על פי הסקרים שהתפרסמו בעיתונים אמורה רשימת עלה ירוק לזכות בשני מנדטים בבחירות הקרבות. כמו כן דווח על הצלחה מסחררת של הרשימה בבתי-הספר התיכוניים באזור תל-אביב. לא אזיל דמעה אם צעירים חסרי תודעה פוליטית ואזרחית ירצו להביע את סלידתם מהמפלגות הממסדיות על ידי הצבעה לעלה ירוק. אך בוחרי עלה ירוק שאינם תומכים בימין חייבים לדעת שהם מצביעים לרשימה בעלת מצע ימני שמרני, רשימה המסווה את עצמה כרשימת מחאה חברתית ואזרחית.
עיון קצר במצע עלה ירוק מצביע על מקורותיו הרוחניים. הרשימה שואפת את עיקר השראתה מהאסכולה הליברטריאנית – Libertarians – אסכולה זו מוכרת למדי בארה"ב. היא מיוצגת לעתים קרובות בקלפי בבחירות מקומיות וארציות, ונחשבת למעין "אנרכיזם של הימין". הליברטריאנים, כמו האנרכיסטים, אינם אוהבים את המדינה. אך בהבדל מהאנרכיסטים בשמאל, אין הליברטריאנים מערערים על יסודות הסדר החברתי הקיים. המצע שלהם, בארה"ב וגם אצלנו, מצטיין בערבוביה מוזרה של דרישות סבירות למדי, מלוות בדרישת על לצמצום תפקיד הממשלה. אך ברור שאין לבצע שינוי חברתי ראוי בלי חקיקה ותקצוב ממשלתי, כלומר, שלא באמצעות השלטון.
אנשי עלה ירוק מסייעים למי שמבקש לעמוד על טיבם בכך שהם מתגאים ביסודות הפילוסופיים שלהם, ויסודות אלה חושפים את המהות הימנית-קיצונית של הרשימה. הסעיף הראשון התמים לכאורה של מצע עלה ירוק עשוי להתאים ללא שינוי לטומי לפיד: "חופש הפרט ומניעת התערבות ממשלתית, דתית או מסחרית בניהול חיינו כאזרחים ישראלים חופשיים".
במלים אחרות: אנו אנשים חופשיים עד שמתערבים בחיינו גורמים שונים, ובעיקר הממשלה. היא המגבילה את החופש שלנו. אך מה לעשות: הדרישה להקטין את התערבות הממשלה פירושה, בחברה המודרנית, לקרוא דרור לכוחות שלא נבחרו ושאינם אחראים בפני הציבור, ובעיקר בעלי המאה. תחת דגל החופש – בדיוק כמו זה של עלה ירוק – ניהל הימין הניאו-ליברלי את המאבק נגד מדינת הסעד ונגד ערכי הסולידריות החברתית, הקובעת שמחובתה של הממשלה להתערב דווקא, כדי להבטיח שוויון מינימלי ורשת ביטחון לכולם. אם רק נקטין את התערבות הממשלה – קובעת רשימה ימנית זו – נחזור לגן העדן של החופש הפרימורדיאלי!
גם כותבי המצע עצמם אינם מבינים את הסתירות שבתוכנו הרעיוני. הדרישה השנייה היא: "איכות הסביבה ופיתוח בר-קיימא נקי מזיהומים וממחלות, שמירה על הטבע ועל משאביו למען הדורות הבאים".
בעלה ירוק לא שמעו על המאבק האדיר של התנועה לשמירת הסביבה לחייב ממשלות לפעול נגד ההון הפרטי המזהם ונגד תאוות הבצע שלו – המסוגלת להשמיד ולהרוס כל חלקה טובה למען רווחים מידיים.
מי ישמור על הטבע אם לא הממשלה, בהשפעת מאבק ציבורי שיאלץ אותה לפעול נגד התאגידים? הניתן להגן על הטבע בלי התערבות ממשלתית נגד ההון הפרטי? מובן שלא!
כאן אני נאלץ לחזור לפסקה נוספת בתוך הסעיף הראשון של המצע. עלה ירוק מבקש שנהיה חופשיים לא רק מהתערבות הממשלה, אלא גם מ"התערבות מסחרית" בניהול חיינו. איך להשתחרר מהתערבות מסחרית בחברה הבנויה על השוק החופשי? אחד משניים: או שהדרישה הזאת היא דרישה אולטרה-מהפכנית שלא היתה כדוגמתה (חופש מהתערבות מסחרית – כאן ועכשיו), או שמדובר בקשקוש בריבוע.
אם ההבהרות האלה לא הספיקו כדי להכיר את פעילי הרשימה, תוכלו להיעזר בדרך שהם עצמם מציגים את עצמם: "אנו אזרחים… משלמי מסים וחיילי מילואים". בוחרים יקרים, נא להכיר את פעילי עלה ירוק. אולי הם נתפסים בציבור כמאוד אנטי-ממסדיים, אך ככלות הכל הם זעיר-בורגנים חמודים. אפילו משלמים מסים ומשרתים במילואים – לא חשוב באיזה צד של הקו הירוק.
אי אי אי ! יש כמה אנשים שמשרתים במילואים ומשלמים מיסים שהם לא פושעים .
למתאבדים אין ידיעה במי הם פוגעים ועדיין לשמאלנים אין אמצעי זיהוי כלשהם . במקום שתודה לאותם אזרחים העושים ימים כלילות כדי למנוע פיגועים ממך וממשפחתך אתה לועג להם . תתבושש לך .
בראש רשימת "עלה ירוק" ניצב מי שעבד תקופה ארוכה בנספחות הצבאית בשגרירות ישראל בוואשינגטון.
"עלה ירוק", שנעלמה מעינינו מבחירות 1999 לבחירות
2003 – נועדה ל"שאוב" אליה מצביעים השוקלים לתת קולם למרץ וחד"ש. זו היא רשימה של הסחת-דעת כמו רשימות "שלןם" בבחירות 1965 ו-1969 שנועדו למשוך אליהן את מצביעי "העולם הזה-כוח חדש", מק"י ורק"ח. עשרות אלפי קולות אבדו לרשימות השלום האמיתיות.
לפי "מצעה" משויכת ה"עלה" לימין ושמה האמיתי צריך היה להיות:"עלה צהוב"
שלום רב.
שמי רחביה ברמן ואני מתאם התקשורת של מפלגת עלה ירוק. את תשומת לבי לפתיל הזה הסב אדם נחמד שאינני יודע אם הוא מעוניין שאומר את שמו, ולכן לא אומר (מקסימום הוא יגיד שאני מצחיק ויזדהה בעצמו).
קשה להשיב על ערבוביית המלים של מר קמינר מבלי לגלוש לביקורת על בגרותו הפוליטית והמנטלית, אבל להוציא עקיצה קטנה זו, אני מבטיח שאשתדל:
1. איש ממנסחי המצע (שלי היה הכבוד לערוך) אינו "מושפע" מהליברטריאנים או דוגל בעקרונותיהם. זהו קשקוש מוחלט, ומעיד יותר על קטטות הרחוב הדוגמטיות שמר קמינר מעוניין לנהל מאשר עלינו.
2. רק מי שהוא קיצוני בעצמו, ורואה בכל מה שאינו הוא עצמו מקשה אחת יכול בנשימה אחת להגדיר את זולתו כ"ימני שמרן" וכעבור מספר שורות כ"ימני קיצוני". השמרנות, מטבעה, אינה קיצונית.
3. יכול אדם לדגול בחופש מהתערבות ממסדית בחייו של הפרט, ובה בשעה לדגול בהידוק האכיפה על גופים מסחריים לצורך הגנה על הכלל. אני חושב שאין לכלל זכות לומר לי אם לעשן קנביס או לא לעשן בצנעת ביתי, וכן אין לו הזכות לפלוש לביתי ולהכריח אותי לשטוף את הרצפה, בה בשעה, אני חושב שיש לכלל כל הזכות שבעולם להטיל עליי הגבלות שימנעו ממני לזהם את רשות הציבור. כולי התנצלות על המורכבות המחשבתית הזו, שכמובן אינה עולה בקנה אחד עם הלהט המהפכני.
4. הטענה כי אנחנו אדישים להשתוללות של השוק הבלתי מרוסן היא איוולת, ומראה על ליקוי מדאיג בהבנת הנקרא. נא לשים לב למלים "חופש מכפייה מסחרית". פירושו של דבר שאנחנו מתנגדים לאופן שבו יכול כל בעל ממון להשתלט על השיח הציבורי באמצעות שטיפת מוח, מתנגדים לשקרים בפרסום, מתנגדים לריכוז ההון בידיים מעטות פשוט מפני שהדבר גורר בהכרח דינמיקה המזיקה לזכויות הפרט של מרבית האוכלוסיה, ומתנגדים לשאר פגיעות בזכויות הפרט ובאיכות החיים של הפרט בשם "השוק החופשי".
5. כמובן ששינוי דורש חקיקה. עיון במצענו יגלה מספר לא מועט של דרישות ספציפיות לחקיקה כזו.
6. קשה להבין איך מפלגה הדוגלת בהעלאת משכורת המינימום, בזכויות סוציאליות לעובדים זרים, ועוד כהנה וכהנה מושווית בהבל פה לכוחות המרושעים הנלחמים במדינת הסעד. חזרה שוב ושוב על התואר "מפלגה ימנית" לא יהפוך את התואר הזה לנכון – אלא אם כן, כמובן, מתעקש אדם לראות בעמדתו שלו את המרכז, גם אם פילוח כלל האוכלוסיה סותר זאת במובהק.
7. "בעלה ירוק לא שמעו על המאבק האדיר…" נו באמת. על הנהלת תנועתנו נמנים שניים ממייסדי התנועה הירוקה בארץ (דור אלדר ואלעד שי, מועמד #5 ברשימה שלנו לכנסת), כך שלא מפי מר קמינר נלמד על המאבק להצלת הסביבה. עיון, ולו גם חטוף במצענו, יראה שאנו דורשים גם דורשים חקיקה שתגביל בצורה דראסטית את הזיהום, כולל סעיף אחריות אישית למנהלי גופים מזהמים, חובת דו"ח סביבתי ועוד. האם באמת אין גבול להתעלמות מהעובדות?
8. לאחר מכן יוצא קצפו של מר קמינר על האמירה "אנחנו אזרחים משלמי מסים וחיילי מילואים". אז כן, אנחנו משלמים מסים. אנחנו גאים בכך שאנחנו משלמים את חלקנו במימון השירותים שאנחנו דורשים. אנחנו גאים בכך שאיננו מהווים נטל על זולתנו, שאיננו תובעים ממנו לממן לנו דבר שבמימונו איננו שותפים מלאים. כולנו התנצלות אם יש בכך משום פגיעה באתוס המהפכני, אבל מה לעשות. ואגב – האם מר קמינר אינו משלם מסים? או שהוא משלם אבל נורא מתבייש?
9. לסיום, מתייחס מר קמינר לעניין המילואים. ניתן כמובן לציין ששלושה מתוך העשירייה הראשונה של עלה ירוק לכנסת, כולל שניים מארבעת הראשונים (שי חכים ודן גולדנבלט) והמקום השני הריאלי (גולדנבלט), חתומים על מכתב הסרבנים, כך שהניסיון לתאר את כל עלה ירוק כמקשה ימנית אחת שוב מוכח כנלעג,
אבל כל זה לא משנה, ואכן נכון הדבר שיש בעלה ירוק גם בעלי דעות שונות בנדון, בעוד שעלה ירוק כתנועה חושבת שמצד אחד יש לפרט זכות לסרב בשם מצפונו לחובה המוטלת על הכלל, אולם מנגד יש לחברה זכות להענישו על סירובו (שוב, העולם המעצבן הזה, שמתעקש להיות מורכב). הרטוריקה שלנו לא עומדת במבחן הדיאלקטיקה של מר קמינר, ולכן אנחנו "זעיר בורגנים" ו"ימנים", מבלי שהוא יטרח בכלל להרחיק מעבר להצהרת הכוונות הכללית שבתחילת המצע.
אז נכון, אנחנו לא שרים "עולם ישן, עדי היסוד נחריבה", בין השאר מפני שלמדנו מההיסטוריה עד כמה נכונה אמרתו של קפקא, לפיה "כל מהפכה מתנדפת, ומותירה מאחוריה רק את הסחי של ביורוקרטיה חדשה". אנחנו מעדיפים לתקן ככל האפשר את העוולות במסגרת השיטה הקיימת, זו שלמרבה הצער טרם נמצאה טובה ממנה, מאשר לזעוק מלוא הגרון לחורבן כללי ולהתיימר ללא כיסוי לאלטרנטיבה עדיפה. זה אולי לא סקסי, אבל זו דרך לא רעה בכלל לעזור לאנשים.
מי שיש לה (או לו) שאלות נוספות, מוזמנים לפנות אליי באימייל – rechavia@ale-yarok.org.il – מפני שלרוע המזל אינני נוהג לפקוד את האתר הזה ובימים אלה בוודאי שאין לי זמן להתחיל בכך.
שאו ברכה.
הסוגיה הבוערת ביותר היא, כמובן, עניין הסמים. כשאנחנו מעשנים חשיש אנחנו רוצים ראש שקט ושאף אחד לא יפריע לנו. זו זכותנו להפוך לאהבלים כשבא לנו! זה חייב להיות הסעיף הראשון בחוקה העתידית של ישראל, ולא ברור למה האבות המייסדים לא פתחו עם זה את מגילת העצמאות. הזכות למאנצ’יז! זו צריכה להיות הפסקה השניה.
אה, כן, ויש גם את כל השטויות האלה עם הכיבוש והעניים והגזענות. טוב, נו נכניס גם את זה.
רחביה ברמן כתב:
8. לאחר מכן יוצא קצפו של מר קמינר על האמירה "אנחנו אזרחים משלמי מסים וחיילי מילואים". אז כן, אנחנו משלמים מסים. אנחנו גאים בכך שאנחנו משלמים את חלקנו במימון השירותים שאנחנו דורשים. אנחנו גאים בכך שאיננו מהווים נטל על זולתנו, שאיננו תובעים ממנו לממן לנו דבר שבמימונו איננו שותפים מלאים. כולנו התנצלות אם יש בכך משום פגיעה באתוס המהפכני, אבל מה לעשות. ואגב – האם מר קמינר אינו משלם מסים? או שהוא משלם אבל נורא מתבייש?
פשוט מוטב היה לא לשים משלמי-שוחד-לשליטים-ותומכי-מילטריזם כחלק מהמצע. זה נשמע יותר כמו מילות חנופה מאשר הזמנה לתמיכה.
צודקת המגיבה שטוענת שהצירוף "משלמי מיסים וחיילי מילואים" הוא ביטוי חנפני, שפונה, ככה בינינו, למצביעי "שינוי".
מצד שני, לקבוע ש"עלה ירוק" הוא ימין, או אפילו ימין קיצוני, נשמע קצת מופרך, במיוחד לאור ההבהרות אודות סרבן במקום ריאלי ועוד שניים נוספים בעשירייה הראשונה.
אלא שאז מגיע אמנון עם גישה, איך נאמר, מעט פרימיטיבית, שלא לומר מתנשאת: המסטולים של עלה ירוק כן שמעו משהו על הכיבוש, כלומר הם לא ממש ימין, אבל הם בעיקר נלחמים על זכותם להיות "אהבלים". (שזה אליבא דאמנון, מה שקורה כנראה למי שמעשן חשיש).
אמנון, כנראה, הוא "שמאל שמרן".
דרך אגב, כ"אהבל" שמאלי במיוחד, חיפשתי משהו במצע של "חדש" על לגליזציה של סמים קלים. מאות אלפי מעשני הסמים הקלים, שחלקם הגדול הוא גם פוטנציאל של מצביעי "חדש" לא עניינו את מנסחי המצע, אפילו לא במילה, למרות שיש כאן בעיה אמיתית שמטרידה את האנשים האלה בחיי היום=יום . (מסתבר שהסטלנים לא לבד: גם הומואים ולסביות, אם אני לא טועה, לא קיימים במצע של חד"ש).
במרץ המצב לא יותר טוב: איזשהו ניסוח מעורפל על מלחמה בסמים ועיון מחדש במדיניות הסמים, לא יותר מזה.
אז כן, יש דברים חשובים יותר, אבל גם בנושא הזה צריך לטפל. ואם אף אחד, אפילו בשמאל, לא מוכן להגיד דברים חד משמעיים בנושא – ולפי התגובה של אמנון, גם לא צריך – אז אותו ציבור ענק שנפגע – או עלול להיפגע – מחוק מיושן ומטופש, ינסה להגן על עצמו, ומצידי שיכניסו לכנסת את כל העשיריה הראשונה עם שלושת הסרבנים.
(דרך אגב, אני, באופן אישי, אשים פתק של חד"ש. היה לי יותר קל לשכנע חברים שלי מ"עלה ירוק" להצביע חד"ש אם הייתי מוצא משהו במצע. אבל מה לעשות, כנראה שגם השמאל הרדיקלי הוא קצת שמרן.)
השמאל הרדיקאלי שמרן משום שהוא לא שמאל אמיתי. רוב מצביעי חד"ש הם ערבים (לא מי יודע מה רדיקאלים, לא מי יודע מה שמאלניים).
השמאל של חד"ש בעיני מצביעיה הנוכחיים וקהל היעד שלה הוא מדיני וחברתי. סדר היום האזרחי אינו עומד לנגד עיניה כל הזמן (ראו את החקיקה שלה). עם זאת דב חנין, בניגוד לקודמתו היהודיה (ממלאי המקום במשוואה מפלגה יהודית ערבית) מצהיר כי אותו מעניינים דברים השייכים באופן מסורתי לתחומי טיפולה של מרצ – זכויות אזרח (אסירים, ירוק, וכו’). לא ברור מי יהיה זה שיריץ ויעביר בכנסת הבאה את האג’נדה החברתית של חד"ש. כולי תקווה שמועמדת מספר חמש של חד"ש תיכנס – שביטה – שמן הראוי היה שחד"ש תמקם אותה קצת לפני ברכה ומחול – "החברתיים".
ולעניין המצע של מרצ בנושא הלגליזציה:
"מרצ סבורה, כי ישראל צריכה להיות יותר פתוחה ומתעניינת בניסיונן של מדינות אירופיות מתקדמות, שברובן מאמצות לעצמן מדיניות המבחינה בין משתמשים בסמים קלים לבין משתמשים בסמים קשים. כמה מן המדינות האלה יכולות להצביע על הישגים ניכרים של צריכת סמים פוחתת ושל פשיעה בסימן ירידה. על ישראל לעקוב אחר ההתנסות האירופית המוכחת, ולאמץ לעצמה את הגישה היותר מועילה.
היום, כאשר משתמשי הסמים הקלים נמצאים באותה סירה משפטית עם סוחרי הסמים הקשים והמשתמשים בהם, נוצר מצב בלתי-מאוזן ולא רצוי של השקעת כוחות משטרה רבים מדי ושל בזבוז זמנם של בתי-המשפט במאמץ לא עיקרי.
המאמץ העיקרי של גורמי האכיפה והמשפט חייב להיות מושקע בסמים הקשים ובסוחריהם.
מרצ מקבלת על עצמה ללמוד ביסודיות את הלקחים הבינלאומיים, וליישמם כאן לפי מידת הצלחתם בשטח."
משמע מרצ אומרת אולי אבל מתכוונת כן. חד"ש אפילו לא מתלבטת – ועלה ירוק – מתנגדים למאבקי עובדים. שאלו את מס’ אחת שלהם במעריב – והוא אמר שהוא בעד הפרטות ונגד מאבקי עובדים – שמאל הוא לא – שנטי שנטי אולי.
"עלה ירוק" היא בהחלט מפלגה אנטי ממסדית ומבחינה זו מקומה לצד חדש ולצד שאר המפלגות שתוקפות את הממסד הציוני.
הבעיה של עלה ירוק היא שעלה ירוק לא מצליחה להגדיר לעצמה מה בדיוק כל כך מעצבן אותה בממסד… ולכן מפנה את הזעם לכיוון הקנביס .
* גם הבוחרים של שינוי מרגישים את המתח הזה ולא מסוגלים להבין מהיכן הוא נובע *
המהות הציונית של המדינה והגדרתה כיהודית היא השורש של תחושות הזעם, הן של בוחרי עלה ירוק והן של שינוי, רק שלהסתכל במראה ולראות את עצמך כלא-ציוני ואולי אפילו לא יהודי זה מעבר לכוחותיהם.
בואו לא נדרוש מהם כרגע לפקוח עיניים, אלא נעבוד איתם בשיתוף כדי לקדם את מטרותינו.
( נישואים אזרחיים, איכות סביבה, וכו’… )
לא ברור לי לאיזו אסכולה רטורית משתייך הכותב המאמין שאם יחזור בכל פסקה על הטענה ש"עלה ירוק" הנה מפלגה ימנית ואפילו ימנית קיצונית , אולי בסופו של דבר ישכנע את קוראיו. ואילו מידת הפרשנות הנדרשת לשם הפיכת תמיכה בחופש הפרט לתמיכה גורפת "ימנית קיצונית" בשלטון ההון נסמכת אולי על כללי ההיקש המקובלים אצל הניאו-אינטרפרטריאנים, או שמא פשוט אצל הראדיקל-קשקשניים (במילעיל בבקשה).
בכל אופן, מן הרשימה הזו יותר משלמדתי על עלה ירוק, למדתי שבקרב חד"ש, שבכל זאת תהיה ככל הנראה הבחירה שלי ב-28 בינואר, ישנם עדיין זרמים דוגמטיים ומאד לא סובלניים, וחבל.
בבחירות האחרונות לא הוכנסו לקלפיות בבסיסים הצבאיים פתקי הצבעה של עלה ירוק.
בנוסף לא היו פתקים לבנים למקרה שמישהו ירצה בטעות להצביע להם.
לעניות דעתי זה אומר הכרזת מלחמה, ובקרוב עלה ירוק יצטרפו אלינו נגד כוחות הרשע…
סתם… שתדעו
קמינר היקר,
לא מוכרחים לתרגם מייד כל טיעון לניסוח הכלכלי הצר ביותר שלו. גם לא צריכה להיות סתירה בין חופש הפרט לבין קיום סעד. לכן הקישור שאתה עושה בין חופש הפרט לבין תפיסות ימניות, או ליברליות, או אנרכיסטיות, מעיד קודם כל על הקבעון המחשבתי שלך.
"צמצום ההתערבות בחיי הפרט למינימום", לא אומר ביטול המיסים, ביטול חוק שכר מינימום, או פירוק המוסד לביטוח הלאומי. הוא בסך-הכל אומר שלא יבדקו לך את תוכן הארנק, הקפה, התחתונים והסיגריה.
מדבריך עולה ניחוח עז של מרכסיזם דוגמטי, מהסוג שמחזיקים בו קומוניסטים זקנים שבעצם כמהים לצדק טוטליטרי, מין "נכריחם להיות חופשיים".
בגלל זה אולי, אתה חושב שסעד הוא משהו שצריך "לאכוף", ולא מביא בחשבון אפשרות פרוזאית כזו, שהוא בכלל יבוא מתוך החברה. אדרבא – סעד יכול ללבלב כאשר הוא מתקיים ללא התערבות המדינה, ללא ניהול ותקצוב, באופן וולנטרי. כך הם "יד שרה", "אחווה", "עזר מציון" ואפילו "רופאים למען זכויות אדם". כולם ימנים קיצונים כמובן.
— קישור —
למה להתווכח- בועז וכטל מצהיר במפורש שהמצע כולל גם הפרטה
עיסוק בנושא (כמו הצבעה בבחירות מקדימות)הוא תמיד על חשבון נושאים אחרים, לכן שרידי השמאל המודע בישראל מדגישים את הצדק החברתי לפני שאלות בטחון ומדיניות חוץ. ולפיכך הצבת חופש הפרט בנושאים כמו עישון מריחואנה באה בהחלט על חשבון נושאי חירות פרט חשובים יותר.
מי שתקוע במחסום או בבית מעצר צבאי לא כל כך חושש מהפללה איומה על שימוש עצמי, כמו גם קשיש הנאלץ לבחור בין חימום לתרופות- לצערנו יהיו רבים מהצעירים בישראל שעתידם נגזל מהם עקב מדיניות כלכלית שלוחת רסן שיטעו לחשוב שעלה ירוק יכולה להיות פתרון
וטוב עשה קמינר בנסיונו להזהיר
— קישור —
עד קריאת המאמר המשתלח והלא-אינטליגנטי של מר קמינר, רחשתי כבוד רב לאתר "הגדה השמאלית" שמייצג בעיני את קול השמאל האמיתי בישראל.
אוי לבושה של האתר שנותן במה לכזו דמגוגיה וחוסר הבנה בסיסית. המאמר נגוע ברוח פראנויה שנוטה להזכיר ברוכים מרזלים למיניהם מעברה השני של המפה הפוליטית.
כך למשל ההתייחסות לקריאת המפלגה לחוסר התערבות בחיי הפרט. מר קמינר בחר להוציא אותה מהקשרה כביטוי לחופש הפרט, ולפרש אותה כשאיפה לקפיטליזם פרוע: "זהירות! הם רוצים לנהל את חייהם ללא התערבות מסחרית או דתית! ישמור השם!"
או ההיתפסות הקטנונית ל"אנשי מילואים ומשלמי מיסים". זוהי תזכורת לאלה שמתנגדים למצע האולטרה-ליברלי של "עלה ירוק" שאנשי המפלגה הם כמוני וכמוך. אך הכותב כנראה מפחד גם מאנשי מילואים ומשלמי מיסים, כי הם "בורגנים". יש לי חדשות בשבילך, מר קמינר: אתה חי כנראה במדינה שרוב אזרחיה הם בורגנים. אין לי עוד מה להוסיף לגבי תוכן הכתבה – רחביה ברמן כבר עשה את העבודה יותר טוב ממני.
אני לא יודע אם הכתבה הזו נובעת מפראנויה או מחוסר הבנה (מה יותר גרוע?). אבל עכשיו אני יודע שגם השמאל השפוי לא חף מדמגוגים.