ישבתי וצפיתי בטלוויזיה. היה שם רחוב, סתם רחוב כמו בכל מקום אחר בעולם, ובאמצע הרחוב, פתאום, נשמע בום גדול ותימרת עשן עלתה השמיימה. פחד ניבט מעיני האנשים ברחוב וילדים רצו לכל עבר. נורא. אמבולנסים התרוצצו בצפירות חודרות אוזן. תמונות קשות. מוכרות, לצערנו. תמונות האלימות של המזרח התיכון, שאני אף פעם לא מצליחה להתרגל אליהם.
היו שם גם נפגעים. אשה ובתה התינוקת בת השלוש נהרגו, ועלה בדעתי שברגעיה האחרונים חשבה בוודאי האשה: "למה זה מגיע לי? אני שלא עשיתי רע לאיש, אני שסתם הלכתי לי ברחוב עם הילדה שלי יד ביד, לקניות או סתם לטייל, או לבקר את הסבתא. למה הטרור הרצחני הזה? מתי יהיה לזה סוף?" ועוד עלה בדעתי, שלבטח חשבה אם בכלל הספיקה לפני שעצמה את עיניה לנצח, שזה הכי לא צודק כלפי התינוקת שלה. "מילא אני, אבל למה היא?". ועוד הרבה דברים עלו בדעתי שהנייר לא ישא אותם.
תודה לאל. כל זה לא היה ליד הבית שלי. גם לא בעיר שלי. זה לא היה טרור מהסוג הפרימיטיבי, הפחדני, שהורג בצורה נוראה עם מסמרים וגולות ברזל מעורבות באבקת שריפה. זה לא היה מחגורת נפץ שהוכנה באחת מאותן מעבדות אינסופיות באיזו פינה נידחת של איזו קסבה.
לא! – זה היה טרור דה-לוקס, מסודר ומאורגן. חלק; כמו בסרטים; כמו במשחקי המחשב. הליקופטר מתכתי מטרטר שלח שישה טילים מבריקים ומודרניים בצליל וווווש נקי. ואחר כך בא ה-בום. כמו הרעם אחרי הברק. זה היה בעזה וזה היה טרור ממלכתי. רצח מטעם מדינה. יש כאלה, שקוראים לזה "חיסול ממוקד" – אבל, החיסול הזה כבר מזמן איבד את הפוקוס. ממוקד יותר או פחות, אין מה לעשות, זה עדיין נשאר רצח וטרור ממלכתי.
כי "זה" לא אירע בקרב והאיש שאליו כוונו הטילים מעולם לא נשפט, ודינו לא נגזר, ושום ראיות לא הוצגו להרשיעו, ואף לא ניתנה לו זכות התגובה, ולא היה שם סנגור שיגן עליו. אך קטגורים היו שם יותר מדי. וגם אם אין ספק שהאיש מנוול ורצה (ורוצה!!) לחסל אותנו אחד-אחד, וגם אם אין כל ספק ש"הגיע לו" – אז מה?: אפשר ומותר וכדאי להרוג כל מי שרוצה לחסל אותנו? מספרם של אלה ממילא עולה מיום ליום.
הטילים שהגיחו אל עבר המכונית של רנטיסי, הרגו לא רק שלושה אנשים. עוד שלושים. הם גם רצחו את הסיכוי הקלוש לשלום שהסתמן, והם רמסו את שארית המוסריות שלנו, חיסלו במכת חסד את גסיסתם של ערכי הדמוקרטיה שלנו. הם הוכיחו לעולם כולו שאצלנו בדרג מקבלי ההחלטות יושבים טיפשים מושבעים או רשעים גמורים.
מה קורה לך, אריק שרון? מה עבר עליך? אתה מעדיף להיזכר בתולדות העולם כראש הממשלה הנורא ביותר שהיה למדינת ישראל? אתה רוצה לראות בעיניך את סופה? האם עשית את זה מטיפשות או בזדון? האם באמת עלה לרגע בדעתך, שהריגתו של רנטיסי תעזור כהוא זה ולו לאחד מאזרחי ישראל? ואולי עירערו את ביטחונך צעקות בריוני ועידת הליכוד, או איומיהם של מגלגלי העיניים מגבעות השומרון? – או, שפשוט נבהלת לפתע מהתהליך הארוך, המתיש והמסובך שנכנסת לתוכו?
אני לא מצליחה להתרחק מהטלוויזיה, עוקבת אחרי החדשות, מנסה לשווא להבין. אולי אשמע הסבר הגיוני והנה: הנשיא בוש, גם הוא לא מבין. אפילו אומר שהוא "מוטרד", מוטרד מאוד וכועס. ואחריו הפרשן, הידען של ערוץ 2, מסביר כהרגלו בפרטי פרטים איך בעצם עשינו "טובה גדולה מאוד" לאבו מאזן, שהרי רניטיסי היה אויב מושבע גם שלו, והוא הקים אפילו אתר אינטרנט ובו הקניט אותו ללא הרף. כלומר, עכשיו אנחנו פתאום דואגים לאבו-מאזן… מדוע זה לא משכנע? ואז, בערוץ 1: סגן השר גדעון עזרא נחלץ לעזרה. הוא "מגלה", ש"לא כל כך פשוט לתפוס את רנטיסי" וכנראה ש"נקרתה הזדמנות". נו, אז למה לא לנצל? אפילו יעקב אחימאיר לא מצליח להסתיר חיוך עצוב.
אולי בכלל הצבא רצה להשכיח מאיתנו את הפשלה של המוצב בו נהרגו החיילים ליד מעבר ארז? או, מישהו רצה בדרך זו להסיט את תשומת הלב מדבריו הקשים של מבקר המדינה על שרון?… לא, זה לא סביר שזה בא לחפות על מעשהו של ח"כ גורלובסקי. אז באמת למה??? אני לא מבינה, אני באמת לא מצליחה להבין.
טילי קאסם (שוב משהו פרימיטיבי) נופלים עכשיו על שדרות. חזרנו לשגרה. הלו, מישהו עוד מעוניין בכלל לחיות פה?
הצגת המלחמה באוייב כבעייה משפטית שגויה לחלוטין.
במלחמה נהרגים אנשים חפים מפשע לצערינו
יש אבחנה אחת חשובה – האם מותקפים אזרחים חפים מפשע בכוונה או שהם נהרגים שלא בכוונה תוך כדי פעולת מלחמה לגיטימית כמו תקיפת מנהיגיו של האוייב.
מנהיגות האוייב אינה חסינה במלחמה.ואין צורך להעמיד אותה לדין על כך שהיא נלחמת בנו…זה פשוט לא הגיוני
התייאשתי מכם, התייאשתי מהאתר, התייאשתי מהשמאל ההזוי, המטורף, שגרר אותנו למעמקי התהום. התייאשתי ונטשתי.
לא אמרת את זה בעבר? אתה לא צריך לחזור שוב ושוב ולהזכיר לנו את עניין היאוש. המצב בחוץ כל כך כיף – שפשוט אנחנו מקנאים בך. לך והתענג.
נכון שיש הבדל בין רצח אזרחים בכוונה תחילה לבין רצח ללא כוונה. אולם, בפעולות צה"ל אין שום צל צילו של ספק שייפגעו אזרחים. פצצה במשקל של טונה על איזור מגורים בהכרח תביא לנפגעים חפים מפשע. צה"ל מודע לרצח פלשתינאים חפים מפשע ביניהם ילדים רבים, ואינו רואה בכך סיבה להפסיק את הפעולות שבאופן מובנה מביאות לכך. בקרב ראשי המתנחלים ובקרב רבים מאנשי הממשלה פעולות אלו (אשר חלקן פעולות תגמול לכל דבר ועניין ולכן אין הן שונות מפיגועי טרור) מיועדות להסלמת המצב בכדי להמשיך ולהעמיק את הכיבוש. אנחנו יכולים להפסיק את הכיבוש ולפנות התנחלויות ועד שלא נעשה כן טיעון ה"אין ברירה זו מלחמה" לא תקף. במלחמת ברירה דמם של כל ההרוגים על ראשי מחרחרי המלחמה.
לו היה מחבל מסתובב "סתם ביום חול" ומאיים על חיי בני משפחת דבירי מה הייתה הגברת דבירי מעדיפה:מניעת יציאתו של המחבל הנ"ל לפיגוע עוד בביתו או איסוף חלקי הגופות של בני משפחתה על ידי זק"א אחר כך?
אין צורך להשיב על השאלה כי זה לא משנה מי צודק ולמי מגיע יותר או פחות, זה גם לא משנה מי כובש ומי נכבש.
זה מאד פשוט, מישהו עכשיו מתכנן להרוג אותי ורוצה לגרש אותי מביתי ומארצי. אני לא מוכן לכך ולכן אני נלחם. במלחמה הזאת הישראלים נלחמים באנשי טרור שמסתתרים בין נשים וילדים כדי שהללו יגוננו עליהם. ובכן, אני לא מוכן לסכן את חיי ילדי רק משום שהאוייב מסתתר בין נשים וילדים.
ואל נא תספר הגברת דבירי כי אם ישראל תיסוג לגבולות 67 וממזרח ירושלים יחדלו הפלסטינים מן הטרור. זהו שקר מוחלט.
הפיגועים שמבצע צהל בשטחים(סיכולים ממוקדים),אינם מיעודים ואינם יכולים להביא בטחון לאזרחי המדינה.
מדובר פה פשוט במלחמת כנופיות בין צהל לבין הארגונים הפלשתינאים ,שנעשית על גבם של האזרחים משני הצדדים.
לו צהל היה מעוניין לדאוג לביטחונם של אזרחיי ישראל ,הוא היה מציע לממשלה להפסיק את הכבוש שכידוע נכשל כישלון חרןץ בתור פטנט למלחמה בטרור.
מנואלה אני מברך אותך כי הפעם לא הזכרת את היותך אם שכולה . לקרוא למקבלי ההחלטות טפשים או רשעים גמורים זה קצת מוגזם . בסיפא של מאמרך את שואלת האם מישהו רוצה לחיות פה . כן רוב העם רוצה לחיות פה . אף אחד לא מוחזק פה בכוח . את מוזמנת לבצע את רצון רנטיסי ולחזור לארץ מוצאך איטליה אם ירצו לקבל אותך שם . אבל לאומי לא יהיה על כך .
אמנון,ה"ציוני"ו"דובר אמת" – שלושה בסירה אחת שהם אחד: הם דמאגוגים חסרי תקנה, לא רק
רנתיסי קורא לעזיבתם של "היהודים" את ארץ-ישראל/פלסטין, אלא שרבים ורעים בישראל,קוראים בגלוי ל"עזיבתם" של הפלסטינים הישראלים ול"טרנספר" של הפלסטינים מפלסטין.
הדמאגוגים המגיבים בגדה שאינה שלהם, מתעלמים
מההלכה היהודית:"טול קורה מבין עיניך" ומומם
פסול.