הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-1 בדצמבר, 2002 9 תגובות

בנימין נתניהו גורם לי פריחה, ולכן קיוויתי שייבחר כראש הליכוד. הצטערתי על בחירת שרון. מדוע? הרי נתניהו מציג את עצמו כאיש הימין הקיצוני ודורש לגרש את יאסר ערפאת ("לגרש" היא מלת-הצופן ל"להרוג"). הוא מוכן להילחם עד טיפת-הדם האחרונה (שלנו) בהקמת מדינה פלסטינית. לעומת זאת, שרון מוכן לקבל מדינה פלסטינית ואינו מדבר עוד על גירוש ערפאת. אז במה עדיף נתניהו על שרון?

מפני שנתניהו הוא פוליטיקאי חלול, חסר-עקרונות, המוכן להחליף את עמדותיו בכל עת. הוא מזכיר את הקומיקאי גרושו מארקס, שהצהיר פעם: "אלה הן דעותיי. אם הן לא מוצאות חן בעיניך, יש לי גם דעות אחרות". הוא יכול בקלות להחליף את סיסמאותיו הימניות בשמאליות.


שרון, לעומת זאת, הוא בעל השקפת-עולם נוקשה מאוד והוא דבק בה זה עשרות שנים. הוא דומה לדחפור של צה"ל בג’נין, ההורס בדרכו קירות ומפיל בתים על יושביהם. מטרת-חייו היא להשמיד את הישות הפלסטינית ולכלוא את הפלסטינים במובלעות מבודדות, עד שתהיה הזדמנות לגרשם כליל מהארץ. את דבקותו בתוכנית זו הוא מחביא מאחורי מסיכה של סבא חביב, מתון, מיושב, המבקש לסיים את דרכו בעשיית שלום.


אני מעדיף שבראשות הליכוד יעמוד פוליטיקאי חסר-עקרונות על קנאי מחופש. כי למצנע יהיה קל יותר להביסו. בתחרות על כתר הליכוד היה נתניהו כבש בעור זאב, ואילו שרון היה זאב בעור כבש. חברי הליכוד העדיפו את עור-הכבש על עור-הזאב.


נתניהו לא הבין את השינוי במצב רוחם של חברי הליכוד. הוא עשה טעות גדולה – אחת מרבות – כאשר החליט, באמצע המרוץ, לאמץ לעצמו עמדות ימניות קיצוניות ולרשום על דגלו את גירוש ערפאת ופסילת המדינה הפלסטינית. מסתבר שרוב אנשי הליכוד אינם מאמינים עוד שזה מעשי.


אישור לכך ניתן למחרת היום, כאשר סקר דעת-קהל גילה שמחצית בוחרי-הליכוד מוכנים לקבל מדינה פלסטינית ולפנות התנחלויות. שרון, לעומת זאת, יודע לקרוא מפות. הוא אימץ לעצמו, כביכול, את הנכונות לעשות "פשרות כואבות" ואף הסכים למדינה פלסטינית.


למותר לציין שזוהי התחזות בלבד. הוא התנה את ההסכמה למדינה פלסטינית בכל-כך הרבה תנאים בלתי-אפשריים, עד שרוקן אותה מכל תוכן. שרון נשאר אותו השרון, ולעולם לא יהיה אלא אותו השרון. הנמר לא יהפוך את חברבורותיו. אבל הוא הבין שעליו להסתיר אותן. כלפי הציבור הוא הופיע כאיש המתון מול נתניהו הקיצוני. והנה, הפלא ופלא: בוחרי הליכוד, מפלגת הימין הקיצוני, העדיפו את שרון המתון-כביכול על נתניהו הקיצוני-כביכול.


זה לא הפלא היחידי: כמה ימים לפני כן התחולל דבר דומה במפלגת-העבודה, כאשר בנימין בן-אליעזר הובס על-ידי עמרם מצנע. יש דמיון מסוים בין שני הבניימינים: בנימין בן-אליעזר, כמו בנימין נתניהו, הוא אדם חסר-עקרונות, המוכן להחליף את דעותיו כמו גרביים. מצנע, לעומת זאת, הוא איש בעל עקרונות ברורים.


מצנע הוא יונה מוצהרת. לעומת הקו הימני של בן-אליעזר, הוא הציג לבוחרים חלופה "שמאלית" ברורה: משא-ומתן עם ערפאת, פינוי רוב ההתנחלויות, יציאה מיידית מכל רצועת-עזה, פשרה בירושלים, מדינה פלסטינית.


בוחרי מפלגת-העבודה העדיפו, ברוב מוחץ, את מצנע על בן-אליעזר. בל תהיה אשליה: מצנע אינו איש "גוש שלום", וכמה מדבריו צורמים את אוזני. אבל, הוא אחד האנשים היותר שמאליים במערכת הפוליטית הקיימת. מי שאינו מכיר במשמעות בחירתו כמנהיג העבודה, אינו מבין את המתרחש כיום מתחת לפני השטח בחברה הישראלית.


נס אחד יכול להיות מקרי. שני נסים מעידים על מגמה. אם בשתי המפלגות הגדולות: הליכוד והעבודה – המועמד בעל המצע היותר "שמאלי" מנצח את המועמד המציג מצע יותר "ימני", זהו גם הלך הרוחות בציבור הרחב.


אפשר להוסיף לזה את אשר קרה במפד"ל. פעם היתה זאת מפלגה מתונה מאוד. כאשר נאבק משה שרת המתון בדוד בן-גוריון הקיצוני תמכה המפד"ל בשרת. מאז הלכה – יחד עם רוב היהדות הדתית – ימינה. לפני שנה המליכה עליה את אפי איתם, אדם שהיידר ולה-פן נראים לעומתו כליברלים יפי-נפש. והנה, בבחירת מועמדיה לכנסת פנתה המפלגה נגד מנהיגה החדש והציבה במקומות הקדמיים ברשימתה אנשים קצת יותר מתונים (הכול יחסי).


אם מצרפים את כל העובדות האלה יחד, המסקנה היא שכל המערכת זזה שמאלה. לציבור נמאס מהמלחמה, משפיכות-הדמים הבלתי-פוסקת, מהמשבר הכלכלי, מההתפרקות החברתית. רוצים פתרון. מחפשים פשרה. מוכנים לשלם בשבילה.


זו היא ההזדמנות של מצנע. יהיה לו קשה מאוד לנצח, אך הדבר בהחלט אפשרי. וגם אם לא יצליח הפעם, הוא יכול לנצח בפעם הבאה, וזה יכול להיות תוך שנה-שנה וחצי. בתנאי, כמובן, שלא ייכנס למלכודת של ממשלת-אחדות.


משהו משתנה במדינה. שוב מדברים בריש גלי על דברים שהיה נדמה ש"מתו": הקו הירוק, פינוי (רוב) ההתנחלויות, חילופי-שטחים, הידברות עם ערפאת, הבנות טאבה ותוכנית-קלינטון, פיקוח בינלאומי.


אנו עדיין בפתחה של מנהרה חשוכה. אבל אחרי שנתיים של חוסר-תקווה וייאוש, נדמה שבקצה המנהרה מהבהב אור קטן. אם לצטט את וינסטון צ’רצ’יל: "זה לא הסוף. זו אפילו לא התחלת הסוף. אבל זהו, אולי, סוף ההתחלה".

תגובות
נושאים: מאמרים

9 תגובות

  1. יהודה איש הגיב:

    אין סיבה להצביע למצנע. יש אולי סיבה לתת לו גיבוי ממפלגות חיצוניות כמו מרצ וחד"ש או מפלגה ערבית אחרת. אבל לתת את הקול לדליה איציק? לפואד? לווילנאי? למי? אולי פתאם ברק יחזור? אולי ילכו לאחדות? מבחינתי אפילו להצביע למרצ זו בעיה כי יש להם הסכם חלוקת עודפים עם העבודה. האם קול שלי יכניס את איציק לכנסת? לא יהיה.

  2. יוסי שורץ הגיב:

    ב1999 היה מסע תעמולה שלם שביקש מאתנו להצביע עבור ברק, כפחות גרוע.
    ברק הוא האחראי לעליתו של שרון, ונזכור לו את הליווי המשטרתי שהעניק לשרון עת עלה לחארם אל שאריף, בפרובוקציה ברורה.
    אין כל הבדל בין מצנע לשרון לשניהם אותה קונצפציה פוליטית. מצנע מייצג את בעלי ההון אשר עתה נעים משרון למצנע.
    הטענה שהוא מייצג את השמאל בעבודה כפי ששרון את השמאל של הליכוד, היא נכונה, אך מה זה משנה לנו מי יירה בפלסטינים ומי ירעיב את העניים ומי יתקוף את הפועלים השמאל של הליכוד או השמאל של העבודה.
    מדוע שניתן את הקול שלנו לתליינים שלנו? מה זה אומר על אלו המבקשים שנצביע עבורם? הרי אם מצנע ייבקש מהם להצטרף לממשלתו הם יעשו כן. האם תפקין של חד"ש ושל "גוש שלום" לנהל את הכיבוש יחד עם מצנע?
    מדוע לבחור בו?

  3. אלכס מסיס הגיב:

    שוב מסלף שוורץ את מאמרו של אבנרי שאינו "קורא" להצביע בעד מצנע…אלא, מנתח את המציאות וצופה תחזיות. מדוע מתעללת ה"ברית" של שוורץ בקוראי
    "הגדה השמאלית" המתייסרים בקריאת התגובות הזהןת, תריסר אן יןתר עד כה,לכל מאמר העוסק בבחירות – הניח לקוראים להסיק את מסקנותיהם, ללא התערבותך האגרסיבית שאינה מחדשת דבר,שחרר אותנו מהטפותיך החוזרות על עצמן לעייפה – או,לפחות: קרא והבן (!) את תוכן המאמרים,עליהם אתה מגיב סידרתית.

  4. יוסי שורץ הגיב:

    מי שמסלף את עמדתו של אבנרי זה אתה. בוודאי תאמר בקרוב שגם אתה לא קורא להצביע עבור מצנע. לקרוא למצנע אור במנהרה, לייעץ לו לא להכנס לממשלת קואליציה זה לא לתמוך בו?
    כל פעם שאני כותב תגובה מדוע אסור להצביע למצנע אתה מרגיש את הצורך להתערב. זאת תגובה מותנת מהסוג שפבלוב ייצר.
    אחזור ואומר לך בפעם נוספת אלו שקוראים להצביע מצנע,
    אחראים לטבח הבא של פלסטינים בבתוך הקו הירוק ומחוצה לו. הם אחראים להתקפות על העובדים שכן ממשלת מצמע תהיה ממשלה קפיטליסיטית לאומנית וגזענית.

  5. עמית הגיב:

    מבחינתי חרם אל שריף הוא הר הבית!

  6. יוסי שורץ הגיב:

    ואתה גם מצביע חד"ש בבחירות האלו?

  7. אלכס מסיס הגיב:

    השוורץ הוא שקרן ןסלפן – או שעיניו כהו ו/או שכלו
    פגןם.אורי אבנרי לא "קורא" להצביע בעד מצנע. אלכס
    מסיס הוא חבר מועצת חד"ש ויצביע חד"ש.
    שןןרץ כשמו כן הוא: שחור משחור, מתימר להיות "שמאל"
    והדימוי לו, לא נמצא במחקרי פבלוב אלא ב" מהרסיך
    ומחריביך" – הוא אויב השמאל הלא-ציוני.
    הוא שוב "יגיב" בןןדאי ושוב יציף אותנו בדברי ההבל
    והבלע שלו."שמאל" כמוהו אחראי למפלות השמאל האמיתי
    וכבר היו דברים מעולם.

  8. יוסי שורץ הגיב:

    ההאמצאה הזאת "שמאל לא ציוני", מה משמעותה?. שמאל אינו יכול להיות "לא ציוני" כשם שאינו יכול להיות "לא גזעני", או לא שובניסט", אלא אנטי גזעני, אנטי פשיסט, אנטי ציוני. הדיזגנציה "לא ציוני", מעידה על אלו שלקחו על עצמם להיות בין הציונות ובין אלו שהציונות מנצלת ומדכאת. לקשור את המדוכאים והמנוצלים אל הציונות. מסיבה זו הנהגת חד"ש אינה מוכנה להתחייב שלא תעניק תמיכה פוליטית למפלגות ציוניות כמפלגת העבודה. ברור שאם מצנע ישחק את קלפיו כהלכה הוא יהיה ראש הממשלה לא בבחירות האלו אלא בעוד כשנה עד שנתיים, וחד"ש תעניק לו תמיכה פוליטית ואף תכנס לממשלה אם תתבקש.
    אז את מי מבקשים לרמות?

  9. דנה דולב הגיב:

    מצנע בונה את כל האמינות הציבורית שלו על היבדלות מיתר מנהיגי העבודה שעד היום לא בדיוק הביאו לנו הרבה כבוד. (ראה שרותם של בן אליעזר ופרס בממשלת הימין הקיצונית של שרון). ככל שמצנע יגדיל את ההיבדלות שלו מהגווארדיה הישנה של המפלגה, גדלים סיכויים. היבדלות גם בתכנים וגם בסגנון וגם בשידורשל אישיות נעימה ומעוררת אמון והערכה, בשונה כל כך מרוב הפוליטיקאים שמה שמעניין אותם זה המעמד והקידום האישי שלהם ותו לאו.
    מצנע הוא אחר, עדיין מאמינים לו שגורל המדינה וגורל האנשים במדינה חשוב לו ולכן הוא להבחר כדי לשנות ולשפר ולבצע דברים.
    מקווה ומחזיקה אצבעות לעמרם מצנע.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים