עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים
[בראשית מט 12]
לֹא חַכְלִילִי
וְלֹא מִיַּיִן
וְלֹא הַיַּיִן הֲלָמוֹ
וְלֹא תָּהָה לִשְׁאֹל
מֵאַיִן בָּא סַם הַנֶּסֶךְ
בְּדָמוֹ
וְלֹא רָהָה
וְלֹא כִּהָה בּוֹ
וְלֹא תֵּעֵב יִקְהַת עַמִּים
וְלֹא שָׂבַע
כִּי לֹא רָעָב הוּא
עַד כִּי קָרַס הֲלוּם
דָּמִים
[בלעם בשעתו ביקש לקלל את ישראל, ונמצא מברכו; יעקב – באומרו "עד כי יבוא שילֹה ולו יִקהת עמים" – ביקש לברך את יהודה, ונמצא מקללו. כי שליטה על עם אחר, יקהת (=ציות וכניעה) שלו – הללו מתכון בדוק לאסון הם. ממשלות ואזרחים המבקשים לממש את ברכת יעקב או להגשים צו אלוהי , כשהם אטומים למשמעות הלאומית והאנושית בת זמננו הנובעת מכך, ממיטים עלינו את קללת הדמים בה אנו שרויים.
אין לנו ארץ אחרת, אבל מדינה אחרת היתה לנו לפרק זמן קצר, לפני 67 – קטנה ויפה וצודקת ככל שאפשר. השיר דלהלן נכתב בסוף שנות ה-70, כלומר לפני 25 שנים בערך. כואב, כל-כך כואב, שהרהורי-לב מאותם ימים רחוקים אקטואליים עד כדי חלחלה בימים אלה.]
יפהפה.
מה זה רהה?
לאלמוג שבתאי:
רהה = היסס, פחד.