המלצתו של ממשל ארה"ב לקונגרס להעניק סיוע כספי מיוחד לישראל, מאשרר את תחזיתי מאוקטובר אשתקד (אגדת יתרות המט"ח של ישראל): ממשלת ישראל ביקשה לקבל 4 מיליארד דולר כמענק מיוחד ועוד 8 מיליארד דולר בערבויות מידיות. כזכור, קיבלה ממשלת רבין לאחר חתימת הסכם אוסלו ערבויות אמריקאיות בסכום כולל של 10 מיליארד דולר, שבתוספת זרם ההשקעות החיצוניות והפנימיות שהתבססו על הסיכוי לשלום קרוב – הביא לגאות כלכלית שנמשכה עד פרוץ האינתיפאדה ב-1998. רצח רבין וסירובו של שמעון פרס להמשיך את דרכו המדינית, גרמו לבחירתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה, שנהנה בתחילה מהגאות. היתה זו תוצאה של הסכם אוסלו והערבויות האמריקאיות.
ארה"ב החליטה עכשיו כי ישראל תקבל מענק של מיליארד דולר בלבד ועוד ערבויות של 9 מיליארד דולר, אך התקשורת הישראלית הצייתנית העלימה את הפרט החשוב בהמלצת הממשל: הערבויות יינתנו בפריסה לארבע שנים. בשנה הראשונה תקבל ישראל מיליארד דולר במזומן בסיוע צבאי ועוד 2.3 מיליארד דולר בערבויות. בשלוש השנים לאחר מכן תקבל ישראל בכל שנה רק 2.3 מיליארד דולר. בתחזית שכתבתי באוקטובר 2002, שהתבססה על נתוני בנק ישראל, הערכתי שהחל מסוף 2000, תחילת אינתיפדאת אל-אקצה, הופחתה זרימת המט"ח לישראל ב-10 עד 12 מיליארד דולר לשנה. זאת כתוצאה מבריחת משקיעים זרים, הקטנת היצוא, התמוטטות ענף התיירות והתדלדלות היצוא לשטחי הרשות הפלסטינית.
בשבוע שעבר פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את סיכומי 2002, שהחריפו עוד יותר את תחזיתי: התפוקה הלאומית הגולמית ירדה ב-2002 ב-1% – כמו ב-2001 – אך במחצית השנייה של 2002 נרשמה ירידה חדה בתפוקה של 4.8% – פי ארבעה. אם תימשך ירידה זו, תהיה לה תוצאות חמורות ביותר. במחצית השנייה של 2002 היתה ירידה של 2.5% ביבוא סחורות ושירותים, צניחה של 8.5% בהשקעות בנכסים קבועים וירידה של 3.5% ביצוא סחורות ושירותים. לעומת כל אלה, נרשמה עלייה חדה בהוצאה הביטחונית שגדלה ב-5% בקירוב. יש לזכור שב-2001 ירד היצוא ב-1.7%-1% – לעומת 2000 בה גדל היצוא ב-25.3% ולעומת 1999 בה חל גידול של 12%.
אין ספק שהמשבר מחריף. הבעיה העיקרית אינה מאזן המשק בשקלים אלא מצבן של יתרות מטבע חוץ. שקלים יכולה המדינה להדפיס – מטבע חוץ לא. האינתיפאדה גורמת לעצירת ההשקעות במשק, 10 עד 12 מיליארד דולר בשנה. כתוצאה מכך שהמדינה חייבת להמשיך ולשלם את התחייבויותיה הקודמות, היא נאלצת להשתמש ביתרות המט"ח.
בהודעה לעיתונות שהוציא בנק ישראל בראשית החודש, נאמר שבינואר השנה ירדו היתרות ב-1.7% וכי מלבד דצמבר 2002, בו נרשמה עלייה קלה ביתרות, נמשכה הירידה בינואר זה החודש השביעי ברציפות. היתרות בתאריך הדו"ח היו 23 מיליארד דולר. אם בשבעת החודשים האחרונים הירידה היתה בשיעור מתון, היא תחריף עוד יותר עד לסוף 2003: השנה צריכה המדינה לפרוע חובות חיצוניים של כ-20 מיליארד דולר, לעומת 4-5 מיליארד דולר בכל שנה – בשנים הקודמות. תשלום בגובה כזה יכול להילקח רק מהיתרות, שכן הקיטון בהכנסות המדינה במט"ח בגין האינתיפאדה נמשך וגובר.
צריך לציין כי המשבר גם גורם להקטנת הצורך בהוצאה במט"ח, בגלל הירידה ביבוא בשיעור של 2.5% בשנה הקודמת. אולם קיטון זה הוא שולי ונבלע ביתר הנתונים הרעים.
מה שקרה לאחרונה וגורם להשחרת התמונה היא ההודעה שפירסם בנק לאומי ב-17 למארס השנה, לפיה ישראלים העבירו לחו"ל ב-2002 לבנקים זרים 1.35 מיליארד דולר. חצי מיליארד דולר נוספים הועברו לבנקים ישראלים בחו"ל ובסך הכל העברה לא צפויה של 1.8 מיליארד דולר בשנת 2002 בלבד. הסיבה להעברות אלו היא אי הוודאות במצב הביטחוני והכלכלי והרפורמה במס.
בתחזית שפירסמתי באוקטובר 2002 הנחתי כי הערבויות האמריקאיות שמבקשת ישראל בסך 4 מיליארד דולר מזומן, ועוד 8 מיליארד דולר בערבויות מידיות – ידחו את המשבר הפיננסי בשנה לפחות. אולם היקף הערבויות שנקבל, אם יאושרו בקונגרס האמריקאי, מתקזז בהעברות הישראליות לחו"ל ולא ישפיע באופן חיובי על הסיכום המאזני של היתרות. בתחילת 2004 יוותרו לישראל יתרות קטנות בצורה משמעותית וההידרדרות במצב הכלכלי תחריף.
המחסור במט"ח יהפוך לסיכון קיומי למדינה. התוכנית הכלכלית של נתניהו לא תשנה כלל את מצבה הכלכלי של ישראל. התוכנית מבוססת על פגיעה בסקטור הציבורי ובחלשים, בתקווה שהחזקים והעשירים ישקיעו בסקטור היצרני בישראל. נתניהו יצליח להרע את מצבם של החלשים אך אין שום סיכוי שימצא את מי שיבוא להשקיע במדינה, כל עוד לא יהיה הסדר עם הפלסטינים. כל הטבות המס שיבטיח האוצר לא יעזרו. ייתכן שההטבות ישכנעו זרים או ישראלים בעלי ממון בחו"ל, שבישראל יקבלו תשואה גבוהה יותר. אך חששותיהם, כי בישראל הסכנה לאבדן ההשקעה כולה גבוהה לאין שיעור, יגברו על ההבטחות הממשלתיות. המספרים ואוזלת ידה של ממשלת הימין, המסרבת לפתוח במו"מ עם הרשות הפלסטינית – מובילים את המשק הישראלי למדרון התמוטטותו.
מאמר מעניין ורציני שהושקעה בו עבודה יסודית של איסוף נתונים רלוונטיים והצגתם בהקשר הנכון. יחד עם זאת, התיזה המרכזית של המאמר (ירידה דרמטית ביתרות מטבע חוץ) עומדת בסתירה לכאורה להתפתחויות בשוק הפיננסי המקומי בעשרת הימים האחרונים, כאשר ערך השקל עולה בהתמדה מול הדולר והיורו כאחד. קשיא
אנו עדים בשנים האחרונות להתדרדרות כלכליתוחברתית אשר המשבר הנוכחי רק מעצים את הגורמים העיקריים שעומדים מאחוריה:הצטברות עוצמה ובעיקר הון בידיהם של מספר קטן של "אליטות"-שליטים מושחתים,אנשי-עסקים,בנקאים,ראשי פשע, וגם גורמי אקדמיה שונים המשתפים פעולה על מנת להציג לציבור הרחב מדיניות כלכלית מגמתית, אשר מתבססת על "תיאוריות" כלכליות כביכול-מדוע כביכול? משום שחלק מהנחות היסוד של תיאוריות אלו הוכח כבלתי אמין, מה שלא מפריע לחברי האליטות לחזור עליהם שוב ושוב.
מי שמתעניין בתיאוריות כלכליות אלטרנטיביות יכול לקרוא את מאמריה של ד"ר אסתר אלכסנדר שפורסמו גם בספר "כוח השיויון בכלכלה".