כִּמְדֻמַּנִי, כַּיּוֹם אִישׁ אֵינוֹ מֵטִיל סָפֵק
בַּקְּבִיעָה שֶׁהַצִּיּוֹנוּת הִצְלִיחָה בְּעִקָּר בִּזְכוּת
בְּחִירַת הַמִּקּוּם הַגְּאוֹנִית, אוֹ בְּלוֹעֲזִית – אַלּוֹקַצְיָה,
אַלּוֹקַצְיָה כִּמְעַט אֱלֹקִית, אִם יֻתַּר לִי לוֹמַר.
מִקּוּמָהּ שֶׁל מְדִינַת הַיְּהוּדִים עַל אִי
בְּלֵב אוֹקְיָנוֹס הָיָה הַחְלָטָה אַמִּיצָה,
שֶׁנִּתְקַבְּלָה בְּתֹם וִכּוּחִים עַזִּים
שֶׁהִרְעִידוּ אֶת שַׁלְוָתָהּ שֶׁל הָעִיר הַשְּׁוֵיצָרִית.
וַהֲרֵי יָדוּעַ שֶׁלְּחַיִּים עַל אִי יִתְרוֹנוֹת רַבִּים.
מִלְּבַד הָעֻבְדָּה הַמּוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ שֶׁהַדָּבָר
מְעוֹדֵד הִתְפַּתְּחוּת שֶׁל צִי וּמִסְחָר יַמִּי,
יֵשׁ לִזְכֹּר שֶׁדַּוְקָא בָּאִיִּים נוֹצְרוּ
חֵלֶק מִנִּכְסֵי הָאֱנוֹשׁוּת הַמְּעֻלִּים בְּיוֹתֵר:
הַצִּיוִילִיזַצְיָה הַמַּעֲרָבִית. אוֹדִיסֶאָה. לֶסְבִּיּוּת, וִיסְקִי.
אַפְרוֹדִיטֶה. הָמְלֶט. הַמַּהְפֵּכָה הַתַּעֲשִׂיָּתִית. מִזְעוּר.
הַגַּן שֶׁל גַ’א וְגַם גַ’א עַצְמוֹ. תִּסְלְחוּ לִי
עַל שֶׁאֵינֶנִּי מַקְפִּיד עַל סֵדֶר כְרוֹנוֹלוֹגִי וּנְתוּנִים מְלֵאִים.
בְּנוֹסָף, לְחַיִּים עַל אִי יִתְרוֹן אַסְטְרָטֶגִי,
הַנָּעוּץ בְּהֶעְדֵּר שְׁכֵנִים מִיָּדִיִּים.
הַדָּבָר חוֹסֵךְ מִלְחָמוֹת חַסְרוֹת-שַׁחַר,
שֶׁנּוֹבְעוֹת בְּאֹפֶן טִבְעִי מֵהִתְיַשְּׁבוּת מָסִיבִית
בְּלֵב אֻכְלוּסִיָּה עוֹיֶנֶת, בְּיַבֶּשֶׁת צְפוּפָה.
הַאֵינְכֶם נִבְעָתִים מֵהָאֶפְשָׁרוּת שֶׁיָּכֹלְנוּ
לַהֲפֹךְ לְאֶרֶץ קְטַנָּה וּמֻקֶּפֶת אוֹיְבִים?
אִם נַעֲבֹר מִן הַתְּחוּם הַפְּרַקְטִי לַתְּחוּם הָאִינְטֶלֶקְטוּאָלִי,
נְצַיֵּן שֶׁחַיִּים עַל אִי מְעוֹדְדִים חֲשִׁיבָה אוֹבְּיֶקְטִיבִית,
בִּקָּרְתִּיּוּת, מַבָּט מֵהַצַּד, וְאַף הִתְנַשְּׂאוּת בְּרִיאָה.
בִּרְשׁוּתְכֶם, אָעִיר שֶׁבִּזְכוּת הָרִחוּק מֵהַקַּלַּחַת הַקּוֹנְטִינֶנְטָלִית,
הַזְּמַן בָּאִי עוֹבֵר לְאַט יוֹתֵר, מַה שֶּׁמְּשַׁפֵּר אֶת בְּרִיאוּת הַנֶּפֶשׁ.
אִם נַכְלִיל וְנִסְתַּכֵּן בְּהַאֲשָׁמָה בִּתְבוּסְתָנוּת מֶטָפִיסִית,
נוּכַל לוֹמַר שֶׁחַיִּים עַל אִי מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ שִׁעוּר
חָשׁוּב בְּפִילוֹסוֹפְיָה, כְּלוֹמַר, בְּעִנְיָנִים שֶׁל חַיִּים וּמָוֶת,
וְהוּא הַיְּדִיעָה הַמַּתְמֶדֶת שֶׁהַכֹּל סוֹפִי,
שֶׁהַכֹּל רַק שְׁאֵלָה שֶׁל זְמַן: אֵם תֵּלֵךְ מַסְפִּיק
בְּכָל כִּוּוּן שֶׁתִּבְחַר, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר
הָאֲדָמָה תִּגָּמֵר, וְתַעֲמֹד לְבַדְּךָ מוּל הַיָּם.
אחד השירים המרתקים שקראתי לאחרונה (ובכלל). בבלבול ההיסטורי המכוון הנפלא שמתחיל בהתנצלות כמעט (ת??ס?ל?חו? ל?י / ע?ל ש??א?ינ?נ??י מ?ק?פ??יד ע?ל ס?ד?ר כ?רו?נו?לו?ג?י ו?נ?תו?נ?ים מ?ל?א?ים), כאשר כבר ברשימות הראשונות יש ערבוב בין פיקציה לבין מציאות (המלט, לדוגמא). ואז הבית השני – המצויין הזה…
סיון, תודה שנפלת על אתר הגדה השמאלית.
טלי,
מכל הדברים שאמרת, אני הכי מודה על ההכרה בהמלט כמציאות. מציאותית יותר ממה שקורה באי הזה.
יפה מאד מאד.
סתם מחשבה: אם היית מוותרת על 7 השורות הראשונות בבית השני, הקורא היה משלים אותן במחשבתו מתוך הידיעה שהציונות לא בחרה באי.
אלמוג.
מה עם קפריסין ???
לקחנו ארץ אוכלת יושביה , ובמשך 50 שנים בנינו גן עדן אנושי. אלא מה, "קנאה קשה ממוות". הארץ הפורחת והמשגשגת מהווה קינאה לעמים רבים והם רוצים להנות מהמוגמר. וכעם למוד נסיון: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו-והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". לא יעזור כלום לאף אחד בעולם העם היהודי הוא:המוסרי והאנושי עלי אדמות מאז ומעולם.
בנינו גן עדן אנושי??????
רק למי שאוהב מלחמות, רצח, זיהום והרס סביבתי
רק למי ששונא את הזר את הטבע את עצמו ואת השלווה.
הייתי שמח אם אנשים היו מסתכלים סביבם, ולא משיגים את האינפורמציה שלהם על איפה הם חיים מהטלויזיה ומהטקסטים במקראות בית הספר היסודי.
זו עדיין ארץ אוכלת יושביה.
זו גם טלויזיה מנטרלת צופיה.
איזה כיף לחיות בבועה.
רק שבתוך הבועה אין ריח של סבון….
יש ריח של ריקבון !
כל הכבוד לשולה
איני מערער על חשיבתו והשכלתו של כותב או מגיב. מכיוון שאני באקדמיה ואתה מכיר ומכבד אותי, כשם שאני מוקיר ומכבד אותך, אנא הזהר במקצת בגוון האישי של תשובותיך/התרסותיך.
השיר הזה לא התפרסם כבר בדג אנונימי? (כבר אז חיבבתי אותו)
הרקבון לא בא מקרב אילו ששומרים על בטחוננו, אלא מאותם שגונבים את כספנו , פרנסתנו ועתיד ילדינו. ועל הרקבון מהסוג שהזכרתי לא מדברים ב "גדה השמאלית"
רוב הכותבים כאן הם נגד קיום המדינה כמדינה יהודית אלא כמדינת כל אזרחיה. עד שהמצב לא ישתנה יענין אותם רק שלום ערב ולא שלום-ציון. מה לעשות , יש בישראל כל מיני יהודים.
ואני לתומי חשבתי שזה היינו הך.
כלומר שמי ששומר על בטחוננו
הוא גם גונב את כספנו.
א. טוב, סליחה.
ב. הטלויזיה ומקראות ישראל הן מכנה משותף לאוכלוסיה היהודית בישראל, והן כח בעל השפעה חזקה מאד, ועל כן אין כאן עירעור על חשיבותו והשכלתו של המושפע מהן.
להפך, יש להתאמץ ולהוקיע את מקורות שטיפת המח, ולראות באופן ביקורתי את הבועה שבה גדלנו.
האם כל שיר חייב להיות מסמך מחאה פוליטי על מנת שיתיחסו אליו? והאם רק ככזה אפשר להתייחס אליו? על-פי אמות המידה של טקסט מחאה פוליטי, השיר הזה הוא מן הסתם שיר גרוע, כי לא הצלחתי להבין עד הסוף אם הוא פרו-ציוני או אנטי-ציוני. מה כן הבנתי? שהוא שיר טוב! וכשיר טוב אין הוא מוכן לקבל עליו את הסד של פוליטרוקים ציונים או אנטי-ציונים. חבל ש(כמעט) כל ההתיחסויות אליו הן כאל מסמך פוליטי עם ניקוד. התגובה המעניינת היחידה, מבחינה ספרותית, היא זו של אלמוג. אני מסכים עם הצעתה/ו לכותבת להשמיט את שבע השורות הראשונות בבית השני.
אז מה אתה אומר בעצם? שאתר שמפרסם דברי ערך שמעבר לאישי ידרוש מקוראיו (בניגוד לקוראי אתרי יומנים אישיים הפזורים ברשת) יתיחסות אישית וערכית לשיר.
אגב, מעבר להסכמתך עם אלמוג לא ראיתי את הערתך המחכימה על השיר המעולה.
א. הבעיה אינה במה שהאתר דורש מקוראיו, אלא במה שהקוראים דורשים מעצמם. למשל: קצת פחות דוגמאטיות. אולי גם קצת פחות התלהבות אידאולוגית תפלה, וקצת יותר מוכנות להכיר במורכבויות, בין היתר: במורכבות הקשר שבין אמנות לפוליטיקה (אם צריך להסתמך כאן על הוגה דעות קומוניסט "לגיטימי",עיין ב"הממד האסתטי" להרברט מרקוזה).
ב. השיר אינו "מעולה", כהגדרתך הלעגנית, אבל הוא בהחלט שיר טוב. עיקר כוחו בא לו מן הבילבול שהוא מחולל במחשבתו של הקורא. בילבול זה ראשיתו, כמובן, בהצגת אנטי-עובדה היסטורית באופן נחרץ ומתלהב לכאורה. המשכו – בגיבוב המסחרר של פרטים היסטוריים ופיקטיביים אודות איים ושוכניהם, בלי סדר ובלי שיטה. כל הבילבול הזה מקשה על הקורא (לפחות על הקורא שאינו "נעול" מראש על עמדה אידאולוגית מסויימת") לזהות את ה"אמירה" שבשיר, להבין את הנמשל שמאחורי המשל. בשלב מסויים הוא מוותר, ומתמסר לקרנבל הססגוני של שברי עובדות ורסיסי רעיונות שמחוללת המשוררת סביבו. ואז – ברגע שהוא כבר לגמרי לא מוכן, באות השורות האחרונות ונופלות לו על הראש. החגיגה נגמרת. ים גדול ושותק מקיף אותנו מעברים, ורק בדידות נושבת עלינו מבין גליו.
אני מקווה שזה מספיק, במקום רצנזיה.
ולהתראות בארועי האחד במאי!
סיון, הייתי רוצה לפרסם את השיר הזה, או דברים אחרים שלך, בכתב עת שאני עורכת. אנא שלחי לי אימייל ל gilatg@post.tau.ac.il
תודה!