ביום שבת השתתפתי במפגש השמיניסטים המסרבים להתגייס לצה"ל מטעמי מצפון. המפגש התקיים לקראת כניסתם לכלא השבוע של ארבעה צעירים נוספים מחותמי מכתב השמיניות: שימרי צמרת, מתן קמינר, הילל גורל ואדם מאור. למפגש הגיעו גם שלושה סרבנים שהיו בחופשה בין תקופת מאסר אחת לרעותה, יוני בן ארצי, חגי מטר ואורי יעקובי.
מתן קמינר הוא כבר דור שני לסרבנים. אביו, ד"ר נעם קמינר, ישב בכלא על סירובו להשתתף במלחמת לבנון ולאחר מכן בפעולות דיכוי בשטחים הכבושים.
צעירים אלה מעוררים בי השתאות על העוצמה הרוחנית והמוסרית שמפעמת בהם בגיל כה צעיר. רק בני 18 וכבר אנשי רוח במלוא מובן המלה, ממשיכי מסורת הנביאים של מוכיחים בשער מול צירוף קטלני של שלטון חילוני ומימסד דתי שטופי זימה, שמשפתותי מנהיגיהם נוזל ריר של שיטיון גזעני לאומני, מובילים את העם לעבודת אלילים של דם ואדמה, של פולחן מוות. וכמו בימי רומא המתמוטטת, יושבים הקיסר ואנשי שלטונו המושחת והמשחית בזירה, אוכלים וסובאים ומשתכרים לנוכח ריח הגופות השסועות. והעם הולך בשלב זה אחריהם כסומא בארובה, מריע לקיסר, עשיריו ופלגשיו, לא חש בדרך ללא מוצא אליה הוא מובל.
המפגש עם אנשי המצפון הצעירים, המסרבים להשתתף בחגיגת המוות המושחתת, הוא קרן אור באפלה; הם תקוות בנייתו של סכר שיציל אותנו, אולי, מטביעה וכליון.
יוני בן ארצי ואורי יעקובי, שניהם כבר עברו מאה ימי מאסר בכלא הצבאי, חזרו ביום ראשון לבקו"ם ונשפטו למחזור מאסר נוסף, שישי במספר. חגי מטר חזר ביום כתיבת שורות אלו, וגם הוא נשלח למחזור מאסר נוסף. שפטה אותם מפקדת הבקו"ם אל"מ דבורה חסיד.
כאשר הגברת חסיד שאלה את יוני בן ארצי אם יש לו מה לומר, הוא ענה: "כן, היום את שופטת אותי, אבל לא רחוק היום בו ישפטו אותך ואת הממונים עליך על הרבה מעשים שעשיתם, בין השאר גם על מה שאת עושה כאן עכשיו". איש אמיץ, יוני בן ארצי, אבל על כך הוא חטף עוד 7 ימי מאסר, ונשלח ל-35 ימים בכלא, במקום 28, שהם המנה המקובלת.
אני מצטרף באמצעות טור זה לדבריו של יוני, ומביע תקווה כי מעשי הנבלה של דבורה חסיד, ואחרים כמוה, ששלחו אנשי מצפון טהורים וזכים למאסר על סירובם להשתתף בפשעי מלחמה, ישלמו על כך בבוא היום.
דבורה חסיד היא הוכחה, כי נשים אינן טובות מגברים משעה שהסכימו להיטמע במערכת הערכים הצבאית. היא אימצה את הציות העיוור, את ההתאכזרות והנקמנות, תכונות אופייניות שסוללות קידום צבאי, ואנשי המצפון הצעירים חשים על בשרם את הפירות הבאושים.
המשורר נתן אלתרמן כתב לאחר מלחמת העצמאות את שירו על הצעירים הלוחמים שהם מגש הכסף עליו ניתנה המדינה.
בתום חמישים שנים אני מגיע למסקנה כי אנשי הרוח הצעירים, אנשי המצפון "נוטפים טללי נעורים", כמאמר אלתרמן בשירו, הם מגש הזהב שעליו תינתן לנו מדינת ישראל שוחרת שלום ושכנות טובה.
בשבילי הטליבאן
בעקבות פעולת הגרילה הפלסטינית בחברון בה נהרגו 11 בני אדם מחיל הכיבוש הישראלי, הודיעו שלטונות הכיבוש על כוונתם להרוס שורה של בתים, במסגרת מה שקרוי "רצף טריטוריאלי בין קרית ארבע למערת המכפלה".
מבלי להיכנס כרגע לעצם הפעולה הברברית של הריסה סיטונית של בתי משפחות שאין להן כל קשר לאירוע, אני מבקש להתעכב על סוגייה אחרת. בין הבתים המיועדים להריסה, נמצאים שכיות חמדה ארכיטקטוניות של בתים בני מאות שנים.
הבתים האלה הם יעד לשימור וטיפוח. אילו המתנחלים היו באמת אוהבי ארץ ישראל היו הראשונים שמתייצבים נגד מגמות ההרס והעקירה שהכיבוש נושא בחובו. אבל מתנחלי חברון טובלים בקנאות דתית, בגזענות ובשנאה לכל דבר לא יהודי ובעיקר לכל דבר מוסלמי. לכן הם רוצים לעקור מארץ ישראל את ההיסטוריה שלה, שהיא משולבת וכרוכה באתרים מוסלמים.
איפה עוד ראינו קנאות דתית חשוכה שרוצה לעקור אתרים היסטוריים של דתות אחרות? הקורא המשכיל בוודאי כבר יודע: אפגניסטן של הטליבאן. כולנו זוכרים את הזעזוע שעבר על העולם עם הריסת פסלי בודהא באפגניסטן על ידי שלטון הטליבאן, במטרה להכרית כל דבר לא מוסלמי מארצם.
עכשין אנו יכולים לומר בצער, לא רק באפגניסטן. הגירסה היהודית של הטליבאן שוכנת כאן קרוב לביתנו בדמות מתנחלי חברו וקרית ארבע. כמו עמיתיהם באפגניסטן, אף כאן הם רוצים לעקור כל סימן היכר מוסלמי. במסגרת זו, הבה לא נשכח, כבר ניסו מטורפים דתיים מבין המתנחלים, חברי מחתרת הטרור היהודית, לפוצץ בשנות ה-80 של המאה ה-20 את המקומות הקדושים לאיסלם בירושלים.
גם כיום דורשים רבים מהמתנחלים, כולל חברי מרכז הליכוד בראשות משה פייגלין, מועמד מס’ 41 של הליכוד בכנסת, "לטהר את הר הבית" ממסגד אל אקצה ומסגד עומר.
למרבה הבושה הצליחו המתנחלים הקנאים להפוך את מדינת ישראל, ממשלתה וצבאה למחלקת ההוצאה לפועל של רבים משגיונותיהם, ובעניין הריסת הבתים ההיסטוריים בחברון הם גם הצליחו.
ראוי לעשות מאמץ בינלאומי כדי להציל את הבתים בחברון מהריסתם. לצורך זאת יש לגייס את ארגון אונסקו שעוסק בין השאר בשימור אתרים היסטוריים. תנועת "יש גבול" וח"כ מוסי רז ממרצ הגישו עתירה לבג"ץ נגד ההריסה, אבל הניסיון מלמד כי בכל הקשור לפשעי הכיבוש, בג"ץ הוא יחידת סמך של הממשלה והמתנחלים.
בית המשפט העליון העניק את יוקרתו וחסותו כמעט לכל מעשה נבלה בשטחים הכבושים. רק מסע לחצים מסיבי של שוחרי תרבות מרחבי העולם, יוכל אולי להציל את הבתים.
נשק מגרמניה
ממשלת ישראל הגישה בקשה לגרמניה לרכוש ממנה טילי פטריוט ונגמ"שים. החוק הגרמני אוסר על יצוא נשק לאזורים בהם מתרחשת לחימה. אבל כשמדובר בישראל, גרמניה מגמגמת. ממשלת ישראל מפעילה בצורה צינית את מכבש השואה, והגרמנים בדרך כלל נשברים.
הגרמנים ניסו ללכת בין הטיפות. את טילי הפטריוט הם אישרו, כי מדובר ב"אמצעי הגנה". את הנגמ"שים הם בשלב זה סירבו לאשר משום שהם עלולים לשמש את צבא הכיבוש במסגרת פעולות הדיכוי בשטחים הכבושים.
שוחרי השלום בישראל צריכים לשקול מסע שכנוע מסיבי בגרמניה, לפיו סירוב למכור נשק למדינת אפרטהייד קולוניאליסטית כמו ישראל, הוא המעשה הנכון, גם מההיבט של הפקת לקחים מהשואה.
אחד הלקחים החשובים ביותר שיש להסיק מהשואה, הוא התנגדות לכל מדינה ומשטר העוסקים בהפרת זכויות אדם, ומיישמים מדיניות גזענית.
גזענות יהודית נגד ערבים ולא יהודים, אינה זכאית ליחס מועדף. צריך לומר לגרמנים, כי חרם נשק על ישראל הוא הדבר המתבקש לנוכח ממשלת דמים בראשות פושעי מלחמה. מי שמגייס את תחושות האשמה הגרמניות בגין השואה כדי לתמוך בממשלה גזענית שעלולה לגרום לשואה חדשה, גרעינית או קונבנציונלית, לא למד דבר.
שירותרום
כבכל שנה, גם השנה, התקיים מסע השנור הסחטני מטעם האגודה למען החייל הקרוי "שירותרום". גם השנה התגייסו אמנים, עיתונאים, פוליטיקאים, תחנות הרדיו והטלוויזיה והפעילו סחטנות רגשית על האזרחים "לתרום לרווחת החיילים". הכספים שהולכים לאגודה ממילא מבוזבזים בחלקם הגדול על משכורות ומנגנון בירוקרטי, אולם מעבר לכך, מי שאחראי לרווחת החיילים הם הצבא והממשלה. בתקציב המיליארדים המנופח של הצבא יש די והותר כספים שראוי לכוונם לרווחת החיילים.
ראשי הצבא ומשרד הביטחון אומרים לעצמם, למה להשקיע ברווחת החיילים כאשר אפשר לבזבז מיליארדים על כיבוש, התנחלויות, נשק מיותר ומשכורות עתק לאלופים, אם האזרחים המטומטמים תורמים לעתים את פרוטותיהם האחרונות, כולל חסכונות של ילדים, באמצעות השנור הסחטני של האגודה למען החייל.
אז אני מבקש להצהיר, כי גם השנה לא תרמתי אגורה לאגודה, והמעט שיש לי לתרומות, הלך, הולך וילך לארגוני שלום וזכויות אדם.
ואם בעקבות קריאת שורות אלו יהיה עוד אזרח אחד שיפסיק לתרום לצבא ויעדיף במקומו את אחד מארגוני השלום, והיה זה שכרי.
הדין וחשבון
ממשלת עיראק הגישה דין וחשבון על גבי 11 אלף עמודים על כל המצאי האטומי, הבילוגי והכימי שבשטחה. כך קבעה החלטת מועצת הביטחון. ממשלת עירק, לפחות מההיבט הפורמלי, עמדה בהחלטה, גם בלוח הזמנים שלה.
האם הדו"ח הוא אמין? על כך שוקדים עתה מומחים מטעם האו"ם.
האם לא הגיע הזמן שגם ישראל תידרש להגיש דו"ח מלא על החימוש האטומי, הביולוגי והכימי שאגרה בשטחה? לישראל, בניגוד לעיראק, יש מחסן נשק אב"כ אדיר. אבל אנחנו לא יודעים את כל הפרטים, ורצוי שהקהילה הבינלאומית תפעיל על ישראל לחץ לחשוף את כל המידע. צעד ראשון בדרך להשמדת הנשק, לפני שהוא ישמיד אותנו.
עסקי גנוסר ערפאת
הגילויים המרעישים על מסכת העסקים חובקת עולם בין איש השב"כ לשעבר יוסי גינוסר לבין הרשות הפלסטינית, לא מדיפה ריחות נעימים. איני אוהב אנשים שעושים מיליונים מכל מיני טרנזקציות ומניפולציות בנקאיות. לכן אני גם לא אוהב את בעלי בנק הפועלים.
מה שמעורר בי אי אמון מוחלט, הם זעקות החמס של אנשי הימין, כמו שודד קרקעות הפלסטינים ח"כ צבי הנדל, המתנחל מעזה. מה, הם לא עושים עסקים מלוכלכים ועסקות מפוקפות? שוד הקרקעות של המתנחלים וקבלניהם בשטחים הכבושים הוא יותר סימפטי? עסקות נשק עם משטרי עריצות זה יותר טוב? הכספים ששרון קיבל ממיליונר אמריקני לרכישת החווה שלו, זה לא שחיתות?
גינוסר הוא בסך הכל עוד ביטחוניסט שהתעשר, והוא יכול להשתתף עתה כגביר בוועידת ישראל לעסקים.
צריך בהחלט לנקות את האורוות הכלכליות בישראל כדי לארגן מחדש את ההכנסה הלאומית. לקחת מהעשירים ולהעביר לעשוקים. במסגרת זו צריך לטפל גם בגינוסר.
גדעון, כאם לילדים אני מעריכה מאד את דבריך. ולוואי ורבים היו כמו הורי הילדים האלו. תומכים ואוהבים. לא רק בקידוש הקב"ה.
דינה, שלום
כותב המאמר לעיל הוא סהרורי ומלא שינאה עצמית.
חבל בכלל להתייחס אליו.
לגבי ה "סרבנים" היו (באחוזים) הרבה יותר משתמטים במלה"ע השניה. אותם ילדים אינם בעלי דעה עצמית, אלא מתבגרים שעדיין אינם יודעים להבדיל בין דעה עצמית, לדעה מודרכת,( שימי לב מי הילדים)!
ההורים הם לא התומכים בעסק הזה אלא המדריכים.
הילדים אגב בחרו בפתרון הקל, הרבה יותר קל לשבת בכלא צבאי (זה לא כלא אזרחי…) מאשר לתרום למדינה, דבר שיכלו לעשות גם במסגרת אחרת.
אני מאחל לילדיך גבירתי (וגם לילדי) שיעמדו על דעתם כשיגדלו, ולא על דעתו של תמהוני כזה או אחר.
וגם שיהיה להם את הלוקסוס לבחור איך הם רוצים לתרום…
תגיד לי יוני,
למה אני צריך למות כמו כלב תוך ניסיון לשלוט באוכלוסייה אזרחית, כאשר "מתיישבים" סהרורים (אתה השתמשת בביטוי הזה קודם) כופים את רצונם על כל המדינה הזו ו-"חרדים" סהרורים עושים פה כרצונם?
רק פראייאר או מטורף יכול לשרת את הממסד הרקוב הזה שהביא עלינו את שנאת העולם כולו. אומות העולם לא תמיד טועות, ואנחנן לא תמיד כל-כך טהורים. גבה לבבנו.
הסרבנים שומרים על צלם האדם שבהם.