מייחסים לראש ממשלת בריטניה ד’יזרעלי את האימרה: יש אמת, יש שקר ויש סטטיסטיקה. על פי נוסח אחר נאמרו הדברים בקרשצ’נדו: יש שקר, יש שקר גס, ויש סטטיסטיקה. בשבוע שעבר נתקלתי בשתי דוגמאות יפות, שכל אחד רשאי להחליט בעצמו אם יפה להן הנוסח הראשון או השני.
לחצו על התמונה להגדלה |
לקראת יום העצמאות פורסמה הסטטיסטיקה הרגילה על מספר תושבי הארץ. מה שמופרך בה היא קודם כל החלוקה: 81 אחוז יהודים ו-19 אחוז מוסלמים. טוב לא נשאל לאן נעלמו הערבים הנוצרים. אבל איפה מאות אלפים העולים שאינם יהודים על פי ההלכה? ואיפה העובדים הזרים, או שאותם לא סופרים? ומה עם היורדים?
לא פחות מופרכת החלוקה לפי מחוזות: יש מחוזות העומדים לבדם: "הדרום", "תל-אביב". אבל יש מחוזות שצורפו משני חלקים: "חיפה והמרכז", "ירושלים והצפון". איזו מין חלוקה היא זו? תל-אביב היא במרכז. אז מדוע צורף המרכז לחיפה? מופרך אפילו יותר מכך הצירוף "ירושלים והצפון". הרי חיפה היא בצפון. אז מדוע צורף הצפון לירושלים, העיר אשר בדד תשכון? ובכן, ההסבר (לא הרשמי) הוא זה: צירוף הצפון לירושלים עושה את האזור שלה, אף שהוא מדולדל מבחינה כלכלית וחברתית, לאזור המאוכלס ביותר, דבר האמור למלא אותנו גאווה לאומית. אבל אם יצרפו את אזור המרכז לתל-אביב, יהיה זה האזור המאוכלס ביותר, ואז תתמוטט כבניין קלפים המסקנה שהנפיקה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ואפילו גיבתה אותה בדיאגרמה מסברת עיניים, שאזור תל-אביב, שהיה המאוכלס ביותר עם הקמת המדינה ירד מגדולתו. וכך קיבלה ירושלים את הצפון וחיפה זכתה מן ההפקר באזור המרכז.
ועוד סטטיסטיקה
הפעם של זוטות, אמנם, אבל סטטיסטיקה. חברה שמוכרת דגלים ערכה משאל באתר האינטרנט שלה, לא בדיוק המקום הטוב ביותר למצוא מדגם מייצג של האוכלוסיה. 85% מהמשיבים הודיעו שהם מתכוונים להציג את דגל ישראל בחג. רק 15% הודיעו שלא. לא צריך להרים גבוה את העיניים כדי לראות שהיחס היה בדיוק הפוך. אין אמרנו, יש אמת, יש שקר ויש סטטיסטיקה. ונשאלת השאלה, מדוע אומרים אנשים שיעשו מה שהם לא עושים? בדיוק מאותה סיבה שבמשאלים מתגלה שהרוב אצלנו שומרי-שבת. בסקר דעת קהל שערך מכון סקרים מכובד נמצא שמספר ההולכים לבתי כנסת אינו נופל הרבה ממספר המבקרים בקולנוע. אלא מה, שישיבו הנשאלים לפוקדים כי הם נוהגים "לחלל את השבת", לאכול טרפות והם מדירים רגליהם מבית הכנסת? הרבה יותר יפה להיראות מסורתי ועוד יותר יפה להיראות פטריוט, ומי פטריוט גדול יותר ממי שתולה, או אומר שיתלה, דגל על מרפסת דירתו. אני למשל מבטא את הפטריוטיזם שלי לא בדגלים כי אם במילוי חובתי הפטריוטית האמיתית למדינת ישראל ולעתידה: במאבק על השלום. אבל את זה לא מכניסים לסטטיסטיקה.
סיפור מוזר
רוצחי טיילת תל-אביב, מספר לנו שר הביטחון, הבריחו את המטען המתוחכם שלהם מחו"ל בספר קוראן, ולא למשל במילון אוקספורד השלם שנפחו מתאים יותר לתכלית כזו. מישהו ראה פעם ספר קוראן? קשה להטמין בו מטען נפץ גדול מחצי לבנת חבלה. אבל נניח. מטען מתוחכם אמרו. אמרו קוראן, אז שיהיה קוראן. אבל לגבי מי שיש להם מטען נפץ בתוך ספר קוראן עשו השניים מסלול ביזארי ביותר. לפי הסיפור המוזר של שר הביטחון הם סיכנו את עצמם לא פחות מ-4 פעמים בהתייצבות בנקודות ביקורת ישראליות. פעם ראשונה כשנכנסו (עם הקוראן, עם הקוראן!) דרך גשר אלנבי. אחרי שהייה כלשהי במקום כלשהו בגדה המערבית הם עברו, כך נמשך הסיפור, לרצועת עזה. והנה עוד שתי פעמים שהסתכנו בגילוי הקוראן הטעון הנלווה אליהם: ביציאה מהגדה לישראל ובכניסה ממנה לרצועת עזה. אמנם לא ברור למה היה עליהם להיכנס לרצועת עזה כדי לעבור משם לשטח ישראל ולבצע את זממם. לא יותר פשוט להיכנס ישר מהגדה המערבית, ובעיקר כשהמטען כבר בידם? אבל נניח לשאלה זו. הם היו בעזה. ומשם עברו שוב את נקודת הביקורת הישראלית ונכנסו לשטח ישראל עם המטען החבוי בקוראן. יש לנו איפה לא רק 4 בנים, 4 כוסות ו-4 קושיות בסדר פסח כי אם גם 4 מעברי גבול עם ספר קוראן המכיל מטען חומר נפץ. סוף דבר, המטען פוצץ. אנשים מתו ונפצעו. אבל בסיפור הלוואי יש יותר מדי חורים. הוא כולו חור אחד גדול. הייתי שולח את הרמטכ"ל אם הוא רוצה לעשות קריירה של מספר סיפורים ללמוד פרקים ראשונים בחיבור.
צל"ל
ראשי התיבות האלה היו שייכים פעם לביטוי הקשור בסגנון החיים של האולרייטניק המצוי: "צריך לדעת להסתדר". הייתי מייחס אותם גם לביטוי "צריך לדעת לקרוא".
יואל אסתרון, סגן עורך "הארץ", כותב בעיתונו רק לעתים רחוקות. ההנחה היא שהוא כותב כשיש לו דבר חשוב לומר. בשבוע שעבר הוא כתב על "מפת הדרכים". ומסתבר שהיה לו מה לומר. הוא תבע מ"הישראלים והפלסטינים שרוצים לחיות כאן "לדחוף את מנהיגיהם התועים לעשות את הדבר הנכון". מי יתנגד לעשיית "הדבר הנכון"? ולזכותו צריך גם לומר שקרא לשני הציבורים (הנה כאן אחד המקרים הבודדים שבהם מקפידים לשמור על שוויון בין ישראלים לפלסטינים) "לצאת לרחובות, אם צריך; להדיח ולהרחיק מהזירה את מי שמפריע" ועוד הצעות כאלו, שעל רובן הייתי חותם. כמה חבל שלכל אלה קדם ניתוח רשלני כל-כך של מפת הדרכים ומסריה. וכיוון שאני לא יכול לומר על סגן עורך "הארץ" שאינו יודע לקרוא טקסט והוא לוקה בהבנת הנקרא, אין לי אלא להסיק שהוא (מטעמים השמורים עימו) מבקש לעשות רושם כזה, או חושש שיחשדו בו שהוא דווקא יודע לקרוא.
הנה, למשל, הוא כותב כי "אפשר להתווכח אם המפה תובעת צעדים עוקבים או מקבילים". והוא ממשיך: "לישראל ברור מאליו שהפסקת הטרור קודמת לכל צעד ישראלי בשטחים". כלומר, ברור כי עד שלא יבצעו הפלסטינים את כל המוטל עליהם (והדגש על "כל") ישראל אינה חייבת לעשות כלום. "ואמנם," קובע אסתרון, "אפשר למצוא בטקסט דרישה מהפלסטינים ש’יתחייבו מייד להפסקה בלא תנאי של האלימות’. זה המשפט הראשון בשלב 1″. זה צה שחיפשנו, לא? שהרי לישראל "ברור מאליו" כי הצעדים צריכים להיות עוקבים – קודם הפלסטינים ואחר כך הישראלים. חבל רק, הוא טוען, ש"הבהירות מתעמעמת בהמשך המסמך".
כפתור ופרח. אבל מה כתוב כאן? כתוב שהפסקת הטרור קודמת לכל צעד ישראלי בשטחים? לא ולא. כתוב שהפלסטינים נדרשים "להתחייב מייד", כלומר להצהיר על כוונתם, להפסיק את האלימות. וכנגד התחייבות זו חייבת ישראל לבצע צעדים מיידיים, שאותם אין אסתרון מזכיר, כיוון שלדידו הם "עוקבים" ולא "מקבילים", ובכללם: נסיגה משטחים שנכבשו במבצעים האחרונים, פירוק היאחזויות "לא-חוקיות" והפסקת כל בנייה בהתנחלויות. האופי המקביל של הצעדים האלה עולה מקריאה פשוטה של הטקסט. אבל אסתרון בשלו "אפשר להתווכח".
ואשר לשאלה מי קובע אם בשלו התנאים למעבר משלב לשלב, שהרי, אם נשתמש בניסוחו "לישראל ברור מאליו שרק ממשלת ישראל תקבע", מביא אסתרון ציטטה, שלדבריו "אין בה משק כנפי ההיסטוריה". אבל ניכר מקריאה פשוטה בה כי לא ממשלת ישראל לבדה תקבע, כדרישתה, אם הגיעה השעה להתקדם משלב לשלב, אלא תהיה "החלטה משותפת של חברי הקוורטט אם בשלו התנאים להמשיך". אין כאן שום אי-בהירות. יש כאן אפילו, אם תרצו, "משק כנפי ההיסטוריה", בינאום הסכסוך! אבל משק כנפי ההיסטוריה נשמע לפעמים לא כטקסט "פואטי", שעל העדרו קובל אסתרון, כי אם דווקא מתוך מה שהוא קורא טקסט הדומה ל"מפרט טכני של שולחן להרכבה עצמית". צריך לדעת לקרוא, צריך לדעת לשמוע.
חיפשו מלוכה, מצאו אתונות
גם "בהארץ" וגם ב"ידיעות" ייחסו לכתבה הזאת של ג’ודי מילר מהניו-יורק טיימס חשיבות כזו, שהיקצו לה מקום גם בעמוד הראשון וגם בעמודים פנימיים. בידיעות כרגיל לא חסכו ב"צבע" וגם לא בריח, כשסיפרו על החרא שבו בוססו חיילי היחידה המובחרת של הצבא האמריקני כשערכו חיפוש במרתפי ה"מוחבראת" העיראקי בבגדאד. הארץ היה קצת יבשושי יותר, אבל גם בו לא חסרו לא צבע ולא ריח.
ובכן, הסיפור הוא כזה, כפי שמספרת אותו ג’ודי מילר לוויינית הצבא האמריקני בעיראק (באנגלית זה נשמע הרבה יותר גרוע): נתגלגלה ידיעה לאוזני ראש היחידה האמריקנית המחפשת בעיראק נשק לא-קונוונציונאלי כי במרתף המוחבראת נמצא עותק של תלמוד מן המאה השביעית. "מקור מודיעיני" תיאר את "המסמך" באוזני ג’ודי מילר כ"אחד העותקים העתיקים ביותר של התלמוד הקיימים בעולם" ומפקד היחידה החליט ש"התלמוד ההיסטורי הוא רב ערך מכדי שיישאר מאחור". צדק האיש, מה יש לדבר. אם אמנם היה שם עותק של התלמוד מהמאה השביעית, "לאו מלתא זוטרא היא", אם נשתמש בלשון התלמוד – זו סנסציה מדעית בקנה-מידה עולמי.
התלמוד "הבבלי", שהוא ספר פרוטוקולים של דיונים הלכתיים שנערכו בישיבות של "אמוראי" בבל, "נחתם" במאה השִשית. כלומר לאחר מכן חדלו להוסיף עליו. הדיונים נערכו בעל-פה ומן הסתם היו מי שרשמו אותם. אבל אף שיש עדויות כי באמצע המאה השמינית (השמינית, לא השביעית!) היו העתקים כתובים של התלמוד, שאינם בנמצא בשום מקום, הנוסח הכתוב הראשון שתאריכו בטוח הוא מאמצע המאה ה-12, חמש מאות שנה מאוחר יותר מן התלמוד שג’ודי סיפרה לנו שסיפרו לה שהוא מונח במרתפי שירות המודיעין העיראקי.
אם לקצר במקום שראוי להאריך, כפי שהיה שלום עליכם אומר, לא נתגלה שם בתוך הסחי שום עותק של התלמוד. לעומת זה נפל לידי המחפשים "אוצר מודיעיני" שלם. בובת קצינה לבושה במדי חיל האוויר הישראלי (מה הם עשו לה, מה הם עשו?), פירוט של דרגות ועיטורי צה"ל, מפה של ישראל ועליה מסומנים המקומות שבהם לפי השערת המודיעין העיראקי נחתו הסקאדים בשנת 1991, תלמוד בבלי מווילנה (אל תצחיקו אותי, כמעט כל ספרי התלמוד הנמצאים היום במקום כלשהו נדפסו בדפוס "האלמנה והאחים ראם" מווילנה, או שנדפסו מלוחות צילום שלהם!) וגם (תאמינו או לא!) ספרי הזכרונות של דוד בן-גוריון, תצלום אווירי של הכור בדימונה (שנקנה כנראה ממקור מסחרי המוכר תצלומים כאלה) ועוד. מסמכים חסויים אחד-אחד, שכמוהם אפשר למצוא בכל משרד של מודיעין כלשהו.
חיפשו מלוכה ומצאו אתונות. אבל לפחות יש לנו נחמה קטנה, ככתוב ב"הארץ": "גורמי צבא בכירים (אפילו לא טרחו לומר של איזה צבא) הביעו ביטחון כי בחודשים הקרובים יתגלה עוד (כלומר נוסף על מה שכבר נתגלה כמסופר כאן) מידע רב על התוכניות העיראקיות, ובכלל זה עדות לקיומו של נשק להשמדה המונית". אשרי המקווים, אבל לא הייתי ממליץ לעצור את הנשימה עד אז.

דילגת יפה על המובן מאליו.
הספירה הכל כך מובנה מאליה של ישראל שלא בתוך ישראל? ומה על הפלסטינים? באיזו מדינה הם יושבים כעת? באפרטהייד-לנד. שם לא סופרים אותם. נקווה שכשיתחילו המספרים לא יהיו על היד.
ועושים את זה בקלילות. הממשלה ןמוסדותיה עובדים עלינו כל הזמן. כ-8000
משפחות ה"אצולה" הישראלית מנצלות את העובדים הזרים ואת האזרחים, עושות כסף על חשבוננו ומעבירות אותו לח"ול שם יושבים יוצאי חלציהם ומתפנקים על הככסף שהוריהם עשו בקלות על הגב שלנו, וממשיכים לעבוד עלינו.
שכחת לציין שקודם ניצלו את הפלסטינאים וכעת הם מתנקמים בכולנו. אבל אילו שהתעשרו מהניצול לא סובלים כי הם עושים עם משפחותיהם חיים משוגעים בחו"ל ואנחנו אוכלים את החרה שהם בישלו.
אצל הישראלים והפלסטינאים המצב דומה . בשני הצדדים יש כמה משפחות שמנהלות את הענינים כמו ראשי-שבטים והדבר המשותף הגדול שבינהם זה הרצון לעשות כסף על הגב של "החילים הפשוטים" גם במחיר שהם יהיו בשר תותחים. המטרה ( הכסף והשררה) מקדשת את האמצעים. אין ל-2 הצדדים שום אידאולוגיה מלבד הכח , הכסף והחיים הטובים- להם ולבני משפחותיהם.
העניין הוא שגם לעם אין שום אידאולוגיה. כלומר למעט כסף. אין פה בארץ אידאולוגיות. העולם חף מכאלה לאחרונה.
השאלה שאני שואל את עצמי היא מדוע לטרוח כל כך הרבה כדי לשנות את המצב פה – אם האנשים כל כך לא רוצים לשנותו. כלומר לא בבחינת מגיע להם. אלא יותר בבחינת ככה זה וונוגוטי.
בינתיים אני עם האינרציה. אבל יש לי תחושה שהשמאל פה חי על דלק מזרח תיכוני – שגם הוא נגזל על ידי ההון האמריקאי הלבן. כלומר לא הון שחור.
הגבול האמיתי אינו בין פלשתינאים ליהודים, לא בין אזרחים לחסרי זכויות אזרח, לא בין חילונים לחרדים, לא בין מזרחיים לאשכנזים וכו’. קו הגבול עובר בין המנצלים לבין המנוצלים, בין הנהנים מן המצב לבין הנאנקים תחת העול. צריך תמיד לזכור כי גם מהמשברים מישהו נהנה, ואלו הן המשפחות השולטות בהון בישראל!
כתב "הארץ" שסקר את נתוני הלשכה לסטאטיסטיקה,ציטט
את הנתון הקובע ש66 אחוזים מאזרחי המדינה נולדו בה.
בטבלה שליד הכתבה,נוספה כוכבית זעירה המובילה להערה:"בקרב היהודים".לא תמצאו בכתבה, שנועדה לסקר
ולנתח את נתוני מרשם התושבים על כך, ש-100 אחוזים מהאזרחים הערביים,נולדו בישראל וכך, כמובן,כ80 אחוזים מאזרחי ישראל הם מקומיים ואינם מיובאים.
שליש מהאזרחים היהודים, באו לכאן בתוקף "זכות השיבה"
שאינה ניתנת לאזרחי פלסטין-א"י (כשמה המנדטורי).
הנתון המובלט של "נולדו בישראל" ליהודים בלבד –
נועד לחזק את "הזכות" היהודית ל"ארץ" והעלמת עובדת היותם של כל האזרחים הערביים שכולם נולדו בישראל – שקופה וברורה. לשקר אין רגליים – יש לו סטאטיסטיקה.
רוב המגיבים כאן חיים בחלום . מדינת ישראל היא מדינת היהודים . כל יהודי בעולם הוא אזרח ישראלי בפוטנציה .היהודים יתמכו זה בזה בכל העולם . הפלשטינים מהווים פיונים באינטרסים של העריצים השולטים שם . הם לא נותנים אזרחות לפלשטינים החיים בתוכם .התמיכה באה מהאיחוד האירפי ולא מסיכויות הנפט . מדוע לא מתיחסים לנסיכים ועריצים בארצות ערב המנצלים את עמם ואפילו בחירות דמוקרטיות לא נערכות שם .חלק גדול מן העובדים הזרים מטפלים טיפול סיעודי ברבים מזקננו הזקוקים לכך , רובם מקבלים יחס טוב והכנסה העולה בכמה מונים על זו שבארצם .
בודאי לא תסכימו איתי אולם האמת שלכם היא כל כך שחור לבן ואילו המציאות היא ערוב של שני צבעים אלה .
האם הבנתי שהיהודים המיובאים הם העולים החדשים והאם אין לנו זכות על הארץ הזאת . למי יש זכות עליה ? האם רק לערבים ולחברי חד"ש ?
על אפך וחמתך אתה יהודי וכאשר הערבים ישיגו את ה"פתרון הסופי" גם לך יהיה גורל דומה , אלא מאי , הם יחסלו אותך בבוז , כי מי אוהב שטינקרים ?
לא יודע מאיפה הקרצת את הנתונים שלך . נותן לך אתר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2002 .
http://www.cbs.gov.il/shnaton53/st02_08.pdf
הארץ מחולקת לאיזורים עוד מתקופת המנדט ואילו הם : מחוז חיפה , מחוז הצפון , מחוז המרכז מחוז תל אביב מחוז ירושלים ומחוז הדרום . לאחר מלחמת ששת הימים נוסף מחוז אזח"ע -יהודה שומרון וחבל עזה .
יש גופים שטכנית איחדו כמה מחוזות כגון חברת הבזק אשר לה מחוזות חיפה והצון ירושלים והדרום ותל אביב והמרכז .אגב חלק מן המחזות מחולקים לנפות והנפות לאיזורים .
העובדים בלמ"ס הם אנשי מקצוע אוטונומיים ולא נתונים לשליטה פוליטית . הם שקובעים את אינדקס המחירים וכד’ .מעניין אם תוכל להביא תימוכין לכתוב כאילו יש מחוז השונה ממה שכתבתי לעיל . אם צדקתי – נא להתנצל !
שלושת התגובות מעלי,נכתבו ע"י התורן הימני המגיב,
שכתב תגובות זהות וכמעט אחידות למאמרים אחרים –
הןא מציף את האתר בתגובותיו וסבור שהמערכת אינה
יודעת שהוא המגיב בשמות שונים.
דוד שחם ואנוכי מצאנו את הנתונים,עליהם ביסס שחם
את מאמרו ואני את תגובתי:בעיתון "הארץ" מיום חמישי
ה8 במאי. בכתבה,דיאגרמה מאירת עיניים ובה מחולקת
מדינת ישראל לארבעה מחוזות:1.תל אביב;2,ירושלים והצפון.4.חיפה והמרכז;4.דרום – אילו הייתי "דובר אמת", היה עלי לכתוב מי
הוא הקופץ בראש,אלא שגם על כבודם של הולכי-ארבע ומפריסי פרסה – יש לחוס.כשנגזר עלי להוסיף תגובה זו
כדי שדבר "אמת" יוכח כלא נכון – אני יכול להוסיף
שבאותה כתבה הסוקרת את מרשם התושבים על פי נתוני
הלמ"ס,נכתב שמספר התושבים ב1948 היה 806 אלף ומתוכם:
"אחוז אחג של"בני דור שלישי" כשכוכבית לצדו מעיר:"בקרב היהודים"..-כך מציגה הלשכה את נתוניה
במסלול האידיאילוגי של "דוברי אמת", על כי כל התושבים הלא היהודים היו בני הדור השלישי,הרביעי
החמישי, הששי…אחרון אחרון: כשכתבתי "מיובאים"
התכוונתי ל"עולים" וישישו בני מעיהם של "דובר אמת"
ןכל עדת המגיבים הימניים,שתבוא בעקבותיו,ב"ה.
לא ציינת במאמרך המכובד מהיכן נלקחה הדיאגרמה הזאת ובאיזה פרסום רשמי היא מופיעה .
אם אתם מעוניינים שכל התגובות יהיו לפי רוחכם ציינו זאת ואענה ברצון . אגב אני לא תורן אלא יהודי פשוט המביע את דעותיו . עומד על זה שתציין מה הוא המקור לדיאגרמה זאת והאם הכתוב באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהינו פרסום רשמי לא מאושש את טענותי . מוכן להודות בטעותי ובלבד שתתן מקור מהימן .
"דובר אמת" מתעלם מהמקור המצויין בתגובה שמעליו:
:הארץ" ב6 למאי והדיאגרמה עצמה נוספה למאמר,אתמול.
מדוע אתם לא מתיחסים לשאלתי – הארץ הוא לא כזה ראה וקדש . מאיפה לקח הארץ את הדיאגרמה . עיינתי בכל האתר של הלמ"ס ( הוא גדול מאוד ) ולא מצאתי זכר לחלוקה המצויינת של מחוזות . נא לציין פה מה שם הפרסום של הלמ"ס שבו מצוינת דיאגרמה זאת .
באם הוציאה הלמ"ס דיאגרמה כזאת הדבר חמור ביותר ואני הראשון לגנות זאת בכל תוקף ובנושא זה לחזור בי מכל דברי , רק נא לציין את המקור במדויק .אני במתח !
את שאלותיך ל"הארץ" – הפנה למערכת היומון.אתה טרדן
שנכשל ב"תגובתו" ובמקום להודות בכך, אתה ממשיך בשלך.