בדברי הפתיחה של תמר גוז’נסקי בוועידה ה-24 של המפלגה הקומוניסטית הישראלית – מק"י (כפי שפורסמו ב"זו הדרך" ב-16.10.2002), לאחר שתיארה את המצב בו שרויה מדינת ישראל, והפלסטינים שבתוכה ולצידה, ובפשיזציה המזדחלת לקראתנו, אמרה ח"כ גוז’נסקי כי כנגדה ראוי להקים חזית רחבה, "חזית כזאת חיונית, וחזית כזאת אפשרית".
אני מסכים כמובן שכנגד הרוע לקראתו אנו מתדרדרים, טוב היה שתקום חזית רחבה כדי לחסום את דרכו. יש לי ספקות באשר למידת אפשרויותיה.
אתחיל במה שאפשרי בעיניי. אחרי הבחירות, כאשר תקום ללא ספק ממשלת ימין שהליכוד במרכזה, עם ה"עבודה" או בלעדיה, ושורת מפלגות יהודיות וערביות תתייצבנה משמאלה, אפשר יהיה להקים בכנסת חזיתות אופוזיציוניות, יציבות או נקודתיות. אלה תקומנה רק אם השותפים הפוטנציאליים ירצו בהן, ורק אם החברים והמצביעים של מפלגות אלה מחוץ לכנסת יפעלו למען הקמתן, גם בפעילות חוץ פרלמנטרית כגון זו של "שלום עכשיו" או בארגונים של עמותות חברתיות. האם אפשרות כזאת קיימת גם לקראת מערכת הבחירות או במהלכה (ואינני מדבר על הזמן הקצר במערכת הבחירות הנוכחית)? אינני חושב כך.
קווים אדומים משמעותיים חוצים את החברה הישראלית. קווים שהם בלתי עבירים בתקופה הנראית לעיין, הקווים המדיניים והמעמדיים. כמובן שהקווים המדיניים הם הקשים ביותר למעבר. כדי להקים חזית בתחום המדיני, חייבים שותפיה להסכים על פרוגרמת מינימום שעיקריה הם: חזרה לגבולות ה4- ביוני (כולל אפשרות של החלפת שטחים זהים בגודלם); פירוק כל ההתנחלויות (או השארת מיעוטן במסגרת החלפת השטחים); ירושלים כבירת שתי המדינות ופתרון מוסכם לבעיית הפליטים.
בנוסף לכך חייבת ישראל להיות למעשה, אם לא להלכה, למדינת כל אזרחיה היהודים והערבים, לבטל בהדרגה חוקים מפלים, ולבטל באמצעות האפליה המתקנת, את האפליה ארוכת השנים הנהוגה בה.
כדי שתקום חזית כזאת גם בתחום החברתי, לא די ששותפיה יסכימו כי הפער החברתי הקיים בישראל הוא בלתי צודק, ומצבם של מעוטי היכולת הוא רע. לא די גם שיאמר בה שתקציב 2003 הוא רע וראוי שיילקחו בתוכו סכומי כסף מהמתנחלים, ויינתנו לגמלאים, לסטודנטים ולמשפחות חד-הוריות. שינויים כאלה, עם כל חשיבותם, אינם משנים חברה. כדי שתקום חזית חברתית של ממש, חיוני שבבסיסה יאמר: ממי לקחת ולמי לתת. אם לא יאמר בה שרק באמצעות ביטולן של הטבות ענק מחד, ומסים ראויים מאידך, יחולו שינויים משמעותיים בצמצום מספרם של מחוסרי העבודה, בהעלאת שכר המינימום, בטיפול ראוי בבריאות ובחינוך לכולם, אין משמעות לחזית רחבה בתחום החברתי.
להלכה, מרצ ובל"ד (בראשות ח"כ עזמי בשארה) הן מועמדות ראויות לחזית מעין זו, או לפחות למשא ומתן על האפשרויות להקמתה, להלכה אך לא למעשה. שתי המפלגות הללו נושאות את עיניהן לכיוונים שונים, ואף הפוכים משלנו, במערכת הבחירות.
מרצ מדגישה בכל הסברתה ופעילותה את היותה "שמאל ציוני" מתון, הנושא את עיניו אל מיואשי מפלגת העבודה, והבחירה בעמירם מצנע כמנהיג העבודה תקשה עליה מאוד במהלך מערכת הבחירות הקצרה. על פי השקפת עולמם של מנהיגי מרצ אנו בעיצומה של "המלחמה בטרור", תוך כדי יצירת שוויוניות סרק בין "שני הרעים" שרון וערפאת "הממיטים אסון על עמיהם", ולא מדינה כובשת ומשעבדת כנגד עם הנלחם על חירותו.
בל"ד נושאת את עיניה להקמתה של מפלגה ערבית גדולה, לאומית בעלת גוונים לאומניים, שיותר משהיא ישראלית בהשקפת עולמה, היא כל-ערבית. לכן ברור שהשותפות היהודית-ערבית, אינה משאת נפשה.
האם הרחבת החזית אפשרית?
בתנאים אלה, כאשר שתי המפלגות הקרובות ביותר לחד"ש, אינן עומדות על הפרק, האם לא קיימות אפשרויות אחרות, מצומצמות יותר, להרחבתה של חד"ש כחזית? לדעתי האפשרויות קיימות והן מתרכזות במרחב פעולתן על עשרות העמותות המדיניות, החברתיות, העדתיות והאקולוגיות הנמצאות בסביבתנו.
כדי שחזית כזאת תקום, בממדים כאלה או אחרים, לפני הבחירות העומדות על הפרק או אחריהן, ראוי לדעתי שבמדיניותה של חד"ש יתקיימו מספר כללים פוליטיים וארגוניים:
- ראוי שיהיה ברור לנו שכאשר אנו מדברים על הרחבת החזית בתנאים הקיימים (ולא מדובר באפשרויותיהן של חזיתות פרלמנטריות), ראוי שנסכם לעצמנו כי אל העמותות מגמת פנינו ולא אל "השותפות" שלצדנו שמגבלותיהן נדונו לעיל.
- ראוי שבמרכז הסברתנו יעמוד תמיד הקשר שבין המדיני לחברתי, בין המצוקה הפלסטינית למצוקה הישראלית, בין השעבוד הלאומי לשעבוד המעמדי (כמובן שזאת אנו עושים – לא מעט ולא מהיום).
- חיונית הבהרה חד-משמעית של הנהגת מק"י וחד"ש לעמותות: בשום מקרה לא יהיה ניסיון לשלוט בעמותות! העמותות תמשכנה להיות עצמאיות לחלוטין וכל צעד בפעולתן יקבע תמיד על-ידי חברי העמותות עצמן, ולא על-ידי הנהגת מק"י או חד"ש.
- מכיוון שרק חלק קטן מהעמותות הן דו-לאומיות בהרכבן, יכולה חד"ש לתרום להן דרכים היוצרות שותפות באמצעות מפגשים. הניסיון מוכיח שבמפגשים כאלה, רצופים ולא חד-פעמיים, יש סיכוי טוב למאבקים משותפים, נקודתיים בתחילה ומתרחבים והולכים עם הזמן.
- הרחבתה של חד"ש אל עבר העמותות מחייבת אותה לפתוח את שעריה אל העמותות כמו שהן, או אל חלק מחבר הפעילים שלהן שירצה לחבור אליה. בשני המקרים, פתיחת שערים פרושה, פתיחת שעריה למוסדות בהן מתקבלות הכרעותיה הרעיוניות והפוליטיות; אל נציגיה במוסדות ההסתדרות, המוניציפליים והממלכתיים שבהן מתמודדת חד"ש ובתוכן היא פעילה.
- התרחבותה של חד"ש עם הצטרפותן של העמותות אליה, אם תצלח, תחייב אותה להיות מוכנה לקיים בתוכה מערכת בחירות כללית, שתבחר ועידה חדשה רחבת היקף יותר ומגוונת יותר, שתהייה מוכנה לדון מחדש בעקרונותיה של התנועה, לחייב את העיקרים הקיימים שיהיו מקובלים עליה, ולשנות עיקרים שיחייבו שינוי בהתאם לדעתם של צירי הועידה.
ברור שכיוון כזה של הרחבת חזית הוא ממושך, מורכב, ותובע חוכמה, אורך-רוח ואמון הדדי הגדל בהתמדה.
—————————
האם לא יתכנו תנאים אחרים? יתכנו גם יתכנו.
אם תפרוץ למשל המלחמה עם עיראק, בישראל יחל להתממש הטרנספר הגדול, ("הקטן" מתממש כבר עתה), והפשיזציה הזוחלת תתפתח לפשיזם של ממש, ראוי יהיה ואפשר יהיה להקים חזית רחבה של כל הלוחמים כנגדו, ושזאת תהיה מגמת פניה המשותפת, האחת והיחידה.
אבל האפשרות הזו עוד לפנינו.
אין כל אםשרות להקים רשימה משותפת לכנסת של חד"ש,
עם מפלגות אחרות – הזמן שנותר,קצר מדי,
ה"עמותות" אינן יכולות להצטרף לרשימה מפלגתית –
החוק מגביל אפשרות זו. חבריהן, יכולים כמובן להצטרף
כבודדים.
דני פתר,צופה "ממשלת ימין" לאחר הבחירות – זו היא
נבואה דפטיסטית. ממשלה בראשות "העבודה" אפשרית
בהחלט, במציאות הדינמית ("דיאלקטית", דני !) שנוצרה
עם בחירתו של מצנע לראשות המפלגה – בתנאי, כמובן,
שיזמין לממשלתו את מרצ,חד"ש, המפלגות הערביות יחד
עם "שינוי" ו/או "אגודת ישראל" – או, שתיהן גם יחד.
העובדה שאלקס מסיס ללא כל בעיות רואה את המפלגה בה הוא חבר חד"ש מצטרפת יחד עם מר"צ לממשלה בראשות מפלגת העבודה בראשותו של מצנע, מחייבת את אלו הרואים בחד"ש את האפיק למאבקים חברתיים פוליטיים כנגד בעלי ההון הציונים, לעשות חושבים. מצנע לא רק שהוא גנרל ציוני, אלא שהוא מייצג את האינטרסים של בעלי ההון התעשייתי והפיננסי.
ממשלה מסוג זה עליה מדבר אלקס תהיה ממשלה ציונית קולוניאליסטית וקפיטליסטית. הצטרפותה של חד"ש לממשלה כזאת פשוט תעיד על המרחק שעברה המפלגה הקומוניסטית מאז היא טענה להיות מפלגה מהפכנית ועד למקום שהיא מוכנה לנהל עבור המדינה הציונית את הניצול המעמדי ואת הדיכוי הלאומי.
מק"י-חד"ש עוברת את אותו תהליך חיסול של מק"י של סנה. מפלגה שבאה מהציונות וחזרה אל הציונות.
אנו אומרים לחברי חד"ש ובמיוחד הערבים, פקחו את עיניכם וראו לאן ההנהגה הנוכחית ובמיוחד חלקה היהודי מושכת אתכם בטרם יהיה מאוחר.
יוסי שורץ
ברית הפועלים הסוציאליסטית.
המגיב-הסדרתי יוסי שוורץ,שיגר לנו ב72 השעות האחרונות, ארבע תגובות זהות כמעט – כולן: שוצפות
וקוצפות,בעלות תוכן דומה, לארבעה מאמרים שונים.
הוא מנצל את מדיניות "הדלת הפתוחה" לתגובות, של
"הגדה השמאלית" והופך אותה לדלת מסתובבת. פרט, לשעמום הגורף של סיסמאותיו הפלקטיות, החוזרות
על עצמן – הוא "מאשים" את חד"ש. מק"י, אורי אבנרי,
דני פתר ואותי ב"ציונות" ופשעים אחרים, שבגינם, היה "הצדק הסוציאליסטי: מעניש אותנו חמורות, כשהיה במיטבו.
אינני יכול לדבר בשמה של מק"י אך כחבר חד"ש – אני
יכול לקוות ש"העבודה" תצליח להרחיב את אחיזתה בכנסת
שתיבחר בינואר 2003 וכי יכולתה להקים ממשלה יציבה,
תותנה בהזמנתן של חד"ש, מרצ והמפלגות הערביות,
לקןאליציה ולממשלה.
שוורץ, כשמו כן הוא: חוזה ןרןצה בשחורות.
אנחנו ב"הגדה השמאלית" רואים עצמנו כבני-אור, הלוחמים בחושך ושחור, ננצח,אם נאבק יחד עם אחרים,
על בסיס מצע משותף ללא חרמות,בגין חטאי העבר שלהם.
יוסי שוורץ, יטיב לעשות אם יפסיק לנצל לרעה את
הכנסת האורחים שלנו- האינטרנט זמין אפילו לפלגנים
מוזרים כמוהו וה"ברית" שלו, שאין ולא יהיו לה בני-
ברית.יתכבד ויכתוב את הגיגיו ה"מהפכניים" באתר שלו,
או באתרי-עתיקות-אידיאולוגיים.
אלקס מסיס
במקום להתווכח אתה נובח ומגדף, אדם החבר בחד"ש אך המצהיר כי הלניניזם מקומו במוזיאון לארכיאולוגיה, מקומו אכן במחנה של מצנע ושאר הגנרלים הציונים שעשו כל שביכולתם כדי לחסל כל צורה של סוציאליזם.
גסות רוח לא תמנע שום ויכוח במיוחד לא על ידי אדם שלא רק שתמך בתנועה שתמכה במלחמת 1967 אליה היא התייחסה כמלחמת הגנה, אלא הגדילה לעשות כאשר בעיתונה "העולם הזה" קראה "קדימה לדמשק".
כיום אתה ושכמותך מבקשים שוב שנתמוך בגנרל מצנע, זה שהיה אחראי למעשי אלימות נוראים כלפי העם הפלסטיני בתקופת ההתקוממות הקודמת( ראה גם את מאמרו של ספירו השבוע), לא רק שמפזזים לפניו אלא גם במצח נחושה מייפים את הפרוגרמה שלו.
אתה ושכמותך בהתעקשותכם לתמוך בגנרלים ציונים, רק מסייעים להתגברות האנטישמיות בעולם משום שאתה מסייע לכך שמזהים את כל היהודים עם הציונות.
אתה ושכמותך מחפשים כל אשליה, במקום להיאבק לפתרון ממשי שיחזיר את הפליטים שגורשו בין השאר על ידי אבנרי חזרה למולדתם.
בתקופה של משבר כלכלי עולמי המעמיד את השאלה של מהפכה סוציאליסטית שוב על הפרק, אתה נעמד שוב מאחורי האשליה שבמסגרת הסדר האימפריאליסטי יהיה פתרון. מי ששיך לעולם האתמול זה אתה ואנשים שכמותך.
ומשפטך כי "אני מנצל את מדינות הדלת הפתוחה", רק מעידה על המידה של הדמוקרטיה שיש לך, וכי למה אתר בנוי אם לא לויכוח?
יוסי שורץ
לא קשה לגלות רבדים אמוציונליים בתגובות ההדדיות של
שני קודמי.ליוסי אני חייב לומר ששמוש בכנויים כגון
"ציוניים" או "גנרלים"לא מוסיף להעמקת הדיון ולא
תורם לנתוח הבעיות ולהצעת דרכי פעולה רלוונטים.
נאמר שהדרך לגהנום רצופה בכוונות טובות.הנפת סיסמאות ככל שהן יפות לא תביא לכל שנוי.לא מדובר כאן על יציאה או חזרה לרעיון הציונות וזה לא המקום
לדון בנושא מורכב זה.השאילה הרלוונטית היא הקמת
חזית רחבה או דרכים אחרות כתשובה למצב החדש שנוצר
ואולי לא להחמיץ הזדמנות(מורכבת ומוגבלת ככל שתהיה).
לדעתי צריך לחלק הדיון לטווח הקצר ולטווח הארוך:
בטווח הקצר צריך לבחון כל דרך להוריד את הימין מהשלטון(להשוות את מצנע עם שרון או ביבי זו דמגוגיה זולה).לטווח הארוך(אחרי הבחירות),צריך לבחון כל דרך
להקמת חזית שמאל רחבה שתהיה מסוגלת להגיע לשלטון,אולי בבחירות הבאות.
הייתי ממקימי "העולם הזה כוח חדש" ב1965 ונציגה בוועד הפועל של ההסתדרות 1974-1970 .מפלגתנו לא כינתה
את מלחמת 1967 "מלחמת מגן צודקת" וכשאחד מחבריה הכתיר את מאמרו:"אל דמשק" – מרכז המפלגה הסתייג מתוכן המאמר.
ההשתלחות בכינויים "אימפראליזם", "קוליניאלים" וגידופים דומים – מוכיחה שהאורח המגיב בסיטונות
ומשתלח בכותבים באתר,מנצל לרעה את הכנסת האורחים
הנדיבה שלנו.
מר אלקס מסיס
העובדה שאתה רואה בהגדרתה של ארה"ב אימפריאליזם עלבון.
העובדה שאתה רואה בהגדרת התנועה הציונית תנועה קולוניאליסטית עלבון,
בזמן שאלו הגדרות מקובלות על כל מרקסיסט בעולם, מלמד כי לדעתך המרקסיזם הוא עלבון.
אני מציע לך במקום לחרף כאשר אתה נתקל בניתוח מדעי, להתחיל ללמוד מדע, ואז תבין מדוע עמדתך היא עלבון לאנשים החושבים באופן מדעי ולא בפרזות כ: ארה"ב וישראל הן דמוקרטיות,
משום שתוויות אלו מסתירות את מהותן ולא חושפות את מהותן.
יום טוב לך.
"האזרח" ( אילו היינו חיים במאה ה-18 אכן הייה לך משמעות)
יוסי שורץ
ברית הפועלים הסוציאליסטית
חבל שנמשכת מלחמת הכינויים מבלי להיכנס לעצם הנושא.ליוסי= הגדרת הציונות כקולוניאליזם אינה מרקסיסטית והיא סילוף של המושג קולוניאליזם.בכל מקרה,אין לך בילעדיות על המרקזיסם ובוודאי שלא על
המדע.רצוי להתיחס לנושא החשוב של דני,כי בינתיים,
"הכלבים נובחים והשיירה עוברת".בעולם אין שחור או לבן בלבד,יש גם גווני אפור לרוב,והמבין יבין.
אשר אשמח אם תלמד אותי מדוע התנועה הציונית אשר פנתה לסולטן התורכי ולקיסר הגרמני על מנת שיאפשר לציונים להתנחל בדרום סוריה, ולשם כך לא רק שהרצל הציע לקיסר ולשולטן להוות קיר ברזל כנגד הערבים, ( הרעיון של ז’בטונסקי לקוח מכאן) והלך רחוק עד כדי תמיכה בשולטן, תוך ניסיון להשאירו על כיסאו אחרי המחאות של הטבח בארמנים ב1895, היא לא תנועה ציונית.
אשמח אם תסביר לי מדוע בלפור אחד האנטישמים הגדולים של אותה תקופה נתן לציונות צ’ארטר להתנחל בקולוניה, אם לא כדי להשתמש בה כתנועה קולוניאלית בדומה לפרוטסטנטים באירלנד?
מדוע הרצל ביקש להתנחל באפריקה?
אני מקווה שאינך בין אלו הטוענים שהיהודים חזרו למולדתם העתיקה, שכן בין היהודים של מלכות יהודה ובין היהודים של היום יש את אותו קשר שבין הרומאים ובין האיטלקים של היום. אין ביניהם קשר משום שאנו מדברים על חברות שונות, בניגוד לטיעונים הפשיסטים בדבר קשר דם, הקושר את הגרמנים לשבטים הטיביטונים.
העבדים השחורים ששוחררו אחרי מלחמת האזרחים ו"חזרו" לליבריה, לא היו אותם אנשים שנחטפו, אלא שלחים של האימפריאליזם האמריקאי והם יצרו בליבריה את אותו גיהינום שהציונות יצרה פה..
איני יודע כמה קראת את העיתונות העברית שלפני 48 אולם הם לא התביישו לדבר על הציונות כיישוב קולוניות.
הטיעון הציוני המתוחכם יותר טוען שהציונות אינה תנועה קולוניאלית משום שאין לה מרכז באירופה.
טיעון זה עובד לכל מי שלא מכיר את הצורות השונות של הקולוניאליזם למשל זה של הבורים בדרא"פ.
אז הבה ונשמע מדוע הציונות אינה תנועה קולוניאלית?
יוסי שורץ
ברית הפועלים הסוציאליסטית
יוסי שורץ היקר,
הויכוח האם הציונות היא קולוניאליזם או לא רלוונטי
לחלוטין לנושא הכתבה.
אך אם רוצים דוגמה היסטורית ההוראה של סטלין
לקומוניסטים הגרמנים להימנע מברית עם סוציאל-דמוקרתים
ערב עלית הנצים לשלטון הביאה לתוצאות ידועות.
בברכה
מיכאל שורמ
ליוסי שלום:ראוי לבדוק העיסוק האובססיבי בנושא הציונות שוב ושוב כשלא רק שהכתבה של דני דנה בנושא אחר אלא שהנושא ה"אחר"הנו קריטי,אף גורלי ומיידי.זו
לא הפעם הראשונה שכוחות שמאל עסקו בנושאים חשובים
אבל לא קריטיים ובינתיים השאירו את השדה חופשי לכוחות
הפציזם.בכל זאת,לשאילותך:
אינני רוצה לשאול איך אתה או משפחתך הגעתם למזרח התיכון.יש סכויים טובים שלא נולדתם כאן.לנתח את הציונות ללא הקונטקסט ההיסטורי שלה,הפסיכולוגי,הכלכלי,התרבותי,רדיפות,פרוגרומים
ושאוה באירופה,ולצמצם את ציונות ללורד בלפאור או לשמוש הציני של האימפריאליזם הבריטי במצוקת נרדפים
אינו ראוי לנתוח מארקסיסתי ומדעי.איני בא להגן על
הציונות.אני מארקסיסט ומטריאליסט דיאלקטי ובתור שכזה מנתח את המציאות ואת ההיטוריה בכל מורכבותה,
כולל מרכיבים של "מבנה על",תרבות,דת,כלכלה ופסיכולוגיה
במצבים משתנים ודינמיים ובאינראקציות בינהם.שוב,אינני רוצה להרחיב הדיון על הציונות ולהיגרר אחרי דבריך.הנני מציע שנתרכז במאבק משותף
נגד הפציזם ההולך ומתחזק מול עיננו.
אשר,יוסי, מיכאל ואלכס אולי תכתבו מאמר בעניין. זה נשמע מעניין. מאמר על הציונות, זכותה על ישראל והרלוונטיות שלה – כל אחד בראייתו. אני בטוח שאת הדיון הזה בינכם תוכלו לקיים בצורה יותר מפורטת. אני לא ציני. אני פשוט לא מבין בזה מספיק. וזה נשמע לי מרתק הגישות השונות שלכם. אני בטוח שהאתר ישמח לפרסם את המאמרים. הרי בשביל זה הם בנו אותו. כרגע הדיאלוג שלכם הוא למבינים בלבד.
תודה.
לחבר מיכאל
חבר יקר
אני מסכים עמך שהקו של הקומינטרן תחת סטלין בגרמניה היה קו הרה אסון, שכן הוא הוליך לעליית
הפשיזם. יש כמובן צורך להבין כיצד זה שהאינטרנציונל השלישי שהיה מהפכני תחת הנהגתם של לנין וטרוצקי והקו שלו היה של חזית מאוחדת עם מפלגות הפועלים הסוציאל דמוקרטיות, הפך לקו האולטרה שמאלני מטורף של התקופה השלישית שיכל היה רק וכן קרה להביס את המאבק של מעמד הפועלים.
אולם הקו של דמטירוב שהחליף אותו מאז 1935 של ברית פוליטית עם הבורגנות כנגד הפשיזם, היה קו לא פחות הרה אסון שכן הוא הביא בספרד לעלייתו של פרנקו. מדוע? משום שכדי לשמור את הברית עם מעט הבורגנים שתמכו בממשלת הרפובליקה בהנהגת קבלרו הסוציאליסט, הקו היה שאסור לחרוג מהמאבק כנגד הפשיזם ולכן אסור לפועלים לתפוס מפעלים, אסור לאיכרים לתפוס אדמות, אסור היה להכיר בזכות ההגדרה העצמית של העם במרוקו, וכאשר פועלים תפשו מפעלים ואיכרים אדמות, הממשלה שלחה את הצבא לדכא אותם. כתוצאה פשתה דמורליזציה בתוך מעמד הפועלים והאיכרים בעוד שלעם המרוקאי לא הייתה כל סיבה שלא לתמוך בפרנקו ולספק לו חיילים. התוצאה הייתה כי פרנקו עלה לשלטון.
הבעיה של הטיעון שלך הוא כי הוא שייך לטיעונים של התמיכה בשיתוף פעולה עם הבורגנות, שכן כל המפלגות הציוניות הן מפלגות בורגניות.
אנחנו קבוצה קטנה בשם "ברית הפועלים הסוציאליסטית", הצענו להנהגת מק"י-חד"ש שתקים רשימה שמאלית עצמאית מכל תמיכה בבורגנות. הצענו כי הבסיס שלה יהיה תביעות שכר ותנאי יותר טובים, וכן נסיגה מיידית מכל השטחים שנכבשו ב1967 יחד עם תביעות כגון: תפיסת מפעלים שהבעלים מאיימים בסגירתם, הלאמתם תחת פיקוח הפועלים. שבוע עבודה מקוצר ללא קיצוץ בשכר ובתנאים. תמיכה לא מסויגת בשיבה של כל הפליטים המבקשים לחזור.
.עד היום לא נענינו לבקשה זו. אנו מבקשים מהנהגת חד"ש: תבטיחו שלא
תעניקו שום תמיכה פוליטית בדרך של הסכמים עם מצנע. ברור לנו כי מצנע לא עומד להיות ראש ממשלה הפעם, אלא שיכול להיות שהוא יהיה ראש הממשלה הבא בעוד כשנה שנתיים, ולתמוך בו בתקופה של מאבקים חריפים יהיה אסון, שכן התמיכה תשתק את המאבקים.
כיום הנהגת חד"ש דנה האם לעשות ברית עם טיבי. ברור לנו כי ברית עם טיבי שמצביעיו הם פועלים ומעמד בינוני נמוך של העם המדוכא עדיפה על קשר עם מצנע. אולם הבעיה היא שטיבי קשור בערפאת שהוא תומך במצנע. על כן הפתרון היחידי הוא רשימה עצמאית בה יוכלו לעבוד סוציאליסטים מהפכנים כקבוצתנו ועוד קבוצות נוספות.
לחבר גיל
אני אחלוק עמך מדוע הציונות אינה אלא חלק מהאנטישמיות ולא האנטי תזה שלה.
1. היהודים באירופה היו קסטה עירונית שעיסוקה היה מסחר, פיננסים ומקצועות אינטלקטואלים כרופאים ובמקום שהורשו ועסקו במקצועות נוספים היו אלו מקצועות שלא דרשו כוח פיזי במיוחד כחייטות. במקומות שהיו זקוקים ליידע שלהם הם נדרשו ואף קיבלו פריבילגיות לא ידועות לקבוצות אחרות מהשליטים. לראשי הקהילות היהודיות לא פעם היה כוח פוליטי אוטונומי בעזרתו יכלו להגלות מתוכם את מתנגדיהם ואף להביא למאסרם ומותם. לעומת זאת בתקופות של משבר ( מסעות הצלב בפיאודליזם שם המלכים שמטו חובות על ידי הריגת בעלי החובות היהודים כביורק, או בתקופות של השקיעה של הקפיטליזם שהחל בסוף המאה ה19 במערב אירופה שוב נרדפו היהודים).
2. הפתרון של היהודים היה התבוללות מרצון, ואכן המהפכה הצרפתית שסילקה את הפיאודליזם, גם סילקה את ההגבלות על היהודים והמוני היהודים יכלו עתה להתמזג ולהתחתן עם הלא יהודים. מי שהתנגד למגמה זו של שחרורו היהודים היו כמובן ההנהגה היהודית שבסיסה החברתי הלך ונשמט ממנה. אולם כפי שכבר שמרקס הזהיר בחיבורו על "השאלה היהודית", התבוללות זו לא תוכל להתממש במלואה בחברה המעמדית אלא רק בסוציאליזם.
ואכן משפט דריפוס היה להוכחה כי ההתבוללות של היהודים בחברה הבורגנית הגיעה למחסום, הוכחה שהנאצים יוסיפו הוכחה לכך עוד יותר ברורה.
3. מעתה הפתרון היחידי עבור היהודים היה להיכנס לתנועה הסוציאליסטית, כפי שרבים עשו
ולהלחם לצד הסוציאליסטים הלא יהודים. אולם הציונות התנגדה למגמה זו משום אופייה
המעמדי בורגני ובמקום להלחם באנטישמיות, אחת האידיאולוגיות הגזעניות של הבורגנות
שהגיעה לשלבה הקולוניאליסטי והאימפריאליסטי היא אמצה את הטענות של האנטישמים כלפי
היהודים כנטע זר וביקשה פתרון לשאלה היהודית על ידי השתלבות לא בעמים בהם חיו
היהודים אלא בסיוע לכיבוש אימפריאליסטי והתנחלות קולוניאליסטית של היהודים. כזכור לכם
היו אופציות נוספות לפלסטין, כמו אוגנדה, אך אם תחשבו הרי כולן היו אופציות של התנחלות
באחת מהמושבות שנכבשו או עמדו להיכבש על ידי האימפריאליזם.
4. במסגרת זו הציע הרצל כפי שמופיע ביומנו ב1895 להשתמש ביהודים עבור המערב כחומה נגד המזרח, דהיינו כנגד תנועת השחרור הלאומית האנטי קולוניאליסטית. הוא בא עם הצעות אלו לסולטן, לצאר הרוסי ולקייזר הגרמני.
5. בסופו של דבר האימפריאליזם הבריטי שעמד לכבוש את המזרח התיכון במסגרת מלחמת השוד של מלחמת העולם הראשונה שנועדה לחלק מחדש את השלל הפעם בעיקר של טורקיה וגרמניה והמושבות שלהן, העניק את הצ’ארטר: הצהרת בלפור לציונות.
6. מי שלא יודע הרי בלפור היה אנטישמי כפי שכל אלו עמם התעסקה הציונות ולהם הציעה את שרותיה. הוא ראה בציונים את הפתרון הידוע של אנגליה באירלנד, שימוש במתיישבים פרוטסטנטים כנגד הקתולים. באופן קונקרטי הוא גם רצה להשתמש ביהודים כנגד המהפכה הרוסית, דבר שהציונים הבטיחו לו שכן עוד מימי הרצל הציונות עבדה עם האוכרנה כנגד המהפכנים היהודים.
7. התנועה הציונית לא רק שהפכה להיות תנועה קולוניאלית אלא באופן המודע ביותר בשרות האימפריאליזם כאשר הם משמשים "קיר הברזל" כמאמרו הידוע של ז’בוטניסקי כנגד התנועה לשחרור לאומי וחברתי. למי שלא יודע הרי ב1919 פנתה תנועת השחרור הערבית לציונות לשלוח נציגים לוועידה בדמשק כדי להיאבק ביחד כנגד האימפריאליזם והציונים דחו אותם בהסבירם כי הם לצד הבריטים.
8. התנועה הציונית נרתמה למאבק כנגד המהפכה הרוסית והייתה לראש חץ במאבק האימפריאליסטי כנגד ברה"מ כל זמן שזו התקיימה. במסגרת זו היא ייצרה צדיקים כשרנסקי ואשתו שקשה מאוד להבדילה מנאצי ממוצע.
9. התנועה הציונית הייתה התנועה האחרונה שהייתה לגלית בגרמניה הנאצית ורבים ממנהיגי הנאצים הביעו לה אהדה , זאת כמובן לפני "הפתרון הסופי" שהחל ב42. רק במלחמת העולם השנייה השתנה יחס הנאצים לציונים משום תמיכת הציונות באימפריאליזם המתחרה. יחס זה לא צריך להפתיע משום שק.ק.ק. בארה"ב תומכת בתנועת ההתבדלות השחורה ונלחמת כנגד השחורים הרוצים אינטגרציה.
10. במרוצת מלחמת העולם השנייה הציונות חברה לנאצים בהונגריה כפי שהתברר במשפט קסטנר ועזרה לחסל כחצי מליון יהודים, בהפיצה שמועות כזב שאין מחנות מוות, תמורת הרכוש והחיים של מספר מאות יהודים עשירים. עבורה יהודי שלא "עולה " לציון טוב כ"אבק ההיסטוריה" ( בן גוריון).
11. במרוצת מלחמת העולם השנייה בעוד שחלק מהליברלים בארה"ב הקימו תנועה להחרמת מוצרים נאצים, הציונים חיבלו בתנועה זו בטענה כי היא תזיק ליהודים( איזו בדיחה מרה)
12. בעוד השמאל הקומוניסטי והטרוצקיסטי נאבקים לפתיחת השערים בארה"ב, הציונים לא רק שלא נאבקו למטרה זו אלא חיבלו בה, שכן יהודים לדעתה או שיהגרו לפלסטין או שימותו.
13. המדינה הציונית לא הפסיקה את קשריה הטובים עם החונטה בארגנטינה בעוד זו בין השאר גם הורגת יהודים.
14. התנועה הציונית תומכת באנטישמים באופן גלוי, שכן לדעתה אנטישמיות טובה לה משום שמכריחה יהודים להגר לפלסטין. הדוגמה האחרונה היא התמיכה של ההנהגה הציונית בצרפת בלה פן.
15. פרק מיוחד או היחס של הציונות ליהודים מארצות ערב שכל תפקידים היה לספק כוח עבודה זול על מנת לדחוק את הפועלים הערבים. היחס אליהם היה כאל עבדים, כולל חטיפת התינוקות התימנים והעברתם לידים "יותר מתאימות" דהינו אירופאיות.
אז אתם מעיזים לדבר על הציונות כזו המצילה יהודים, לא אדונים ציונים, הציונות היא באותו מעמד של האנטישמיות אויבת כל קדמה ושונאת את כל מדוכאים גם היהודים כאשר הם מדוכאים. תפקידה הוא להשתמש ביהודים כדי לשרת את רודפי היהודים, כנגד התנועה לשחרור לאומי, בעודה טוענת לזכיות היסטוריות פיקטיביות.
שלום אני חיפשתי את המוסג פאודלייזם ולא מצאתי אנא תשלכו לי את המאמר עוד היום תוה