בכל פעם שמתחילים לברבר על הקיצוצים הצפויים בתקציב הביטחון, אני שואל את עצמי: בכמה תסתכם ההעלאה? כבר שבועות אחדים שבכירי האוצר מפטפטים את עצמם לדעת על קיצוץ המיליארדים הצפוי בתקציב הביטחון ובכירי הצבא מזהירים אותנו שקיצוצים אלה יפגעו ב"בשר החי". הם מתכוונים מן הסתם לבשר של קצונת הקבע, אבל מעמידים פנים שמתכוונים לבשר של כולנו. וכדי לסבר את האוזן ולהפחיד את האווזים הם מודיעים שהקיצוצים בתקציב הביטחון יחייבו אותם לקצץ בהזמנות שמערכת הביטחון מזמינה בתעשייה המקומית, כלומר שמדובר אמנם בבשר, אבל של עובדי התעשייה ולא של מפקדי הצבא. ושנדע לנו! כך או כך, הדיבורים על קיצוץ בתקציב הביטחון באו תמיד רק כדי להכשיר את הקרקע לקיצוצים בתקציבים אחרים.
היום, כשקראתי שאחרי כל הדיבורים על קיצוצים עומדים להוסיף עוד שני מיליארדים לתקציב הביטחון, נזכרתי מהיכן צומחות הרגליים של הקיצוץ הזה בביטחון. הם לא מתכוונים לקצץ בתקציב הביטחון כי אם בתקציבי החינוך והרווחה, אבל כדי להכין את "דעת הקהל" לקיצוצים כאלה הם מנסים ליצור את הרושם שהקיצוץ יהיה "רוחבי" ויקיף את כל התקציב, ובכללו גם את תקציבי הביטחון, ההתנחלויות ומה שביניהם. ואז, כשנלך לישון עם הרעיון שבאמת יהיה קיצוץ כזה, נתעורר עם קיצוץ בתקציבי החינוך והרווחה ובקצבאות הביטוח הלאומי, אפילו שלא ברור לי מהיכן הם לוקחים את הזכות לקצץ, למשל, בקצבאות הזקנה, שאינן הוצאה תקציבית כי אם למעשה תשלומים על חשבון חסכונות שחסכו בני אדם בביטוח הלאומי במשך חמישים שנות חיים כדי שיישאר להם משהו ביד לעת זקנה. אבל זאת רק אריה מינורית אחת בתוך האופרה עתירת הדיסוננסים הלא מפוארת הזו.
הטנורים הגדולים של הכלכלה הישראלית המופיעים על במת האופרה הזאת, שרים לרוחב כל הדיאפזון של קולותיהם שירים המנסים למכור לנו את התיזה שהפחתת הוצאות הממשלה והורדת שיעורי מס ההכנסה לבעלי הכנסות גבוהות תחדש את הצמיחה ותוציא אותנו מהמשבר הכלכלי. לא אדבר על הצד התיאורטי המפוקפק של התיזה הזו. עדיין לא הוכח שהפיטורים ההמוניים שיבואו בעקבות הקיצוצים בהוצאות הממשלה, ירחיבו את מעגל האבטלה, יצמצמו את כוח הקנייה המצוי בידי הציבור, יפחיתו ממילא את הביקושים ויכניסו את מפעלי הייצור לקשיים עמוקים יותר – עשויים בדרך מופלאה כלשהי, להגביר את הצמיחה ובסופו של דבר להוציא משק ממיתון. הנשיא רוזוולט שלא היה סוציאליסט, ואפילו לא סוציאל-דמוקרט, פעל בזמן המשבר הגדול של שנות השלושים בדיוק בדרך הפוכה: לא פיטורים המוניים (את אלה ממילא עשתה קריסת הכלכלה) כי אם השקעת כספי ציבור בתשתיות וביצירת מקומות עבודה.
אומרים לנו שהפחתת המסים תעודד אנשים לעבוד. לא אשאל איפה יעבדו אנשים ש"יעודדו" אותם לעבוד, כאשר צמצום הביקושים יפחית את מספר מקומות העבודה העומדים לרשותם לרמה נמוכה יותר. ונניח לרגע, שאפילו אם העלאת המסים העקיפים (כגון מע"מ על ירקות ופירות), שהיא האמצעי שבעזרתו רוצים כלכלני האוצר לאזן את ירידת הכנסות הממשלה – לא תכרסם את כל הפחתת המסים של שכבות הביניים שההנחה במס תסתכם אצלן במאה או מאתיים שקלים בחודש, שלא לדבר על אלה שהכנסתם היא מתחת לסף המס, שלא ירוויחו פרוטה מהנחות המס, אבל יצטרכו לשלם הרבה יותר בעד המזון שהם צורכים, רמת חייהם תרד וכוח הקנייה שלהם יפחת. כך יעמיק המשבר הכלכלי וכך מרחיקים את חידוש הצמיחה. מובן מאליו הוא, אי הצדק המשווע בכך שהמע"מ, שייקר את מצרכי המזון הבסיסיים, יוטל באותו שיעור על בעלי ההכנסות הגבוהות ועל המובטלים. למעשה, ישנה כאן העלאה רבתי בנטל המסים המוטל על השכבות הנמוכות. המיליארדר לא אוכל הרבה יותר (ולפעמים, מטעמי דיאטה, אפילו פחות) מהעני. ולעני יש גם לרוב יותר פיות להאכיל. אבל מאין צמחה ומתי הוכחה התיזה שהפחתת שיעור המס לעשירים מעודדת השקעות יצרניות ואלו יביאו בסופו של דבר לצמיחה חדשה? אולי, במצב של הידלדלות כוח הקנייה וצמצום הביקושים בשוק המקומי, היא עשויה דווקא לעודד רכישת נדל"ן בחו"ל? השקעות במפעלי ייצור במדינות שבהן שכר העבודה הרבה יותר נמוך? החלפת מכונית העולה רבע מיליון במכונית העולה מיליון ורבע? קניית דירה מרווחת יותר לפילגש? הברחת כספים לוודוז ולאיי קיימאן? הימורים בבתי קזינו ברחבי העולם?
לשיא הגיחוך הגיע השימוש בתיזה המופרכת הזו, בדברי ההתנגדות שהשמיע פקיד האוצר (היה לו השכל הישר לשמור על אלמוניותו) שטען כי הטלת מס על קצבאות הילדים תפגע ב"רצון לעבוד", אותו רצון מיתולוגי החדל לפעול בשיעור מס שולי העולה על אחוזים מסוימים ומתעורר לחיים חדשים מתחת לשיעור זה. איך תפגע הטלת מס הכנסה על קצבאות הילדים (שאיני מחווה עכשיו דעה אם היא טובה או רעה, ובהחלט יכולות להיות דעות לכאן ולכאן) ברצון לעבוד? ובכן, אלה הם דברי ההסבר של הפקיד המלומד: כיוון שאת המס לא ישלמו בעלי הכנסות נמוכות שאינן מגיעות עד כדי תשלום מס, וכמובן גם לא המובטלים – יהיו בעלי הכנסות גבוהות שיחליטו כי כדאי יותר לא לעבוד ולהיות מובטלים וכך יחסכו את המס על קצבאות הילדים שלהם…
את הטקסט הזה צריך לקרוא פעמיים כדי לקלוט את עומק האבסורד. מי שמרוויח נאמר, חמישים אלף שקל לחודש והמס השולי שלו מגיע ליותר מחמישים אחוזים, יצטרך לשלם, בשיעור הנוכחי של קצבאות הילדים, ואם יש לו שני ילדים (יש מעט בעלי הכנסה כזו שיש להם יותר משני ילדים), תוספת מס של מאה ושמונים עד מאה ותשעים שקל לחודש. תוספת זו, כך אומרים לנו, תערער את רצונו לעבוד והוא יחליט שיותר כדאי לו לפרוש מעבודתו, לוותר על הכנסה נטו של איזה עשרים וחמישה אלף לחודש, על חשבון ההוצאות העומד לרשותו, על ה"אופציות" ועל כל ההטבות האחרות ולהצטרף כמו "למעגל האבטלה"?. הראו לי איש כזה, ואראה לכם פסיכופט. ואני לא רוצה לחוות דעתי על אותו פקיד עלום שם מן האוצר.
כתבת לענין וכל הכבוד. ממשלת הליכוד עובדת עלינו בעינים וחושבת שהעם טיפש. אבל מסתבר שמדובר בממשלה חכמה ששאבה את חכמתה מ"חכמי חלם". בתקופה כה קשה ובעיתוי כל כך מכוון(נטיל גזירות על העם כשהוא מתעסק עם נילונים וחדר אטום). הבחירות הבאות יחזירו את הליכוד לסדר גודל שמתאים לו, ובינתיים נקווה שלא ישאירו למחליפיהם אדמה חרוכה. שמתם לב בוודאי שחברת מרכז הליכוד שאחראית לאסון הביוב שנשפך לים , ולהפסדי העתק של בזק, נבחרה ליו"ר דירקטוריון בזק. כך לטעם הממשלה משלמים בכירים מטעמם על מחדליהם.