כאשר נשאל ישעיהו ליבוביץ’ לדבר השוואתו בין ישראל הכובשת לנאצים נהג להשיב כי אמנם ישראל לא הקימה ולא תקים תאי גזים, אך המנטליות הרווחת בחברה הישראלית היתה מסוגלת לאפשר זאת. טענה נוספת שנהג להעלות היתה, כי אם כל ההבדל בין מדינת ישראל וגרמניה הנאצית נוגע לשאלת ההשמדה, אזי ישראל נמצאת במצב חמור ביותר. נראה לי כי טענתו השנייה של ליבוביץ’ מבוססת על עובדה היסטורית שמסיבה כלשהי כמעט שאיננה זוכה לאזכור ביום השואה – העובדה כי הנאצים נבחרו לרייכסטאג ושלטו בגרמניה כבר ממארס 1933 (היטלר עצמו, אגב, מונה לקנצלר עוד בינואר 1933) בעוד שההשמדה השיטתית ותוכנית "הפתרון הסופי" החלו בפועל בספטמבר 1941 (טבח יהודי קייב בבאבי-יאר) וקיבלו גושפנקא רשמית ו"חוקית" בועידת וונזיי ב-20 בינואר 1942. האם אין פסול בהתייחסות לנאצים וזוועותיהם בהקשר של ההשמדה בלבד? האם ניתן להבין (היסטורית) את השואה במנותק מן האידיאולוגיה הנאצית ומתשע שנות שלטונם שקדמו ל"פתרון הסופי"? העשוי לימוד הנאציזם ואזכור השואה בהקשר הרחב יותר של תקופת השלטון הנאצי כולו לשנות את הלקחים שעלינו להפיק מן השואה?
את השואה ניתן וצריך לנתח תוך התייחסות לשני ממדים: ממד המרחב וממד הזמן. בממד המרחב הכוונה לפשעי הנאצים ולקורבנותיהם בגרמניה ובשטחי הכיבוש. בממד הזמן הכוונה לפרק הזמן הרלבנטי, דהיינו, לתקופה בה התרחשו הפשעים הללו. מובן מאליו ששני הממדים הללו קשורים זה לזה: שינוי בתקופה העומדת לבדיקה ישנה את הפשעים הנבחנים, את זהות והיקף הקורבנות וממילא את הלקחים שיש להפיק.
אחת מן הביקורות המרכזיות שהוטחו עד כה בתכנים שנוצקו ליום השואה התמקדה בממד המרחב: ההתעלמות בישראל מקורבנות הנאצים הלא יהודים (חולי נפש, צוענים והומוסקסואלים, למשל). ביקורת זו לא נגעה בממד הזמן והמשיכה (כמו אלה אשר ביקרה) להתמקד בתוכנית "הפתרון הסופי" ובהשמדה. במקרה זה, אם כך, הן המבקרים והן אלו העומדים לביקורת מתעלמים מרוב שנות השלטון הנאצי ומן הפשעים שביצעו בין 1933 ל-1942.
אך את ההשמדה אי אפשר (היסטורית) ואסור (מוסרית) לנתק מפשעי הנאצים שקדמו לה שכן זו היתה נדבך נוסף באבולוציה המפלצתית של המשטר ההיטלראי. ההשמדה השיטתית, "התעשייתית", היוותה המשך ישיר ו"לוגי" לחקיקה הגזענית (כפי שזו התבטאה, בין השאר, בחוקי נירנברג שחוקקו בשנת 1935), הריכוז במחנות וגטאות, עידוד ההגירה ("טרנספר מרצון") והגירוש אותם הפעילו הנאצים כמעט מיום עלייתם לשלטון, ולא רק נגד יהודים. הקו שהנחה את הפשעים הללו היה בדיוק אותו הקו שהוביל והנחה בסופו של דבר את השמדת הצוענים, הנכים, ההומוסקסואלים, היהודים ואוכלוסיות אחרות: טוהר הגזע או גזענות. במלים אחרות, את השואה יש להבין בהקשר הרחב של השלטון הנאצי, האידיאולוגיה שלו ומדיניותו התואמת שגילוייה אומנם הלכו והפכו זוועתיים יותר ויותר, אך מהותה והמניעים שהובילו אותה נשארו זהים לכל אורך הדרך.
מדוע, אם כך, כמעט שאין התייחסות בישראל לתקופה שמן עליית הנאצים לשלטון ועד תוכנית ההשמדה? מדוע מערכת החינוך המקרטעת איננה מקדישה זמן והיקף הולמים לתקופה זו ולפשעים שקדמו ל"פתרון הסופי"? וכיצד זה שאף ביום השואה נדחקים היבטים אלה לקרן זווית? תשובות רבות יתכנו, אך לדעתי הסיבה היא פוליטית במהותה. אם אכן תוצג ההשמדה כתוצר מתהווה של מדיניות גזענית שהתפתחה משך שנים ולא כמונאדה חסרת חלונות על ציר הזמן, אזי אפילו נניח שאין מקום להשוות את ההשמדה עצמה ל"סתם" ג’נוסיידים, כנהוג במחוזותינו, יהיה גם יהיה מקום להשוות את התהליך שהוביל אליה לחקיקה ומדיניות המבוצעים במקומות רבים גם בימינו אנו. ממילא עשויה אז השואה להפוך מאירוע ייחודי יהודי לאירוע בר-השוואה בעל משמעויות ולקחים אנושיים אוניברסליים.
לכך לא מוכן הממסד הישראלי להסכים. יותר מכך. אם פשעי הנאצים במהלך תשע שנות שלטונם הראשונות ו"המנטליות הרווחת בחברה" שאפשרה אותם ייבחנו ויאוזכרו כראוי, אזי לא יהיה מנוס מהשוואה בין פשעים אלו והאווירה שאפשרה אותם למדיניות ישראל בשטחים הכבושים (ולפחות עד 1966, עת בוטל הממשל הצבאי, גם בישראל עצמה) ולדעת הקהל הרווחת בישראל כלפי מדיניות זו, בעיקר מאז אוקטובר 2000.
כמובן שכל השוואה בין מדיניות ההשמדה הנאצית למדיניות הישראלית בשטחים תהווה זילות של השואה. גם גזענות בסגנון הנאצי ואמונה בטוהר הגזע אינן רווחות בישראל. אך שלטון הכיבוש בגדה, ברצועה ובמזרח ירושלים, שלילת זכויותיהם של הפלסטינים שם, ההתעמרות, ההתנחלויות, שדידת האדמות, ההרס, העוצרים והסגרים, ההרג והזלזול בחיי האדם – כולם על בסיס אתני-לאומי – ראויים גם ראויים להשוואה לפשעי הנאצים שבוצעו לפני ההשמדה. האם שתיקתו של הציבור בישראל מבטא, כלשונו של ליבוביץ’, מנטליות שהיתה מאפשרת גם ג’נוסייד שיטתי? אינני יודע, אך כולי תקווה שלא נגיע למצב בו נצטרך לבחון שאלה זו.
"לא יפורסמו … דברי הסתה, נאצות, דיבה … " אז למה אתם מפרסמים את המאמר הזה? ההיתלות בדברי פרופ’ ליבוביץ’ע"ס עקרון האילו: אילו הנאציות היתה מתרחשת בישראל , טענתו היתה מוכחת וכל עוד זה לא התרחש, כמובן נוח להאשים את תושבי ישראל בנאציות העומדת להתרחש. כדאי שמחבר המאמר יקרא וילמד את ליבוביץ’ בכל החומר הנכבד הראוי להילמד, שהוא בתחום המחשבה היהודית ביסודו,ולא יתפס דוקא לאמירות חסרות שחר, שאינן בתחומו המקצועי הרחב ומעמיק דיו, של הפרופסור. הבחירה מתוך הים מעידה על הבוחר, ולא על הים.
"יש אמריקה, היא לא תתן לזה לקרות" – כותב המגיב
שמעלי. הוא מתכוון בוודאי ל"אמריקה" שפשעיה בוויטנאם
קמבודיה, לאוס,צ’ילה,אפגניסטאן,גווטאמלה, סלבדור,
ניקרגואה…- מתועדים ושווים באכזריותם לפשעי הכיבוש
הישראלי בלבנון ופלסטין. או, אולי ישנה "אמריקה"
אחרת אי שם על פני תבל ? – זו שבדמיונו האופטימי
של המגיב.
להם לקח 9 שנים של כיבוש המדינה מאזרחיה. לישראל כבר 36 שנה שלא בוער כלום. פלסטין תקום וחששך יתבדה.
אפשר להבין את הלחץ בו אתה מצוי כי ישנם דברים שמזכירים התנהגות נאצית – למשל לזרוק עצורים מג’יפ.
גם אני חששתי מזה פעם. אבל שוב, אין חשש. ישראל 03 אינה גרמניה 33. המצב ילך ויסתדר. ואם לא? יש אמריקה. הפעם היא לא תיתן לזה לקרות.
הגרמנים איבדו מיליוני אנשים במלחמה – העובדה הזו איננה מוגדרת כשואה
למיליוני גרמנים בוצע טרנספר ואיש לא מתייחס לזה כ"טרנספר" . הם לא נחשבים לפליטים למרות שנעקרו בברוטליות מבתיהם. הם גם לא נחשבים ל"עקורים"…(אותה מילה חביבה על מועצת ה"חכמים")
ובצדק לא משתמשים במונחים הללו, ומדוע ? משום שבמקרים של מלחמה בין שני ישויות לאומיות יש אחריות לתוקפן…אם היה מצליח במזימתו ההתקפית היינו אנחנו במקרה הטוב פליטים ועקורים ובמקרה הרע , והיותר מתקבל על הדעת, מושמדים השמדה פיסית.
הגרמנים תקפו את העם היהודי מבלי שהותקפו – על המשפט הזה יש לחזור שוב ושוב עד שיקלט במוחם של עורכי ההשוואות למיניהם
נכון שישנם בקירבינו אנשים עם מנטליות לא אנושית ובתופעה הזו יש להילחם
לא צריך להשוות כל דבר לשואה… צריך לעשות השוואה עם הנאצים בכדי להראות שאנחנו לא בסדר? מדינת ישראל מבצעת פשעי מלחמה במסגרת הכיבוש הנואל, ובנוסף הדמוקרטיה אכן בנסיגה (אם בכלל אפשר לקרוא למדינה בה כל אזרח שלישי משולל זכויות).
הדיון לא צריך להיות האם אנחנו גרועים כמו הנאצים (וברור שלא!) אלא האם אנחנו גרועים נקודה (וברור שכן!)
המצדיקים את פשעי התנועה הציונית כנגד העם הפלסטיני, מתחבאים בדרך כלל מאחורי פשעים שביצעו אחרים, כמו האימפריאליזם הברטיט או האמריקאי, בטענה כי אם הם ביצעו, אז זה היה בסדר. ואז המעז להוקיע את פשעי הציונות מגלה אניטשמיות..
כך למשל אחד הכותבים המחביא את זהותו העלובה ובצדק, טוען כי מאחר וגרמניה הנאצית תקפה ראשונה, מותר היה לעשות למעמד הפועלים הגרמני ולהמונים הגרמנים כל פשע נאלח וזה בסדר.
לא זה לא בסדר. לשרוף את דרדזן היה פשע מזעזע, שרק בעלי אידיאולוגיה הקרובה לנאצים יכולים להצדיק. לא זה לא בסדר שזרקו פצצות אטום על הירושימה ונגסקי, זה היה פשע מחריד. לא זה לא היה בסדר שהצבא האדום תחת סטלין אנס נשים גרמניות וערך ביזה בגרמניה.
לא זה לא בסדר כל הפשעים שהציונות עשו לפלסטינים. ומי שמצדיק פשעים אלו מצדיק בפועל כל פשע. הטבח של הארמנים ב1893 אשר הרצל עזר להכחישו סייע לנאצים אחר כך לביצוע השואה היהודית.
כפי שהלאומנים מגינים זה על זה, טובי היהודים ניצבים עם ההמונים הפלסטינים כנגד הפשעים של הבורגנות הציונית.
פשעי הציונות כנגד המוני היהודים.
בדרך כלל מצטמצם הויכוח על פשעי הציונות, בדבר הפשעים שזאת עשתה כנגד הפלסטינים, הקורבנות של ההתנחלות הקולוניאליסטית. אולם יש טעם לדבר על פשעיה גם כנגד המוני היהודים. אחד הספרים החשובים העוסקים בנושא זה הוא ההיסטוריה החשאית של הציונות שנכתב על ידי רלף שונמן שהיה מזכירו של לורד ראסל אשר בפרק השישי של ספרו עוסק בשאלה זו. ייתכן שנפלו שגיאות במספור ההערות והוקרא מתבקש לבדוק במקור באנגלית המופיע באינטרנט.
Ralph Schoenman :The Hidden History of Zionism
הרצל כתב כי הוא מבין את חוסר התוחלת של המאבק באנטישמיות.
"I achieved a freer attitude toward anti-Semitism, which I now began to understand historically and to pardon. Above all, I recognized the emptiness and futility of trying to ‘combat’ anti-Semitism."[76]
השומר הצעיר פרסם את התיאור הבא של היהודי שניתן היה להעתיק מכל פרסום אנטישמי:
: "A Jew is a caricature of a normal, natural human being, both physically and spiritually. As an individual in society he revolts and throws off the harness of social obligations, knows no order nor discipline."[77
ז'בוטניסקי אף לא טמן את ידו בצלחת כאשר הוא כתב בשנאה אופיינית של הציונות תנועה בורגנית ריאקציונרית להמוני היהודים:
"The Jewish people, is a very bad people; its neighbors hate it and rightly so … its only salvation lies in a general immigration to the land of Israel."78]
הרצל פנה אל פלאבה שר הפנים של הצאר לאחר פרעות קישנב עם ההצעה הבאה:
"Help me to reach the land [Palestine] sooner and the revolt [against Czarist rule] will end."[79
וון פלאבה הסכים לסייע בכספים לתנועה הציונית ומאוחר יותר הוא התלונן להרצל:
: 'The Jews have been joining the revolutionary parties. We were sympathetic to your Zionist movement as long as it worked toward emigration. You don't have to justify the movement to me. You are preaching to a convert."[80]
הרצל וויצמן הציעו לסייע לאינטרסים של הצאר כנגד היהודים ה
"noxious and subversive Anarcho-Bolshevik Jews." 81
אותה פנייה נעשתה אל הסולטן של טורקיה, הקיסר הגרמני, האימפריאליזם הבריטי.
ההיסטוריה של הציונות עם הפשיזם עוד פחות ידועה:
מוסוליני סייע לארגן את גדודי בית"ר כאשר המודל הוא החולצות השחורות של הפשיזם האיטלקי. תחת מנהיגותו של בגיi ארגון זה אימץ את מוהל היד הנאצי כסמל מאבק.
כאשר פטלוריה הפשיסט האוקראיני אשר ארגן פוגרומים כנגד היהודים, בהם נטבחו 28 אלף יהודים זבוטינסקי הציע לארגן עבורו גדודי שוטרים כדי לשחרר חיילים לחזית כנגד המהפכה הבולשביקית..
הפדרציה הציונית בגרמניה שלחה מכתב לנאצים אשר תאריכו ה21 ליוני 1933 בזו הלשון:
:
"…a rebirth of national life such as is occurring in German life … must also take place in the Jewish national group.
"On the foundation of the new [Nazi] state which has established the principle of race, we wish so to fit our community into the total structure so that for us, too, in the sphere assigned to us, fruitful activity for the Fatherland is possible…."[82]
הקונגרס הציוני ב1933 הביס ברוב של 240 כנגד 43 החלטה למאבק כנגד הנאצים.
כהכרת תודה היטלר הודיע כי הגיע להסכם עם הקונגרס הציוני ביחס להעברת כספים לבנק אנגלו-פלסטין, ובכך הגיע לקצו החרם הכלכלי על הנאצים, דווקא בתקופה של המשבר הכלכלי כאשר המשטר הנאצי היה עדין בקשיים גדולים.
התנועה הציונית ייסדה את ההעברה אליו הגיעו כספי נאצים ודווקא סכומים ניכרים.
התנועה הציוני הביאה כאורח את נציג הנאצים ברון וון מידנשטין, מנהיג הס.ס. כתוצאה לא אחר מיוסף גובלס כתב ב1934 בעיתונו "דר אנגריפ" מאמר בו הציע מדליה עם הסוסטיקה מצד אחד ומגן דוד מצדה השני. ב1935 הידראיך מנהיג הס.ס כתב מאמר בו סיווג את היהודים לשני סוגים, האחד הציונים והשני כל השאר:
: "Our good wishes together with our official good will go with them."83]
ב1937 "ההגנה" שלחה נציג (פיאבל פולקס) לברלין במטרה שיסיע לרגל תמורת רכוש יהודי ולא אחר מאייכמן הוזמן כאורח ההגנה לפלסטין.
פאיבל פולקס דיווח לאייכמן:
"Jewish nationalist circles were very pleased with the radical German policy, since the strength of the Jewish population in Palestine would be so far increased thereby that in the foreseeable future the Jews could reckon upon numerical superiority over the Arabs."84
הרשימה של שיתוף הפעולה עם הנאצים ארוכה מאוד. ההסבר של מדינת ישראל לפשעים אלו שהכוונה הייתה לסייע לפליטים יהודים. אולם עבורם ליהודים הייתה משמעות רק במידה ויכלו להשתמש בהם בפרויקט הקולוניאליסטי שלהם. האחרים לא נחשבו. ב1938 אמר בן גוריון בכנס ציוני באנגליה:
.
: "If I knew that it would be possible to save all the children in Germany by bringing them over to England and only half of them by transporting them to Eretz Israel, then I opt for the second alternative."[85]
מ1933 ועד 1935 התנועה הציונית דחתה שני שליש מבקשות ההגירה של יהודי גרמניה לפלסטין. קצנלסון העיד בעיתון "דבר" על קנה המידה שלהם:
. " German Jews were too old to bear children in Palestine, lacked trades for building a Zionist colony, didn’t speak Hebrew and weren’t Zionists. In place of these Jews facing extermination the WZO brought to Palestine 6,000 trained young Zionists from the United States, Britain and other safe countries.
יתר על כן הציונים אף חיבלו בהצלת יהודים. ב1943 הציונים בארצות הברית התנגדו לפתיחת השערים. רבי סטפן ויץ בא להעיד כנגד פתיחת השערים משום שזה יסכן את שליחת היהודים לפלסטין. מנהיג דגול ציוני זה ב1938 התנגד לשינוי חוקי הגירה שיאפשרו הגירת יהודים לארצות הברית הוא אמר:.
.
"It may interest you to know that some weeks ago the representatives of all the leading Jewish organizations met in conference. … It was decided that no Jewish organization would, at this time, sponsor a bill which would in any way alter the immigration laws."[86]
התנועה הציונית התנגדה גם לפתיחת השערים באנגליה לפני היהודים במכתב לממשלה הם כתבו::
:
"His Majesty’s Government issued some hundreds of Mauritius and other immigration permits in favor of threatened Jewish families."[87]
ב1943 הם אף התנגדו לקנה מידה דל זה: בפגישה בפרלמנט הבריטי ב27 לינואר 1943 הם דרשו כתנאי שהיהודים יוכנסו רק לפלסטין. ויצמן לא התבייש לתמוך בהצעה זו באופן גלוי:
"The hopes of Europe’s six million Jews are centered on emigration. I was asked: ‘Can you bring six million Jews to Palestine?’ I replied, ‘No.’ … From the depths of the tragedy I want to save … young people [for Palestine]. The old ones will pass. They will bear their fate or they will not. They are dust, economic and moral dust in a cruel world. … Only the branch of the young shall survive. They have to accept it."[88
יצחק גורנבאום ראש הוועדה שעסקה במצב היהודים אמר:
"When they come to us with two plans – the rescue of the masses of Jews in Europe or the redemption of the land – I vote, without a second thought, for the redemption of the land. The more said about the slaughter of our people, the greater the minimization of our efforts to strengthen and promote the Hebraisation of the land. If there would be a possibility today of buying packages of food with the money of the Karen Hayesod [United Jewish Appeal] to send it through Lisbon, would we do such a thing? No. And once again no!"[88]
ביולי 1944 מנהיג הקהילה היהודית בסלובקיה רבי ודב מיכאל וויסמנדל במכתב למנהיגי הציונים הציע להם דרכים שיאפשרו ליהודים להימלט. הוא סיפק דרכי מילוט וביקש שיפציצו את פסי הרכבת עליהם הועברו יהודים לאושויץ. הוא הציע להפציץ את המשרפות באושויץ בהם טבחו 13 אלף יהודים ליום. הוא הציע כי במידה ובנות הברית יסרבו הציונים להם היו אמצעים לכך ישלחו מתנדבים לעשות מעשי חבלה במתקנים אלו. הוא לא היה היחיד. אולם הוא ואחרים נתקלו בחומת שתיקה וחוסר רצון לפעול להצלת היהודים.
ביולי 1944 הוא שאל את מנהיגי הציונים"
.
"Why have you done nothing until now? Who is guilty of this frightful negligence? Are you not guilty, our Jewish brothers: you who have the greatest good fortune in the world – liberty?" "We send you," Rabbi Weissmandel wrote again – "this special message: to inform you that yesterday the Germans began the deportation of Jews from Hungary. … The deported ones go to Auschwitz to be put to death by cyanide gas. This is the schedule, of Auschwitz from yesterday to the end:
"Twelve thousand Jews – men, women and children, old men, infants, healthy and sick ones, are to be suffocated daily.
" And you, our brothers in Palestine, in all the countries of freedom, and you ministers of all the Kingdoms, how do you keep silent in the face of this great murder?
"Silent while thousands upon thousands, reaching now to six million Jews, are murdered? And silent now, while tens of thousands are still being murdered and waiting to be murdered? Their destroyed hearts cry out to you for help as they bewail your cruelty.
"Brutal, you are and murderers, too, you are, because of the coldbloodedness of the silence in which you watch, because you sit with folded arms and do nothing, although you could stop or delay the murder of Jews at this very hour.
"You, our brothers, sons of Israel, are you insane? Don’t you know the hell around us? For whom are you saving your money? Murderers! Madmen! Who is it that gives charity: you who toss a few pennies from your safe homes, or we who give our blood in the depths of hell?"[90
יתר על כן, יהודי הונגריה הוקרבו כתמורה להסכמים עם גרמיה הנאצית כפי שהתפרסם במשפט של רדולף קסטנר ב1953, משפט בו הופיע כנגד פקיד הסוכנות הנ"ל תמיר לימים שר המשפטים. לאחר משפט זה היה משפט חוזר בו מדינת ישראל התנערה מפשע זה בטענה השקרית כי היהודים לא יכלו לברוח ולהינצל בין כה וכה. למעלה מחצי מליון יהודים הונגרים הוקרבו. קסטנר פעל כנציג הסוכנות הציונית. ההסכם היה שתמורת חיי 600 יהודים עשיירם קסטנר הפיץ את השקר שאין מחנות השמדה. גרינוולד הוא שגילה זאת והוא שהועמד לדין בשל השמצה. אולם האמת נאמרה במשפט הראשון כאשר בית המשפט בישראל קבע:
.
"The sacrifice of the majority of the Jews, in order to rescue the prominents was the basic element in the agreement between Kastner and the Nazis. This agreement fixed the division of the nation into two unequal camps, a small fragment of prominents, whom the Nazis promised Kastner to save, on the one hand, and the great majority of Hungarian Jews whom the Nazis designated for death, on the other hand."92 [
אולם ההנהגה הציונית לא רק שסייעה להשמדת יהודי הונגריה, אלא ניסתה ככל יכולתה להציל נאצים. למשל קצין הס.ס בכר שניהל את המשא ומתן על השמדת יהודי הונגריה מטעם איכמן.( ראו הספר "הצל" של בן הכט הערה 94 ) מאוחר יותר נבל זה היה בממשלה גרמנית שעסקה בעסקי תבואה( חברת הנדל גסטלסכאכפת) עם ישראל.
הלח"י בהנהגת שמיר שלח מכתב תמיכה והזדהות עם הרייך השלישי. מכתב שהתגלה אחר המלחמה בשגרירות הגרמנית בטורקיה. מסמך הידוע כמסמך אנקרה. במכתב זה אנו קוראים:
"The evacuation of the Jewish masses from Europe is a precondition for solving the Jewish question; but this can only be made possible and complete through the settlement of these masses in the home of the Jewish people, Palestine, and through the establishment of a Jewish state in its historical boundaries. …
"The NMO, which is well-acquainted with the goodwill of the German Reich government and its authorities towards Zionist activity inside Germany and towards Zionist emigration plans, is of the opinion that:
"1. Common interests could exist between the establishment of a New Order in Europe in conformity with the German concept, and the true national aspirations of the Jewish people as they are embodied by the NMO.
"2. Cooperation between the new Germany and renewed folkish-national Hebraium would be possible and
"3. The establishment of the historical Jewish state on a national and totalitarian basis, and bound by a treaty with the German Reich, would be in the interest of a maintained and strengthened future German position of power in the Near East.
"Proceeding from these considerations, the NMO in Palestine, under the condition that the above-mentioned national aspirations of the Israeli freedom movement are recognized on the side of the German Reich, offers to actively take part in the war on Germany’s side."[95
זאת ההיסטוריה הממשית אותה כמובן לא לומדים בבתי הספר הציונים. שם למדים כי הציונות היא תנועת שחרור לאומית של היהודים.
76-Marvin Lowenthal, ed., The Diaries of Theodor Herzl, p. 6. Cited in Lenni Brenner, Zionism in the Age of the Dictators, (Westport, Conn.: Lawrence Hill, 1983) p. 6.
77-From "Our Shomer ‘Weltanschauung,"‘ Hashomer Hatzair, December 1936. Originally published in 1917, Brenner, Zionism, p. 22.
78-Brenner, The Iron Wall.
79-lbid., p. 14.
80-lbid.
81-Brenner, Zionism, p. 48.
82-lbid., p. 85.
83-lbid., p. 99.
84-lbid., p. 149.
85-lbid.
86-Rabbi Solomon Schonfeld, Britain’s chief Rabbi during World War II. Faris Yahya, Zionist Relations with Nazi Germany, (Beirut, Lebanon: Palestine Research Center, January 1978), p. 53.
87-Chaim Weizmann reporting to the Zionist Congress in 1937 on his testimony before the Peel Commission in London, July 1937. Cited in Yahya, p. 55.
88- Yitzhak Gruenbaum was chairperson of the Jewish Agency’s Rescue Committee. Excerpted from a speech made in 1943. Ibid., p. 56.
89-lbid., p. 53.
90-lbid., pp. 59-60.
91-lbid., p. 58.
92-Judgment given on June 22, 1955, Protocol of Criminal Case 124/53 in District Court, Jerusalem. Ibid., p. 58.
93-Ibid. p. 59.
94-Ben Hecht, Perfidy, (New York: 1961), pp. 58-59. Ibid., p. 60.
95-"Proposal of the National Military Organization – Irgun Zvai Leumi – Concerning the Solution of the Jewish Question in Europe and the Participation of the N.M.O. in the War on the side of Germany." Original text found in David Yisraeli, The Palestine Problem in German Politics. 1889-1945. (Ramat Gan, Israel: Bar Ilan University, 1974), pp. 315-317, Brenner. Zionism, p. 267.
בהקשר לשואה, הינה חומר למחשבה: מבחר ציטוטים עדכניים המדגימים יפה את גישת הערבים להשלמת המהלכים שהחלו בשואה, לתשומת לב המאמינים ב"שלום":
התבטאויות בנוגע לזכות השיבה לרגל יום ה"נכבה" [15.5.1948]
באירועים לציון יום ה"נכבה" השנה בלטה הדרישה לא לוותר על זכות השיבה. הדרישה שבה ונשנתה בתהלוכות שנערכו ב-14 וב-15 בערים הגדולות ובהן עזה ובראמאללה וכן במחנות הפליטים, בגילויי דעת של פלגים וארגונים שונים וכן בנאומים של בכירים פלסטינים. להלן לקט מאותן התבטאויות:
יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת אמר בנאומו לרגל יום ה"נכבה": "…המזימה האימפריאליסטית הציונית הגדולה נגד האומה הערבית שלנו ונגד מולדתנו, פלסטין, החלה בועידה הציונית בבאזל שבשווייץ בשנת 1897 והגיעה לשיאה המקולל ב-15.5.1948. ביום מקולל זה קמה מדינת ישראל באמצעות [שימוש] בנשק ובמזימה אימפריאליסטית על הריסות מולדתנו פלסטין. עמנו גורש ממולדתו ו[נעשו בו] מעשי טבח בגלות, בפזורה ובמחנות הפליטים…
פלסטין היא המולדת שלנו. אין לה תחליף. אין לנו מולדת אחרת מלבדה. כל פליט פלסטיני מצפה ליום בו יחבק את מולדתו ויבקש להשיב את זהותה… במשך 55 השנים שעברו נפלו [במאבק] שהידים ופצועים למען חירותה של המולדת ושיבתם של בניה…"[1]
בגילוי דעת שפרסמה תנועת הפת"ח נכתב: "מטרותינו הלאומיות לא תוגשמנה מבלי שנחזק את אחדותנו הפנימית… ונדבוק בעקרונות האיתנים שלנו ובראשם זכות השיבה וההגדרה העצמית…
תנועת פת"ח קוראת לקהילה הבינלאומית… לשאת באחריותה הבינלאומית וההיסטורית כלפי העם הפלסטיני ולתמוך במאבקו הצודק [למען] השיבה אל מולדתו ואל בתיו וכן, ללחוץ על ממשלת ישראל שתכבד ותבצע את החלטות הלגיטימיות הבינלאומיות ובראשן, החלטה מספר 194 אשר תומכת בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים… זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים היא זכות היסטורית, טבעית, חוקית ומקודשת שאין לוותר עליה…"[2]
לשכת תנועת הפת"ח באוניברסיטת "אל-אזהר" בעזה הצהירה: "…זכות השיבה היא ירושה קולקטיבית וזכות אישית הנובעת ראשית כל מהזכות הערבית ההיסטורית על אדמת פלסטין ושנית, מקדושתו של הרכוש הפרטי והיעדר היכולת לבטל [קדושה זו] על ידי כיבוש…"[3]
המפתי של ירושלים ושל אדמות פלסטין, עכרמה צברי, אמר בדרשה שנשא במסגד אל-אקצא: "בנוגע לזכות השיבה של הפליטים- נערכו בימים אלה מספר מפגשים בהם נידונו סוגיות הקשורות לזכות השיבה של הפליטים לבתיהם. כדי להדגיש את הזכות ההלכתית הזו וכדי להשיב ל[טענותיהם] של אלה שדוגלים ב[פתרון] של פיצוי וכן, כדי להשיב על ההצעה הכוללת את שיבת הפליטים לשטחי הרש"פ בלבד[4], אין מנוס מלהבהיר במעמד זה את הדין ההלכתי לגבי נושא זה. [הדין ההלכתי] אינו מתיר לקבל פיצוי תמורת אדמת פלסטין משום שפיצוי הוא בחזקת דין מכירה; מכירה [של אדמת פלסטין]… אסורה לחלוטין מבחינה הלכתית ו[המוכר] מוצא מעדת [המוסלמים]. מה שחל על אנשים חל גם על מדינות וממשלות. זאת ועוד, המורשת ההלכתית [טוענת] כי הבן צריך לקחת את מה שאביו משאיר ואין זכות לאף אדם לדבר בשם היורש החוקי…"[5]
חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית, ג’מאל אל-שאתי אמר בתהלוכה שנערכה בעזה בשם הכוחות והמוסדות: "… זכות השיבה אינה חלום אלא מטרה שאנו פועלים להגשימה. הדבר מצריך מסגרת וארגון של המאמץ הלאומי והממסדי… בהתחשב בכך שבעיית הפליטים היא אם כל הבעיות … ההכרעה האמיתית על עתיד הביטחון והיציבות באזור תתבטא בשיבת הפליטים… לכפריהם ולבתיהם מהם גורשו והוברחו, וזאת בהתאם להחלטת [האו"ם] מספר 194."[6]
איחוד איגודי העובדים של פלסטין הוציא גילוי דעת ובו נכתב בין השאר: "זכות השיבה נשארה המטרה הראשית במאבק הלאומי הפלסטיני… ההגנה על זכות זו מוטלת על כתפי עמנו באשר הוא-בין אם בתוך המולדת ובין אם באזורי המפלט…"[7]
מזכיר ועדת הפליטים במועצה הלאומית הפלסטינית של אש"פ, וליד אל-עוצ’, אמר בראיון ליומון הפלסטיני "אל-חיאת אל-ג’דידה": "… מצער הדבר למצוא קולות פלסטינים, מתוכם בעלי תפקידים [שמוותרים על זכות השיבה]… ביניהם ה’מסע העממי לשלום’ [הכוונה ליוזמת נוסייבה-איילון] אשר מוותר על זכות זו… וטוען כי היא תתבצע רק בגבולות 1967… הזכות להיאבק למען הקמת מדינה פלסטינית היא לגיטימית ואסור להחליפה בשום אופן בזכות אחרת… משום [שהקמת] המדינה היא זכותנו ושיבת הפליטים לבתיהם גם היא זכותנו. במיוחד, היות והפליטים נאבקו והקריבו קורבנות עצומים כדי להגן על הזכות הזו ושללו את כל תוכניות האזרוח מחדש שמטרתן היתה לחסל את הבעיה הזו…"
אל-עוצ’ הדגיש כי הפליטים הפלסטינים לא נתנו לאף אדם או מוסד ייפוי כוח לוותר על הזכות הזו. לאף אחד אין זכות לוותר עליה משום שאנו ירשנו אותה מאבותינו ומסבינו… והיא הפכה להיות רכושם של הדורות שטרם נולדו."[8]
חבר המועצה המהפכנית של פת"ח, ד’יאב אל-לוח, אמר במפגש שנערך בסניף פת"ח בעזה : "אנחנו [חברי תנועת פת"ח] רוצים להעביר מסר לעולם כולו, [ולומר] כי עמנו חי וקיים וכי הבעיה הפלסטינית קיימת… ומצריכה פתרון צודק בכל היבטיה ובראשם, בעיית הפליטים והבטחת זכות השיבה שלהם למולדתם ולבתיהם שמהם היגרו וגורשו."[9]
משרד התרבות הפלסטיני פרסם גילוי דעת ובו כתב: "…[ישראל] אינה יכולה למחוק את ה"נכבה" מהזכרון של עמנו, מתרבותו,מן ההיסטוריה שלו ממורשתו ומחיי היומיום שלו. להיפך, דבקותו של העם שלנו בזכות השיבה רק גברה…"[10]
אסמאעיל אבו שנב, אחד ממנהיגי תנועת החמאס, דיבר בעזה בשם הועדה העליונה של הכוחות הלאומיים והאסלאמים: "…החייאת יום "הנכבה" השנה באה לציין את עמידתו של העם הפלסטיני על המשך מאבקו עד להבסת הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית. [כמו כן, החייאת יום ה"נכבה" באה] להדגיש את המשך המאבק למען מימוש זכות השיבה לפליטים… כמו כן, הביע אבו שנב את סירובו לכל הסכם אשר לא יכלול את זכות השיבה. אבו שנב קרא לכלול בתוכניות הלימוד נקודות ציון היסטוריות בחיי העם הפלסטיני, וביניהן "סיפור עזיבתם [של הפליטים] את הכפרים, וזאת כדי לשמור על הזיכרון הפלסטיני וכדי לחזק את דבקותם של הדורות הפלסטינים [הבאים] בזכות השיבה שלהם לבתיהם."[11]
דובר הכנסייה האורתודוכסית לשעבר, עטאללה חנא, אמר בכנס שנערך במחנה הפליטים בדהיישה לציון יום ה"נכבה": מי שמוותר על זכות השיבה לא [נחשב ל]פלסטיני. אין ולו פלסטיני אחד לא בתוך [ישראל] ולא מחוצה לה שהעניק למישהו ייפוי כוח לוותר על זכות השיבה… הסיסמא של הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים אינה דמיונית וכך גם זכות השיבה. אלה הם דברים שניתן לממשם אם העם הפלסטיני ידבוק בעקרונותיו האיתנים ובעמדותיו העקרוניות- הערביות והפאן ערביות… יש אומרים כי הישות הציונית היא ישות חזקה אשר מסוגלת לכפות פתרונות בכוח הזרוע ובעזרת התמיכה הפוליטית לה היא זוכה. אולם, לנו יש זכויות היסטוריות ודבקות באדמה. כוחה של האמת חזק יותר מכל השליטה הציונית."[12]
[1] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 16.5.2003.
[2]www.fateh.tv/14-05-2003-fateh.htm
[3]אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 16.5.2003
[4]עכרמה צברי רומז על התוכנית "מסע עממי לשלום" אותה יזמו סרי נוסייבה ועמי איילון. תוכנית זו גורסת בסעיף 4 כי הפליטים הפלסטינים ישובו רק למדינה הפלסטינית. התוכנית פורסמה במלואה לראשונה ביומון הפלסטיני "אל-קדס" בתאריך 30.11.2002. בימים אלה היא מפורסמת שוב.
[5]www.alminbar.net/alkhutab/khutbaa.asp?mediaURL=6609
[6] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 16.2.2003
[7] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 16.2.2003.
[8] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 15.2.2003.
[9] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 15.2.2003.
[10] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 15.2.2003.
[11] אל-איאם (רש"פ), 16.5.2003.
[12] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 15.5.2003.
הציטוטים תורגמו על ידי מכון "ממר"י: http://www.memri.org.il/memri/LoadArticlePage.asp?enttype=4&entid=1198&language=Hebrew
חביבי. הפלסטינים הותקפו ב-48 בלי לתקוף. כלומר זה החל קודם. הם ישבו על אדמתם ללא עניין של לאומיות שהתפתחה באירופה ולא היתה קשורה אליהם. פתאם באו יהודים והחלו קונים אדמות מנשלים מעבודה ומקימים צבא. זו נקראת תוקפנות ללא סיבה.
בלי לחץ חביבי. כנראה שהם רוצים הכל. בדיוק כמו הליכוד שרצה הכל. יתפשרו נא דורשי פלסטין השלמה עם דורשי א"י השלמה. ובא לציון/פלסטין גואל.
לא מפחדים. רק חבל שהימין היה צריך 3 שנים כדי ללכת בדרך אוסלו – אדמה, מדינה, משא ומתן תחת אש.
וחבל על מי שמת. לא הביטוי. חבל באמת.
1.ההיסטוריה איננה מתחילה ב48 וגם לא 100 שנה קודם לכן
2. היהודים לא הגיעו לכאן פתאום….
3.גם הערבים לא הגיעו לכאן פתאום…
4.שום עם לא צץ "פתאום" על במת ההיסטוריה
5.הערבים הם ממציאי הלאומיות ולא כפי שנהוג לחשוב
6.לכל עם יש זכות על חלקת ארץ סבירה יחסית לגודלו
7.לערבים יש חלקת ארץ בלתי סבירה יחסית לגודלם וצורכיהם הקיומיים
8.הפלשתינאים מגדירים עצמם כחלק מהאומה הערבית שהקימה קולוניות ברחבי המזרח התיכון וצפון אפריקה תוך מחיקה שיטתית של העבר ההיסטורי ותוך פגיעה מכוונת באתרים "מקודשים" שהפכו למסגדים.אין בהיסטוריה תקדים לאימפריאליזם וקולוניאליזם כל כך רחבי היקף
9.עמים קטנים כמו העם היהודי למשל מתעוררים ומנסים לתפוס לעצמם חלקת אדמה ממש מזערית כדי שאיכשהוא יוכלו לקיים חיים נורמליים
10. הגיע הזמן שעמים עתירי נכסים טריטוריאלים – תוצאה של כיבוש בלתי מוצדק של אבותיהם התוקפניים, יפנו מקום לעמים קטנים חסרי טריטוריה
11. התהליכים ההיסטוריים הללו גורמים הרבה עוול לבני אדם ברמה האישית ועלינו למצוא כל דרך אפשרית למזער את הסבל של הפלשתינאים
הלאומיות בגרסתה המערבית אכן פותחה באירופה תוך שהיא מבטאת ביטוי אוטנטי את הלכי הנפש הקולקטיבים של קהילות אנשים שהרגישו צורך להגדיר את עצמם מול ה"אחר"( הרבה רוע הביאה הלאומיותלאומנות לעולם )
הלאומיות הערבית קודמת ללאומיות המערבית. יש קושי מסוים לזהות אותה ככזו משום שהיא מסתתרת מאחורי הדת המוסלמית ומתחזה לעיקרון דתי
הגדרת ה"אחר" שהיא המאפיין הבולט בלאומיות מעוגנת במושגים – דאר-אל-איסלאם ודאר-אל-חרב שני מושגים שהם ממש תמצית הלאומיותלאומנות
רגע רגע!
לגיטימי להשוות בין שני דברים שאינם זהים לחלוטין, ויש מה ללמוד מהשוואה כזו. אז כל המזדעזעים (לדורותיהם), שיפסיקו כבר להזדעזע.
"להיות או לא" – למה את/ה מתכוונ/ת במילים "הערבים המציאו את הלאומיות ולא כפי שנהוג לחשוב"? אני לתומי נהגתי לחשוב שהלאומיות הומצאה באירופה במאה ה-19.
ההשוואה של המנטליות הישראלית עם זו של הגרמנים בפרק הזמן שקדם למלחמת העולם השניה אמנם מתבקשת, אבל לוקה בחסר. אם ברצוננו להבין מה קורה, עלינו להכיר בכך שהעם היהודי (קרי, אנחנו) סובל מהתקף חריף של פראנויה, מגאלומניה וסכיזופרניה סאדו-מזוכיסטית, ולכן מציף בזיכרונו את כל מי שהתעלל בו אי-פעם ומגלם אותו:
מפרעה למדנו לחרוד חרדה דמוגרפית. ממנו למדנו ללפות עם שלם לפיתה אובססיבית מבלי יכולת להרפות, למרות המכות שניחתות עלינו.
מהרומאים למדנו "הפרד ומשול": באמצעות מכבסת המילים כמו "שלום" ו"צעדים בוני אמון" אנחנו מתאמצים לסכסך בין הג’יהאד לחמאס, בין ערפאת לעמו במטרה לפורר את העם הפלשתינאי.
מהנוצרים למדנו אינקוויזיציה: עינויים מעוגנים בחוק.
מהספרדים למדנו טרנספר: כיצד ביום פקודה ניתן לגרש אוכלוסייה מאדמתה.
מהגרמנים נדבקנו בהנאה הסדיסטית שמופקת מלמעוך, לשבור, לרסק, לרמוס, לדכא, להשפיל, לדרוס ולכלוא עם שלם בגטאות.
מהבריטים למדנו מדיניות "לך ושוב". ממדריד לאוסלו ובחזרה, מהסכמי וואי לקמפ-דייוויד. שנים על גבי שנים של מריטת עצבים, של תקווה מהולה בייאוש, של ייאוש שהורס תקווה.
אכן כן, הרוע הוא מחלה מדבקת. כך שבאמת, האמירה שאנחנו נוהגים כנאצים איננה מדוייקת. יש לדייק ולומר: מכל מלמדינו השכלנו.
אני מעונין בחומר נוסף על הקשרים של התנועה הציונית עם הנאצים, ופאשיסטים אחרים. אבקשכם להעביר אלי חומר נוסף. בתודה שבתאי
שבתאי
אם תעקוב אחרי הביבלוגרפיה של
Ralph Schoenman :The Hidden History of Zionism
תגיע לספרים כמו: הציונות בתקופת הדיקטטורות
קיר הברזל, שניהם על ידי ברנר.
נתן וינשטוק: הציונות משיח שקר.
בן הכט -"הצל".
הנה לך רשימה:
Marvin Lowenthal, ed., The Diaries of Theodor Herzl, p. 6. Cited in Lenni Brenner, Zionism in the Age of the Dictators, (Westport, Conn.: Lawrence Hill, 1983) p. 6.
77-From "Our Shomer ‘Weltanschauung,"‘ Hashomer Hatzair, December 1936. Originally published in 1917, Brenner, Zionism, p. 22.
78-Brenner, The Iron Wall.
79-lbid., p. 14.
80-lbid.
81-Brenner, Zionism, p. 48.
82-lbid., p. 85.
83-lbid., p. 99.
84-lbid., p. 149.
85-lbid.
86-Rabbi Solomon Schonfeld, Britain’s chief Rabbi during World War II. Faris Yahya, Zionist Relations with Nazi Germany, (Beirut, Lebanon: Palestine Research Center, January 1978), p. 53.
87-Chaim Weizmann reporting to the Zionist Congress in 1937 on his testimony before the Peel Commission in London, July 1937. Cited in Yahya, p. 55.
88- Yitzhak Gruenbaum was chairperson of the Jewish Agency’s Rescue Committee. Excerpted from a speech made in 1943. Ibid., p. 56.
89-lbid., p. 53.
90-lbid., pp. 59-60.
91-lbid., p. 58.
92-Judgment given on June 22, 1955, Protocol of Criminal Case 124/53 in District Court, Jerusalem. Ibid., p. 58.
93-Ibid. p. 59.
94-Ben Hecht, Perfidy, (New York: 1961), pp. 58-59. Ibid., p. 60.
95-"Proposal of the National Military Organization – Irgun Zvai Leumi – Concerning the Solution of the Jewish Question in Europe and the Participation of the N.M.O. in the War on the side of Germany." Original text found in David Yisraeli, The Palestine Problem in German Politics. 1889-1945. (Ramat Gan, Israel: Bar Ilan University, 1974), pp. 315-317, Brenner. Zionism, p. 267.
קורא הרוצה להתכתב עם מגיב אחר – יוכל לחפש בספר
הטלםונים את כתובתו ו/או ישלח למערכת E MAIL ובמידה
והכתובת האלקטרונית במערכת – יקבל אותה. מדור
תגובות אינו מיועד לפתיחת דיונים בנושאים שאינם
נושאי המאמר והמגיבים,המתארחים באתר מתבקשים שלא
להשתמש לרעה באופציה הפתוחה לרווחה.
האם התגובה שלעיל היא מטעם הנהלת האתר, או דעת יחיד של מגיב מן השורה?
קורא
אכן שאלה טובה.
אתר זה הוא אחד מהטובים במפה הפוליטית ויש לעשות הכול כדי שיתפח וירכוש קוראים ומחליפי דעות.
על כן:
אם זה מהנהלת האתר נשאלת השאלה וכי מה מפריע להנהלת
האתר אם מישהו מהקוראים מבקש לדעת יותר על נושא הדיון
כדי ליצור לעצמו דעה, והוא מקבל רשימה בביבלוגרפית? הרי לא
ייתכן שהנהלת האתר תתנגד לידע יותר נרחב.
אם זה ממישהו המנסה לחבל באתר ולעשות אותו אתר לאנשים
חסרי ידע, מוטב שיזדהה ויפסיק לחבל. תגובת ההנהלה מתבקשת.
הרשימה הביבליוגרפית לא הוסרה. מדור התגובות לא
נועד להתכתבות בין מגיבים. ה"שאלות" המפוברקות,
נועדו ל"הכשיר" את המאמרים בכסות "תגובות",ששןורץ מציף בהם את האתר, מתחת למאמרים שאין בין תוכנם ל"תגובה" – אפילו רמז של קשר. קוראים הרוצים לפתוח
בדיון על נושא(ים) באתר – יכולים לכתוב מאמר(ים)
בעצמם ו/או לכתוב למערכת (לא כ"תגובה" אלא באי מיל)
והמערכת תדון בכובד ראש, בכל מאמר או הצעות למאמרים, שתקבל.
(אני כותב זאת כחבר המערכת ולא בשמה)
אני מבין שאתה האיש שהסיר את שאלתי.
השאלה שלי התיחסה לשקר חמור שהביא יוסי שוורץ(שבבית"ר אימצו את נוהל ההצדעה במועל יד),וכל מה שביקשתי הוא, שיביא אסמכתה לטענה הזאת.
לפי דעתי הייתם צריכים להסיר את הטענה שלו ולא את השאלה שלי שבאה לחשוף את השקר הגס.
בכלל,יוסי שוורץ נוהג להביא עובדות מצוצות מהאצבע
כחלק ממכלול שלם של שקרים,חצאי אמיתות,אמונות תפלות ,דברי הבל וסברות קרס ,באופן שמקשה על התמודדות רצינית עם טענותיו(שיטה בולשביקית ידועה) ולכן יש לבודד טענה אחת בלבד ולהיתיחס אליה.
איני יודע מיהו הטוען שאני משקר בעניין הצדעת מוהל היד, הוא אפילו לא מזדהה בשמו.
מוזר ביותר שמכל האשמות שהעליתי כנגד התנועה הציונית מנסה איש בית"ר או תומך בית"ר זה להכחיש דבר אחד בלבד והוא כי תנועת בית"ר אשר המודל שלה היתה התנועה הפשיסטית של מוסוליני, כאשר בעיתונה "חירות", כתב לא אחר מאשר אחימאיר טור שנקרא יומן של פשיסטון, הצדיעה במוהל יד. והרי פשע סמלי זה מתגמד מול השיתוף הפעולה עם הפשיזם האיטלקי והגרמני.
אולם מאחר ואיני אוהב להיות מאושם בהגזמה כל שהיא הרי מקור המוכיח גם את טענתי הספציפית ביחס להצדעה.
אילו לפחות היה טורח לקרוא את הספר שהצעתי לקוראים "ההיסטוריה הנסתרת של הציונות" היה מגלה בפרק 6 את הפסקה הבאה:
Zionism and Fascism
The history of Zionism – largely suppressed – is sordid.
Mussolini set up squadrons of the Revisionist Zionist youth movement, Betar, in black shirts in emulation of his own Fascist bands.
When Menachem Begin became chief of Betar, he preferred the brown shirts of the Hitler gangs, a uniform Begin and Betar members wore to all meetings and rallies – at which they greeted each other and opened and closed meetings with the fascist salute.
ו ומיהו בכלל האיש שכתב ספר זה רלף שונמן? הרי ייתכן שהוא סתם ארחי פרחי אנטישמי מנוול לא כן?
ובכן רלף שימש במשך שנים מזכירו האישי של הפילוסוף הנודע לורד ראסל, האם להאמין לאינטלקטואל אמיץ זה, או לתומכי הפשיזם היהודי?
בס"ד
גם אם הדברים חריפים מדי, הם אמיתיים וכואבים.
כל הכבוד, עופר!
ויהודים טובים ממשפחות טובות תומכים בהם וכנראה גם בתוכניתם.
בהקשר לשואה, הינה חומר למחשבה: מבחר ציטוטים עדכניים המדגימים יפה את גישת הערבים להשלמת המהלכים שהחלו בשואה, לתשומת לב המאמינים ב"שלום":
התבטאויות בנוגע לזכות השיבה לרגל יום ה"נכבה" [15.5.1948]
באירועים לציון יום ה"נכבה" השנה בלטה הדרישה לא לוותר על זכות השיבה. הדרישה שבה ונשנתה בתהלוכות שנערכו ב-14 וב-15 בערים הגדולות ובהן עזה ובראמאללה וכן במחנות הפליטים, בגילויי דעת של פלגים וארגונים שונים וכן בנאומים של בכירים פלסטינים. להלן לקט מאותן התבטאויות:
יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת אמר בנאומו לרגל יום ה"נכבה": "…המזימה האימפריאליסטית הציונית הגדולה נגד האומה הערבית שלנו ונגד מולדתנו, פלסטין, החלה בועידה הציונית בבאזל שבשווייץ בשנת 1897 והגיעה לשיאה המקולל ב-15.5.1948. ביום מקולל זה קמה מדינת ישראל באמצעות [שימוש] בנשק ובמזימה אימפריאליסטית על הריסות מולדתנו פלסטין. עמנו גורש ממולדתו ו[נעשו בו] מעשי טבח בגלות, בפזורה ובמחנות הפליטים…
פלסטין היא המולדת שלנו. אין לה תחליף. אין לנו מולדת אחרת מלבדה. כל פליט פלסטיני מצפה ליום בו יחבק את מולדתו ויבקש להשיב את זהותה… במשך 55 השנים שעברו נפלו [במאבק] שהידים ופצועים למען חירותה של המולדת ושיבתם של בניה…"[1]
בגילוי דעת שפרסמה תנועת הפת"ח נכתב: "מטרותינו הלאומיות לא תוגשמנה מבלי שנחזק את אחדותנו הפנימית… ונדבוק בעקרונות האיתנים שלנו ובראשם זכות השיבה וההגדרה העצמית…
תנועת פת"ח קוראת לקהילה הבינלאומית… לשאת באחריותה הבינלאומית וההיסטורית כלפי העם הפלסטיני ולתמוך במאבקו הצודק [למען] השיבה אל מולדתו ואל בתיו וכן, ללחוץ על ממשלת ישראל שתכבד ותבצע את החלטות הלגיטימיות הבינלאומיות ובראשן, החלטה מספר 194 אשר תומכת בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים… זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים היא זכות היסטורית, טבעית, חוקית ומקודשת שאין לוותר עליה…"[2]
לשכת תנועת הפת"ח באוניברסיטת "אל-אזהר" בעזה הצהירה: "…זכות השיבה היא ירושה קולקטיבית וזכות אישית הנובעת ראשית כל מהזכות הערבית ההיסטורית על אדמת פלסטין ושנית, מקדושתו של הרכוש הפרטי והיעדר היכולת לבטל [קדושה זו] על ידי כיבוש…"[3]
המפתי של ירושלים ושל אדמות פלסטין, עכרמה צברי, אמר בדרשה שנשא במסגד אל-אקצא: "בנוגע לזכות השיבה של הפליטים- נערכו בימים אלה מספר מפגשים בהם נידונו סוגיות הקשורות לזכות השיבה של הפליטים לבתיהם. כדי להדגיש את הזכות ההלכתית הזו וכדי להשיב ל[טענותיהם] של אלה שדוגלים ב[פתרון] של פיצוי וכן, כדי להשיב על ההצעה הכוללת את שיבת הפליטים לשטחי הרש"פ בלבד[4], אין מנוס מלהבהיר במעמד זה את הדין ההלכתי לגבי נושא זה. [הדין ההלכתי] אינו מתיר לקבל פיצוי תמורת אדמת פלסטין משום שפיצוי הוא בחזקת דין מכירה; מכירה [של אדמת פלסטין]… אסורה לחלוטין מבחינה הלכתית ו[המוכר] מוצא מעדת [המוסלמים]. מה שחל על אנשים חל גם על מדינות וממשלות. זאת ועוד, המורשת ההלכתית [טוענת] כי הבן צריך לקחת את מה שאביו משאיר ואין זכות לאף אדם לדבר בשם היורש החוקי…"[5]
חבר המועצה המחוקקת הפלסטינית, ג’מאל אל-שאתי אמר בתהלוכה שנערכה בעזה בשם הכוחות והמוסדות: "… זכות השיבה אינה חלום אלא מטרה שאנו פועלים להגשימה. הדבר מצריך מסגרת וארגון של המאמץ הלאומי והממסדי… בהתחשב בכך שבעיית הפליטים היא אם כל הבעיות … ההכרעה האמיתית על עתיד הביטחון והיציבות באזור תתבטא בשיבת הפליטים… לכפריהם ולבתיהם מהם גורשו והוברחו, וזאת בהתאם להחלטת [האו"ם] מספר 194."[6]
איחוד איגודי העובדים של פלסטין הוציא גילוי דעת ובו נכתב בין השאר: "זכות השיבה נשארה המטרה הראשית במאבק הלאומי הפלסטיני… ההגנה על זכות זו מוטלת על כתפי עמנו באשר הוא-בין אם בתוך המולדת ובין אם באזורי המפלט…"[7]
מזכיר ועדת הפליטים במועצה הלאומית הפלסטינית של אש"פ, וליד אל-עוצ’, אמר בראיון ליומון הפלסטיני "אל-חיאת אל-ג’דידה": "… מצער הדבר למצוא קולות פלסטינים, מתוכם בעלי תפקידים [שמוותרים על זכות השיבה]… ביניהם ה’מסע העממי לשלום’ [הכוונה ליוזמת נוסייבה-איילון] אשר מוותר על זכות זו… וטוען כי היא תתבצע רק בגבולות 1967… הזכות להיאבק למען הקמת מדינה פלסטינית היא לגיטימית ואסור להחליפה בשום אופן בזכות אחרת… משום [שהקמת] המדינה היא זכותנו ושיבת הפליטים לבתיהם גם היא זכותנו. במיוחד, היות והפליטים נאבקו והקריבו קורבנות עצומים כדי להגן על הזכות הזו ושללו את כל תוכניות האזרוח מחדש שמטרתן היתה לחסל את הבעיה הזו…"
אל-עוצ’ הדגיש כי הפליטים הפלסטינים לא נתנו לאף אדם או מוסד ייפוי כוח לוותר על הזכות הזו. לאף אחד אין זכות לוותר עליה משום שאנו ירשנו אותה מאבותינו ומסבינו… והיא הפכה להיות רכושם של הדורות שטרם נולדו."[8]
חבר המועצה המהפכנית של פת"ח, ד’יאב אל-לוח, אמר במפגש שנערך בסניף פת"ח בעזה : "אנחנו [חברי תנועת פת"ח] רוצים להעביר מסר לעולם כולו, [ולומר] כי עמנו חי וקיים וכי הבעיה הפלסטינית קיימת… ומצריכה פתרון צודק בכל היבטיה ובראשם, בעיית הפליטים והבטחת זכות השיבה שלהם למולדתם ולבתיהם שמהם היגרו וגורשו."[9]
משרד התרבות הפלסטיני פרסם גילוי דעת ובו כתב: "…[ישראל] אינה יכולה למחוק את ה"נכבה" מהזכרון של עמנו, מתרבותו,מן ההיסטוריה שלו ממורשתו ומחיי היומיום שלו. להיפך, דבקותו של העם שלנו בזכות השיבה רק גברה…"[10]
אסמאעיל אבו שנב, אחד ממנהיגי תנועת החמאס, דיבר בעזה בשם הועדה העליונה של הכוחות הלאומיים והאסלאמים: "…החייאת יום "הנכבה" השנה באה לציין את עמידתו של העם הפלסטיני על המשך מאבקו עד להבסת הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית עצמאית. [כמו כן, החייאת יום ה"נכבה" באה] להדגיש את המשך המאבק למען מימוש זכות השיבה לפליטים… כמו כן, הביע אבו שנב את סירובו לכל הסכם אשר לא יכלול את זכות השיבה. אבו שנב קרא לכלול בתוכניות הלימוד נקודות ציון היסטוריות בחיי העם הפלסטיני, וביניהן "סיפור עזיבתם [של הפליטים] את הכפרים, וזאת כדי לשמור על הזיכרון הפלסטיני וכדי לחזק את דבקותם של הדורות הפלסטינים [הבאים] בזכות השיבה שלהם לבתיהם."[11]
דובר הכנסייה האורתודוכסית לשעבר, עטאללה חנא, אמר בכנס שנערך במחנה הפליטים בדהיישה לציון יום ה"נכבה": מי שמוותר על זכות השיבה לא [נחשב ל]פלסטיני. אין ולו פלסטיני אחד לא בתוך [ישראל] ולא מחוצה לה שהעניק למישהו ייפוי כוח לוותר על זכות השיבה… הסיסמא של הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים אינה דמיונית וכך גם זכות השיבה. אלה הם דברים שניתן לממשם אם העם הפלסטיני ידבוק בעקרונותיו האיתנים ובעמדותיו העקרוניות- הערביות והפאן ערביות… יש אומרים כי הישות הציונית היא ישות חזקה אשר מסוגלת לכפות פתרונות בכוח הזרוע ובעזרת התמיכה הפוליטית לה היא זוכה. אולם, לנו יש זכויות היסטוריות ודבקות באדמה. כוחה של האמת חזק יותר מכל השליטה הציונית."[12]
[1] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 16.5.2003.
[2]www.fateh.tv/14-05-2003-fateh.htm
[3]אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 16.5.2003
[4]עכרמה צברי רומז על התוכנית "מסע עממי לשלום" אותה יזמו סרי נוסייבה ועמי איילון. תוכנית זו גורסת בסעיף 4 כי הפליטים הפלסטינים ישובו רק למדינה הפלסטינית. התוכנית פורסמה במלואה לראשונה ביומון הפלסטיני "אל-קדס" בתאריך 30.11.2002. בימים אלה היא מפורסמת שוב.
[5]www.alminbar.net/alkhutab/khutbaa.asp?mediaURL=6609
[6] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 16.2.2003
[7] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 16.2.2003.
[8] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 15.2.2003.
[9] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 15.2.2003.
[10] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 15.2.2003.
[11] אל-איאם (רש"פ), 16.5.2003.
[12] אל-חיאת אל-ג’דידה (רש"פ), 15.5.2003.
הציטוטים תורגמו על ידי מכון "ממר"י: http://www.memri.org.il/memri/LoadArticlePage.asp?enttype=4&entid=1198&language=Hebrew
בין יהודים לנאצים ובין ממשלת ישראל לממשלת גרמניה של השואה.לשפוט אותם לפי החוק לענישת הנאצים ועוזריהם. נראה אותכם ישרי דרך ואל תמחקו.
אני גם מחפש חומר תיעודי המעיד על השתתפות הישוב היהודי והארגונים היהודיים באירופה בארגון ההשמדה ובעיקר בפעילותם במחנות הריכוז.
אני יוצא במסע טיהור שמם הטוב של עמי אירופה הנרדפים במלחמת העולם השנייה ובראשם העם הגרמני האציל והטוב, העם הפולני והעם האוקראיני.
אני פועל ללא לאות לביטול חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם.
אני גם מתנצל מעומק נשמתי שאני בן לעם היהודי, כמה חבל…הייתי יכול להיות בנו של היטלר אבל לא היו לו ילדים, אה כן, גם בנו של סטאלין היה יכול להיות לא רע אבל זה לא יצא.
זה נורא ששם משפחתי הוא לוי, השבט הקדוש בשבטי ישראל, אוי לבושה.
וצריך לאשפז אותך בדחיפות , לפני שתזיק לעצמך ולסביבה.
קראתי את תגובתך וסמרו שערותי. עליך כתוב: "מהרסייך ומחריביך ממך יצאו". המושג "גיס חמישי" הוטבע עליך. וכעת אני מבינה הרבה יותר טוב איך אנשים במחנות ריכוז של הנאצים שיתפו פעולה עם הרוצחים ואפילו עברו אותם לפעמים ב "השגיהם" הם נקראו "קאפו’ ממש מתאים לך תפקיד כזה. אני מקווה שתחזור בתשובה וביום הכיפורים הבא תצום ותסתגף ,אולי זה קצת יקל על מצפונך החולה.
התגובה הזו קימת באתר מאתמול.איני מבינה מדוע לא מחקתם אותה. זוהי האנטישמיות בהתגלמותה ובמדינות אירופה הכותב והמפרסם היו מועמדים למשפט בגין הכחשת השואה. אני מצפה שתגלו קורטוב של אנושיות ותמחקו אותה.
אני מכירה אותך וידעת שאתה אדם ישר והגון ומתנהג כג’נטלמן אמיתי. איך ,כחבר מערכת, אתה מתיר השארתה של התגובה של המתקרא/שבתאי לוי/.אני סומכת על היושרה שלך ומקווה שתעשה מעשה.
האדם המתקרא "שבתאי לוי" הוא פרובוקטור טיפש שנהנה מהתגובות הרבות לתגובה שלו.
ראוי למחוק את השטות הזאת, אבל לא ראוי להתיחס אליה ברצינות.
יש כאן שתי תגובות תחת השם "שבתאי לוי"
לדעתי מי שכתב את התגובה השנייה בשם "שבתאי לוי" עשה זאת כמחאה או כדרך הקצנה אבסורדית לתגובה הראשונה, שנראית שנכתבה ברצינות.
שבתאי צבי היה משיח שקר ושבתאי לוי השני- מגיב/פרןבוקטור וכמוהו,למרבה הצער,גם אחרים בין המגיבים מימין וגם "שמאל". אם נסיר את מה שכתב – יהיה עלינו להסיר גם את כל התגובות
שהסתייגו מדברי הנאצה שלו. מוטב שהקוראים
יווכחו "עם מי יש להם עסק"…והמערכת,תיטיב
לעשות אם תחסום אותו.
מדברי המאמר:
"…אך שלטון הכיבוש בגדה, ברצועה ובמזרח ירושלים, שלילת זכויותיהם של הפלסטינים שם, ההתעמרות, ההתנחלויות, שדידת האדמות, ההרס, העוצרים והסגרים, ההרג והזלזול בחיי האדם – כולם על בסיס אתני-לאומי – ראויים גם ראויים להשוואה לפשעי הנאצים שבוצעו לפני ההשמדה."
אם מנהלי האתר הרשו לכותב המאמר לפרסם את השורות דלעי"ל מותר למגיבים להביע מחאה השווה בעוצמת חריפותה לשורות הנואות הללו.
לכן אני מעריך מאד את מחאתו של "שבתאי לוי השני" שהקצין את הדברים עד כדי גיחוך כדי להביע את מחאתו ולו מן הטעם הפשוט שכל תגובה רציונאלית לדברים הכתובים במאמר מביישת את המגיב.
אתה צודק
בין הכותבים שבושה וכלימה לפרסם את "יצירותיהם" המצטינות בשנאת -חינם,בשנאת עם ישראל במולדתו מופיעים רק יהודים:כסיף, ספירו, יעל לוטן, סיון בסקין,ניב גורדון ,אילן פפה,עמירם גילועוד שונאי ישראל שיסלחו לי על שלא רשמתי אותם ברשימה בזויה זו(בוודאי שלדעתם היא מכובדת). מאחר וממשלת ישראל לא ממוקדת בהגנה על שלום אזרחיה,היא לא מתיחסת לכתבי השנאה של הנ"ל. אבל ההיסטוריה תדע היכן ואיך לציין את מעשיהם.
הרי לכם גם את דברי מר ספירו:"…השתתפות יחידות צבא הכיבוש הישראלי בטקס יום הזכרון לשואה, היא פגיעה בזכרונם של המיליונים שנרצחו על מזבח הכיבוש, הגזענות והפרת זכויות האדם."
כל מה שנותר לומר על דברים אלו הוא כמאמר הגששים: "מה נאמר כשאין מה להגיד".
בעת הכרזת עצרת האו"מ על הציונות כגזענות אמר השגריר דאז חיים הרצוג ז"ל: "היטלר היה מרגיש כאן בבית"
כך גם לגבי האנטישמיות הצרופה המובעת בדבריהם של ספירו וכסיף.
נאמר לי שהגדה השמאלית הוא אתר של הגות, ספרות תרבות ופוליטיקה. ואכן גיליתי ענין רב ואני משוטט לי בין הכתבות. נראה שהנהלת האתר התעייפה ומאפשרת התבטאויות שקריות, בלתי מוסריות וכאלו שנוטפות שנאת אדם(ובמיוחד אם הוא יהודי שחי בישראל). המענין הוא שהשנאה נגד יהודים נוטפת מקולמוסם של יהודים בלבד. הערבים מתיחסים בכבוד איש אל רעהו.
אני בשוק שיהודי אומר דבר כזה
יצאו לאור כמה ספרים בנושא הקשר של הציונים
בתקופת השואה שעמלו קשה בישראל ובארה"ב להשתיק את מחאת העם היהודי ואף חיבלו במעשי הצלה
לקרוא ולא להאמין, אך העדיות והמציאות הקשה טופחת על הפנים
בשם השם רחום וחנון
מסכים עם מסגרת דבריך של הכותב. אחת הרעות החולות של החברה שנוצרה כאן (בחטא) היא הפאשיזם הישראלי בכסותו הדמוקרטית.
במודע ובמכוון מ. ישראל מקיימת משטר חשוך של דיכוי (ערבים, חרדים, שמאלנים, מזרחיים) כל מי שאיננו בר תבנית האשכנזי, חילוני, פאשיסט.
כבר בלימודי באירופה לא אחת העירו לי האירופי עמיתיי ללימודים שישראל נבנתה תוך שימוש ציני ולעתים מרושע בזכר השואה. יש הרבה אמת בדבר.
בכל כתביהם מגלים זאת ראשי הציונות שנישלו עצמם מירושת אבותיהם המוסרית.
גם אתם תחטאו למאבקכם אם תנתקו עצמכם משורשיה היהודיים-(כן גם דתיים אורתודוקסיים) של האומה, של העם. בזאת תעשו בדיוק את מה שהתכוונו אבות הציונות הניאו פאשיסטיים לעשות, אדם המנותק מעבר ומחובר לערש תרבות יוון האלילית.
יהי השם אתכם ועם מאבקכם הצודק (ברובו)