בקרוב מאוד תתחיל שטיפת המוח האמיתית, וגם הבוחרים משמאל אינם מחוסנים די הצורך נגד דמגוגיה מדינית וחברתית. כולם ידברו על העניים ועל החלשים, וגם פוליטיקאים שהצביעו בעד כל התקציבים האנטי חברתיים בעידן ברק ושרון, ישפכו דמעות תנין ויסוו את ערוות המסר שלהם בקישקושים על "סדרי עדיפויות". נכון, כבר היינו בסרט הזה, אבל הצורך הפסיכולוגי שלנו להאמין, שיש תקווה ושיש אור בקצה המנהרה, עלול להטעות ולשבש את שיפוטנו הרציונלי. לכן אני מציע לציבור הבוחרים לצייד את עצמם בשאלות נוקבות וברורות, שיבהירו להם את טיבן של האופציות המוצעות, ואת מידת האמון שהם מוכנים לתת למציעים.
- האם מוכנים כל מועמדי הרשימה להתחייב שהם לא יצטרפו בשום תנאי לממשלה בהנהגת הליכוד?
- האם הם מוכנים להתחייב להתנגד להקמת התנחלויות, להיאבק בהתנחלויות הקיימות ולסרב להקצות להן משאבים?
- האם יתמכו כל המועמדים במשא ומתן עם כל נציג של העם הפלסטיני, כדי להגיע להסכם שלום קבע בין שני העמים על בסיס נסיגה מוחלטת מהשטחים?
- האם מוכנים כל המועמדים להצהיר על התנגדותם לחיסולים המלבים פיגועים, ולפעול להפסקת הזוועות של משטר הכיבוש בשטחים?
- האם קיימת בקרבם נכונות לשפר את יחסיה הבינלאומיים של ישראל עם אירופה ועם העולם הערבי, ולנקות את הכתמים שהורסים את תדמיתה של במדינה בעולם כולו?
- האם הם מכירים בעובדה שהאזרחים הערבים נמנים על שכבות המצוקה הקשות ביותר, ושיש להקצות משאבים אדירים כדי להביא לשוויון חברתי בין קבוצות האוכלוסיה השונות?
- האם "שינוי סדר העדיפויות" כלשונם, כרוך בהפסקת האוריינטציה על כלכלת השוק, בהתייחסות ביקורתית לתהליכי הגלובאליזיציה, בהתנגדות מוצהרת לניאו ליברליזם, בנכונות להטיל מסים כבדים על ההון ועל השכירים מהעשירונים העליונים, בשינוי מדיניות השכר הנמוך במשק? האם הם מוכנים לפטר פקידים באוצר שיכשילו מדיניות סוציאלית מתקדמת בנימוקים "כלכליים" שאינם אלא הסוואה לאידיאולוגיה מעמדית למען העשירים?
- האם שינוי מדיניות השכר הנמוך תמומן על ידי גביית מלוא תשלומי ההעברה לביטוח הלאומי על ידי המעסיקים? האם תיזום ממשלה בהשתתפות הרשימה מדיניות ברורה לחיסול האבטלה?
- האם תסבסד המדינה שירותי דיור, בריאות וחינוך על חשבון ההתנחלויות וההון הגדול?
- האם תיאבק הרשימה שלהם נגד השחיתות הפושה בארץ, תאפשר לרשויות המקומיות לתפקד, ותגדיל את מעורבות האזרחים בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי?
- האם רואים ראשי הרשימה בשכר של 8,000 שקל לחודש מינימום הוגן, המאפשר קיום בכבוד? האם תפעל למען הבטחת הכנסה לאלה שאינם יכולים להשתכר את הסכום המינימלי הזה?
- האם תכיר הרשימה באחריות ממשלת אהוד ברק לפשעים שבוצעו נגד האזרחים הערבים באוקטובר 2000 , תראה בחללים ובפצועים נפגעי פעולות איבה, ותיזום יום אבל משותף לבני כל העדות, כדי להנציח את האירועים באורח ממלכתי, ולהבטיח לאזרחים הערבים שזוועות כפר קאסם ב-1956, יום האדמה בשנת 1976 ופרעות אוקטובר 2000 לא יישנו? (תזכורת: כל התקריות האלה התרחשו תחת שלטון מפלגת העבודה).
- האם מוכנה הרשימה לדאוג לשכר הוגן למורים, לאחיות ולעובדים הסוציאליים, וליחס נאות לנכים? האם תתווסף לכך גם יוזמה להקמת מעונות רבים לנשים מוכות, ולשיפור דרמטי של המצב המזוויע, הבלתי נסבל, בבתי הכלא?
- האם תילחם הרשימה בכפייה דתית ובכפייה אנטי דתית, תשקוד גם על רווחתם של העניים הרבים בעדה החרדית, ועל שינוי בתנאי הלימוד של התלמידים מכל העדות? האם היא תשים קץ להסתה האנטי דתית, ולהכפשת דמותם של כל החרדים בסגנון גזעני מובהק? האם היא תתחייב לא לשתף פעולה עם סיעת שינוי הגזענית והניאו-ליברלית?
- האם תתחייב הרשימה הרוצה באמוננו, לא לשלוח לממשלה הבאה שרים ששירתו את אריאל שרון והיו מעורבים, בעצם אחריותם הקולקטיבית, בפשעי המלחמה שבוצעו מאז פרוץ אינתיפאדת אל-אקצה? האם תטוהר הרשימה מאנשים כמו בנימין בן-אליעזר, שמעון פרס, דליה איציק, אפרים סנה, שאול שימחון, מתן וילנאי ומיתר פעילי הקואליציה הלאומנית ששלטה כאן עד אוקטובר 2002?
אני יודע שהפלתי על הקוראים תיק גדול בטור הזה. אבל שאלות רציניות, בלי שמץ של דמגוגיה, מחייבות גם תשובות לעניין. ניסיתי לצייר כאן מפה רעיונית, שתעזור לקוראים מהשמאל לנווט את דרכם דרך מבול ההבטחות ופולחני האישיות. המאמץ ישתלם. זוהי לא מסה על נורבגיה, אלא דיון בשורה של סוגיות שיבעתו את כולנו אחרי הבחירות. מי שמתגעגע לממשלת האחדות הלאומית (פברואר 2001 – אוקטובר 2002) פטור מהמאמץ האינטלקטואלי הזה. ממילא, סביר להניח שהעצלות הרעיונית והקונפורמיזם ינצחו גם הפעם.
נגד מצנע, הסאגה נמשכת
ההדים שקיבלתי על הטור "נגד מצנע" היו מדהימים, ממש חסרי תקדים בהיקפם וגם באינטנסיביות הרגשית שלהם. לא הופתעתי שרבים מהפונים אלי, גם באינטרנט, התעקשו לבודד את הוויכוח ולדחוק אותו לנישה הנוחה להם: אין כאן לדעתם אלא שיחזור של הוויכוחים הישנים בשמאל הישראלי והעולמי על גישה פרגמטית לעומת גישה עקרונית, שיריביה רואים בה גישה דוגמטית.
זה מזכיר לי, כמובן, את הסיפור הישן בדרויאנוב על אחד מחכמי חלם, שחיפש מטבע תחת פנס בסימטה הלא נכונה, רק כיוון שבסימטה השנייה (שבה אבד המטבע) אין תאורה. אני לא מתבייש בוויכוחים עקרוניים חובקי עולם, ובכך עסק אמנם הטור בשבוע שעבר, אבל בנושא מצנע די בהנמקות הפרגמטיות ההגיוניות והשוות לכל נפש, כדי לסרב להיגרר אחריו ואחרי מפלגתו.
השיקולים הם פשוטים למדי: אם אתם מאמינים למצנע, נוהים אחרי דבריו ומתרשמים מהצהרותיו, ואפילו מאמצים אותו אל לבכם בשל יוניותו היחסית והריאליזם שלו בנושא ההתנחלויות, בוודאי שלא תרצו להעמיס עליו את משרתי הליכוד בתוך המפלגה, את האנשים שנתנו יד לאריאל שרון ולחיזוק ההתנחלויות גם בעידן אהוד ברק. אם הגעתם למסקנה, שמצנע ישרת היטב את הנושא היוני וייחדש את תהליכי אוסלו, אז בוודאי שתעדיפו את נעמי חזן בכנסת על פני דליה איציק, או את זהבה גלאון על פני אפרים סנה. לעומת זאת, אם מצנע מרמה אתכם לצורכי בחירות, כפי שעשה אהוד ברק, אז ברור שהוא פסול מכל וכל.
חוסר ההבנה שרבים החצינו מחייב אותי להזכיר שוב לכל הקוראים, שבסוף ינואר 2003 מצביעים בעד מפלגות ולא בעד מועמד ישיר לראשות הממשלה. למי שמוכן לתמוך גם עכשיו בשמעון פרס ובפואד בן-אליעזר אין לי מסר מיוחד. בעצם, אם אתם לאומנים, יש לכם כתובת בליכוד, וזוהי זכותכם המלאה לממש אותה כאזרחים. אבל אם אתם חלק בלתי נפרד ממחנה השלום הדמוקרטי, תצטרכו להחליט בין חד"ש לבין מרצ, ואין כתובות אחרות.
הפרטים שקשורים בעברו של מצנע עוד ינותחו כאן, לקראת ההצבעה עצמה, אבל מועמד העבודה אינו פסול רק או בעיקר בגלל העבר, אלא בגינם של שיקולים פוליטיים ברורים וחד משמעיים. יותר ממחצית מחברי הכנסת של סיעת העבודה בכנסת הבאה הם מועמדים כמעט בטוחים לממשלה עם שרון. אין בכלל כאלה בסיעת מרצ ובסיעת חד"ש. זהו הנימוק האולטימטיבי, שאין עליו ערעור רציונלי כלשהו.
מר ברעם שלום
יפה ששיננת קצת מהשיעור שלמדת במאמרך הקודם.
עדיין לא השכלת להפריד עיקר מתפל, ולא התנתקת מהסופרלטיבים והמילים הנבובות שמתלוות בד"כ כשאין מה לאמר(לדוגמא: התוספות למדיניות החיסולים,זועות משטר הכיבוש, ועוד).
מרוב הגיגים שטויות ומניפולציות קטנוניות, התמקדת בשינאה עצמית ולא בבניין.
קוצר הראות שלך, מתחיל כבר בדרישתך ממועמדים לא ללכת עם הליכוד.מרוב שנאה פספסת את העיקר, לא בקשת מהמועמדים לעדות כל שביכולתם לבנות אלטרנטיבה (שאינה קיימת עוד בשל חולמים כמוך (פרוק ממשלת האחדות לדוגמא) אלא אתה רוצה להציב להם גבולות. כלומר לא המטרה מעניינת אותך (חיים בבטחון בא"י -לא משנים כרגע הגבולות,) אלא רק שלא יצטרפו למשהו שונה.
הממשלה הבאה תורכב בגלל אנשים כמוך מגוש בן
70 ח"כ לאומיים הנמצאים מהמרכז ימינה.
יתר על כן, היום ברור כבר כמעט לכול כי אין קשר בין התנחלויות למשאבים. הלוגו הזה כשל, סכומים גבוהים בהרבה הושקעו בחובות הקיבוצים למשל,
ולהזכירך בהתנחלויות חיים הרבה יותר אנשים מאשר בקיבוצים.
בנושא מו"מ עם ערפאת, למה ? למה לא לקפד את ראשו? קראת את דברי רוצחה של שלהבת פס, מדוע אתה הולך על קו טיפשי מנוגד להגיון ולא מציאותי? מה אתה חושב להשיג בזה?
לגבי חיסולים מלבים פיגועים נו באמת,
יכולתי להמשיך ולפרט, אולם יש לי 50 פיות להאכיל מחר בבוקר, והם לא שכירי עט, ולכן אסיים בסיפא.
במו"מ מר ברעם יש להגיע ל WIN/WIN .
לוותר מראש זו כניעה, אנחנו במלחמה, ואני מר ברעם, מעדיף את טשרניחובסקי (… אגרופי עודו חם..) ולא את ביאליק (השמש זרחה, השיטה פרחה, והשוחט …)
כל טוב מר ברעם,
אגב אל תכניס את ארועי אוקטובר, אתה לא מכיר בעובדות, אבל הן, לא שואלות לדעתך!
יוני היקר,
התגובה שלך היא לגיטימית מנקודת ראותו של הימין, אבל אין לי שום כוונה לשכנע אנשים כמוך. כל סוציאליסט בשבדיה, או בפלסטין, או בישראל, קרוב אלי הרבה יותר ממך. בחשיבה הפשיסטית הפטריוטים הם אלה שמביאים לשפיכות דמים (בקרב שני הצדדים). אבל אנחנו שוחרי שלום ושיוויון, ועיקר הוויכוח נסב על הניואנסים בינינו. בברכה, חיים ברעם
חיים שלום,
אני מסכים עם רוב דבריך. לצערי גם מפלגה שתבטיח לך דבר כזה עכשיו לא תעמוד בו. כל דבר מהרשימה שלעיל.
מצד שני הייתי רוצה לדעת – כיצד לדעתך נממן את 8000 השקלים של שכר המינימום. ודבר נוסף, האם אתה לא חושב שאתה שופך את התינוק יחד עם המים כשאתה דורש למסות את העשירונים העליונים – כשבעצם הנטו שלהם כבר עתה אינו גבוה בהרבה מהעשירונים התיכוניים. לטעמי האלפיון העליון אוחז ברוב הכסף שנמצא בעשירון העליון – וזהו אינטרס עליון שלו לחבר בין העשירון לאלפיון. כך אשמת ניצול החלשים נופלת על שכירים מוכשרים ורווחיים במקום על בעלי ההון האמיתיים.
חיים שאלה לי אליך
אני מעריך את אומץ לבך אל מול כל הלחצים המופעלים מסביבתך על מנת שתשנה את עמדתך. הבעיה היא שאין הנהגת חד"ש מוכנה להתחייב כי היא לא תשתמש בקולות שניתן לה כדי לסייע בידי מצנע, וכי היא לא תהיה מוכנה לא להעניק לו רשת ביטחון אם ייבחר וגם לא להיכנס לממשלה שהוא יקים אם תוזמן.
טיבי המבטא את ערפאת בוודאי לא יתנגד לתמוך במצנע שכן עראפאת תומך ויתמוך. די ברור שהסיכוי שזה יקרה ברגע זה קלוש, אך זה בהחלט יכול לקרוא תוך שנה , שנה וחצי. משמע, שאם אתה רואה עצמך נאלץ להצביע בכל מקרה, אתה הופך להיות שבוי של חד"ש. שכשבוי של חד"ש אם תיתן קולך למפלגות אלו אתה תסייע למצנע, לא כן?
יוסי שורץ
ברית הפועלים הסוציאליסטית.
חיים ברעם, כדרכך אתה מבטא בדיוק רב את מה שאני חושבת. תודה!
אלמוג.
אם לוקחים את השאלות הרציניות של חיים ברעם ברצינות, ושואלים אותן גם לגבי חד"ש ושאר המפלגות שמאלה ממרצ, מגלים שאין בכלל עבור מי להצביע. נימוק זה מצטרף לנימוקים טובים אף יותר להחרמת הבחירות (סינון בעלי זכות הבחירה באמצעות גירוש וכיבוש) והמסקנה – החרמה.
הכל נכון עד שמגיעים לסעיפים החשבונאים שבהם כנראה מר ברעם קצת מתקשה..
אולי יוכל הכותב להסביר איך ממנים שכר מינימום של 8000 שקל?
אולי התשובה טמונה בסעיף הקודם "מסים גבוהים לשכירים מהעשירונים העליונים"?
לאיזה עשירון בדיוק מתכוון מר ברעם? לזה שמשתכר 18 אלף ש"ח שמהם נותר לו
בקושי 8000 ש"ח (שהם כזכור שכר המינימום אליבא מר ברעם) ?
מתנצלת על ניצול הבמה כמדור לחיפוש קרובים, אבל יוסי מקייטון (!) איזה תענוג לשמוע את שמעך בשנית. כתוב לי ל daphnale@yahoo,com
לגופו של עניין, מסכימה לחלוטין – גם מי שרוצה את מצנע כראש ממשלה, חייב לחשק אותו משמאל. אם באמת יש לו כאלה ביצים, שייכבד ויקים ממשלה עם חד"ש, ויוביל אותנו לדרך חדשה.
חיים היקר
מה עניין ימין והתגובה שלי? יש איזה שהוא פרט לא מדוייק?
ולעניין שכנוע: את מי אתה רוצה לשכנע? את המשוכנעים?
לדעתי מעלים טיעונים כדי לשכנע מי שאינו מסכים עמך.
לעניין סוציאליזם, מה אתה מבין בסוציאליזם? מה הקשר בין פשיזם (מילה שההיפך ממנה הוא קומוניזם) ובין סוציאליזם? אתה שוב נסחף לסיסמאות חסרות בסיס.
לעניין פטריוטיות, לא הבנתי את הקשר, האם לא ניתן להיות סוציאליסט ופטריוט? סוציאליזם מדבר על צד חברתי, ופטריוטיות, אינה לאומנות (מפנה אותך לסיפרה של גב שולמית אלוני "האדם ומדינתו")
כולנו שוחרי שלום ושויון, ואין לכך שום קשר ספציפי לשבדיה.
אגב , אין מדינת פלסטין בשלב זה, ואל תחפש שם שלום ובטח לא שויון.
לגבי קרבה לליבך, זה עניין אישי, ולא רציונלי,
———
שאיפה לשלום ולשויון קיימת בלב רבים מאיתנו. אולם התוצאה בעברית שונה מהתוצאה בערבית.
ראה לאן הביאה אותנו הפטרוניזציה של אוסלו.
לגבי שפיכות דמים: לא הפטריוטים גרמו לה אלא עובדי האלילים שלחיי אדם אין ערך בעיניהם מחד, וה"רחמנים" מאידך — "מי שמרחם על אכזרים, סופו שמתאכזר לרחמנים"
כל טןב אדוני
אגב שוויון, משמעות המילה שוויון היא שאין חריגים, היחס לכולם שווה. גם המיסוי מר ברעם, מי שמרויח יותר, ישאר עם יותר כסף. הרבה יותר. היום, עשירונים 5,6,7,8 מממנים את עשירונים 1,2,3,4 זה לא צודק כמובן, וזה בטח לא שוויון, אבל זה סוציאליזם! (או טפילות???)
עניין קטן נוסף
בעניין שפיכות דמים, 170 מליון איש חוסלו בשם הקומוניזם (מול 20 מליון במלה"ע השניה)
יום טוב
קשה לי לקבל את עוצמתה של שטיפת המוח שלה זכו אנשי השמאל (המכנים את עצמם אנשי שלום?!). כניראה ששטיפת מוח זו המבקשת לשפוך את התינוק עם המים, לא החלה לפני עשר שנים עם חתימת הסכם אוסלו, אלה הרבה לפני. אפילו לפני קום המדינה וייסודם של רק"ח, מק"י ומצפן. התבוסתנות הזו ארוכה כאורכו של הקיום היהודי, ואף החריבה אותו כמה פעמים בהסטוריה הרשומה ע"י אוייבנו. גם כעת הם מקוים הערבים (המכנים עצמם פלסטינים?!) לחזור על ההסטוריה העגומה הזאת, ועלינו להוכיח שהפעם משהו ‘באמת’ השתנה.
יש למלכד כל מועמד לרוה"מ בהבטחה למשאל עם.
http://www.ale-yarok.org.il
כל המאמר של חיים ברעם היה מיותר. התגובה האחרונה של מי שמכנה עצמו ‘עלה ירוק’ פותרת את כל הדילמות. משאל עם… איך בזבזנו את הזמן עד עכשיו. בבחירות שעשינו בכיתה ד’ היו מועמדים יותר אינטיליגנטיים ממנו.