בבית בו גדלתי דרו ציונות ושוויון בכפיפה אחת: הספרים שקראתי, הטיולים, השיחות ליד שולחן האוכל, טיפחו זה לצד זה את הפטריוטיות ואת האמפתיה לחלש. המורים שלי, המוסיקה ששמעתי, הסרטים שראיתי, המשיכו לחזק את התחושה ששני הערכים יכולים לחיות זה עם זה ללא סתירה. אפילו שירות של 6 שנים בצבא לא ערער אצלי את האמונה בשני הערכים ובמידת ההשלמה בינהם. מתוך אותה אמונה גם עשיתי את קורס המנחים של נווה שלום. חשבתי שזו יכולה להיות הדרך הטובה ביותר עבורי לשלב את שני הערכים שגדלתי עליהם – שבאמצעות הנחיית מפגשי ערבים-יהודים אתרום תרומה למדינה.
בקורס החלו מתעוררים הספקות. המפגש, לראשונה, עם פלסטינים אזרחי ישראל, שתופסים את המדינה כהפך המוחלט מהצורה בה ראיתי אותה אני, העלה אצלי שאלות לגבי מידת ההתאמה בין הפטריוטיות הציונית לבין ערכים של שוויון ואחווה. הדברים ששמעתי על מערכת הביטחון ועל מערכות אחרות של המדינה, על הגזענות הפושה בכל מקום בו ישנם פלסטינים, האירו בפני את הצד האפל של המדינה שלא הכרתי.
התחלתי להכיר: דרך הלימודים, הקריאה, ובעיקר דרך הנחיית המפגשים. אין כמו הנחיית בני נוער בכדי להבין את התהליכים העוברים על תושבי הארץ הזו. ילדים בני 17 כמעט ואינם מטייחים. הם פחות חרדים לומר את אשר על ליבם, פחות נאלצים לבטא את מה שהוא "פוליטיקלי קורקט". הקבוצות היהודיות הדהימו אותי. לא פעם הגיעה לנווה שלום קבוצת צעירים שהצהירה על עצמה כי היא "תומכת בשלום", זיהתה את עצמה עם מרצ, והרגישה מאד שמאלנית. לא היו חולפות אלא מספר שעות ואותה קבוצה ממש היתה חושפת בעצמה רבדים עמוקים מאד של לאומיות, שבראשית המפגש כלל לא נראו.
חזרתה של התופעה גרמה לי לשוב ולהרהר בעמדותיי ובתחושותיי. הבנתי בעצמי עד כמה הלאומיות חזקה גם אצלי. עד כמה אותם זרעים שנשתלו בגיל צעיר גדלו, התחזקו והפכו לחלק אינטגרלי מהזהות שלי. אבל הבנתי גם שערכים אלו לא יכולים לדור בכפיפה אחת עם אמונה אמיתית בשוויון, בערך האדם, בחופש.
האינתיפאדה שהחלה לפני שנתיים חיזקה תחושות אלו. הזעזוע מהרג הפלסטינים אזרחי ישראל, החשיפה לביטוייה ההרסניים של הלאומיות היהודית בשטחים, והשיחות עם מנחים פלסטינים בנווה שלום, חידדו אצלי את הצורך בהכרעה, וחיזקו את הצורך בפעולה.
הצטרפתי לפעולות של תעאיוש, שמבטאת בעיני את אחת הדרכים המאד נכונות לפעול נגד הכיבוש, השתתפתי בהפגנות של שלום עכשיו, וכשהתפרסם מכתב הסרבנים חתמתי עליו והצטרפתי לתנועה. היתה בכל אלו תחושה של הכרעה אישית. לראשונה בחיי בחרתי להעמיד את השוויון לפני הלאומיות. לא להתנכר לזהות היהודית שלי, אבל לשים אותה בפרופורציה. הבחירה בחד"ש היתה השלב הטבעי הבא. משהוכרזו הבחירות לקח לי זמן מועט מאד להשתכנע שאין היום מפלגה מלבד חד"ש שמבטאת אמונה בשוויון: בין ישראל לפלסטין, בין ערבים ליהודים ובין עניים לעשירים.
כאדם פוליטי השתלבתי בעבודה לקראת הבחירות עם תקווה ואמונה שרבים נוספים עברו בשנתיים האחרונות תהליך דומה לזה שעברתי אני, ושבבחירות יגדלו הן חד"ש והן חלקם של היהודים בחד"ש.
שלום יובל,
נהנתי לקרוא את מה שכתבת ואני מסכים עם האבחנות שלך.
בכל זאת יש לי שני היסוסים בקשר לחד"ש:
1. האם הם יתמכו, פוליטית, ללא תנאי במצנע במידה שיבחר ?
אני מניח ששנינו מסכימים שהעמדות של מצנע בדבר
סיום חלק מהכיבוש תוך זמן מאוד קצר הם הדבר היחיד שיכול לעצור את הזוועה המתחוללת כאן.
השאלה היא האם חד"ש יתמכו בממשלתו גם אם היא תהיה
לא מספיק שמאלנית, ותנהל מדיניות כלכלית אנטי חברתית, להשקפתינו ?
אני תומך ללא סייג במצע הכלכלי של חד"ש ומתנגד לזה של העבודה (ובודאי למדיניות הכלכלית שהיא הובילה), אבל עדיין לא הייתי רוצה שחד"ש תעשה למצנע בעיות עד כדי כך שלא יוכל ליישם את היציאה מהשטחים.
העוני בישראל מזעזע, אבל הפלסטינים כלואים בבתים כבר
למעלה מחצי שנה.
2. אחמד טיבי ????
איך אפשר להצביע לו ? הרי האיש, ככל הנראה, לאומן לא
קטן ואדם מאוד מאוד לא סבלני לאחר.
אני שונא את שרון ולעולם לא הייתי מצביע למי שהסכים להיות יועץ שלו. אני ממש לא מחבב את ערפאת,
למה אני צריך להצביע ליועץ שלו ?
אני מאוד מאוכזב מהחכי"ם של מרץ על השתיקה שלהם על
פשעי המלחמה של ממשלת שרון, אבל איכשהוא נראה
שהחבורה הזאת, עם ברונפמן שתומך בסרבנות, זהבה גלאון שתומכת בסרבנות , מוסי רז שנאבק בכיבוש
בצורה כל כך מרשימה (ב 11 חודשים בשנה שהוא לא במילואים …) קצת יותר אטרקטיבית, עבורי, מאחמד טיבי. מצד שני, יתר המועמדים של חד"ש ממש בסדר.
בקיצור, דילמה.
רון
רון,
הצבעה לחד"ש היא בהכרח הצבעה נגד ממשלת אחדות לאומית
הצבעה למצנע – עבודה היא הצבעה לחבורה שיכולה בקלות לחבור לשרון כמו שעשתה בעבר
חד"ש לא צריכה להבטיח למצנע תמיכה ללא תנאי. ההפך בכל מצב נשקול אם צריך לתמוך בו. כמובן שהתמיכה או אי התמיכה תהיה עינינית קרי – אם היא תורמת לבלימת הימין לקידום השלום ולסגירת הפערים החברתיים (מה שמוטל גם כן בספק גדול) נתמוך, אם לאו נתנגד.
ולענין טיבי – אני מציע שתבדוק היטב מאיפה האינפורמציה שטיבי הוא לאומן. טיבי לא יותר לאומן מיוסי שריד. טיבי מקבל את העמדות הפוליטיות של חד"ש, טיבי פעל בדרכו – בעיקר בתיקשורת נגד הכיבוש
נראה לי שהתקשורת הישראלית הצליחה להדביק לטיבי תווית של לאומן כמו שהיא עןשה לכל ערביי ישראל לבד מאלה שהצטרפו למפלגות ציוניות.
אנא נסה למצוא ארועים קונקרטיים בהם טיבי עשה מעשיים מדיניים לא נכונים (עזוב את ההתכתשיות במחסום).
גם לי הייתה הרגשה דומה לשלך אבל שאלתי את עצמי מה טיבי עשה או אמר שאני לא מסכים איתו?
משלא מצאתי, תמכתי בהצבתו במקום השלישי ברשימת חד"ש.
על כולנו להדוף את הגזענות והסטריאוטיפים שמפילים עלינו ויפה שעה אחת קודם.
אין בכל האמור לעיל לומר שעברתי לתע"ל אבל בריתות פוליטיות הן בין אנשים שונים.
בברכה
נעם
הצבעה לחד"ש היא הצבעת נטו נגד ממשלת-ימין או "אחדות";הצבעה למרץ היא פתק-על-תנאי כי מפלגה זו
כבר ישבה בממשלת-ההתנחלויות של ברק וראשיה לא היססו
להשתתף בוועדות משנה של וועדת החוץ והביטחון,לאישורי
חקירות בעינויים…
אצביע חד"ש למרות טיבי ולמרות סילוקה של תמר גוזנסקי – שתי החלטות חפוזות שלא נידונו
כראוי( אני יכול להעיד על כך כחבר מועצת חד"ש, שעל
מועדי מושביה, נודע לי באקראי, בהעדר
הזמנה בדואר או בטלפון, בעוד מועד). גם הדחתו של דב חנין למקום הרביעי, במקום
להציבו במקום השני, לכל הפחות – נעשתה "על רגל אחת"
מבלי שהקפידו על הכלל של "סוף מעשה במחשבה תחילה".
גם "סדרי" הצבת המועמדות לרשימת חד"ש לכנסת – לא
הובאו לידיעת החברים: הם התפרסמו(כך אמרו לי) בעלון
מק"י ("זו הדרך")- 4 עמודים מפלגתיים שרק חלק קטן
מחברי חד"ש מקבל ועוד פחות,קורא. אילו הייתי מיודע
לפרוצדורה של הגשת מועמדים הייתי מציע שאפריים דוידי
הפעלתן והראוי, יוצב במקומות הראשונים במקומן של חנין האלמוני.
אף על פי כן ולמרות הכל – אצביע ואקרא להצביע חד"ש:
הצבעת-נטו להבטחת עוצמץ וטוהר המאבק לצדק חברתי,שלום צודק,
דמוקרטיה בישראל, לכל אזרחיה ותושביה.
XXX
והערה ליובל תמרי: אתה מתבלבל ומחליף בין "לאומיות"
ל:לאומניות.
שלום יובל
מאוד הזדהתי עם חלקו הראשון של סיפורך, עד הקטע שבו התברברת.
ניכר בך שהתבלבלת בין הערכים עליהם חונכת, לבין המציאות (הסוריאליסטית) בה אנו נמצאים.
חשבתי לעזור לך מעט ולהציע לך כיוון יותר מדוייק ליציאה מהסבך.
ראשית: בוא ונחזור לנקודה האחרונה בה ידעת היטב היכן אתה נמצא, והיא רגע הליכתך לקורס כל שהוא.
לאחר הקורס בו תפסת את עובדות החיים (פלסטינים אזרחי ישראל תופסים את המדינה אחרת…) איבדת את הכיוון, למדת כי חלק מאזרחי ישראל הפלסטינים, גדלו עם מטרות וערכים שונים משלך. שפתם דומה אולם למילים ומושגים שונים יש משמעות אחרת בעיניהם מאשר בעיניך.
בעצם הגעת בדרכך הקודמת למבוי סתום.
במקום לעשות רברס, ולהגיד, את האמת, (שמו לי מגנט ליד המצפן וזה מזייף בכיוון) או "התברברתי" העדפת להמשיך ו"לאנוס" את השטח כלומר במקרה שלנו לאבד את הפרופורציות.
בוא ברשותך נכניס קצת סדר.
ראשית לקורס שעברת קוראים "חינוך מחדש" או שטיפת מוח. השיטות תורגלו ונלמדו (אני מניח שאתה יודע היכן) והן מתבססות לא על שבירת האמונות הקיימות אלא ע"י טשטוש קנה המידה בין מושגים שונים.
אין קשר בין לאומיות לשויון ! זה בשר וזה בקבוק! לא באותו מישור. דוגמאות: המדינות הסובבות אותנו, שויוניות ולאומיות , קנדה, לאומים שונים שויונים .
ארה"ב- הרבה בני לאומים שונים מרכיבים את הזהות האמריקאית, ואי אפשר להגיד שהם לא שויוניים.
בוא ונרד רמה אחת יותר נמוך, ונחפש את את המילים שהעלית,(אמונה בערך האדם , בשיוויון ובחופש)
ראשית ערך האדם: ערך האדם הוא מושג בעל יותר ממשמעות אחת, ותלוי באומר אותו. אני מעריך שהרקע שלנו די דומה וודאי תסכים איתי כי:
1) לחיי אדם יש ערך כלכלי (בתי משפט פוסקים פיצויים בכל מדינה לפי ערך החיים של אדם באותה מדינה).
2) לצורת החיים של אדם יש ערך, כלומר אדם החי בעוני גמור, "ערכו" נמוך מאדם עשיר.
3) אדם שחי במדינה שומרת חוק חי טוב יותר מאדם שאינו חי במדינה כזו ולכן ערכו יותר גבוה.
ועכשיו בוא ונבחן לאור עובדות אלה שהן טריויאליות את העובדה הבאה.
הערבים הפלסטינאים אזרחי ישראל, תופסים את מדינת ישראל , כאסון (נאקבה) ושואפים להרוס אותה באמצעים דמוקרטיים, (אני לא צריך בשביל זה את דוח השב"כ במעריב השבת, כמוני ודאי שמעת את המנהיגות הערבית מתבטאת.
לגבי הריגת אזרחים ערביים פורעי חוק באוקטובר לפני שנתיים. ערביי ישראל העדיפו לקעקע את מה שאני ואחרים בנינו במשך 50 שנה והעבירו לאוכלוסיה היהודית במדינת ישראל, שלעולם לא תוכל לראות בחלק מהם פטריוטים ישראלים!!!
ההתקהלויות ההמוניות של ערביי ישראל, לא באו בגלל שויון (יש גם היום ) וחופש (עברו 30 שנה מאז הם היו נתונים תחת משטר צבאי) , אלא כדי לבטא באמצעים אלימים את תמיכתם באויבי ישראל.
אז בבקשה אל תספר סיפורים, ואל תנסה למכור לוקשים למי שלא עבר "חינוך מחדש"
המרצע אצלך בפסקה הבאה (כיבוש , תעיוש וכו) יוצא מהשק, וברור שכל הניסיון שלך בהתחלה לדבר על ערבים ישראלים, היה עלה תאנה לעובדות האמיתיות, אתה לא הומניסט (הלינץ ברמאללה לא עשה לך דבר), אין לך שום ערך לחיי אדם (רצח אזרחים ע"י מחבלים לא מזיז לך, שאלמלא כן לא היית מסרב לשרת בשטחים).
הקשקוש מובן גם כאשר אתה מדבר על עניים ועשירים.
אין כאן מסר חברתי, אין קשר בין עוני ללאום, כי עוני הוא יחסי. (יש יותר יהודים עניים מאשר ערבים)
אז מה עניין חדש לכאן? תצטרף לש"ס!
איבדת את הכיוון, ואת הדרך , ואתה עוד קרקפת בחגור חכמים ממך, חלקי לשון ומסיתים.
נסה לפתח מחשבה עצמאית, תסתכל מזוית שונה, ותגיע למסקנות בעצמך. זהו תהליך שלוקח זמן!
לפני תגובתי לנושא הנידון, כמה מלים ליוני:
קשה להאמין שהתכוונת למה שכתבת:אם אתה קובע ערך אדם לפי ערכו הכלכלי, ובטעות למדת בישיבה או בכל מסגרת
יהדות, כנראה שרבנך ומורך ביזבזו עלך את הזמן.
לך תסביר למשפחה שנשארה בלי בית בגלל שלא יכלו לשלם
את המשכנתא שמצבה "יחסי" לא נורא (מילים שלך:"העוני
הוא יחסי") כוון שבאפריקה ילדים מתים כי אין להם מה לאכול.
ועכשו לעצם העניין:
כבר אמרו קודמי שצריך להבחין בין לאומיות ללאומנות.
בכל מילון נמצא הבחנה בין שני המושגים,ולא במקרה
הראשון מכוון לתוכן חיובי והשני לתוכן שלילי.
אם כי ערך השוויון בין בני אדם הוא ערך עליון ועולה
גם על כל ערך לאומי, לא תמיד האחד הוא על חשבון השני.
הרעיון הכללי הוא שוויון תוך שוני. הכוונה, שבני אדם
כפרטים או כחלק ממסגרות חברתיות שונות, אינם הומוגניים, אינם זהים. יש להם העדפות, טעמים, תכונות
(חיוביות או שליליות)שונות. הקושי הוא לכבד את "האחר" דווקא כשהוא שונה ממך. הקושי לראות אצל ה"אחר", את אחיך, את עצמך, אתה, גם כשהוא שונה ממך. שאיפת האנושות צריכה להיות מחיקת הגבולות, ומחיקת המדינות כאמצעים להתבדלות או לניצול או לשליטה על אחרים. אבל זה לא אומר שצריך למחוק זהויות, תרבות, שוני. להיפך, צריך לשמר תרבות, הסטוריה, שפה, מסורות, פולקלור, כנכס של האנושות כולה.
לגבי הבחירה בחדש, זו הבחירה הנכונה. אחמד טיבי, על אף שיש לי בקורת עליו, אינו לאומן. הטרגדיה של המנהיגות הפלסטינית המתונה (במשנוגע לאחמד טיבי) היא ה"חצי"שתיקה בקשר לטרור (טרור:אסטרטגיה להשגת מטרות פוליטיות באמצעים המהווים פשע בלתי נסלח נגד האנושות). אחמד טיבי, כותב המאמר, אנוכי, ואף יוני ה"כלכלן" שקדם אותי, כולנו תוצאה של הטרגדיה הנוראה שאנו חיים ושיש להפסיק, ובטרגדיות, יש גם בלבול.
המאבק לשיוויון ולשלום הוא אותו מאבק. אחד לא יבוא
בלי השני. שלום זה שיוויון ושיוויון זה שלום.
יובל היקר,
זו הזדמנות מצויינת להודות לך על התבטאויותיך בגנות הכיבוש בשנה האחרונה. גם המאמר כאן מצטיין לדעתי במחשבה בהירה, נכונה וחכמה שחייבת להוביל לבחירה בחד"ש. גאה בך על המהלך ומצטרפת לדבריך, בעיקר בפיסקה האחרונה.
ברוך בואך הבייתה.
טלי גור
מצטרף למילותיה החמות של טלי ולרעיונותיו הבהירים של יובל האמיץ. חזק ואמץ!
באמת תכננתי להצביע עבור חד"ש כל עוד תמר גוז’נסקי היתה ח"כ כי אני ממש מעריצה את הבחורה (ואני יודעת שלא רק אני) כרגע קצת קשה לי בלעדה ויש לי כמובן היסוסים. האם אין דרך להחזיר אותה לשורות? בגדול אני מאמינה בדו קיום בשלום ומקוה לעתיד טוב יותר.
גבי