיתרון הזה, כפיתרון העדיף על כל פיתרון בר יישום אחר בן זמנינו : תן לזמן לעשות את שלו .
עכשיו, כפי שראו אי-אלו (כולל אותנו ברגע זה) "בזמן" כמקור פיתרון עצמאי לבעיה, ובטעות לדעתי, כך אני מצביע על עצם הפיתרון הזה כבעיה וכמיכשול שעומד כגולם בפני הפיתרון האמיתי ומפריע לו. אני חושב שאינני ממציא שום דבר מהראש ומצביע-מזהה בעיה אמיתית ואינני עושה בזאת מעשה תמהוני: לא אני המצאתי את הבעיה, היא נוצרה לפני.
אם היינו הולכים לפי תוכנית מסויימת, שיכול להיות לה קשר כלשהו ולו הקלוש שבקשרים, "לזמן", אזי היה טעם והגיון, לבטחונינו זה "בזמן" כיישות מוגדרת שביכולתה להציע לנו ביום מן הימים פיתרון שמתקבל עלינו, ויכול להבטיח את קייומינו.
תוכנית כזו יכולה להיות בצורת "תוכנית להגדלת הילודה" או "תוכנית להבאת עולים" או "תוכנית להתחמשות עתידית מכרעת" ולא הייתי רוצה לחיות בתקופת ביצוע התוכנית האחרונה, אולם, אני לא מבקש ממישהו שיבטיח לי יעילות תוכנייות כאלו, אני מבקש לדעת אם הן קיימות, אם יש מישהו מאחורהן שמפעיל אותן שעוקב אחריהן, אני מבקש לדעת אם ישנן.
באין יישות רשמית שאוכל לפנות אליה ע"מ לקבל ממנה תשובה מוגדרת לשאלתי האחרונה, ולכן, סביר שעלי להסתמך על עצמי גם במקרה זה, ולבקש מיישותי מעצמי תשובה הוגנת והגיונית : אין תוכנית מתאם כזו או אחרת לעתיד. אין לנו תוכנית מוגדרת לעתיד, ולצערי אנו שמים את ביטחונינו בעתיד, כבחור בשמינית שלא בראש שלו לעשות את השיעורים בבית, ומקווה שמחר ייהייה גשום, ותהיה תאונת דרכים ע"י הרחוב המוביל לבית הספר שלו, ושהרחוב ייסגר, ושייהייה בלגן, ושביה"ס ייסגר, ומה טוב אם המורה המסויים לשיעור, ייהייה בעצמו מעורב בתאונה.. זה יפתור עוד כמה בעיות בסיסייות בדרך..
בוא נעבור כברת דרך ארוכה ביותר, ונניח שהבעיה הזו, "הזמן", היא מאחורינו, וכבר עברנו את השלב הפסיכולוגי הבעייתי הזה בשלום, וינגשנו לפתור את הבעיה, מהו הפיתרון? ( תשובה: אין פיתרון! צריך לתת לזמן לעשות את שלו! בדיחה ישנה.. ואפילו כבר לא מצחיקה!)
קודם כל, אני חייב להניח הנחה אחת, שתשמש אותי בעתיד הדייון הזה : כל דבר שואף ובסופו של דבר אל המקום הטבעי שלו. כלומר, כשאני תופס אבן ומתיר את אחיזתי בה, האבן תיפול לכיוון הריצפה, ולא רק מכוח הגראביזציה, אלא , וזה לא הסבר מדעי אלא הסבר חברתי שיכול לחיות בשלום ע"י אחיו המדעי, אני האדם התרגלתי לראות את התוצאה הזאת: האבן תמיד תיפול על הריצפה ותישאף אל מקומה הטבעי, וזה הוא זה : הטבע. הטבע האנושי שהתרגלנו אליו, עוזר לנו בהרבה מקרים לצמצם הסתברוייות ולראות את "התשובה" הקרובה ביותר: הטובה ביותר: הטבעית ביותר.
מאז כיתה ו´ אם זכרוני לא מטעיני, משכה את תשומת ליבי שיטת פיתרון מסויימת, לבעיות מתמטייות נתונות, ושיטה זו יוצאת ממצב נתון מושלם ורצוי,כהנחה, שאליה פיתרונינו שואף ומייחל.. כלומר אינני צריך להוכיח את 360 מעלות לזווית שלמה של עיגול למשל, אלא לצאת מנקודת הנחה מראש שזווית שלמה היא : 360 מעלות, כי פשוט כך היא נראת לעין האנושית שלי, כי זוהי כנראה התשובה הנכונה, כי זוהי כנראה התשובה הטבעית שלה, ומהנקודה הזו אני מזנק ומתחיל, לאמת את התשובה, כי הרי זוהי התשובה הטבעית ביותר, וזו לטעמי השיטה הקלה והטובה ביותר, להגיע באמצעותה לפיתרון הדרוש, כי אני נדרש לאמת או להפריך מצב נתון, ולא להמציא אותו.
אנסה ליישם את השיטה המתמטית לעיל על בעיות העולם בכלל ובעייתינו הגדולה בפרט, ובואו נראה מה ייצא לנו- מה נפסיד? מדברים מתמטיקה לא יותר :
המצב הטוב ביותר באזור הוא, חיים זה לצד זה, בשלווה בנחת וכמובן גם בשלום , ולא לטעות: "השלום" הוא תוצאה לשלווה ולנחת ולא מטרה בפני עצמה. טעות כזו יכולה לעלות לנו , פשוטו כמשמעו, במחיר של אי-זיהוי מטרה, וכגודל הטעות בזיהוי, כך גודל המחיר שעלינו לשלם אם נטעה. במקביל, נוכל להנות מפרי חוכמת הזיהוי הנכון, אם נשכיל ונדע לזהות נכון.
ערבי ישראל, והמצב הטוב ביותר עבורם ועבור מדינת ישראל הוא, שייחייו בשלווה בתוך המדינה ובהרמוניה עם חוקי המדינה, וגם כאן לא לטעות: לא המיזוג בתוך החברה הוא המטרה, מכיוון שמטרה כזו איננה בת המציאות.
הגיע הזמן בנקודה הזו, לחזור אל ההנחה שפתחתי בה, שאומרת : כל דבר שואף ובסופו של דבר אל המקום הטבעי שלו.
נניח כאן, שאנו נמצאים במצב נתון שקראתי לו במצב הטוב ביותר, בו שכינינו הפילסטינים חיים בנחת ובשלווה לצידינו עם הפנים לשיגשוג, וגם ערבי ישראל חיים בשלווה בתוך המדינה . האם לא נכון הוא הדבר, שבתנאים נתונים כאלה, השייוך החברתי הטבעי של האדם, ישאף גם למקומו הטבעי ?
השייוך החברתי של האדם תמיד קיים בתוך האדם ותמיד , ככל תכונה טבעית ששואפת למקומה הטבעי, תמיד הוא מושך את האדם לכיוונו הטבעי אך לא תמיד האדם נענה לו, ומסיבות שונות ומשונות, אחת היידועות מתוכן היא, רמת החיים. למשל, אני יכול לראות הרבה אנגולים שחיים בארה"ב כי רמת החיים בארה"ב היא מעל ומעבר של זו באנגולה, אולם, אם נניח שביום מן הימים אנגולה תתקדם קצת לשיגשוג כלכלי, וייהייה אפשרי לחיות בה ברמת חיים סבירה ומקובלת, אזי ניתן להניח שבמצב נתון כזה, התכונה של השייוך החברתי הטבעי תפעל ספונטנית כי זה הזמן והמקום המתאימים לה לפעול, וכן ניתן לצפות שהאנגולי הממוצע, לא יתנגד לתכונה הטבעית המופעלת עליו ספונטנית. מה עוד אם אנגולה היתה במרחק של כמה קילומטרים מארה"ב..
ספרד הינה המדינה הכי ענייה (הנחה גסה..) בגוש המדינות המערבי, ומטבע הדברים ניתן להתקל בהרבה ספרדים שחיים בצרפת או באנגליה מתוך הרצון לשאוף לרמת חיים עדיפה על זו שלהם בארץ מוצאם. אומנם, התכונה הזו לשאוף לטוב יותר אינה גורמת לספרד להתרוקן מתושביה, ולא בגלל האמביציה השונה מאחד לשני, אלא בגלל אותה תכונה טבעית שדיברתי עליה לעיל : מקומו הטבעי של הספרדי בספרד, ושל הצרפתי בצרפת, ולכן תמיד ובד"כ הספרדי יימצא במדינתו הטבעית ספרד: זוהי התכונה החברתית החזקה ביותר שפועלת על החברה האנושית, אולם יש לה בעיה : היא, התכונה הזאת, יכולה לפעול אך ורק בתנאי שטח מוגדרים מראש : ייציבות מינימלית . אזורית כלכלית מדינית ואפילו פוליטית פנימית. בלעדי התנאי הזה היא לא יכולה לפעול, וגם האדם לא ייענה לה, אם כי היא תישאר חבוייה בתוך האדם ותשמור על מלוא הכוח הטבעי שלה, גם בהעדר התנאים שיאפשרו לה לפעול, וכך תישאר חייה במחתרת עד אשר תימצא את ההזדמנות הראשונה לפרוץ ולפעול.
כן אני מניח, שבתנאי ייציבות מוגדרים ואמיתיים, התכונה הזו תפעל גם על ערבי ישראל, כפי שאמורה לפעול על ישראלי העולם, בבוא היום. אין סיבה לשלול את ההנחה הזו, כי אין סיבה להתעלם מקייום שייוך חברתי מוגדר לערבי ישראל.
טוב חברים, הגענו לנחלה ולמנוחה (על הנייר) ויש לנו כבר את "המצב הטוב ביותר" על כל תכונותיו ומאפייניו. איך מגיעים אליו?
תשובה : קשה ולא ניתן לעשות מאומה, יש לתת לזמן לעשות את שלו ! וההבדל הייחיד בין הבדיחה הזו לבין אחותה לעיל, הוא שני הסוגריים החסרים כאן, וגם כי ביקשתי להצחיק אותכם קצת יותר בבדיחה הזו, ולכן העלמתי את הסוגריים.. ואם לא צחקתם, סימן שהעניין רציני וכבר לא מצחיק .
ובכן מגיעים לשלב היישום, ואני מוכן ומזומן לפתור את הכל, מהיכן מתחילים : קודם כל, הייתי תופס חתיכת נייר, ורושם עליה את הנוסחה שהיגעתי אליה לעיל: "המצב הטוב ביותר". זוהי, יש להדגיש שוב, הנוסחה היחידה שבנמצא- לא רק הטובה ביותר, ומכן יש לרשום אותה כפי שעושים לגבי כל נוסחה קבועה וחשובה בביה"ס , ותנאי בל יעבור להצלחתה הוא, לא לסטות מקווי המתאר שלה ימינה או שמאלה, אפילו לא בסנטימטר אחד.
עכשיו, יש לי עשרה שקלים חדשים בכיס, ורק עכשיו סיימתי לרשום את הנוסחה ועלי להתחיל בשלב היישום, איך אשקיע את 10 הש.ח ? תשובה: ולפי הגיון גס אך נכון וכן, אקנה בשקל אחד לחם לאכול, ואשקיע את התשעה שקלים הנותרים ביישום המעשי לנוסחה. זה לא אומר שאת התשעה שקלים האלה עלי להעבירם היום לשכניי הפלסטינים בשביל לפתוח מפעלים ולשגשג, יתכן שבתשעה שקלים האלו ייהייה עלי לקנות תחמושת ולהלחם ע"מ להוציא את העשבים הרעים אצל השכן, כשלב מקדים וחייוני להתקדם בנוסחה שלי, ורק אז כאשר השטח אצל השכן נקי מעשב שוטה ורע, יתאפשר השלב של ההשקעה היישירה בשטח, ותמיד זה יישאר נכון : ככל שהשלב של ההשקעה היישירה יקדים ויבוא, ככל שההתקדמות לעבר הנוסחה המושלמת יתקרב, והרי זוהי מטרתי שאני הולך לעברה.
אך לפני זה או זה, לפני שאשקיע במלחמה או במפעלים, אודיע לעולם על פרטי תוכניתי, ואגלה לעיני כל את כל סודות הנוסחה שהגעתי אליה ושאני הולך עליה הלכה למעשה . וזאת מתוך שתי סיבות עיקרייות :
א´ – כדאי לי שהמשחק יהיה על השולחן, ושהקלפים , כמו שאומרים, יהייו פתוחים. זאת כי מותר לי להניח שישנם גופים בעלי אינטרס מנוגד לתכלית מטרתי, ואופי המשחק הפתוח שהיצעתי, יקשה עליהם להתנגד לי, גם יקל עלי להלחם בהם.
מותר לי להניח, שהמשטר הסורי למשל, ניזון דווקא מאי- היציבות האיזורית, ולעומת זאת ייציבות עלולה לסכן את קייום משטרו. מותר לי להניח ישירות ובלי להתחשב בכללי הנימוס המקובלים, שהסיכסוך הערבי הישראלי הוא אחד העמודים הבסיסיים שנשען עליו שליט דיקטטורי עם משטר דיקטטורי, שאין לו אינטרס ישיר להסיט את תשומת לב אזרחיו "השלווים" לבעיות פנימייות חמורות, ולוותר על שקט תעשייתי מרצון, ואפילו במחיר של יציבות ושיגשוג מפה אזורית קטנה שתופסים את שיטחה הישראלים והפילסטינים.
מותר לי גם להניח הימצאות אותם האינטרסים הלא תמימים, במתכונת זו או אחרת, כפי שבאו לידי ביטוי "בדוגמה" של המשטר הסורי, אך הפעם עלולים להמצא בצד הפילסטיני !
מותר לי כאמור להניח כל הנחה שעולה על רוחי, ולהתגונן מפניה כאילו והייתה ממשית, וכזכור, ההתגוננות הטובה ביותר היא שהמשחק הזה והפעם ייהייה פתוח , על השולחן, לעיני כל העולם, ולעיני שני העמים השותפים מטבעם למשחק.
ב´ – כמו בייחסים האישיים, גם בחברה, גם בעולם, וגם בכל מקום, להצלחה הרבה אבות והכישלון יתום. הנטייה הזו "למשוך" הרבה אבות לאימוץ ההצלחה, יכולה להייות גם נטייתם של מדינות שונות ומשונות. מה עוד וכן ישנם אינטרסים ברורים של מספר מדינות בעולם שייהייה באזור הקטן הזה יציבות. ואם כן מדוע לא לעודד אותם להיות צדיקים, ומה זה משנה לנו אם נטייתם, לאימוץ ההצלחה, הינה נטייה מסולפת ולמראית העין שמהולה באינטרסים מוגדרים, או כמו שאומרים, היישנה אם מקור הדבר הוא שינאת המן או אהבת מרדכי?
חבר´ה, התקופה האחרונה הוכיחה לנו מספר נקודות, שכדאי לנו להתעכב עליהן, לבחון אותן, ולא לעבור עליהן בדרך המלך :
אסד, וברגע האחרון, דחה את היד שהושיטו לו, ותסכימו איתי, שישנה מוזרות מה בעצם הפעולה, שחורגת מהכמה עשרות מטרים שהפרידו אז בין ההסכם לבין הזכות לשכשך את הרגליים בנקודה מסויימת בכינרת ! טעות היא לחשוב, שפעולת הדחייה הזו, מצביעה בלבד על עקשנות גרידא במשא ומתן.. פעולת הדחייה הזו, סותרת בבירור תכונה אנושית של כל בן אנוש שחוזר אליו דבר יקר ומחבק אותו ומלטף אותו ואפילו עם שינויים מסויימים..
ניתן וניתן ליישם את ליקחי "הסתירה" הזאת גם על ערפאת ורשותו, ואף לשאול בקול ברור וכן : מדוע הסתירה? מה הוא מקורה? מי הם הנהנים ישירות ממנה? ועל כל פנים, מדוע עלינו לשאול שאלות כאלו לעצמינו, ולא לשתף בהן את כל העולם ?
התקופה האחרונה גם מלמדת אותנו, ומעבר לאינטרסים לא מוגדרים ונסתרים כאלו או אחרים, על בעיה של הגדרת מטרה אצל שכינינו, וברמה הבסיסית ביותר: מהו בידייוק מבוקשכם? תגדירו אותו ! הרי גם הם יודעים, שזכות השיבה היא לא מוגדרת ומעומעמת, ולו כי הם ואנחנו שותפים לדיעה, שהדבר יגרום לזריקת הישראלים לים, ובזה אינם מודים בפה מלא, כשם שחלק לא מבוטל מאצלינו, איננו מודה בפה מלא בגירוש הערבים מעריהם, ואף גינדי הי"ד לא התכוון לרוקן את עזה ולהתיישב במקומם.. כלומר, תכלית המשחק הוא לא ברורה גם כלי המשחק אינם ברורים, וכדאי לנו ולהם, באמת ובתמים, שכל מהלכי המשחק ייתנהלו מעל השולחן עם קלפים פתוחים לכל מי שברצונו לראות אותם. למה לנו להציץ אחד בקלפי השני, לנחש-לטעות-או לאמת? למה שלא נסתכל האחד בעיני השני ומאותו גובה? מאותו גובה אנושי, מאותה ציפייה אנושית, מאותה שאיפה אנושית.. הרי יש לנו הרבה והרבה מאוד במשותף : אנו בני אדם והאמן לי שזה חידוש, אם נעכל את ההתפתחוייות האחרונות.. אנו גם שכנים. יש מי שאומר שאנו גם בני דודים.
ולסיכום ראשוני גולמי : חכמים ממני הציעו את הנוסחה לעיל, ואף זכתה, הנוסחה , לתמיכה מסויימת ואירופאית במייוחד, ואפילו התחילו בביצועה המעשי, בצורת הסייוע הכלכלי שהועבר לידי הרשות עם משמר כבוד.. אולם, התוכנית הזו על הסייוע הכספי שהושקע בה נחלה כישלון צורם, כי היתה חובבנית למדי, ולא עמד מאחוריה קו מיתאר מדיני מוגדר עם מעקב ועוקב רציני.. ואולי השימוש "האחר" שנעשה בכספי הסייוע לצורכי חימוש למשל, או לצורכי עוד סוג של חימוש שמופעל בד"כ על כיסם האישי של אנשים, תרם את תרומתו לכישלון ולביזבוז כספי הסייוע. אינני בעד סייוע לאוייב היום, בכל צורה שהיא, כן אני בעד התווית תוכנית אמיתית שהבסיס שלה ולא אחר "הנוסחה" שתיארתי לעיל, שהאוייב שלי לא ייהנה ממנה, אבל השכן שלי כן ייהנה ממנה. כן עלי ליידעו בתוכניתי. כן עלי להסביר לו ולהעביר לו, לשכן הפילסטיני, את המסר באופן כן וברור, שלא משתמע לשני מובנים :
אני רוצה לחיות על ידך בשלום. אני יודע שלשם כך עליך לחייות בשקט ובשלווה ואדם רעב לא יכול להיות שלב ושקט. אדם בלי תיקווה לעתיד כלכלי יציב, אין לו איך לשגשג, ותיקוותו לשיגשוג תיקבר במהירות. לא רק שאני יודע את כל זה, אלא אני מצביע על נכונות אמיתית לעזור לך בלעלות על אם הדרך. ככל שיידי תשיג.
ייחד עם זאת, אינני עיוור. יודע אני שישנו מי שיתנגד לתוכניתי ומסיבותיו שלו.. אני יודע שייהייה מי שיכשיל אותה. אני בטוח שייהייה מי שיישתמש בה בצורה הצינית והאירונית ביותר. וכנגדם, כנגד כל אלו המתנגדים והמכשילים, אלחם. זוהי מלחמתי בנתיים ואני הולך להלחם נגדם, עד אשר אשיג את השכן שיילחם לידי יד ביד כנגדם. ואז רק אז נתחיל בשלב השני של השלמת הנוסחה. כאשר אהייה בטוח בשני דברים עיקריים שאין בכוונתי להתעלם מהם, ולבטח לא לוותר עליהם :
1- אימון מצידך בכנותי .
2- וויתור אמיתי ומרצון, על כל שימוש ציני בתוכניתי.
אלברט שבות
————————-
ובכן, מה אומר השמאל הער עד שעה כזו ושנקלע בטעות לפינה הזאת, על תוכנית המתאר שקוויה צויירו לעיל?
במקרה ראיתי מאמר ישן זה, וכמה חבל, אורנה אשל היקרה היא דודתי שנרצחה בדם קר לפני כשלוש וחצי שנים. אורנה אשל היא אחותה היקרה של אימי ז"ל ואשר אתה מעכת בצורה כה חסרת רחמים את כבודה במאמר מטופש זה.אורנה אשל לא "שדדה את אדמות הפלסטינים" והאמינה בדו-קיום תוך שהיא מחנכת את תלמידיה לסובלנות ופתיחות כלפי האחר, בדיוק כפי שהיתה היא, סובלנית ואוהבת.
האם יצא לך לדבר אדוני היקר, עם תלמידיה של אורנה שכל כך אהבו אותה והוקירו אותה? האם יצא לך אדוני היקר, לדבר עם מכריה והאנשים שאהבו אותה כל כך לפני שאתה מפרסם מאמר כה זדוני וכה מבייש לזכרה של אישה כה יקרה?
מאיפה באות ההאשמות המטופשות האלה שלך? אתה בכלל הכרת אותה בשביל להאשם בצורה כזאת? ולמה מפרסמים זבל כזה? לא מגיע לאישה כה יקרה כמוה כבוד?
לא, במקרה שלך, מיסטר גדעון ספירו אין כבוד, גם לי אין טיפת כבוד אליך, וגם בטח לא לדודה היקרה שלי, שחסרה לי כל כך היום.
תתבייש לך.
יהונתן כהן.
אורנה הייתה המחנכת שלי, אשת חינוך למופת ואישה מדהימה. תמיד דאגה להראות לנו את שני הצדדים של המתרס, חינכה אותנו רק (!!!) לאמונה בדו קיום. המילים של הכותב חסרות שחר ומכפישות את זכרונה של אורנה שחסרה להרבה מתלמידיה שכבר בגרו.
אורנה הייתה גם מחנכת שלי לפני 20 שנה. היה מצער מאוד לשמוע על מותה. יחד עם זאת היה גם מצער לשמוע שבחרה לחיות בשטחים, בחירה טראגית במקרה זה. אני מאמין שעשתה זאת מטעמי נוחיות ובוודאי לא אידאולוגיה. לפעמים לא הכל שחור ולבן.
יהונתן כהן היקר,
אני מתנצלת בשם מר גדעון ספירו שבטח כתב את המאמר הארוך הזה,וטרח לפרסם אותו כחלק מעבודתו העיתונאית,בלי לחשוב,שאולי..ממש אולי
הוא טועה טעות מרה לגביי אדם שהוא מעולם לא פגש.
אין לי ספק,שלולא היה פוגש את אורנה היקרה,זאת כמובן אם לא הייתה נרצחת ע"י הטרוריסטים הנתעבים עליהם הוא מגן כל יום בעבודתו, הוא היה לוקח את מילותיו חזרה,חוזר עמוק עמוק אל נשמתו הפשוטה שלו,ומבין..שהוא טעה לגביי אורנה אשל היקרה.
אורנה לימדה אותי כשנה לפניי שנהרגה. החום והאדיבות שייצאו ממנה השאירו בי חותם עמוק.
ברגעים קשים בביה"ס,היא זו שעמדה לצידי והאמינה בי.אני בטוחה שהיא נחה את משכבה בשלום,ושהיא נוגעת כל יום באנשים שהיא אוהבת.מורה למופת שחינכה אותי לאהבה נתינה והבנה! הריי לך ספירו,כל אחד יכול לטעות,ואני בטוחה שגם אורנה הייתה סולחת לך.
איך העובדה שגדעון ספירו היה פוגש את אורנה היתה משנה את העובדה שהיא בחרה לגור בשטחים?
אני מבקש מכל מי שגינה את גדעון ספירו לענות לשאלה הזאת!!!