בדומה לעוד כמה עשרות אנשים שאני מכיר, יהודים וערבים, ואפשר להניח שבדומה לעוד כמה מאות אנשים שאינם מוכרים לי, אני שבוי של חד"ש. אין לי ברירה אלא לתמוך בחד"ש, למרות שהרבה דברים בה לא מוצאים חן בעיני. אל תדאגו, לא נראה לי שגם בטווח הקצר תהיה לנו אלטרנטיבה אלקטורלית סבירה. לכן, מכתב זה אינו הודעה על הסרת תמיכה. אבל, הוא כן מכתב זועם, כועס, מכתב מחאה, אחד הדברים שניתן לעשות גם בתור שבוי.

העצומה אותה יזמתם, בה אתם פונים לצעירים יהודים להביע את תמיכתם בחד"ש כיהודים היא אחת הגלולות המרות ביותר (התעללות של ממש) ששבוי של חד"ש כמוני נאלץ לבלוע. אין בפנייה המבקשת להחתים על העצומה לא אמת ולא יושר. יש בה סכנה להמשך קיומה של הזהות המשותפת היהודית-ערבית, אחת משתי התכונות האיכותיות (השנייה היא עמדותיה הכלכליות-חברתיות) המבדילות כיום את חד"ש מכל יתר המפלגות האלקטורליות.

האם בכוונתכם להוביל את חד"ש לדגם של פדרציה יהודית-ערבית, כמעט שתי מסגרות נפרדות, כפי שהיתה בעבר הרשימה המתקדמת לשלום? האם למען הניסיון המפוקפק להשיג חצי כתבה אוהדת בעיתון עברי ועוד קומץ קולות, חד"ש תתחיל לסווג את תומכיה ופעיליה על בסיס לאומי?

ברור לי שחשוב שהפנים של חד"ש כתנועה יהודית-ערבית ישתקפו בציבור הרחב. הדרך הנאותה ביותר לעשות זאת היא לפעול ביחד, ערבים ויהודים, בפעילות ציבורית. חד"ש בוודאי גם לא צריכה להתעלם מהמשמעויות שיש לשיוך הלאומי בפוליטיקה ובחברה הישראלית, היא הרי גם לוקחת בחשבון שיוך עדתי ושיוכים אחרים בבחירת מועמדיה לתפקידים ציבוריים. אבל, עליה להציג אלטרנטיבה איכותית לחברת האפרטהייד הישראלית, אלטרנטיבה של שותפות וערבוב ולא של הפרדת חברים ותומכים על בסיס לאומי.

אם קבוצה חד-לאומית תבקש להצטרף לחד"ש ככזאת, אין שום מניעה שהיא תעשה זאת על יסוד ההסכמה הפוליטית הבסיסית. הרי במסגרת חד"ש קיים ועד היוזמה הדרוזי ובעבר היו קיימים גם הפנתרים השחורים. הלוואי שיצטרפו לחד"ש עוד קבוצות שיוך שבנוסף לשותפות הפוליטית הבסיסית יעלו כדגל את התביעות הייחודיות הנובעות מקיפוחם ואף אידיאולוגיה משל עצמם: יהודים מזרחים, נשים פמיניסטיות, דתיים (מוסלמים, יהודים או נוצרים) בעלי גישה מתקדמת, בדואים, חד-מיניים, מהגרים שאינם יהודים, ועוד.

אבל, זה לא המצב בעצומה הנידונה. אתם, מסגרת של צעירים כלל חד"שית, ביקשתם להבדיל ולהפריד בין תומכים על בסיס מלאכותי. אם יש מישהו התומך בחד"ש בשל היותו יהודי, אהלן וסהלן, נשמח לשמוע את טענותיו והוא רשאי לפרסם את עצמו ככזה. אבל, הרוב המכריע של תומכי חד"ש היהודים עושים זאת למרות יהדותם, המקנה להם פריבילגיות של אזרחות מועדפת על פני חבריהם הערבים. אם כבר, עצומות על פי שייכות, מדוע שלא תארגנו עצומות של בני קבוצות מדוכאות אשר רואים בחד"ש כתובת פוליטית?

כפי שנאמר בפנייתכם עצמה, מדובר בסך הכל בתרגיל הנועד להשפיע על התדמית התקשורתית של חד"ש. גם אם תאספו 500 חתימות של "צעירים יהודים" (אגב, לא פרסמתם גיל מקסימלי), התדמית לא תשתנה, אלא למשך יומיים. בין היתר, התדמית החדשה לא תחזיק מעמד לאורך זמן רב כי התדמית של "תנועה של ערבים" נסמכת על עובדות מעט יותר מוצקות מ- 500 החתימות. בסיס התמיכה האלקטורלי, לדוגמה, הוא מאד לא מאוזן. לטעמי, טוב שכך. תעודת כבוד היא לתנועה פוליטית שמאלית עקבית שהמיעוט הלאומי מוצא בה כתובת באופן המוני. חשוב מאוד, כמובן, שבסיס התמיכה אצל היהודים יגדל, אבל לא על חשבון רוחב ועומק התמיכה בקרב המיעוט הערבי. היכולת לגייס תמיכה בקרב המדוכאים מבחינה לאומית היא אחת האינדיקציות המרכזיות לכך שהקו העקרוני נכון ואינו נכנע ללחץ של הלאומנות ההגמונית.

אם ערעור הלגיטימיות של חד"ש הוא המדאיג אתכם, אז כדאי לחשוב על דרכים לפעולה שתחזק בעיני הציבור את הלגיטימיות הפוליטית של הציבור הערבי ונציגיו. עד עכשיו, נציגי חד"ש ושאר הנבחרים הערבים במפלגות השונות, לא הפגינו יצירתיות יתירה בעניין זה. ביסוס הלגיטימיות של חד"ש על ידי נפנוף בעשרות או מאות חתימות של צעירים יהודים זהו אקט של קבלה מובלעת של הדה-לגיטימציה הכוללת כלפי המעורבות הפוליטית של כלל הערבים. ככה משחקים לידיים של הגזענים.

מה המסר הסמוי שעלול להתקבל? אמנם חד"ש לגיטימית כי יש לה כמה מאות שמאלנים יהודים, אבל יתר המפלגות הערביות לא. אני משוכנע שלא לזה התכוונתם. רק בעצומת מחאה כנגד הדה-לגיטימציה הנעשית לציבור הערבי ולפוליטיקאים הערבים, הייתי רואה הצדקה להחתמה נפרדת של יהודים.

אם חד"ש רוצה לגדול בשני הציבורים כאחד, עליה לשאול את עצמה מדוע היא הצליחה במשך השנים לבודד את עצמה ממרכיבים שונים שהשתתפו בה ומבעלי ברית. איזה שגיאות שיטתיות נעשו כדי שייעלמו ממסגרותיה הפנתרים השחורים, שס"י ופעילי ציבור רבים, ערבים ויהודים?, מה גרם לכך שפורשי חד"ש מאכלסים היום את כל יתר הרשימות הערביות?

חד"ש צריכה להיות מסגרת פלורליסטית באמת. עליה לחשוב היום כיצד היא פותחת עצמה או יוצרת בריתות עם מסגרות שמאליות אחרות שכבר קיימות, חלקן מסגרות אידיאולוגיות רדיקליות קטנות וחלקן מסגרות חד-נושאיות המוניות יותר. אם הקרובים אינם שותפים, אז מה הטעם לפנות לרחוקים מדומיינים. מאות או אלפי יהודים בישראל של היום כבר אינם כבולים בציונותם, אך הם לא מוצאים את דרכם לחד"ש. אולי תפנו אליהם, אולי תחשבו יחד עמם ואחר כך מחוזקים בבעלי ברית תלכו לציבור רחב יותר, בלי לוותר במילימטר להנחות היסוד של הקונסנזוס הציוני (לפיו הערבים אינם אזרחים לגיטימיים באותה מידה כמו היהודים).

במקום החתמה של תומכים יהודים, כדאי אולי לדאוג שבכינוסיה הארציים של חד"ש יהיה ביטוי הולם, בתוכן ובסגנון, להיותה מסגרת משותפת ערבית-יהודית. כדאי לחשוב על הסמלים שמשתמשים בהם (מוטב לוותר ככל האפשר על סמלים לאומיים ולפתח סמלים שמאליים בשתי השפות ומתוך שתי התרבויות). אפשר גם לרתום את חבריה ופעיליה הערבים לגיוסם של תומכים יהודים. מעל הכל, על חד"ש לפתח פעילויות וזירות פעולה משותפות שיענו לצרכים של מגזרים מדוכאים ומקופחים של יהודים ושל ערבים. כאשר היא תעשה זאת בהצלחה, כולם כבר יידעו שהיא באמת תנועה יהודית-ערבית.

חברים, חברות, מפורום של צעירים מצפים למסר של התחדשות, לחשיבה רדיקלית, לניסיון לרדת לשורשם של דברים. מדוע בחרתם להתחיל לטפל בתדמית? האם המייק אפ באמת חשוב? למה שלא תתחילו מיוזמות חדשות, מכיווני פעילות חדשים? למה שלא תתחילו לשנות את הדינמיקה של חד"ש עצמה?

Share on Facebook