"כמה שזה מקרי, גם בצרפת, גם באוסטריה וגם בישראל, נלחמים על הפנסיה". את המשפט הזה שמעתי באחד מכינוסי הוועדים להתארגנות שנערכו לקראת המאבק המנהלת עתה ההסתדרות נגד הממשלה. לכאורה, המאבק הוכרע. החוק (השנה שמו המלא הוא "התוכנית הכלכלית להבראת המשק", בשנה שעברה הוא כונה "תוכנית חומת מגן כלכלית") הכולל פרקים נבחרים בשאלת זכויות הפנסיה של העובדים התקבל ברוב קולות של הליכוד ומפלגות הימין.
בעוד אחד מהפרדוקסים האהובים על העם הזה, חברי הכנסת מה"מחנה הלאומי" התגייסו כולם (כולל מתנחליו, גזעניו וניאו-ליברלים קיצוניים) כדי להעביר הצעת חוק הפוגעת בגמלאים ובעובדים. ה"מחנה הלאומי" פעל למען האינטרסים של הגלובליזציה הקפיטליסטית. נשמע קונספירטיבי? כלל וכלל לא.
בארצות רבות במערב אירופה ובישראל מתנהל עתה מאבק של איגודים מקצועיים נגד חוקים הבאים לשנות את כללי המשחק שהיו מקובלים במשך עשרות שנים בכל הנוגע לזכויות הגמלאים. הנימוקים לשינויים המוצעים הם דומים עד מאוד, במערב אירופה ובישראל:
- האוכלוסיה מזדקנת ו"אין מנוס" מקיצוץ קצבאות הגמלאים ותשלומי הפנסיה של העובדים.
- קיים גירעון אקטוארי "המאיים למוטט" את הקרנות בטווח שבין עשרים לשלושים שנה.
- כספי הקרנות יכולים לשמש "מנוף לפיתוח הכלכלי", קרי יש להכניס את חסכונות העובדים לעת זקנה למשחק הבורסאי.
כמובן, שאין לבלבל את הטוענים טיעונים מהסוג הזה עם העובדות, כגון העובדה הפשוטה שבמדינת ישראל רק מחצית העובדים מפרישים עתה לחיסכון פנסיוני. הכנסת כל העובדים למסגרת קרנות הפנסיה (באמצעות חקיקת חוק פנסיה ממלכתית) היה פותר כמה מבעיות הנובעות מ"ההזדקנות" וה"גירעונות" הצפויים. הניסיון המר של התמוטטות שוק המניות בארה"ב (החל מאוקטובר 2000) שגרר אחריו אובדן רבבות מיליארדי דולרים מכספי קרנות הפנסיה שהושקעו בבורסה הוא לא יותר "יוצא מהכלל" – עבור קובעי הכללים החדשים.
שיעבדו יותר ויקבלו פחות
כאמור, המתקפה על העובדים והגמלאים אינה תופעה מקומית. היא תופעה כלל עולמית. מעיון במסמכי הבנק העולמי עולה בבירור שכוונת המוסדות הפיננסיים של הגלובליזציה הקפיטליסטית היא לפרק מנגנוני רווחה חברתית – כולל הפנסיה. ראשי הממשלה באיחוד האירופאי (כולל ברלוסקוני ואזנר הימניים וז’וספין ה"שמאלי") החליטו במארס אשתקד, במפגש שנערך בברצלונה, לקדם חוקים בדבר תוספת חמש שנות עבודה לגיל הפרישה. המיליונים שהפגינו ושבתו בשבועות האחרונים בצרפת, ספרד, יוון, אוסטריה וגרמניה לא הצליחו לעת עתה לשנות את הגזירה.
מה קוסם לברולוסקוני, אזנר ולשילוש שרון-נתניהו-שטרית? התשובה היא: הסכומים האדירים שבידי קרנות הפנסיה. כספים ש"שוכבים ללא שימוש". ברצונם לשרת את בעלי ההון. ראשי הממשלה ושרי האוצר מעוניינים לשים את ידם על הכספים כדי להזרים עוד כספים אל ה"שווקים הפיננסיים". המטרה היא להפוך את קרנות הפנסיה הציבוריות לקרנות פנסיה פרטיות או לכל הפחות לאלץ את קרנות הפנסיה להשקיע את החלק הארי מכספיהן בבורסה. מדוע? כי כך המצב בארה"ב, קנדה, אוסטרליה, יפן ובריטניה. במדינות אלה, כספי הקרנות הפכו בשנים האחרונות לאחד השחקנים המרכזיים במשחק הבורסאי הזקוק לעוד ועוד כספים. כספים שאחרים יצברו, כמובן. ולאו דווקא העובדים והגמלאים.
ואיך מר דוידי וחבריו בהסתדרות ובחד"ש מתכננים לפעול? מאז אישור התוכנית לא נראו פה שביתות וגם לא הפגנות המונים (שתיים קטנות יחסית). אסיפות עובדים וזהו? או שהתחלתם לסמוך על בג"ץ?
המאבק נגד תכניות הפנסיה של ממשלת בעלי ההון לא תם ולא נשלם. ולא רק במישור המשפטי. אני מעריך שבמישור המשפטי יהיו בשבועות הקרובים כמה הפתעות. אבל המסלול העיקרי של מחאה, איננו בתי המשפט אלא המאבק המקצועי. מאבק מקצועי המתנהל בימים אלה במישור המקומי (ר’ הפגנות בשבוע שעבר בחיפה). מטרת המאבק היא כפולה: ביטול חוקי הפנסיה וחקיקת חוק פנסיה ממלכתית שתעניק פנסיה לכל עובד.
אם כל הכבוד ובאמת שאני רוכשת לאפרים דוידי, יוסף צודק. אמנם באמת ההסתדרות מארגנת כביכול הפגנות נגד תוכנית הפנסיה, אבל היא עושה זאת על מנת להשתיק את ההמונים הזועמים, שרצו מאבק עיקש בהרבה. אבל עמיר פרץ הוא חלק ממנגנון מסואב ומושחת, שלא רק שלא מקדם את המאבק של העובדים ושל הגמלאים, אלא רק מפריע להם! לא כולם בהסתדרות כמובן נמנים עם המושחתים, יש ראשי ועדים שרצו וצעקו לו שצריך מלחמה, לא להפסיק את השביתה עד להפלת כל התוכנית, מש שבאמת היה בכוחו של עמיר פרץ לעשות אילו רק רצה. אבל הוא והמושחתים ששומרים עליו בשלטונו על ההסתדרות לא רצו לסכן את עצמם ואת החיים הנוחים שיש להם. אני הגעתי ל"הפגנה" שהיתה ליד קוקה קולה, היו שם כ-20 איש, ואני שואלת זה כל היכולת של ראש ההסתדרות, להוציא כמות כה שולית של אנשים לרחוב( אגב כחצי מהם היו עסקנים שמקבלים תשלום על ארגון ההפגנה)? התשובה היא כמובן לא. ראינו כבר שעמיר פרץ הוציא לא מזמן 50000 עובדים, הוא גם מסוגל להוציא 800000! התשובה למיעוט כזה של עובדים היא לא בטיפשותם, כמו שרבים מההסתדרות מתרצים בכל הזדמנות, אלא היאוש שלהם מעמיר פרץ ועסקניו שלא מראים טיפה של מנהיגות וקרב אמיתי נגד התוכנית הכלכלית הזאת או קודמיו, ובכך הם מיאשים את ציבור העובדים שמאס בלצאת לקרב מבלי לנצח, והם צודקים למה שיסכנו את עצמם אם הוא שוב ימכור אותם בסוף המרוץ.
אבל די לפסימיות כי יש גם מה לעשות, צריך לחבור יחד עם העובדים המיליטנטים בהסתדרות שמוכנים ללכת למאבק עד לניצחון המלא- התקפלות של האוצר וביטול התוכנית, ואני קוראת לאפרים דוידי לעשות כך בתור אחד שמתיימר להיות מיליטנט, ואולי בפעם הבאה תשתנה המנהיגות של ההסתדרות ותחזיר את הביטחון לעובדים. יחד עם זאת גם צריך לעשות הסברה אינטנסיבית לציבור על מנת שיתמוך במאבק ויש להקטין את נזקי השביתה על ציבור העובדים ולסגור את השלטר באופן ספציפי יותר לפוליטיקאים ולבעלי ההון, שהם האשמים בדבר הסחיטה הנוראי הזה!