בנק ישראל פירסם בימים אלה את מחקרו החצי-שנתי על מצב המשק. המחקר קובע כי הגורם למשבר הכלכלי החמור בו נתונה המדינה הוא האינתיפאדה. המחקר המקיף מוקדש רובו ככולו לביסוסה והוכחתה של מסקנה זו ובעיקר, להפרכת הדעה, שהמשבר העולמי הוא הסיבה למשבר אצלנו.
כל רופא יודע כי העיקר במלאכתו הוא אבחון מחלת החולה ורק כשזו אובחנה ינסה לרפאה בתרופות מתאימות, אך אצלנו ממשיכים כמעט כל הכלכלנים והעיתונאים להתייחס למשבר הכלכלי של ישראל כאילו אין לו שום קשר לאינתיפאדה. הם מציעים להילחם בו בתרופות שונות ומגוונות שאינן מתאימות למשבר. ללא הפסקתה של האינתיפאדה – גם המשבר לא יסתיים. רובם מציעים "להוריד שכר.. להשקיע בתשתית..". מה שניתן לומר על כלכלנים-עיתונאים אלה הוא כי הצעותיהם ועצותיהם היחידות הן עיבוד מחדש של האמרה האנטישמית: "הכו את היהודים בכיסם". כשכוונתם "הכו בשכירים והצילו את המדינה", כשאינם מבחינים בין שכירים יהודים לערבים.
רק שני פרשנים כלכליים כותבים את האמת, שללא הפסקת האינתיפאדה לא יסתיים המשבר: סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות" ונחמיה שטרסלר ב"הארץ".
תרופותיהם של ראשי האוצר – קיצוץ נוסף בתקציבי הרווחה כשתקציב הביטחון גדל למימון המלחמה (אינתיפאדה) – הן הצעות מינכהוזניות כמו זו של הכלכלן שיינין, שבתיאום עם ראש הממשלה רשם כ"תרופה": השקעה של 18 מיליארד דולר בתשתיות, כאשר המימון יגויס ממשקיעי-חוץ כנגד ערבות המדינה". שיינין לא יוכל להצביע על משקיע זר שפוי שישקיע בישראל, כאשר בשלוש השנים האחרונות ברחו כמעט כל ההשקעות הזרות מישראל. האם יכולה המדינה להעמיד ערבויות בעלות ערך למשקיע? השבוע קראתי שהאוצר מסרב לתת ערבות-מדינה לחברת החשמל הזקוקה לה כדי לממן השקעה של 400 מיליון דולר בתשתית הגז הטבעי ולכן נראה שהפרויקט כולו יתבטל.
התעלמותם של הכלכלנים והעיתונאים-הכלכלנים מממצאיו של בנק-ישראל אינה מפתיעה. הם מכירים את דו"חות הבנק המציג את לוחות פריסת תשלומי החזרי ההלוואות של מדינת ישראל והמערכת הבנקאית. הנתונים מעידים שעד לשנה זו היה ההחזר השנתי של הקרן בלבד כ-5 מיליארד דולר בכל שנה ואילו בשנת 2003 יהיה ההחזר (ללא ריבית): 17 מיליארד דולר ! – כלומר: מתוך 23 מיליארד דולר יתרות מט"ח כיום, יישארו בסוף השנה רק 4 מיליארד בלבד, לאחר תשלומי הקרן והריבית. נתוניו של בנק-ישראל מעידים על כך, שמאז פרוץ האינתיפאדה ירדו הכנסות המדינה במט"ח, ב-9 עד 12 מיליארד דולר לשנה, כתוצאה ישירה מהירידה בהשקעות-חוץ, הכנסות מתיירות, המשבר ביצוא לחו"ל ולפלסטינאים. בסוף השנה הנוכחית תגיע המדינה לפשיטת רגל מט"חית כשלא יהיו לה יתרות מט"ח לרכישת דלק, מזון וכל צרכיה האחרים, הנרכשים במטבע חוץ כפי שכבר כתבתי על כך כאן לפני חודשיים.
ממשלת שרון עושה מאמצים נואשים לקבל ערבויות אמריקאיות, שיאפשרו את המשך הקיום הבסיסי של המשק הממשלתי והציבורי. ואולם למעשה, הערבויות עדיין אינן והן מותנות, אם בכלל יוקצו, במלחמה הלא ודאית של ארה"ב בעיראק. האמריקאים הצהירו כי ידונו בהן רק לאחר מלחמה זו. כך, דיון שהיה צפוי השבוע בעניין נדחה על ידי האמריקאים, שביטלו את ביקורה של משלחת ישראלית רמת-דרג, שהיתה צפויה לצאת לוושינגטון.
הכתובת על הקיר וכמוה ההתעלמות מהעובדות המרות והאכזריות של חלק הארי מ"העלית" השלטת בישראל. כך אירע ערב "מלחמת יום הכיפורים" כשגורמי המודיעין העלימו עין מהסכנות הגלויות לעין. גם היום "ראשי המשק" ואיתם עדת הכתבים, הכלכלנים ו"הפרשנים" עוצמים עיניהם ועוצרים את עטיהם אל מול האובדן הפיננסי הצפוי למדינת ישראל בוודאות אם לא תירשם התרופה היחידה המתאימה למצב הנוכחי: נקיטת צעדים מידיים לביטול מצב המלחמה עם הפלסטינים והחייאתו לאלתר של תהליך השלום.
יגאל לביב צודק בהחלט. במשך שנים השתולל כאן הביזבוז וחגיגת חלוקת הכספים למקורבים היתה בעיצומה. הבנקים דחפו הלואות של מאות מליוני דולרים לכל מיני מקורבים,לחברים של ולמשפחות של .לא נבדקו ההקשרים העיסקיים, לא הבטחונות ולא יכולת ההחזר. היום הבנקים נמצאים בבעיה חמורה וכל המשק עימם. רק סיום הלוחמה עם הפלסטינים והקמת מדינה ידידותית לצד ישראל כך ששתי המדינות תתרומנה אחת לרעותה, רק אז יחזרו אלינו ההשקעות מחו"ל והאופק יפתח ל-2 העמים. ולא …הכיוון לתהום כמעט מובטח.
לגד שלום רב:
תיקון טעות 1=לא ה"בנקים" בבעייה.מישבבעייה הם החוסכים הקטנים,קופות הפנסיה וקופות הגמל.ה"בנקים"
הם "קופסה שחורה"(לפעמים קופסה ריקה)ואלה שמנהלים
אותה אף פעם לא בסכנה.הבונוסים והרווחים האישיים
מופקדים בבנקים,אבל לא כאן,(אולי הם יתמוטטו?)בחו"ל בטוח יותר.
תיקון טעות 2=החלום של פריחה כלכלית התלויה בפתרון
הסכסוך במזרח התיכון,זו אשלייה.אומנם יש קשר בין
הדברים,אבל זו עמדה לא נכונה של הימין וחלקים גדולים
בשמאל בישראל.נכון שלתקופה מוגבלת,"מזרח תיכון חדש"
יכול למשוך משקיעים,אבל לאורך הזמן,ללא שינוי מבני
בחברה הישראלית,ה"משקיעים" והספקולנטים מבחוץ ומבפנים ידאגו לגרום למיתון הבא.
כיצד אתה יכול להתעלם מהעובדה שענפים שלמים בכלכלה הישראלית משותקים במצב המדיני הנוכחי – התירות והיצוא, אם להזכיר רק שניים – שלא לדבר על חלקי התקציב העצומים שמופנים לשטחים ולבטחון המתנחלים. ברור שלא בכך יסתיימו צרותינו אך לפחות אפשר יהיה לדבר על מדינה ככל המדינות ולא על חולת צרעת בינלאומית.