לכאורה, אנו בדרך לשלום: ראש הממשלה הצהיר בנאומיו החגיגיים ליום העצמאות, על מחויבותו לשים קץ למלחמה ולהגיע לשלום גם במחיר ויתורים כואבים. מזכיר המדינה האמריקאי פאואל הגיע אלינו, כדי לקדם את "מפת-הדרכים". הפלסטינאים בחרו בראש-ממשלה "עם סמכויות", כדי לאפשר את ביצוע מפת-הדרכים והכול נראה לכול, כיונת-השלום של נח שבישרה את סוף המבול.
אל תאמינו: זה הוא משחק מכור והעמדת פנים מתואמת של האמריקאים עם שרון, שאינו מוכן לוויתורים הנדרשים כדי להגיע לשלום. ללא ויתורים כאלה, לא תהיה הסכמה פלסטינית להסדרים שירצו האמריקאים וישראל לכפות עליהם. האמריקאים אינם רוצים לאלץ את ישראל להוציא אל הפועל את מפת-הדרכים שלהם, על כי הנשיא בוש זקוק לתמיכת הנוצרים השמרנים והיהודים האמריקאים בעלי הממון – גם אלה וגם אלה, מתייצבים לימינו של שרון. אילו היתה לממשל האמריקאי כוונה אמיתית לממש את מפת-הדרכים, היה נותן לאירופאים שותפות מלאה בה – אולם, הם מקפידים שכל המושכות יהיו רק בידיהם. האמריקאים פירסמו את מפת-הדרכים כדי להרגיע את העולם המוסלמי שנסער בגלל המלחמה בעיראק והם ימשיכו להעמיד פנים כאילו ה"מפה" נושמת, כל עוד יהיה להם צורך בכך בגלל עיראק. מבחינה זו המפה היא כמו טיפות או כדורי הרגעה המשככים את הכאב אך אינם מחסלים את הגורם לו. האמריקאים בטוחים כי עד לסוף השנה יתייצב שלטונם בעיראק ותוקם שם ממשלה משתפת-פעולה. עיראק תהיה לבסיסם העיקרי במזרח התיכון – הם כבר החלו בפינוי הבסיסים שלהם מסעודיה שלא תהיה חשובה אסטרטגית עבורם, לכשישלימו את אחיזתם בעיראק.
השנה ובשנה שאחריה, ימשיכו האמריקאים והישראלים לשתף פעולה במשחק המפה, כדי להרוויח בזמן, עד שיחזקו את שליטתם באזורנו – אז יגיע מועד הבחירות לנשיאות ארה"ב, בנובמבר 2004. הפלסטינים יודעים כל זאת כמובן, אבל גם הם משחקים את המשחק כדי לא לתת לאמריקאים ולישראלים תירוץ להאשימם בהכשלת "תהליך" המפה. הם יודעים כי בתוך שנה או שנה וחצי תשבוק המפה לכל חי והאזור יחזור למצבו הנוכחי. לכן אין כל סיכוי שינקטו צעדים ממשיים להפסקת ההתנגדות העממית לכיבוש הישראלי ויפרקו את הארגונים הלוחמים – גם הם יעשו "כאילו" ויעמידו פנים כמי שאינם מבינים את המשחק של שרון-בוש. הם יודעים היטב כי האינתיפאדה היא נשקם העיקרי: היא כבר גרמה לישראל נזקים כלכליים אדירים. הפלסטינים יודעים כי ללא הסדר עמם לא תצא ישראל מן הבוץ, לא יבואו השקעות ולא תהיה כל צמיחה. כפי שכתבנו פה לראשונה ישראל עתה במצב של פשיטת רגל פיננסית ולולא הערבויות האמריקאיות היינו קורסים עד סוף השנה. אישור הערבויות ותשלום השליש הראשון שלהם עכשיו יאפשר לישראל להמשיך עוד שנה במצב של דימום ושיתוק כלכלי. גם אם ישלימו האמריקאים את כל הערבויות לישראל, בשלוש השנים הבאות, יידחה המשבר הגדול בשנתיים: גם 9 מיליארדי הדולרים בערבויות אמריקאיות, לא יהיה בהם די, לכסות את הגירעונות במטבע-זר הצפויים בכל אחת מן השנים הקרובות.
הימין האמריקאי בבית הלבן ובקונגרס יחד עם שרון, מניחים ומקווים שממשלת ישראל תצליח לחסל את ההתנגדות הפלסטינית ולהכריח את ממשלת אבו-מאזן להיכנע ולחתום על הסכם בנטוסטאני עם ישראל-כדוגמת ה"מדינות" הנלוות שהקימה דרום-אפריקה בניסיון למנוע את נפילת שלטון הלבנים. ייתכן אמנם שכך יקרה. כבר היו מקרים בודדים בדברי הימים, שתנועות לאומיות לא הצליחו בהגשמת מטרותיהן, עדיין: הכורדים, הארמנים. אולם, אם ההתנגדות הפלסטינאית תימשך,יהיה העתיד שונה לגמרי.
אין לי ספק שהאמריקאים יחוו מהר מאד בעיראק את מצבם כפי שהוא עתה באפגניסטן. מי שלא עוקב אחר הנעשה בה, אינו יודע שהאמריקאים וממשלת הבובות שהקימו, שולטים רק בקושי בבירה קבול, כשברוב חלקי המדינה, נמשכת לוחמת גרילה. עיראק גדולה וחשובה בהרבה מאפגניסטן ולכן התוהו-ובוהו שישרור בה בקרוב, עשוי לתרום לכישלונו של בוש בבחירות של נובמבר 2004 ולחזרתו של האו"מ לעיראק. אין לשכוח גם את האפקט שיהיה כאשר יתברר סופית כי מטרת המלחמה: השמדת הנשק ההמוני – היתה שקר, וכי נשק כזה לא היה קיים כלל.
הגורם העיקרי שיביא אולי לכישלון בוש והרפובליקנים בבחירות, יהיה כמובן המשבר הכלכלי באמריקה. במאמר שפירסם בווושינגטון-פוסט, הכלכלן רוברט סמואלסון (7 במאי 2003) מדווח שארה"ב נמצאת במיתון מתמשך, שיחריף בגלל הוצאות העתק של מלחמת עיראק ובעקבותיה לעומת הירידה התלולה בהכנסות האוצר הפדראלי, בגין קיצוץ המס על רווחי העשירון העליון ביוזמתו של בוש. לטענת סמואלסון, לארה"ב גירעון מסחרי בסך 350 מיליארד דולר לשנה שמומן עד כה ממכירת אגרות חוב לזמן ארוך לאירופה וליפאן, המחזיקות עתה בכ-40% מכל אגרות החוב האמריקאיות, לעומת 12% לפני 20 שנה. עוד הוא קובע כי סיכויי ארה"ב להמשיך במכירת אגרות החוב, פחתו בגלל מצבה הכלכלי שיגרום לציפיות קוני האגרות לריביות גבוהות יותר, מה שיביא מייד לפגיעה נוספת במשק האמריקאי. כלכלן אמריקאי נודע אחר, יוסף סטיגליץ, כתב לאחרונה שהאירופאים ויפאן יעדיפו עתה להשקיע את כספם ביורו ולא בדולר, כדי להימנע מסיכונים.
הקדשתי מקום רב לניתוח מצבה הכלכלי של ארה"ב, כיוון שמשבר כלכלי יחד עם הכישלון הצפוי ב"ייצובה" של עיראק – קרוב לוודאי שיסלקו את בוש וחבורת הימין הקיצוני מהשלטון, כשם שאביו עזב את הבית הלבן לאחר תקופת כהונה אחת, למרות הניצחון במלחמת המפרץ.
החרפת המצב הכלכלי בארה"ב עשויה לבטל את החלק השני והשלישי של הערבויות המובטחות לישראל, כך אמר אפילו מנכ"ל האוצר אהוד מראני ל"ידיעות-אחרונות" בראיון ליום העצמאות. התצפיות המובאות במאמרי, אינן הזיות אלא חששות שראשי הכלכלה בישראל ערים להם.
עשויה להיות גם אפשרות בשנת 2004: כשבוש ייווכח לדעת שהוא עלול להפסיד בבחירות בגלל המשבר הכלכלי המתמשך – הוא ייזום שינוי מוחלט במדיניות האמריקאית במזה"ת ויקרא לאו"ם לקחת את האחריות על עיראק, יסכים עם מדינות הנפט המוסלמיות על מימוש מיידי של תוכנית המדינה הפלסטינית, על פי התוכנית הסעודית, בתמורה לתמיכה כלכלית של מדינות הנפט בכלכלה האמריקאית הקורסת.
שני התסריטים לעיל, אינם סותרים זה את זה : עתידם של הפלסטינים, קשור בעבותות למשברים הכלכליים בישראל ובארה"ב. אם משברים אלה יימנעו, בדרך נס ואינני מאמין בנסים: "מפת הדרכים" היא משחק מכור.
ליבי נשבר למראה "מסכנות האמריקאים"
אווי למדינת ישראל אל מול "ההתנגדות הפליסתינאית ההרואית"
המכנה המשותף היחידי, להבנתי, בין רעיונות הכותב לבין המציאות בשטח מוגבל לשינאה הכותב לאמריקה ולישראל.
קיימת כמובן מציאות אחרת והיא המציאות האמיתית. את המציאות הזו הנסתרת בנתיים מעיני הכותב, נאלצות לאחרונה הן מדינות ערב והן העם הפליסתאני ללמוד ובקצב מזורז.
מציאות זו מתחילה מהאולטימטום שהוצב לסורים דרך שינויים מהותיים המתחוללים עתה בהנהגת העם הפלסתנאי במסגרתם הוכתר ראש ממשלה ובמסגרתם יחוסל בכוח שלטון הרחוב בגדה וברצועה.
ויתפלא הכותב וכך גם שותפיו הפוליטיים.לא התדרדרות אמריקאית או מפולת כלכלית ישראלית צפויה לעתיד באיזורינו, כי אם, אלו יהיו דוקא הימים הראשונים מזה למעלה ממאה שנה, בהן יזדקף גיו שכננו בדרכם למדינה משלהם.
הערה: הכותב עולה חדש, תודתו מראש ל"מתקני השפה" שבמקום לספוג את הכתוב יתנפלו על הכותב ויכלו זעמם ב "י" כזו או אחרת שחסרה או מיותרת.
רשמתי לפני את המאמר כדי לבדוק את נכונותו בעוד שנה . כידוע הנבואה ניתנה לשוטים .התקוה להתמוטטות ארהב וישראל אינה אלא משאלת לב של הכותב .ה"עצה" שנותן הוא לפלשטינים להמשיך באינטיפדה היא עצת אחיתופל . הם לא יצאו וכל שללם בידם ויאלצו להתפשר . בשלב ראשון לחסל את האירגונים האיסלאמיים הקיצוניים כגון החמאס והג’יהד וגם בהזדמנות זאת את החיזבאללה . אינני מבין מה ההתלהבות של הכותב באירגונים אלה המצהירים בראש גלי שהם ילחמו עד היהודי האחרון ( כולל לביב ).אין בינם לבין השמאל דבר וחצי דבר . אלא מאי אויבו של אויבי הוא ידידי . מזכיר לי את תמיכת הרוסים בהקמת מדינת ישראל כל עוד נלחמה באנגלים כאשר הוקמה המדינה והלכה לאורינטציה מערבית הפסיקה לתמוך בנו ואיתה מפלגות השמאל עושי דברה . מזמן רוסיה עזבה דרך זאת אך אתם עדיין לא התעוררתם לעולם החדש שנוצר ומתחברים לארגונים מוסלמים קיצוניים וזאת אך ורק כי הם נגד ארצות הברית וישראל . ה"כיבוש" וגורל הפליטים מזה 55 שנים מעניין אותכם ואת ארצות ערב כשלג דאשתקד .