עם כיבוש בצרה על ידי צבא הוד מלכותה, שידר כתב הערוץ האנגלי סקיי ניוז, שנילווה לכובשים, כתבה על ארמונו של סדאם בעיר. הכתב סייר בתוך הארמון ולקח אותנו הצופים יחד עמו, קומה אחר קומה, כאשר הוא מתאר את המותרות האופפים את הארמון. מדרגות השיש, פיתוחי העץ האומנותיים, התקרות היפהפיות, הנורות, חדרי השירותים עם ברזים מזהב, מספר האולמות והחדרים הכמעט אין סופי, עד שנחתנו במרפסת המשקיפה אל הנוף הפסטורלי של נהר שאוט אל ערב. העיתונאי סיים את הכתבה במלים: כך ביזבז סדאם את כספו של העם העיראקי. והוא כמובן צדק.
בעניין זה של בזבוז כספי הציבור, אין קו ברור שמפריד בין משטרים טוטליטריים נוסח סדאם חוסיין לבין משטרים פחות טוטליטריים נוסח הנשיא בוש או ראש הממשלה שרון.
קחו למשל את מחיר המלחמה בעיראק. הנשיא בוש כבר ביקש מהקונגרס המאוד ממושמע שלו עוד 70 מיליארד דולר למימון המלחמה, וזו רק מנה ראשונה. בקשות לעשרות מיליארדים נוספים נמצאות כבר בקנה. עתה חישבו נא, מה יכול היה לעשות בוש עם 70 מיליארד דולר בתוך גבולות ארה"ב (כולל השטחים הנרחבים שנכבשו ממקסיקו) המכילים לא מעט מקומות מוכי עוני ואבטלה.
הנשיא בוש היה יכול לממן ביטוח רפואי עבור עשרות מיליוני אמריקאים חסרי ביטוח; היה יכול לפתור את בעיית התת-תזונה שלעתים מתדרדר לידי רעב ממש של מיליוני ילדים אמריקאים; היה יכול לבנות קורת גג עבור מיליוני חסרי הבית המתגוררים ברחובות; היה יכול לפעול למימוש פרוטוקול קיוטו שיציל את כדור הארץ משואה אקולוגית, ועוד היה נשאר עודף לפתור כמה בעיות מעיקות ביבשת אפריקה מוכת המחלות, העוני והרעב.
אבל הנשיא בוש העדיף לבזבז את כספי הציבור, בדיוק כמו סדאם, על מטרות שאין בינן לבין טובת אזרחי ארה"ב דבר. הוא מוכן לשפוך מיליארדי דולרים בצורת אש וגופרית על מדינה כמו עיראק, שאינה מסכנת את ארה"ב, וכיום גם לא את שכנותיה. כי עיראק, לאחר עשר שנות סנקציות נהפכה למדינה ענייה, חולה, עם צבא ללא ציוד, ללא חיל אוויר, ללא שליטה מעשית על חלקים ניכרים מהטריטוריה שלה. המלחמה שקיבלה את השם היומרני "חופש לעיראק" גורמת בינתיים לאלפי הרוגים ופצועים של אוכלוסייה אזרחית, אבל כבר בלעה את המיליארדים שניתן היה להשקיע על פי המוצע לעיל.
אותם הדברים אמורים גם באשר לשרון. המיליארדים שהוא וממשלתו משקיעים במלחמה, בצבא, בכיבוש, בהתנחלויות, הם כספים שנגרעים מהכלכלה ומהרווחה, ומייצרים עוני, דלות והזנחה. בוש, שרון וסדאם שותפים לפחות בכך ששלושתם מקצים כספי ציבור למלחמה, למוות, להרס.
ניצחון או קמילה
יו"ר ההסתדרות עמיר פרץ דחה את השביתה הכללית ב-24 שעות לאחר ששדרן הטלוויזיה חיים יבין הצליח לתמרן אותו לאיזו מחווה בומבסטית, "למען האחריות הלאומית". יבין, בעצמו שכיר, נוהג למרבה הבושה יותר כיד ימינו של נתניהו במקום להתייצב בחזית סולידריות עם השכירים שרבים מהם עומדים לאבד את פת לחמם בגין גזירות המשטר. זוהי אחת הרעות החולות בחברה הישראלית, שעיתונאי כמו יבין נקנה על ידי המערכת במשכורת מעט יותר גבוהה, וכבר הוא רואה עצמו כנציג השלטון והמאיון העליון.
התוכנית הכלכלית של נתניהו נועדה לשבור את הסכמי העבודה, ולהשאיר את העובדים ערומים ללא נציגות. כל עובד לעצמו בג’ונגל העבודה, רועד וחושש מפיטורים – עובד כנוע כזה הוא חלומם הרטוב של נתניהו, שרון ולפיד.
כדי למוטט את תוכניות נתניהו, צריכה ההסתדרות, אם אינה רוצה לאבד את מעט הסמכות שעוד נותרה לה, להשבית את כל המשק במלואו, כולל את המקומות הרגישים ביותר. עיצומים לא עושים רושם על הממשלה. צריך להפיל את הממשלה הרעה הזו שרוצה להפוך את ישראל למחנה של בתי תמחוי שנשלט על ידי מיליונרים וגנרלים; ממשלה שהוציאה פסק דין מוות על אלפי חולים שאינם מסוגלים לרכוש תרופות מצילות חיים משום שלא נכללו בסל הבריאות.
הפגנות הקשישים בני 80 ויותר, שחסמו רחוב בחולון כשבפיהם קריאה נואשת "אל תשליכונו לעת זיקנה" ו"תנו לנו לסיים חיינו בכבוד" – היו צריכות לזעזע את המדינה. אבל קהות החושים השתלטה על מערכות השלטון. לנתניהו זה לא מזיז. אביו הקשיש מסודר. מי שסבר שראש הממשלה שרון, בן גילם של רבים מהקשישים המפגינים, ישית ליבו לגורלם המר – התאכזב. קשישים זה לא התנחלות והוא נשאר אטום. וחוץ מזה גם שרון מסודר, ואם יש לו בעיות, יש לו חברים מיליונרים שיסדרו לו הלוואה נוחה אם לא מענק.
ומנגד לא רק קשישים נופלים קורבן למדיניות האנטי אנושית של ממשלת הגזל והמלחמה. הנער בן ה-15 שתלה את עצמו משום שלא רצה לגרום לקשיים כלכליים לאימו שהתקשתה בפרנסת המשפחה, ראוי שירשם כמקדמה על חשבון גזרות ממשלת נתניהו שרון לפיד איתם. מוות וחידלון, אלו בשורות הממשלה הרעה הזו.
רק השבתה של כל המערכת, שפירושה שדות התעופה נעולים וכך גם נקודות המעבר בים וביבשה, אין יוצא ואין נכנס לישראל; חברת החשמל שובתת (לבתי החולים יש גנרטורים); בכל עיר או מרחב יפעל רק בית חולים אחד במתכונת מצומצמת; מקורות שובתת; כל משרדי הממשלה שובתים; כך גם העיריות; כל התעשייה הביטחונית שובתת (רווח צדדי -יפסיקו לייצר לכמה זמן אמצעי לחימה); הכור בדימונה שובת (יופי, פחות פצצות אטום ומנוחה מזיהום רדיואקטיבי לעובדים); הבנקים שובתים.
באחת: המדינה משותקת. נכון, אנחנו האזרחים נסבול לזמן מה, אבל הרווח בסוף השביתה יהיה פיצוי ראוי. ממשלת ההתנחלויות לא תוכל לעמוד מול שביתה כזו והיא תנסה ברגע של איבוד עשתונות להפעיל את הצבא כשובר שביתה. הדבר יוציא אלפי עובדים למקומות העבודה שלא יתנו לצבא להיכנס. יהיו יחידות, בעיקר כאלה שבראשן מתנחלים, שמפקדיהן יורו לפתוח באש על השובתים החוסמים את דרכן. חיילים יעמדו לפני הדילמה להתעמת עם הוריהם במקומות העבודה או לסרב פקודה. רבים מהם יסרבו. הממשלה תיפול.
אם פרץ לא הולך למהלך כזה, אלא ניכנס למו"מ בו הוא מודיע לנתניהו כי אין צורך בחקיקה, כי בגלל "אחריות ממלכתית" הוא מסכים להורדת שכר של העובדים ולפיטורי אחרים, אז חבל על הזמן. נתניהו ושרון ניצחו.
100 שנים לפרעות קישנייב
החודש מלאו מאה שנים לפרעות קישנייב, שפרצו באפריל 1903, בהן נהרגו 45 יהודים וכ-600 נפצעו. רכושם של אלפי יהודים ניבזז על ידי הפורעים. הפרעות היו יוזמה של ממשלת הצאר הרוסי שקיוותה כי באמצעות הסתה נגד יהודים כמי שעומדים בראש מפלגות שמאליות וליברליות יוכלו למנוע את התסיסה שהביאה למהפכת 1905.
ראש הממשלה שרון הקדיש 20 דקות מישיבת הממשלה האחרונה לפרעות אלו. זהו ללא ספק אירוע סמלי ששרון עומד בראש ממשלה יהודית פורעת 100 שנים לאחר הפרעות ביהודי קישנייב. הוא לא למד את הלקח אלא הפך לממשיכם של המסיתים, בהבדל הפעוט, שהקורבנות הפעם אינם יהודים אלא ערבים.
כממשלת הצאר בשעתו, כך אף שרון מחפש יעד חיצוני לשפוך את תסכולי האזרחים. הוא מסית את היהודים נגד הערבים, הופך אותם ליעד של זעם ושנאה בעיקר מצד בני שכבות המצוקה ("מוות לערבים"), וכך מסיט את תשומת הלב ממנו, כמקור הצרות, אל "האויב" הלא יהודי. אצל הצאר הרוסי הוטבעה הסיסמא "הכו ביהודים והצילו את רוסיה", ואצל שרון היא אומצה בשינוי קל: "הכו בערבים והצילו את ישראל".
הישגיו של שרון הרבה יותר מרשימים מאלו של הצאר הרוסי. במקום 45 הרוגים אלפים, במקום מאות פצועים עשרות אלפים. והבוזזים רכוש ערבים אינם פורעי חוק אזרחיים (בפרעות קישנייב הצבא הרוסי קיבל פקודה להישאר במחנות), אלא חיילים מצבא הממשלה היהודית. שרון כצאר היהודים, מאה שנים אחרי, כאשר ברוסיה כבר אין צאר ואין פרעות ביהודים.
זיכויו של אבישי רביב
סוכן השב"כ לשעבר אבישי רביב זוכה בבית משפט השלום בירושלים מעבירה של אי מניעת פשע, לאחר שהשופטים קבעו כי לא ידע על תוכניתו של יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה רבין.
לכאורה זו מכה לאותם חוגי ימין קיצוני ומתנחלים שפיתחו את תיאוריית הקונספירציה לפיה רביב והשב"כ היו בסוד הרצח; ולכאורה יכולים ראשי השב"כ להתרווח בנחת בכורסתם ולהכריז בשביעות רצון כי כל התיאוריה המטופשת של הקונספירציה התנפצה לרסיסים בפסק הדין. רק לכאורה.
המשפט היה הצגה פוליטית אחת גדולה. היועץ המשפטי רובינשטיין התגלה שוב כרכיכה, אדם ללא חוט שדרה. את רביב העמיד לדין כדי להרגיע את המתנחלים, אבל בה בעת גם הרגיע את חששות ראשי השב"כ, משום שכתב האישום כלל סעיף אחד: "אי מניעת פשע", סעיף בעייתי שהיה ברור מראש כי יזוכה ממנו פה אחד על ידי שלושת השופטים.
לא בכדי הגן על רביב עורך דין שעבד בעבר בשב"כ, ולא בכדי זיכו אותו השופטים, שהרי גם הם מונו לתפקידם לאחר שעברו את סינון הכשרות של השב"כ. (למי שלא יודע: כל מועמד לתפקיד שופט, צריך לקבל את אישור השב"כ. בלעדיו אין מינוי).
אבישי רביב היה קודם כל סוכן פרובוקטור. בסרטי וספרי ריגול קלאסיים אנו לומדים כי הסוכן הטוב נטמע בחברה עליה הוא מתבקש לדווח. הוא לא מתבלט, הוא בוודאי לא הופך למוקד של תשומת לב ציבורית. רביב, במקום להיטמע בחברת המתנחלים ולדווח על מה שרואות עיניו, הפך לאחד המובילים במסע ההסתה נגד רבין. הוא הקים ארגונים פשיסטים כמו "דיכוי בוגדים" או אי"ל, והזמין את הטלוויזיה הישראלית לדווח על טקס ההשבעה. הוא היכה את חברת הכנסת תמר גוז’נסקי, לקח חלק בפעולות אלימות נגד פלסטינים בשטחים הכבושים והניף את כרזת רבין במדי ס"ס בהפגנת הליכוד בכיכר ציון בירושלים. בפעולותיו תרם לאווירה שהכשירה את הרצח, בדיוק כמו הרבנים שהוציאו נגד רבין דין רודף.
הדעה לפיה לא יתכן שרביב עשה את כל הדברים האלה על דעת עצמו, והוא קיבל לכך אישור ממפעיליו, אינה בלתי הגיונית, ומכאן שתאוריית הקונספירציה רחוקה מלהיגנז בעקבות זיכויו של רביב.
לדעתי היה מקום להעמיד את רביב לדין, כמו שהיה צריך להעמיד לדין את הרבנים שהוציאו פסק הלכה של דין רודף, בסעיף ברור של הסתה לרצח, שאותו קל היה להוכיח, והעונש עליו הוא גם חמור, שנות מאסר רבות. רובינשטיין נהג כשפן שרצה לרצות את כולם, הן את מעסיקיו (הממשלה) והן את חביביו (המתנחלים). את משפחת רבין ריצה בהעמדה לדין של המתנחלת הר שפי, הש"ג בכל פרשת ההסתה לרצח; את המתנחלים ריצה בכך שלא העמיד לדין את רבני ההתנחלויות, אותם מנהיגים "רוחניים" שאינם אלא גרסה של חומייניזם יהודי בכיפה סרוגה, אבל כן העמיד לדין את אבישי רביב; ואילו את השב"כ ריצה בכך שהעמיד לדין את רביב באותו סעיף, שכאמור הבטיח את זכייתו במשפט.
איתי ריב – לתפארת מדינת ישראל האלטרנטיבית
איתי ריב הוא סטודנט לפיסיקה באוניברסיטה העברית ולומד לתואר שני. הוא פעיל בתנועת "יש גבול". הוא גם סגן במילואים. לפני ימים ספורים נכלא בכלא הצבאי ל-28 יום בעקבות סירובו לקחת חלק בפעולות צבא הכיבוש.
שהיתי יחד עם איתי בקיץ האחרון במחנה שלום ישראלי פלסטיני בפורטוגל, ולמדתי להכיר ולהוקיר את איכויותיו האנושיות, את מחויבותו לזכויות אדם. הוא לא ייתן את ידו למדיניות הרשע בשטחים הכבושים, והוא, פיסיקאי של שלום, לא ייתן ידו לייצור נשק השמדה המוני בישראל. לא תראו אותו מייצר פצצת אטום בדימונה. הוא ייתן יד רק לפרוקה. אנשים כמו איתי נוטעים בי את התקווה שאולי בכל זאת לא הכל אבוד במדינת האופל הישראלית, שמא ממנו ומשכמותו תצמח ישועה לנו ולשכנינו.
כשירות לקוראים אני מביא את מרבית מכתבו של איתי אל יחידת המילואים שלו, בו הוא מסביר מדוע אינו יכול להיענות לצו הגיוס. לקרוא, ללמוד ולנצור.
לכבוד: יחידת הקישור 310
הנדון: שירות מילואים ביחידתכם.
קיבלתי את פנייתכם הקוראת לי לשירות מילואים ביום ה-6 לאפריל. הרהרתי בדבר, ואין ביכולתי לעשות כן. הכשרתי אינה מספקת על מנת להימנות על "כוחותינו", מעולם לא לימדוני בקורס צבאי כיצד להרעיב אזרחים, וגם אם תמצאו לנכון להציבני במפקדה צבאית, חוששני כי אינני מכיר את פריטי האפסנאות הנחוצים בכדי לסגור אוניברסיטה או את מילות הקוד ברשת הקשר למות יולדת או קשיש במחסום, יתר על כן, בטוחני כי אמצא בלתי מתאים בעליל ללימוד כל הפעולות האמורות שכן לראייתי ביצוע ואף תמיכה סבילה במעשים אלו הנם פשע.
הרהרתי בדבר, ואין בנכונותי לקחת חלק או לתמוך בפעולות שיטור, לאמור: אכיפת אין-חוק שכל תכליתו היא פגיעה, דיכוי והגבלה של הכפופים לו, אין-חוק הנאכף על קבוצה אתנית אחת בלבד ובכך יוצר מערכת גזענית פסולה – אכיפת אין-חוק על חברה אזרחית שצה"ל שם לעצמו למטרה לפורר כליל.
הרהרתי בדבר, ומצאתי שאין ברצוני לבוא בקהל "כוחותינו", לא כל עוד עמידתם הנחושה היא על דמו ואדמתו של העם הפלסטיני, לא כל עוד שרירות הלב וקלות האצבע גוזרת מי לחיים ומי למוות, והמחסומים ממלאים את סאת הדיכוי היומית. לא כל עוד גבולות הארץ עליהם ערוכים "כוחותינו" הם חזון פושע.
הרהרתי בדבר, ואין בכוונתי לבוא בקהל "חיילינו", העושים ימים כלילות, אך אינם שואלים לתכלית מעשיהם, ועל אחת כמה וכמה אין ביכולתי לשרת כקצין – די לי באחריות ובקלון המוטלים עלי כאזרח ישראל בחשכת ימים אלו.
אבקש להעביר לידיעת הגורמים הממונים כי בכוונתי לסרב לשירות מכל סוג בצה"ל כל זמן שבין מטרותיו נמנה דיכוי עם שלם.
בברכה
סגן (מיל’) איתי ריב
מ.א. 5152275
קובה – מהפכה שהתנוונה
כאשר חבורת לוחמי הגרילה בראשות פידל קסטרו שיחררו את קובה ממלתעות הרודן בטיסטה, בשנת 1959, נשמו לא רק אזרחי קובה לרווחה. אליהם הצטרפו מיליוני שוחרי חירות ברחבי העולם.
הדיקטטור בטיסטה ששלט בקובה באכזריות רבה, נהנה מתמיכה ממשלת ארה"ב. הוא מכר את קובה להון האמריקאי. 60% מאדמת קובה היתה בבעלות חברות אמריקאיות שניצלו כוח עבודה קובני זול. האבטלה גאתה. בטיסטה שלט ביד ברזל. עשרות אלפי קובנים מתנגדי משטרו נרצחו או נאסרו.
הוואנה נהפכה למאורת הימורים, זנות ופשע ששרתה נופשים עשירים מארה"ב, חלקם הלא קטן היו קשורים למאפיה האמריקאית. כאשר האמריקאים מדברים על "חירות לעיראק" כדאי להיזכר כיצד דאגו לחירותם של אזרחי קובה.
תחילתו של משטר קסטרו היתה מבטיחה. הוא הכריז מלחמה על הבערות, הקים מערכת חינוך מפוארת וחיסל את האנלפבתיות. הוא הקים מערכת בריאות שהבטיחה שירות בריאות לכל והעביר את קובה מתוחלת חיים של עולם שלישי אל צמרת הארצות המפותחות. כחלק משחרור אזרחי קובה מעניבת החנק של ניצול כלכלי, ביצע רפורמה אגררית וחילק אדמות לאיכרים. רפורמה זו הביאה אותו להתנגשות עם חברות ההון האמריקאיות. ממשלת ארה"ב, בקוצר ראותה, העדיפה את האינטרסים של ההון הנצלני האמריקאי על הרווחה והשוויון לאזרחי קובה. התנגשות זו היתה בין הגורמים שדחפו את קסטרו לזרועות הגוש הסובייטי.
אלא שעובדה זו אינה משחררת את קסטרו ומפלגתו מאחריותם להחלטה המצערת של אימוץ הדגם של משטר קומוניסטי חד מפלגתי, שהתדרדר יותר ויותר למשטר דיכוי והפרת זכויות אדם.
בימים אלה נשפטו מתנגדי המשטר לעשרות שנות מאסר, ביניהם עיתונאים שכל פשעם פרסום דעותיהם החולקות על קסטרו ומשטרו. שוחרי חירות האדם ובוודאי אנשי שמאל דמוקרטים, חייבים למחות על התעמרות כה אכזרית למי שביקשו לבטא דעה חולקת על זו של השלטון. את זאת אני עושה כאן.
זיקנתו של קסטרו מביישת את צעירותו, כאשר סילק מהשלטון את הרודן בטיסטה. אני מצרף את קולי לדרישה, שבוודאי תלך ותגבר, לשחרר את כל האסירים הפוליטיים בקובה.
ההתעקשות של קסטרו על משטר חד מפלגתי, במקום ליזום דמוקרטיזציה שבצד שמירה על הישגים חברתיים תבטיח חופש ופלורליזם פוליטי, עלולה להוביל את קובה, עם תום עידן קסטרו, חזרה לימי השפל של בטיסטה, למאורת זנות, סמים והימורים בחסות חברות אמריקאיות.
"מבצע חירות לעיראק"
ההשפעות ההרסניות של המלחמה בעיראק על הסכסוך עם הפלסטינים כבר ניכרות. בפעולת הרצח האחרונה של מסוקי צבא הכיבוש, נרצחו גם שני ילדים. יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ יובל שטייניץ (ליכוד), הביע "צער על האבדות של חפים מפשע", מנטרה מוכרת, ומיד הצביע לכיוון עיראק, ואמר, תראו מה קורה שם עם האמריקאים, גם אצלם אין הצלחות "כירורגיות" ומספר הנפגעים החפים מפשע הוא רב. והוא צודק.
מעתה ואילך תהיה המלחמה בעיראק אליבי מצוין לצבא הכיבוש הישראלי, בבחינת "ככה זה" כאשר נלחמים באזורים מאוכלסים.האמריקאים טרם הביאו חירות לעם העיראקי, כפי שהישראלים לא הביאו חירות לעם הפלסטיני (וצריך לקוות כי כל מיני הוזים בעלי שליחות דתית מארה"ב לא ימצאו פתאום מקורות היסטוריים להקמת התנחלויות אמריקאיות בעיראק).
בינתיים מתמצית ברכת החופש של ממשלי בוש-בלייר לעם העיראקי בהרבה מוות, הרס, וביזה. המלחמה בעיראק תוכננה והוכנה זמן רב, וקשה להבין כיצד לא נחזה תסריט של ביזה המונית כפי שהתרחשה בבצרה עם כיבושה על ידי הבריטים.
איש אינו יכול להצטער על סילוק סדאם ועושי דברו מהשלטון, אבל ואקום שלטוני יכול להוביל לתוהו ובוהו שתוצאותיו עלולות להביא את אזרחי עיראק להתגעגע לרודן.
שרון בוודאי מתענג בלשכתו, משום שבזקנתו אימץ ממשל בוש את קונספציית שרון בלבנון של מלחמת מנע. מי יודע, שמא בשם המיסיונריות החדשה של "חופש לעיראק" יאמץ שרון את הרעיון של "חופש לסוריה" ויפלוש לדמשק. בינתיים הורגים האמריקאים עיתונאים ואזרחים, והכיבוש הישראלי יכול לציין בסיפוק "שזה קורה לא רק אצלנו".
אנו שומעים כבר את תרועות הצהלה וההתפעלות של גנרלים ופוליטיקאים ישראלים על מהלכי המלחמה בעיראק "שילמדו עוד שנים רבות", ואני מתקשה להבין מה יש כאן ללמוד. שהרי לא היה כאן עימות בין שני צבאות מצוידים כהלכה, שהוכרע בגין מהלכים של גאונות צבאית מצד אחד הצדדים.
העימות בין צבא ארה"ב המצויד בכל השכלולים הטכנולוגיים, לבין צבא עיראק בעל ציוד מיושן, ללא חיל אוויר וטילי קרקע אוויר, משול למתאבק סומו אדיר ממדים שמוחץ יריב דק, סובל מתת תזונה, צולע ברגלו ויד אחת קטועה.
לא היה ספק לרגע כי לאחר הפצצות מסיביות של חיל האוויר האמריקאי שטחנו עד דק את הצבא העיראקי, תהיה ההתקדמות היבשתית סלולה יחסית, ועצם העובדה שבכלל היתה פה ושם התנגדות, היא שמעוררת פליאה. וכמובן אין לשכוח: הצבא העיראקי, בנוסף לנחיתותו הטכנולוגית וציודו המיושן, גילה רוח לחימה שמתאימה למשטר אותו שרת: משטר של רהב, טרור ופחד. יש להניח כי גם הצבא העיראקי התאפיין בטרור פנימי. צילומי הטלוויזיה העיראקית שמראה חיילים המריעים לסדאם, לא הצליחו להסתיר את הפחד והאימה שבחסותו פעלו.
כאשר הכיבוש יושלם, וצבא ארה"ב יפעל כממשל צבאי, לא יהיה זה הרהור פראי להניח, כי תתעורר ותתארגן תנועת גרילה שתזנב באמריקאים ותגבה מהם מחיר דמים קשה. מהר מאוד יתברר כי קל יחסית לסלק רודן מהשלטון וקשה הרבה יותר לשתול דמוקרטיה בכוח טילים וטנקים בחברה מסוכסכת ומפולגת שטרם גיבשה את התשתית החברתית והפוליטית לכך. מה עוד ואינני מאמין שמעבר להצהרות לתקשורת זו היתה המטרה של בוש.
בשלב זה מותר לציין בסיפוק כי לא היה שימוש בנשק השמדה המוני. אז על מה המלחמה? האם אי אפשר היה להסתפק בהמשך פעולת הפקחים?
השםאל הישראלי ודובריו הסידרתיים הפכו את עצמם לשבויי תפיסות העולם שלהם שאינן עומדות במבחן המציאות. השמאל הישראלי לוקה בשילוב של עיוורון צבעים ומחלת השיכחה. עיוורון על שום שהוא עדיין לא מצליח לראות את מה שכולם כבר יודעים (אפילו השמאל האירופי) שסאדם חוסיין הרס עם שלם ושיעבד אותו למטרות "נעלות" כמו בנייה של עשרות ארמונות על חשבון ריווחתו. שיכחה, על שום שהשמאל הישראלי שכח שהוא זה שהביא את אוסלו ולא הצליח לממש אותו. חבורה די רדודה שממחזרת את עצמה, אטויית צדקנות פטתית.
לגדעון, אשיב ראשית ראשית ואחרית אחרית.
1. אינני מעוניין בזיהוי היות ואינני מעוניין להעמיד את עצמי לשאלה, רק את דיעותי.
2. בנוגע לשאלה הנגדית ששאלת – ובכן, אין לי(ונדמה לי שאני מייצג פה רבים) שום התנגדות למעורבות תקיפה יותר של ארה"ב פה. לי נראה כי יש לנו עסק בין שתי קבוצות של מטורפים. "המטורפים שלנו" בחברון ובכ"ך, ו"המטורפים שלהם", בחמאס, בג’יהד וכדומה. נראה לי נחמד למדי אם האמריקאים יבואו עם נבוט גדול לאיזור, ויפרידו בכוח בין המטורפים.
3. לגבי נשק השמדה המוני בידי ישראל, ובכן, אני חושב כי השאלה איננה מי מחזיק בנשק זה, אלא מה הסבירות שהוא ישתמש בו כנגד אוכלוסיות אזרחיות. ופה תרשה לי לחשוש יותר מנשק כזה בידי סדאם/אייתולה כלשהוא/בן לאדן/חיזבאללה, מנשק כזה המוחזק בידינו(או בידי האמריקאים/בריטים וכדומה).
4. בנוגע לעיראק: יש להערכתי, לראות את פעולתם של האמריקאים בעיראק כפעולה מחושבת לפגיעה ב"מדינות תומכות טירור". הסיבה שתקפו את עיראק דווקא, הינה טריוויאלית למדי היות והעיראקים היו חלשים וזמינים לפגיעה. אם הדבר יהווה איתות ברור ליתר, יופי, אם לא..אז ימשיכו לתקוף הלאה.
5. אין בליבו של איש ספק כי האמריקאים לא יצאו לעירק כדי לשחרר את העם העירקי. בדיוק כמו שנכון להגיד כי האמריקאים לא יצאו למלחמת העולם השנייה כדי להפסיק את פעולת המשרפות במחנות הריכוז. נו- אז זה גורם לי פחות שמחה שהאמריקאים נצחו, ותוצר הלוואי המוצלח היה הפסקת השמדת היהודים?, או לענייננו, שחרורו של העם העירקי?.
6. מן הידועות היא שאומות יוצאות למלחמה בגלל אינטרסים. לשמחתי, האינטרסים שלהם גם הובילו לכמה תוצאות טובות עבורינו (לפחות בינתיים). לגבי התקדים בו "מחליפים שלטון בכח", ובכן- כך היה גם עם השלטון הנאצי (משעשע למדי לדמיין את הטרמינולוגיה שבשימוש כיום לו הייתה בשימוש אז "כוחות הקואליציה כותשים את ברלין, על מנת להביא להפלת משטרו של היטלר..", בטח האמריקאים היו קוראים למלחמת העולם השנייה – "המבצע לשחרור העם הגרמני", או כל נוסח סכריני אמריקאי אחר). גם את המשטר הפשיסטי המטורף ביפן החליפו, גם את האיטלקי וכדומה.
7. ולנושא אחר- העלת את סוגיית הטיפול הדרוש לסין- ובכן, סין היא דוגמא מצוינת למדינת רשע (..קומוניסטית… כמה "מפתיע" לציין) עתירת כוח ובעלת עוצמה גרעינית, אשר אין אפשרות לתוקפה מבחוץ, ויש לנסות להחלישה מבפנים. סין היא דוגמא מצויינת לעתיד העגום שהיה שנשקף לנו לו סדאם היה משיג את מבוקשו הגרעיני. ומכאן ההשלכה המיידית- מי יודע באיזה עולם נחיה(או נמות), לו תצייד "מדינה תומכת טרור" ארגון כזה בנשק גרעיני.
8. דיברת עוד על כך שבעבר האמריקאים ציידו והזינו את משטרו של סדאם. נו- אז מה. עובדה זו מקורה בעולם ה"ריאל פוליטיק". אם אפשר ששתי מדינות מסוכנות מאין כמותן, תקזנה זו את דמה של זו, תחלשנה בהתאם, ותזנחנה את כוונותיהן הרצחניות כלפי היתר לזמן מה…,נו, הרציונל הפוליטי- אינטרסנטי, ברור כשמש.
9. אז מה יהיה הלאה בעיראק ? אני מקווה בשביל כולנו שהם לא יסתבכו בביצה כמונו.
גדעון,אני פונה אליך כאדם שדיעותיו שונות משלי כרחוק מזרח ממערב, אולם הינו, כך תקוותי, בעל אינטגריטי. ובכן גדעון, האם תהין לומר כמה מילות תודה לאמריקאים על כך, שלמרות שמניעיהם פסולים בעיניך, והכל נעשה לטובתם האישית, האם תאבה לומר מילות תודה בשמם של עירקים פשוטים, אשר לו דיעותיך היו מתקבלות, היו ממשיכים היום להיאנק תחת צילו של המנוול מבגדד? האם תתנצל בפניהם על כך שלו דיעותיך שלטו, יום חדש לא היה עולה היום על תושבי בגדד? ומה אם חלילה האמריקאים אמנם יעמדו גם בכוונתם להקים שם משטר נאור-ככל-שניתן-תחת-תרבות-שאיננה-יודעת-דמוקרטיה-מהי, או אפילו, רחמנא ליצלן, דמוקרטיה ממש. האם אז תתנצל בפניהם שנית ותשמח כי שגית בהתנגדותך למלחמה? האם מישהו אחר פה ירים את הכפפה ויעיד בכך כי מניעיו אינם "שנאה שאינה תלויה בדבר",לאמריקה? . היתכן כי כאדם שזכותו לכתוב בכלל נובעת מהשלכות החוקה האמריקאית, שהכלי(אינטרנט ומחשב) בו הוא כותב הוא תוצר של מחשבה אמריקאית, שחינוכו הוא חינוך הנובע מתפיסת החופש והפלורליזם האמריקאית, ושחייו בכלל, כיהודי בכלל ובישראל בפרט, מתקיימים בזכותם של האמריקאים, ובכן, הייתכן שאדם כזה, יאמר מילה אחת קטנה, ממש קטנה, מיקרוסקופית.. בעד ארצות הברית של אמריקה??? תמהני.
"התוהה" – תוהה וטועה. ימים יגידו ויצדיקו בוודאי
את עמדותיו ותחזיותיו של גדעון ספירו, שבוודאי אינו
"שונא" את אמריקה אלא, בוחן אותה על פי מעשיה וקוצר
ידה והשיגיה בעבר,"דמוקרטיה" היא עדיין מצרך מבוקש
בארה"ב עצמה ואת תוצאת "יצואה" לארצות אחרות,כבר
ראינו.עיראק קרובה לפקיסטן- האם נחזה בהמשך מסעו
של חיל הדמוקרטיה האמריקאי למדינה זו, בה מושל
דיקטאור, שרתם של בוש ורמספלד ? – אין נפט בפקיסטאן.
אתה (ודומיך) מדביקים לשמאל הרדיקלי תדמית שקרית, שאותה אנחנו מתבקשים אחר כך להכחיש, כמו שפעם נטו לפנות לחברי כנסת ערביים ולדרוש מהם להבהיר שהם לא תומכים ברצח סיטונאי של אזרחים. לא מוכר לי מישהו שמחרים כל מוצר תוצרת ארצות הברית, כולל האינטרנט. אין לי ולאחרים שום התנגדות עקרונית, למשל, לתנועות העובדים האמריקאיות. הויכוח הוא על תבונת ומוסריות מדיניות הממשל האמריקאי. מיליוני אמריקאים הפגינו כנגד המלחמה, בלי להיכנע לטענה שחופש הביטוי נובע מהחוקה האמריקאית.אם יש לנו חופש ביטוי, רצוי שננצל אותו. השמאל לא טען שסדאם ינצח, וגם לא שרצוי שהוא ינצח, וגם לא שהוא למעשה שליט נאור. הוא טען
א. שהמלחמה הזאת עוד תסתבך – חיסול הצבא של סדאם הוא החלק הקל, וזה נטען על ידי רבים גם לפני שבוע. אין לאמריקאים יכולת לשלוט על מדינה כל כך גדולה וכל כך מגוונת. וגם באפגניסטן המצב הרבה פחות יציב ממה שהוא נראה.
ב. שהאמריקאים לא יתפנו כל כך מהר, ובינתיים הם מתכוונים למנות (לפי "הארץ" של אתמול) אמריקאים לכל משרדי הממשלה, כולל שר התעשיה האחראי על הנפט, כשלצידו יעבוד נציג של חברות נפט אמריקאיות. אם העם העירקי ישלים עם זה, אני צנצנת.
ג. שהמלחמה הזאת נעשתה תוך רמיסת הזכויות הדמוקרטיות של מפגינים מכל רחבי העולם, ושל רוב ברור במדינות רבות שהתנגד לה. הדמוקרטיה באירופה ובארצות הברית הפסידה במלחמה הזאת.
ד. שהמנטאליות הזאת של העברת מסרים ולקחים בצורה אלימה רק מעודדת חיקוי על ידי הצד השני. ראה בן לאדן, החמאס, וכו’.
אלה מקצת מהטענות שהועלו כנגד המלחמה עד עכשיו, ובינתיים הן לא הופרכו. נחיה ונראה.
אל התוהה (חבל שאתה לא מזדהה בשמך. אתה גם נימנה עם הרוב, וגם כותב דברי טעם בלשון נאה ונקייה, ממה אתה חושש?)
לפני שאני עונה על תהיותיך שאלותיך, הנה שאלה נגדית: אני מניח שאתה אדם עם אינטגריטי. כמי שתומך במסע המיסיונרי של ארה"ב נגד משטרי עריצות (נניח), האם תסכים שצבא ארה"ב וכוחות הקואליציה שחברו אליו, יפנו עתה את כוח האש האדיר שלהם עם כל דביזיות החי"ר נגד ישראל כדי לשחרר סוף סוף את הפלסטינים מ-35 שנות כיבוש ודיכוי? (יותר ארוך משלטונו של סדאם חוסיין בעיראק). שהרי תושבי שכם וחברון יקבלו באותה שמחה שראית בבגדד, צבאות שישחררו אותם מהדיכוי והאפרטהייד הישראלים, מידם הרודה והברוטלית של צבא הכיבוש הישראלי ומיליציית המתנחלים.
תזכור עוד דבר: העילה הראשונית למלחמה היתה הטענה האמריקאית שיש ביד סדאם נשק להשמדה המונית של הצהיא עליו ולא פורק. לא דיברו על שיחרור העם העיראקי מרודנותו. אם הימצאותו של נשק השמדה המוני לא מוצהר בידי מדינה מסוכנת ושוחרת מלחמות היא עילה להתקפה מונעת עליה, האם יש מדינה יותר מתאימה כיעד להתקפת מנע, מאשר ישראל, שלא מוכנה לגלות ולחשוף את מאגריה ומחסניה של נשק אטומי, ביולוגי וכימי?
לכן אני מצפה ממך שתקרא בקול גדול לארה"ב לבוא ולשחרר אותנו מהכיבוש ומנשק השמדה המוני.
עתה להערותיך.
דומני שלא ירדת לסוף דעתי בכל הקשור להתנגדותי למלחמה. אין לכך כל קשר להתנגדות לארה"ב.
התנגדותי נבעה מכך שארה"ב יצאה למלחמה בהחלטה חד צדדית, בניגוד לחוק ולמשפט הבינלאומים, בניגוד להחלטת מועצת הביטחון שלה מנדט לנקיטת צעדים צבאיים. ארה"ב יוצרת מצב של ג’ונגל בינלאומי, לפיה רשאית כל מדינה לצאת במלחמת מנע נגד מדינה אחרת, גם אם אינה מסכנת את ביטחונה ולא תקפה אותה, "כדי לשחררה מעריצות", ובלבד שתהיה להערכתה חזקה מספיק לכפות את רצונה באמצעים צבאיים.
תחשוב לרגע מה יקרה אם מדינה אחרת תרכוש עליונות צבאית על ארה"ב, ותראה בה סכנה לביטחונה? האם מותר יהיה לה להכריז מלחמה, לפלוש לארה"ב? אני בטוח שיש מיליוני אמריקאים עניים ומרודים, מופלים ודפוקים, שיקדמו בשירה וריקודים שחרור מהנשיא בוש. נו, אז מותר?
אלו מדינות צריכות להיות לדעתך הבאות בתור ליעד תקיפה אמריקאי? מדוע לא סין? יש שם משטר עריץ, תראה מה היא עושה עם טיבט הקטנה.ובמה זכתה עריצות פקיסטן שתהנה מתמיכה אמריקאית? מדוע לא לשחרר את הפקיסטנים מידו של הדיקטטור הגנרל?
יחסי למלחמה אינו פונקציה של תוצאותיה. מלחמה זה לא סחר מניות בבורסה שאתה יכול להמר על מנייה שתעלה, ואם ההימור לא צלח, לא קרא אסון.
כאשר התנגדתי לפלישה הישראלית ללבנון לא ידעתי שזה יקח 18 שנים. סברתי שמדינה לא צריכה לפלוש לשכנתה כדי להחליף משטר.
המלחמה בעיראק (שדרך אגב, עוד לא הסתיימה) היתה יכולה להתפתח גם אחרת, בצורה שתגרום אסון נורא לכל האזור. (תסריט לא דמיוני: עיראק שולחת מספר טלים כימיים וביולוגיים לישראל וישראל משיבה במכה גרעינית, ומדינה אחרת שולחת כתגמול לישראל טילים גרעיניים, ואין ישראל.) סברתי, ועדיין אני סבור שזה הימור שלא צריך לקחת.
אני שמח בשמחתו של כל אזרח עיראקי (גם אם אתמול עוד צרח הידד לרודן) והיום דורך על פסלו של סדאם.
אבל אינני חש כל צורך להתנצל בפניו. אני מעולם לא תמכתי בסדאם. תמיד התנגדתי לרודנים מסוגו. התנגדתי גם למלחמה העיראקית שסדאם יזם נגד אירן בשנות ה-80 של המאה ה-20, שגבתה את חייהם של מיליון עיראקים וכמספר הזה של אירנים, ושבמסגרתה סדאם השתמש בנשק להשמדה המונית, ואף על פיכן זכתה עיראק לתמיכה מסיבית מצד ארה"ב. אתה אולי לא זוכר, אבל בשמונה שנות מלחמת עיראק נגד אירן, ארה"ב שלחה לו סיוע במיליארדי דולרים, כולל סיוע בייצור נשק השמדה המוני. אני לא שלחתי לסדאם סנט אחד של סיוע, רק טונות של התנגדות.
תרשה לי להציע לך להמתין מעט. מראות השמחה שראית בבגדד יכולים להתחלף מהר מאד בזעם נגד הממשל הצבאי החדש שעומד לקום. בבצרה יש כבר היום כמה אזרחים, שנפלו קורבן לביזה נוראה שהבריטים לא מנעו, שמתחילים להתגעגע לסדאם.
אני מזכיר לך את האורז שפיזרו לבנונים עם פלישת צה"ל ללבנון שהומר מהר מאד בגרילה קשה ומכאיבה. תזכור גם את שמחתם של פלסטינים רבים מיד לאחר מלחמת יוני 1967 שביטאו שביעות רצון על שהשתחררו משלטונו של המלך חוסיין, שאז נראה בעיניהם כמדכא. כעבור זמן לא רב, כאשר ישראל החלה להפקיע אדמותיהם, לפוצץ בתיהם כענישה קולקטיבית ולתקוע התנחלויות, הם היו מוכנים להחליף ללא ניד עפעף את את הכיבוש הישראלי בשלטונו של המלך חוסיין.
ולבסוף, אם האמריקאים יצליחו לשתול בעיראק המפוצלת והמפולגת משטר דמוקרטי ליברלי בנוסח מערב אירופה, לא רק לשתול אלא גם שייקלט, משטר ששוררים בו חופש עיתונות, פלורליזם פוליטי, בחירות חופשיות, בית משפט עצמאי, הפרדת דת ממדינה, כלכלה חופשית משולבת במדינת רווחה מתקדמת, מיסוי פרוגרסיבי, איגודים מקצועיים עצמאיים, כיבוד זכויות אזרח ואדם, משטרה וצבא לא מושחתים הכפופים לרשות אזרחית נבחרת, ועוד סימני היכר כאלה, אני הראשון שאברך אותם ואודה כי הערכתי היתה שונה, ואשמח בטעותי.
אין שירות רפואי בבגדד.
תודה לך אמריקה.
עכשיו באמת שחררת את עיראק.
ארצות הברית סרבה להפציץ את מחנות הריכוז ומשרפות
הגאזים וכך האריכה את משך פעולתם. הקדמות הצבא האדום
היא ששיתקה את המשרפות,ברובן.
הערבים רוצים את כל המדינה (מהירדן ןעד הים) ולא יוותרו על כלום ושהיהודים יחזרו,לפי הדוקטרינה שלהם, למקומות מהם באו הוריהם. וגם לאנשי השמאל הרדיקלי לא תהיה עדנה. אבל היהודים מוכנים ל-2 מדינות. המשולש יצורף לשלטון אבו-מאזן וגוש-עציון וישובים יהודיים גדולים בשטחים יצורפו לשלטון שרון. עזה ובנותיה תוחזרנה למצרים. הגדה המערבית במתכונתה החדשה יוחזרו לירדן. זוהי , בערך, מפת הדרכים שלי(בתקווה שבוש יקבלנה).
למנהיגי 2 העמים הנאבקים על ארץ ישראל, לא יעזור דבר. השוטר של העולם יכפה כאן שקט ובטחון במהרה.
תודה לך על תגובתך מהיום. המלעיזים ה פרו-ערבים והפרו- מוסלמים ימלאו,כעת, פיהם מים. גדעון ספירו יעריך, לדעתי, את תגובתך.
כמה הערות לגובתו האחרונה של "התוהה" (המופיעה די למעלה, בגלל תעתועי האתר):
קודם כל, איני מבינה גדולה בהיסטוריה, אבל נדמה לי, כי ההשתתפות האמריקאית במלחה"ע ה-II לא היא שהביאה להפסקת פעולת המשרפות, כי בשלב זה גרמניה כבר נוצחה או כמעט נוצחה. אם אני טועה, אני מתנצלת מראש.
לא היתה כל סכנה שעיראק תהפוך לסין. עוצמתה של סין טמונה בגודלה, במספר האנשים שלה, בשוק שלה, דבר שלא יכול לקרות בעיראק.
בעניין הריאל פוליטיק והתמיכה במדינת רשע אחת כדי שתלחם במדינת רשע אחרת, האם לא תסכים איתי כי בדיעבד, היתה זו טעות? איך אפשר להציג אחרת את המהפך הזה, מתמיכה ללחימה? ארה"ב סיפקה לעיראק נשק להשמדה המונית, והנה נשק זה מפעל נגדה ונגד בנות בריתה (או שקיים חשש שיופעל), האם אין פה מקום לחרטה? ואולי להפקת מסקנות, על מנת לא לחזור על אותה טעות בעתיד?
אלמוג.
יפה יפה קונים את הגירסה האמריקאית השיקרית על חופש ודמוקרטיה. הם רק רוצים לעשות טוב, לעזור לחלשים למדוכאים ולזבי החוטם, שאם רק ימחו את טיפטופם יוכלו הם להריח את שיכרון הדמוקרטיה.
תודעה כוזבת תהיה המשגה רכה ושקרית מצידי לאנשים אלו, תודעה שיקרית ומתחמקת, וחוסר כנות כלפי עצמם זהו הדבר היחידי אותו אני יכול למצוא אצל אותם "מוסרניים" אשר ראשם מעלה, ונפשם כה נמוכה לראיתי.
אל תשכחו לשאול את עצמכם איך נשיא (בושקין) שלא!! נבחר בבחירות דמוקרטיות (השלישי בארה"ב כמדומני), אלא על-ידי פרוצדורה ארכנית ושמרנית, שבמקרה הנדון נתמכה בקביעתם של "השופטים של אבא" יכול לשים עצמו כמיצא דמוקרטיה? האשמה לא בו- האשמה בכם המאמינים בשקר.
אנשי ימין או ימין לאחרונה (זה נורא שיקי בימים אלו) נוטים להאשים את השמאל כחולמים, הוזים.
יכול להיות כי רק אני מבחין? מי בוחר להתעורר רק בנקודות קלות לעימות עצמי, ובוחר לנחור בקול גדול ביתרת המקרים. אך אל דאגה לעת עתה (וזה ישתנה),עדין קימת דאגה כי שאון הנחירות יעיר רק את "הערבי". את היהודים עדיף להשאיר ישנים. עמומים ומשלמים.
סליחה על אריכות מילמולי, סליחה על מעשי עמי