מאת כתב "הגדה השמאלית"
יותר ממיליון שיחות טלפון, פקסים והודעות דואר אלקטרוני הציפו את משרדי גבעת הקפיטול בארה"ב ב-28 בפברואר כמחאה על המלחמה בעירק, וסתמו את מרכזת הטלפונים ושרתי הדואר. היתה זו הפגנה וירטואלית ראשונה מסוגה כנגד המלחמה. לממשל האמריקאי הועברו מספר עצום של פניות לקבלת מידע על המלחמה – ששיתקו את פעילותו כליל.
ההפגנה הווירטואלית סוקרה בתקשורת העולמית בהרחבה. כך היה בדיווחי הוושינגטון פוסט ובמשדרי הבי.בי.סי. בניו יורק טיימס נכתב כי "בעוד שברחבת ההפגנות היה שקט, מרכזיות הטלפונים הוצפו כשהמתנגדים למלחמה קיימו את מחאתם הווירטואלית".
המארגנים, קואליציה בשם "לנצח ללא מלחמה", הודיעו כי בכוונתם להציף את העיתונות המקומית בארה"ב במודעות פרסום נגד כוונותיו של בוש לתקוף. לדבריהם, לפי משאל של הניו יורק טיימס, 42% מהציבור האמריקאי מאמין שסדאם חוסיין הוא האחראי לאירועי ה-11 בספטמבר – אף כי ממשל בוש לא טען לקשר כזה. לדבריהם, זו הסיבה העיקרית לתמיכת הציבור האמריקאי במלחמה. פרסום המודעות מבטיחים, ייעשה כנגד המידע הכוזב.
המתאם הארצי של כל ארגוני המחאה, גורדון קלארק, אמר כי "המשך פעילותו של בוש לקראת תקיפת עירק רק מעצימה את ההתנגדות למלחמה. זה יהיה המרי האזרחי הגדול ביותר בארה"ב מאז שבועת המרי בשנות ה-80 נגד התוקפנות של ממשל ריגן. אם ארה"ב תפעל בניגוד לדעת הקהל בעולם, גם אנו נסלים את התנגדותנו".
עשרות הארגונים נערכים לפעילות מחאה רחבת היקף ליום שיבוא למחרת המתקפה – אם תפרוץ.
האיגודים המקצועיים נגד המלחמה
פדרציית האיגודים המקצועיים הגדולה ביותר בארה"ב, CIO-AFL, הצהירה על התנגדותה למלחמה. הפדרציה, בה חברים 65 איגודים מקצועיים, קבעה כי בוש לא הצליח לשכנע כי יש הצדקה לפתוח במלחמה, במיוחד שארה"ב נותרה ללא תמיכה רחבה של בעלי בריתה.
ההחלטה, המנוסחת בזהירות, התקבלה לאחר פגישה של הוועד הפועל שנמשכה 4 ימים. בעבר נהגו האיגודים המקצועיים להעניק תמיכה כמעט גורפת לפעולות צבאיות – כמו למשל בוייטנאם. פרופ’ רוברט ברונו, מומחה לתולדות האיגודים המקצועיים באוניברסיטת אילינוי, אמר כי עמדת ה-CIO-AFL יוצאת דופן ובעלת משמעות היסטורית.
המלחמה במגרש הכדורסל
היה זה במשחק כדורסל לנשים שהתקיים במכללה קטנה ליד ניו יורק. באולם בו 300 מקומות ישיבה סירבה השחקנית טוני סמיט לעמוד ולהצדיע לדגל בשעה נגינת ההמנון הלאומי. כמה מחבריה לקבוצה תמכו בסמיט והרכינו את ראשיהם.
המחאה של סמיט זכתה לכיסוי נרחב בתקשורת, ומעוררת התנגדות חריפה. סמיט, שמתמחה בסוציולוגיה, החליטה שאינה מסוגלת להפגין הוקרה לדגל בהצהירה: "כוונות המלחמה של ארה"ב הרגיזו אותי וחיזקו את התנגדותי. פטריוטיזם אינו סיסמא ריקה מתוכן".
בקרב הספורטאים בארה"ב רק אחד הביע התנגדות למלחמה והוא בוד מילר, אלוף סקי המתחרה בעיקר באירופה.
