אין כמעט כל ויכוח באגף הרדיקלי של "מחנה השלום הישראלי", מה ראוי שהעם יחשוב, כדי להגיע להסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, אולם ישנם הבדלי הערכה מה חושבים היהודים בישראל. האבחנה בין הבדלי ההערכה היא בערך כזו: בעוד שהאופטימית יותר מאמינה שרוב הישראלים מחייבים מדינה פלסטינית, מחייבים את ניהולו של משא ומתן, ההתנחלויות לא ממש חשובות בעיניהם, ובין הימין לשמאל שבכנסת מפרידים מנדטים בודדים. רואה ההערכה הפסימית, שגם אני נמנה עליה, את עמדותיהם של רוב היהודים בישראל כלאומניות עם סממנים מובהקים של גזענות, שלא השתנו במידה שתקדם את השלום הישראלי-פלסטיני.

על כן, כפי שזה היה בממשלות שהיו, בהנהגת העבודה והליכוד, וכפי שזה יהיה כנראה בעקבות התוצאות של הבחירות הקרובות, תשלוט בנו "הממשלה שאנו ראויים לה".

"מדד השלום"

בשבוע האחרון, נאסף מצבור משמעותי של עובדות, המלמדות על הבדלי ההערכות בשאלה "מה חושב העם". המצבור הראשון פורסם בעיתון "הארץ" (9 בדצמבר), והוא מסכם את "מדד השלום" של חודש נובמבר; המצבור השני הצטבר במערכת הבחירות הפנימיות בליכוד ובעבודה.

מהם עיקריו של "מדד השלום" בנובמבר?

על המשא ומתן:

• 63% תומכים במשא ומתן, אולם 68% הם בדעה כי לשרון לא היו הזדמנויות כאלה ו- 31% מהחושבים כך הם מצביעי העבודה.
  
• 55% הם בדעה כי שרון ינהל טוב יותר משא ומתן תוך הגנה על אינטרסים ישראליים, ומתוך החושבים כך 11% הם מצביעי מרצ.

על המדינה הפלסטינית:

• תוך כדי המשא ומתן 58% יתמכו בהקמת מדינה פלסטינית ורק 33% יתנגדו לה. בעיית מיקומה של המדינה וגבולותיה לא נדונה בסקר זה.

על ההתנחלויות:

• 22% מוכנים לפינוי כל ההתנחלויות.
  
• 20% אינם מוכנים לפינוי שום התנחלות.
  
• 52% מוכנים לפינוי התנחלויות בודדות ומרוחקות ולא גושי התנחלויות בגדה – אם כי הם מוכנים לפינוי כל ההתנחלויות ברצועת עזה.

על ירושלים:

• 63% מתנגדים להעברת שכונות ערביות לפלסטינים כדי שיקימו את בירתם.
  
• רק 14% הם בדעה ששרון יסכים לחלוקת ירושלים.
  
• 58% הם בדעה שמצנע יסכים לכך.

על מדיניות שרון:

• 47% חושבים שהיא המדיניות המתאימה.
  
• 31% חושבים שהיא מתונה מדי.
  
• 15% חושבים שהיא נוקשה מדי.

היחס למדיניות שרון בין מצביעי העבודה:

• 38% חושבים שהיא המדיניות המתאימה.
  
• 11% חושבים שהיא מתונה מדי.
  
• 42% חושבים שהיא נוקשה מדי.

היחס למדיניות שרון בין מצביעי מרצ:

• 16% חושבים שהיא המתאימה.
  
• 11% חושבים שהיא מתונה מדי.
  
• 68% חושבים שהיא נוקשה מדי.

בסיכום: מחצית ממצביעי העבודה ורבע ממצביעי מרצ רואים את מדיניותו של שרון מתאימה או מתונה מדי.

כאשר אני חוזר ובוחן את "מדד השלום" של נובמבר, איני מתעלם כמובן מהחיוב שבו: נכונות למשא ומתן, ההסכמה למדינה פלסטינית ולפינוי התנחלויות. אולם אי-ההתעלמות אינה מונעת ממני לראות את הכזב האופף גם אותן: 

• משא ומתן מתי, באילו תנאים ועם מי ("אחרי הטרור", "החלפת ההנהגה הפלסטינית", "דמוקרטיזציה")?
  
• חיובה של המדינה הפלסטינית: מה יהיו גבולותיה ואיזו עצמאות תהייה לה?
  
• פינוי התנחלויות: אילו התנחלויות, מועד פינויין, עד כמה מרוחקות ומבודדות?

אולם מעבר לשאלות על החיוב קיימות העמדות הנחרצות על השלילה:

• על המשא ומתן: רוב המשיבים הם בדעה כי לשרון לא היו הזדמנויות כאלה וחלק נכבד מביניהם הם מצביעי העבודה. למעלה ממחציתם הם בדעה כי שרון ינהל מו"מ כזה טוב יותר, וחלקם הם מצביעי מרצ.
  
• על פינוי התנחלויות: כמחצית מהנשאלים אינם מוכנים לפינוי גושי התנחלויות הגדה.
  
• המדינה הפלסטינית: כשליש מהנשאלים אינם מוכנים לשום מדינה פלסטינית, גם מבלי לדון בגבולותיה ובמידת עצמאותה.
  
• על ירושלים: כשני שליש מהנשאלים שוללים כל חלוקה של ירושלים.
  והחשוב ביותר בעיני: שלושה רבעים מהנשאלים חושבים שמדיניותו של שרון כלפי הפלסטינים היא נכונה או מתונה מדי. שותפים לדעה זו כמחצית ממצביעי העבודה וכרבע ממצביעי מרצ!

הבחירות הפנימיות

לחיזוקו של "מדד השלום", נתנו הבחירות הפנימיות בליכוד ובעבודה הוכחה ניצחת: נתניהו גבר על שרון, ופואד גבר על מצנע. כאשר שתי יונים כיוסי ביילין ויעל דיין עפות משובך העבודה לשובך של מרצ, הן מחזקות את מסקנותיו של "מדד השלום": הן קובעות כנראה את פניה של ממשלת האחדות העתידה, ומסייעות לראות בסבירות גבוהה את המבנה הפוליטי של הכנסת הבאה ואת האופוזיציה השמאלית העתידה לקום לממשלה זו: מרצ (שמידת העקביות של מצביעיה ומנהיגיה מוטלת בספק), חד"ש –תע"ל והמפלגות הערביות, שהן כ-25 חברי כנסת מתוך ה-120!

מהן בעיני המסקנות ממה ש"העם חושב"?

מסקנתי הראשונה היא שבעתיד הקרוב, הנראה לעין, אין רואים סיכויים לשינויים משמעותיים שיחולו בחברה הישראלית מבפנים. ספירת מספר קטן של מנדטים המפריד בין הימין ל"שמאל" אינה משמעותית בעיני.

שינויים העשויים לחול בחברה הישראלית כתוצאה מגורמים חוץ-ישראליים תלויה בשינוי המדיניות האמריקאית (נפט, נפט…), במדיניות אירופאית אחרת באמת מזו האמריקאית, בהתייצבותן של מדינות ערב לצד אחיהם הפלסטינים, ובשינוי משמעותי שיחול באינתיפאדה הפלסטינית על-ידי הפסקת הפגיעה האזרחים חפים מפשע. שינויים אלה הבוששים לבוא, השפעתם על החברה הישראלית עשויה להיות משמעותית מאד.

מסקנתי השנייה היא שתפקידו העיקרי של מחנה השמאל הרדיקלי הוא להשפיע על תודעתם של היהודים בארץ הזאת, וזו היא מלאכה קשה התובעת מאתנו נחרצות ואורך-רוח. מכיוון שנשקו העיקרי של השלטון בישראל, בעבר, בהווה ובעתיד הוא ש"אין עם מי לדבר" (אפילו שריד: " אולי אין עם מי לדבר, אבל יש על מה לדבר"), חשובה מאד פעולה משותפת ישראלית-פלסטינית, משני צדיו של הקו הירוק.

Share on Facebook