משטרת ההגירה הודיעה בחודש ספטמבר כי תפסה אלפי דרכונים בחברות כוח-אדם וחברות קבלניות. אלפי הדרכונים הוחזקו על ידי החברות שלא כחוק. מדוע פשטה משטרת ההגירה על חברות כוח האדם והקבלנים, שעד עתה כמעט ולא שילמו מחיר על נטילת הדרכונים? משטרת ההגירה שהוטלה עליה המשימה לגרש 50 אלף עובדים זרים ללא היתר תוך שנה, גילתה שתופעת נטילת הדרכונים על ידי המעסיקים מפריעה ומעכבת את קצב הגירוש. הקבלנים וחברות כוח האדם הצטוו להחזיר את הדרכונים לעובדים, אך לאחר שוך סערת התקשורת, אנו מגלים שעולם כמנהגו נוהג, ושוב מוחזקים הדרכונים על ידי הקבלנים וחברות כוח האדם.
הדרכון מגלם עבור העובד הזר את זהותו האישית, את כבודו, את חירותו לנוע ממקום למקום, ובאופן הפשוט ביותר – את מעמדו החוקי. בשל כך קבעה הכנסת ב-1994 כי החרמת דרכון היא עבירה פלילית שדינה: שנת מאסר.
המדיניות הנהוגה בישראל היא שהיתר עבודה אינו ניתן לעובד, כמקובל במדינות המערב, אלא למעסיק, ששמו נרשם בדרכון העובד בתור ה"בעלים". בכך משיג המעסיק שליטה מוחלטת על העובד, והופך לאדונו לכל דבר ועניין. זהו "הסדר הכבילה", הכובל במידה מסויימת גם את המעסיק לעובד בכך שהוא מונע ממנו לקבל עובד זר חדש כל עוד העובד לא עזב את הארץ. יותר מכל "הסדר הכבילה" מאפשר למעסיק להפר את זכויותיו הבסיסיות של העובד ללא כל חשש, מתוך הידיעה שאם העוזב יעזוב אותו הוא ייחשב "בלתי חוקי" ויהיה צפוי לגירוש.
כך נולדה החרמת הדרכונים, שמטרתה העיקרית להבהיר לעובד כי מעתה ואילך הוא באחריות המעסיק השולט שליטה מלאה על חירותו, על כבודו, על חופש התנועה שלו. העובד נדרש עם הגעתו לישראל למסור את דרכונו.
ההשלכות
עובדים רבים נתקלים בשורה של קשיים כתוצאה מהחרמת דרכונם:
- עובד שנתפס ללא דרכון נחשב, למעשה, כעבריין משום שהחוק מחייב אותו להציג תעודה מזהה בעת הצורך. עובד הנתפס ללא דרכון אינו יכול להציג את היתר העבודה שלו משום שהיתר העבודה עם שם המעסיק מוטבע בדרכונו. רוב הסיכויים שעובד כזה יעוכב למספר שעות או ייעצר עד לבירור תקפות אשרתו. מעסיקים מסוימים מנפקים לעובד תעודה חלופית מטעמם, ובמקרים מסויימים השוטרים מסתפקים בהם. רבים מהעובדים מסין, לדוגמא, אינם מקבלים תעודה כזו, ואף אינם יודעים את זהותו של מעסיקם. לכן, במקרה של עיכוב ע"י שוטר או פקח אין ביכולתם להוכיח כי נכנסו לארץ בהיתר. עובד שהושם במעצר עלול למצוא עצמו כלוא למשך חודשים ארוכים בתנאים בלתי אנושיים בשל היעדר הדרכון, והעיכוב שנוצר בזיהויו ובהסדרת גירושו. מובן שלדבר גם השלכות כלכליות מבחינת המדינה האמורה לדאוג לצרכיו בזמן המעצר.
- עובד הרוצה לברר אם הסדירו את מעמדו החוקי, הליך שהמעסיק בדרך כלל עושה בעצמו, יכול לראות זאת בדרכון ששם מוטבעת הוויזה שלו והמועד בו היא פגה. עובדים שדרכונם ניטל אינם יודעים אם הם חוקיים או לא, כך שאין להם כל שליטה על מעמדם החוקי.
- ללא דרכון אין אפשרות לפתוח חשבון בנק. כתוצאה מכך נאלצים העובדים להחזיק את כספם על גופם או לנסוע להפקידו בבנקים פלסטיניים בשטחים – מה שחושף אותם בשני המקרים לסכנות חמורות של שוד ואלימות.
- נפגעי תאונת דרכים, תאונת עבודה או אפילו פעולת טרור, הפונים בתביעת פיצויים לביטוח הלאומי, אינם זוכה לטיפול ללא דרכון. גרוע מכך הוא הקושי בזיהוי במקרים של איבוד הכרה ומוות. מי שמצא מעסיק חדש, בעל היתר להעסיק עובדים זרים, ללא דרכון לא יוכל אפילו לחשוב על מעבר באופן חוקי.
- עובד המבקש לסיים את עבודתו ולחזור הביתה, או שנאלץ לעשות כן עקב בעיות משפחתיות, מצוקה כלשהי או צורך מסוים שהתעורר לפתע, אינו מסוגל לחזור משום שהמעסיק אינו משיב לו את דרכונו, וכופה עליו להישאר בארץ ולעבוד.
- עובדים שעזבו את מעבידיהם ולא הצליחו לקבל את דרכוניהם, מקבלים משגרירות ארצם מסמכי מעבר כדי לחזור לארצם, תמורתם הם נדרשים לשלם סכומים נכבדים. חלק מהם ישלמו מחיר נוסף עם הגיעם לארצם. עובדים מתורכיה למשל, יעצרו ל- 48 שעות על פי הוראה כללית בתורכיה, לפיה מי שמגיע ללא דרכון, מכל סיבה שהיא, מוכנס למעצר 48 שעות לחקירה. עובדים מרומניה נדרשים לשלם ברומניה סכום לא מבוטל עבור דרכון חדש ולהמתין זמן רב עד שיקבלו אותו. עובדים מסין נאלצים להמתין חודשים לקבלת דרכון חליפי או מסמכי מעבר ונדרשים לשלם סכומים גבוהים עבור פרסום מודעות בעיתונות היומית על איבוד הדרכון או לחברות כוח האדם הסיניות.
- מעסיקים גובים מעובדים תשלום תמורת השבת הדרכון, ולעתים אף מתנים זאת בשורה של ויתורים מצד העובדים על זכויות ושכר המגיעים להם. ישנם מעסיקים שלא מחזירים את הדרכונים פשוט משום שאיבדו אותם.
האחראים למצב או יד רוחצת יד
כמו בכל הקשור למהגרי העבודה בישראל כך גם בנושא הדרכונים התפתחה בשנים האחרונות תעשייה החובקת אין ספור גורמים מעורבים, שורה של אינטרסנטים, שחיתויות ועבירות של ממש על החוק. מטיפול במאות תלונות התבררה התמונה הבאה:
- המעסיקים: הענפים העיקריים בהם נפוצה תופעת החרמת הדרכונים הם ענפי החקלאות והבניין. בעבר הוחרמו דרכונים גם בענף הסיעוד אולם היום אחוז נמוך ביותר של מעסיקים לוקחים דרכונים. בענף החקלאות העבירה על החוק היא גורפת, והלובי החקלאי החזק – שהוא, כידוע, אחד מגורמי הלחץ המשמעותיים ביותר במדינה – מצליח להפעיל גם לחץ מסיבי על הרשויות שלא לאכוף את החוק. למעשה, מלאכתו של הלובי הזה קלה למדי גם בגלל המודעות הנמוכה של העובדים בענף המביאה לכך שתלונות כמעט ואינן מוגשות. בענף הבניין עומדת התאחדות הקבלנים מאחורי הלחץ על הרשויות שלא לטפל בתלונות המוגשות ולהימנע מאכיפה. מעסיקים רבים גובים תשלום מהעובדים לשם השבת הדרכון, ואחרים "מגדילים לעשות", במקום להחזיר את הדרכונים לעובדים מעבירים אותם לשגרירויות זרות ולמשרד הפנים. בכך הם גם מחרימים את הדרכון וגם מתנערים מאחריות באומרם כי הדרכון כלל לא ברשותם.
- משרד הפנים: תרומתו של המשרד להחרמת הדרכונים מתחילה כבר בנתב"ג. הפקידים בדלפקי המעברים מקבלים מהמעסיק את דרכוני העובדים לשם רישומם, ומוחזרים לידיו כשהם מודעים לכך שהדרכונים הוחרמו ולא יוחזרו לעובדים. לאחר מכן, בעת הארכת את הויזות, כשהקבלנים מביאים להם את הדרכונים במרוכז, הם מעכבים אותם במשך חודשים. כך הם משמשים ככספת של המעסיקים להחזקת הדרכונים.
- משטרת ישראל: למרות שחלפו כשמונה שנים מאז חוקק האיסור הפלילי על החרמת דרכונים הוגש רק כתב אישום אחד בגין העבירה. עתירה לבג"ץ שהוגשה ע"י האגודה לזכויות האזרח ו"קו לעובד" ב-97′ נגד אוזלת היד של המשטרה באכיפת החוק נגד המעסיקים, נמחקה לאחר הצהרת המשטרה על הסכמתה לטפל בתלונות על החרמת דרכונים תוך זימון המעסיקים לחקירה. הוצאו אף הנחיות מפורשות לכך, כמו, הנחיה לא לעצור עובדים המתלוננים על נטילת דרכוניהם גם אם "ברחו" ממעסיקיהם. ואולם, בפועל לא חל כל שינוי והמעסיקים מוסיפים לעבור על החוק באין מפריע. לפני מספר חודשים הוגשה עתירה חדשה בעניין לבג"ץ מטעם מוקד הסיוע לעובדים זרים. נציג המשטרה היציג לביהמ"ש מסמך ובו הנחיות לשוטרים להקפיד על קיום החוק, אולם עדיין לא הוגש אף כתב אישום כנגד מעסיקים על לקיחת דרכונים.
- משרד העבודה: מחלקת האכיפה על זכויות עובדים במשרד העבודה מופקדת על אכיפת חוק הבטחת תנאים הוגנים לעובדים זרים, שבין סעיפיו האיסור ליטול דרכון. משרד העבודה מסרב לאכוף את הסעיף הזה (גם כשהוא פועל מול מעסיק בסעיפים אחרים) ומגלגל אותו לטיפול המשטרה.
- שגרירויות זרות: שתי שגרירויות מעורבות בהפרה בוטה של החוק: רומניה וסין. ישנו שיתוף פעולה סמוי בין השגרירויות לקבלנים וחברות כוח האדם, הנובע מאינטרסים כלכליים. אלה קשורים בהיתרי עבודה, מכסות עובדים, הסדרת הגעתם של עובדים לארץ ופעילות מול משרדי ממשלה. השגרירויות משתפות פעולה עם הקבלנים והחברות בכך שהן מקבלות לידיהן דרכוני עובדים שהוחרמו, ובמקום להשיבם במהרה לידי העובדים הן מוסיפות להחזיקם ברשותן. כך הופכת הנציגות הדיפלומטית, שאמורה לדאוג לאזרחי המדינה שלה, לגורם הנוטל חלק בפגיעה בהם. ליו מינג לא הצליח לקבל את דרכונו ממעסיקו, ולכן פנה לשגרירות סין כדי לקבל מסמכי מעבר או דרכון. הוא הופנה לנציגות הכלכלית הסינית ושם הוא הופנה לחברת כוח האדם הסינית שדרשה ממנו 1,200 דולר עבור דרכונו.
תביעות משפטיות להשבת דרכונים
רוב העובדים המגיעים ל"קו לעובד" מבקשים עזרה בהשבת דרכוניהם. מהסיבות שפורטו, נראה שהיעדר הדרכון היא פגיעה קשה ומכאיבה. במשך השנים הצלחנו להשיב מעט דרכונים. השנה לאחר שראינו שאין לנו לצפות לשינוי במצב בעקבות התעשתות הרשויות, או פסיקות בג"ץ, החלטנו להגיש תביעות משפטיות פרטניות נגד מעסיקים שיסרבו להשיב את הדרכון לתשלום פיצויי נזיקין לעובדים.
מאז פברואר השנה הוגשו אלפי בקשות של עובדים להשבת דרכוניהם ממעסיקיהם. רוב העובדים אינם יודעים מי הם מעסיקיהם שכן עם הגיעם לארץ דרכוניהם נלקחו מהם והם "נוידו" ממעביד למעביד ע"י חברות כוח אדם. פעולה ראשונה שנדרשת על מנת להשיב את דרכוניהם היא לאתר את שם המעסיק שעל הויזה שלו הגיעו.
מאות בקשות בשם העובדים הוגשו על ידי עו"ד חאלד דוחי, לגב’ רינה קונפורטי, עובדת משרד הפנים בנמל בן גוריון לאיתור שמות המעסיקים. מהלך זה נעשה על מנת לחסוך בזמן העובדים ובזמנם של פקידי משרד הפנים בתל-אביב לו היינו שולחים את העובדים בעצמם אליהם. עם קבלת שמות המעסיקים ממשרד הפנים, נשלחים מכתבי דרישה לדרכונים למעסיקים ששמותיהם נמסרו לנו ממשרד הפנים. במהלך פעילות זו גילינו שעל עשרות עובדים נרשם במשרד הפנים שעזבו את הארץ למרות שהם הגיעו למשרדנו חיים ונוכחים. במקרה אחד מדובר בחברה לבנייה שקיבלה היתרים ל- 60 עובדים, הביאה אותם, ולאחר מכן הצהירה שחזרו לסין (לנו ידוע על עובד אחד מהם שבאמת חזר) והביאה 60 נוספים. מדובר בחברת הבנייה "מורן" שהביאה 60 עובדים באמצעות חברת "רנדר בע"מ" ו- 60 באמצעות חברת "לינוי בע"מ".
לאחר מספר פעמים שקיבלנו את שמות המעסיקים (לאחר המתנה ארוכה), גב’ קונפורטי חדלה להשיב לנו. אולי משום שעייפה, ואולי משום שלא היה נוח לה שגילינו טעויות ברישומי משרד הפנים.
בחודש מרץ הסתמנה תזוזה בקצב השבת הדרכונים, בעקבות מספר תביעות שהגשנו נגד מעסיקים לביה"ד לעבודה. התביעות הוגשו בלוויית בקשה ל"צו עשה" כלומר, הוראה להחזרה מיידית של הדרכונים בשל הנזק הנגרם לעובדים. ביה"ד נענה והורה על השבת הדרכונים תוך יום או יומיים מתאריך הבקשה. בעקבות זאת, מעסיקים החלו להחזיר את הדרכונים כבר עם קבלת התביעה מביה"ד. במספר מקרים דרשנו מביה"ד שישית הוצאות לדוגמא על המעסיקים על שהעובדים היו צריכים להגיש תביעה על מנת לקבל את דרכוניהם, למרות שזו עבירה פלילית לעכב דרכון.
עובד רומני, שדרכונו הוחרם ע"י חברת "שמעון צרפתי בנייה ופיתוח בע"מ", ופוטר לאחר שהתלונן על תנאי העסקתו, נפצע באורח קשה בפיגוע חבלני בקרני שומרון, ופנה בתביעת פיצויים לביטוח הלאומי. נמסר לו כי ללא הדרכון לא ניתן להיענות לתביעתו, ועל כן פנה העובד לחברה וביקש את דרכונו. בקשתו נתקלה בסירוב מוחלט – נציגת החברה הבהירה כי הם מוכנים למסור את הדרכון רק כאשר יעלה על מטוס בחזרה לרומניה כך שיוכלו "להזדכות עליו" במשרד הפנים. עו"ד חאלד דוחי מהעמותה הגיש תביעה בשמו לביה"ד. ביה"ד הורה לחברה להשיב מיידית את הדרכון לעובד ובנוסף, חייב את החברה גם בתשלום הוצאות בסך 2,000 ש"ח (עב /1868).
חברת "אספלט דרום" החרימה את דרכונו של עובד רומני, וסירבה להשיבו גם לאחר שפיטרה אותו (משום שהתלונן על שאינו מקבל שכר). גם כאן מסרה החברה כי תסכים להשבת הדרכון רק בנתב"ג כאשר העובד יחזור לארצו והיא תוכל לקבל "זיכוי" עבורו. עם הגשת התביעה טענה החברה כי עיכבה את הדרכון על מנת להבטיח שהעובד יישאר בחזקתה למשך שנה לפחות, ועד ש"העובד יפרע את חובותיו" כלפיה. החברה אף טענה שהחרמת דרכון לשם כך דומה לעיכוב רכב במוסך עד הסדרת החוב. ביה"ד דחה מכל וכל את הטענות הללו, הדגיש את האיסור החמור שבשלילת חירותו של אדם – איסור שאינו דומה לשום מקרה של עיכוב מטלטלים – וחייב את "אספלט דרום" ב3,000- ש"ח הוצאות (בש"א 1631/02).
חברת מליבו ישראל בע"מ נתבעה ע"י שמונה עובדים סינים באמצעות עו"ד חאלד דוחי להשבת דרכוניהם ופיצוי נזיקין על עיכוב הדרכונים. עפ"י כתב התביעה הדרכונים נלקחו מהעובדים עם הגיעם לארץ. לאחר שהתלוננו על הפרת זכויותיהם, אי תשלום גמול שעות נוספות ועיכוב תשלומי השכר, פוטרו. מאז פיטוריהם פנו מספר פעמים וביקשו את דרכוניהם אך נתקלו בסירוב מתמשך. חברת "מליבו ישראל בע"מ" מסרה בכתב התשובה לביה"ד כי הונחתה ע"י המזכיר הראשון של שגרירות הרפובליקה הסינית בישראל, להפקיד בשגרירות את הדרכונים. לכתב התשובה אישור באנגלית של המזכיר הראשון של השגרירות הסינית בישראל. נכון להיות הדיונים בתביעה נמשכים וטרם ניתנה הכרעה.
אישור זהה היציגה בפנינו חברת "רנדר בע"מ. למרות זאת הוגשה תביעה לביה"ד בשם שלושה עובדים סינים שעם הגעתם לקחה חברת "רנדר" את דרכוניהם בטענה כי זהו "נוהל העבודה". לאחר מספר חודשי עבודה פנו העובדים אל החברה, והתלוננו כי אינם מקבלים שכר, וכי זכויותיהם מופרות באופן שיטתי. בתגובה פוטרו השלושה מעבודתם. עם פיטוריהם הם ביקשו את דרכוניהם, אך החברה סירבה להשיבם. פניות חוזרות ונשנות לחברה נענו אף הן בסירוב, ובשלב מסוים אף הודיעה להם החברה כי העבירה את דרכוניהם לנציג חברה הסינית, שדרכה הגיעו לעבודה, וכי יוכלו לקבלם בחזרה תמורת 700 דולר. הוגשה תביעה לביה"ד, ובתגובה טענה "רנדר בע"מ" כי הדרכונים אינם ברשותה אלא ברשות חברות אחרות בהן הועסקו העובדים בפועל. אחת החברות, "שינפלד חברה לבניין והשקעות בע"מ", התנתה תנאים להשבת הדרכון, ועם התמשכות המגעים עמה הודיעה כי הוסכם בינה לבין "רנדר בע"מ" שהדרכונים יועברו לשגרירות הסינית. כנגד הסכמה זו, שנועדה בבירור לשבש את הליכי המשפט, ולמנוע אפשרות מעשית להשבת הדרכון, הוגשה תביעה לצו מניעה. ביה"ד נענה והוציא את הצו המבוקש באותו יום. למחרת בבוקר הגיע שליח מיוחד והשיב את הדרכון לעובד (עב 3525/02).
במשרדי "קו לעובד" התקבלו בחודשים פברואר-מאי 2002 יותר מ-1400 תלונות על החרמת דרכונים (800 על ידי עובדי רומניה והיתר על ידי עובדים סינים). עד עתה הוחזרו רק 300 דרכונים. כמו כן, "קו לעובד" הגישה 25 תביעות בבית הדין לעבודה בגין החרמת דרכונים.
קו לעובד הבליעה בסקירתה המעניינת והחשובה את
את התיצבותה של השגרירות הסינית בישראל, לצידם של
המעבידים ומנצלי/חומסי העובדים הבאים מסין.
הנציגות הרישמית של "הרפןבליקה העממית" נוהגת כאילו
היתה חברה טאיוונית.העלמת העין של ה"חברים" הסיניים,
שראש נציגותם נשלח לישראל,ללא ספק, באישורה של המפלגה הקומוניסטית בסין – ההתעלמןת מהניצול המחפיר של תושבי ארצם, אינה מזיזה עפעף אצל מק"י או חד"ש ונציגיהן בהנהגת ההסתדרות.