פעילי חד"ש רבים נתקלים במצביעי חד"ש פוטנציאלים הטוענים שלא יצביעו לרשימה בגלל הסיבה (ולפעמים משתי הסיבות הבאות): "זרקו את תמר גוז’נסקי" ו/או "הכניסו את אחמד טיבי" על חשבון דב חינין. ברצוני לנסות להזים שתי הטענות אלו בשני מאמרים, שהראשון מובא לפניכם.

חד"ש החליטה כי טובת התנועה מחייבת שחברי הכנסת לא יכהנו יותר משלוש קדנציות רצופות. לפי עקרון זה מועמדות לקדנציה רביעית מחייבת רוב מיוחד. תמר גוז’נסקי אכן היתה בכנסת מראשית שנות התשעים והגיע תורה להתחלף. היא כבר נבחרה בפעם האחרונה ברוב מיוחד. בין פעילי חד"ש יש רבים היכולים למלא את מקומה. יתר על כן,  חובה עלינו להרחיב את קאדר הפעילים המשתתף בעשייה הפוליטית ובכלל זה בעשייה בכנסת.

עקרון הרוטציה חשוב יותר מההצלחות האמיתיות או המדומות בכנסת. אין לזלזל בפעילות היוצאת מגדר הרגיל של תמר גוז’נסקי בכנסת בכלל ובוועדה לגיל הרך בפרט. אך עלינו לזכור: רוב עבודת שליחי חד"ש בכנסת נועדה לבנות את ההתנגדות לשיטה הקיימת, את ההתנגדות לסדר הקיים בין אם זה הסדר המדיני ובין אם זה הסדר החברתי. הכנסת לפיכך היא בעיקר במה ומקפצה. במילים אחרות היא כלי פוליטי אחד מני רבים להגיע אל ציבור תוך הצגת אלטרנטיבה. לפיכך עיקר העבודה של מנהיגי חד"ש ובכללם חברי הכנסת צריכה להיות בניית תנועת ההתנגדות. על חד"ש, כתנועה, לעשות מאמץ עילאי, הכרוך בביקורת עצמית ולימוד עצמי כדי לענות על השאלה – כיצד לבנות תנועה גדולה רחבה ודמוקרטית?.

חברי הכנסת של חד"ש אכן הפכו לחברי כנסת בולטים, למרות הצנזורה העצמית של רוב כלי התקשורת על פעולתם. אך על חברי הכנסת ועלינו, הפעילים, להשקיע מחשבה רבה יותר כדי למצוא את הדרך והאיזון בין פעילות פרלמנטרית לפעילות עממית ברחוב. כאופוזיציה לוחמת היכולת שלנו לשנות סדרי עולם בכנסת מוגבלת ביותר. העיד על כל ח"כ עיסאם מח’ול כאשר סיפר כיצד חברי כנסת הסירו את תמיכתם מהצעות חוק שכבר חתמו עליהם, ברגע שיתר חברי הכנסת של חד"ש הוסיפו את חתימותיהם להצעת החוק. תמר גוז’זנסקי עם הניסיון האדיר שצברה בכנסת יכולה לתרום יותר לבניין התנועה. המשימות העומדות בפניה אינן פחותות מאלה שעמדו בפניה בהיותה חברת כנסת. יש לרתום את האהדה הציבורית לפעילותה הפרלמנטרית לתמיכה בחד"ש. החלטת מועצת חד"ש לבחור בדב חינין למקום השלישי (לאחר התמודדות מול שאוקי חטיב יו"ר ועדת המעקב של ערביי ישראל) רק מצביעה על יכולתה של חד"ש להציב מועמדים ראויים לכל מקום ברשימה.

אני מבקש לטעון כי הנימוקים בזכות המשך שירותה של תמר גוז’נסקי את התנועה בכנסת לוקים בחסר כיוון שהם הופכים את הפעילות הפרלמנטרית לעיקר. עיקר הפעילות הפוליטית צריכה להיות בבניית תנועת ההתנגדות. החלפתה מהווה זריקת חיזוק לחד"ש ומגבירה פוטנציאלית את הסיכוי להגשמת מטרות התנועה.

עם פרישת תמר גוז’נסקי עלו על פני השטח שתי סוגיות שחד"ש מתמודדת איתן יום יום. שאלת ייצוג היהודים ושאלת ייצוג הנשים. לדעתי, שתי הסוגיות הללו אינן זהות ומחייבות התייחסות שונה. במאמר זה אעסוק רק בסוגיה הראשונה. סוגיות אלה אינן קלות והפתרונות גם הם אינם תמיד קלים ומושלמים. השאלה הראשונה היא האם העובדה שאנו תנועה יהודית-ערבית מחייבת הרכב מסוים של הרשימה לכנסת ולמוסדות אחרים? ואם כן, מה צריכה להיות השיטה לקביעת הרכב הרשימה? מהי הפרופורציה הראויה בין יהודים לערבים בין גברים לנשים? או במילים אחרות מה מתחייב מהעקרון של שותפות ערבית  יהודית לגבי רשימת המועמדים לכנסת?

ההיסטוריה של מק"י ואחר כך חד"ש מראה שהיו פתרונות שונים. בשנות החמישים היו רוב מצביעיה של מק"י יהודים וחברי הכנסת הערביים היוו "ייצוג בלתי פרופוציוני" ברשימה. בשנות השבעים בראשות חד"ש עמד מאיר וילנר כשרוב המצביעים לחד"ש היו ערבים. בעשור האחרון תמר היתה במקום השלישי למרות שמספר המצביעים היהודים היה קטן ביותר. המסקנה – הרכב הרשימה צריך לבטא את הצרכים הפוליטיים של הרשימה באותה עת.

על חברי חד"ש ואוהדיה לשאול את עצמם איזה הרכב עשוי לתת את החיזוק הגדול ביותר לתנועה מבלי לשנות את עקרונותיה הפוליטיים כפי שהם באים לידי ביטוי במצע ובפעילות היום יומית. אתן דוגמה היפוטטית. אם היו יכולים להבטיח לנו שחד"ש תקבל 10 מנדטים אם בראש הרשימה יעמדו מוחמד ברכה, עיסם מחול, שאוקי חטיב, טגריד שביטה, יוסוף טאונה, איאדה תומא,….. האם היינו מתנגדים? האם יש למישהו ספק שכל הנבחרת הזו יכולה לייצג את השותפות היהודית – ערבית ללא כחל וסרק? בוודאי שהם יכולים לעשות זאת – כיוון שהם בשר מבשרה של תנועה ערבית-יהודית. האם היותנו תנועה יהודית-ערבית תלוי אך ורק בהרכב הרשימה לכנסת? אם חס ושלום תקבל חד"ש רק שלושה מנדטים לכנסת האם היא תחדל מלהיות תנועה ערבית-יהודית? אם חד"ש תבחר שני מועמדים יהודים מתוך שלושה למקומות ריאליים ומקרב מצביעיה 97% יהיו ערבים ו-3% יהודים היא תהיה רשימה יהודית? התשובה היא לא. היותנו תנועה יהודית-ערבית היא מעל ומעבר לייצוג בכנסת. היותנו תנועה ערבית-יהודית נובעת ממהות תנועתנו – תנועה בה נפגשים ופועלים ביחד יהודים וערבים. תנועה בה החשבון הסופי של כולם הוא כיצד לקדם את המאזן הכולל של התנועה. כיצד להגביר את כוחה והשפעתה בחברה הישראלית.

זה לא סוד שמספר המצביעים היהודים לחד"ש בבחירות הקודמות נופל בהרבה ממספר הקולות לחבר כנסת אחד. להערכתי מספר הקולות נע בין 5000 ל-7000 קולות. כמו כן ברור היום שפעולותיה המבורכות של תמר גוז’נסקי בכנסת לא שברו את מחסום הפחד של הציבור היהודי מפני חד"ש. רבים מאלה שמחו על כך שחד"ש "הדיחה" את תמר גוז’נסקי אינם כלל מצביעי חד"ש וחלקם אף הודו בפניה שלו היתה נשארת לא היו מצביעים לחד"ש. יוצא מכך שכמה אלפי יהודים רוצים להעניש את חד"ש על שהחליפה את תמר גוז’נסקי בדב חנין ואחר כך באחמד טיבי. לדעתי יש בכך פגיעה בלתי הוגנת בכל אותם אלפי בוחרים ערביים שבקולותיהם נבחרה תמר גוז’נסקי לכנסת. באים כל אותם יהודים מתקדמים ואומרים למעשה לחבריהם הערביים "כיוון שלא בחרתם שוב בתמר גוז’נסקי, כיוון שלא בחרתם לשאת על כתפיכם את תמר לכנסת אנו מטילים ספק בכנות כוונותיכם".

לדעתי הדרישה מהציבור הערבי המתקדם שיבחר דווקא בתמר גוז’נסקי היא כניעה לא מודעת ללחץ הגזענות הישראלית האומרת שרק יהודים יכולים לייצג את היהודים כהלכה. דרישת יהודים מתקדמים מערביי חד"ש "שידאגו" לייצוג יהודי הולם היא שארית של ציונות או גזענות או התנשאות או כל קומבינציה של השלושה. על הציבור היהודי המתקדם להבין שהרשימה לכנסת אינה קובעת את אופי התנועה. הצבעתם ופעילותם של חבריה היא הקובעת את אופיה היהודי-ערבי של התנועה. על יהודי או יהודיה בישראל הרוצים להתנער ממוסכמות ודעות קדומות, להבין שאת השמאל הישראלי יהיה אפשר לשקם רק עם יהיה שמאל ערבי חילוני חזק. רק משמאל כזה נוכל להתחיל לבנות את האלטרנטיבה היהודית-ערבית. כל שמאל שהוא או ערבי כדוגמת בל"ד או יהודי כדוגמת מרצ נדון לכישלון. ההצלחה תהיה מנת חלקם של אלה שידעו לעבוד ביחד כי רק מעבודה משותפת (תעאיוש למשל) יימצאו הפתרונות לשני העמים החיים באזור הזה.

ולבסוף מהי הדרך הטובה ביותר להראות התנגדות לגזענות, לכיבוש ומאבק לשלום צודק? הדרך הטובה ביותר היא דרך המאבק המשותף של יהודים וערבים יחד לעתיד טוב יותר. היש מפלגה נוספת מלבד חד"ש שנושאת את הדגל הזה?

Share on Facebook