אוּלַי.
הַמֶּרְחָק בֵּין כָּאן לְשָׁם אוּלַי
הוּא בֶּאֱמֶת רַק וַו חִבּוּר לְהִתָּלוֹת בָּהּ
אֲבָל אֲפִלּוּ הֵא הַיְּדִיעָה אֵינָהּ מַה שֶׁהָיְתָה
בָּהֵן כְּמוֹ בְּכֻלָּ"ם נָפְלָה שַׁלְהֶבֶת
רַק אוֹתִיּוֹת שִׁבּוּשׁ לְהִשְׁתַּבֵּשׁ בָּהֵן
אָמְנָם חֲבָל
אִם פֹּה וָשָׁם עוֹד מִתְפּוֹצֵץ "בַּרְבָּר" / "חַיְזָר"
מְרַסֵּק כַּמָּה פְּרִיטֵי אָדָם
וְהִדְהוּדוֹ בָּא וְהוֹלֵךְ וְזֶהוּ
אֲבָל
מַלְכֵּנוּ מֶלֶךְ הַבַּרְבָּרִים
הוּא הוּא הַמְּחַבֵּר הָעַכְשָׁוִי
וְגַם שַׂחְקָן רָאשִׁי
בְּמַחֲזֶהוּ
אָז שׁוּב וָשׁוּב אֲנִי חוֹתֵר לְהִתְכַּנֵּס
אֶל תּוֹךְ עַצְמִי
אֲבָל הַמַּסֵּכָה קְצָרָה מֵהִתְכַּנֵּס
וּכְעֵין נֵס בְּרֹאשׁ חוּצוֹת
שׁוּב בּוֹקְעִים פִּרְחֵי גְּוִיּוֹת מְנֻתָּצוֹת
אֵינְסוֹף הַזְּמַן אוֹזֵל.
אִם לֹא נַשְׁכִּים אִתְּךָ, אָחִי
לְהִתְעוֹרֵר מִבַּלָּהַת הַמַּחֲזֶה
זֶה כְּנֶגֶד זֶה פָּשׁוּט נֹאבַד
כְּלוֹמַר
זֶה עִם זֶה
[ספטמבר 2002]
אמן ואמן.
רדידות