מאת כתב "הגדה השמאלית"
"אנו מקבלים בברכה את ההודנה המסתמנת והסיכוי לשבור את מעגלי האלימות, שפיכות הדמים וההרג של חפים מפשע ישראלים והפלסטינים – אך הודנה או הפסקת אש יכולה להיות רק צעד אחד בדרך למטרה. לא יתכן שלום יציב לאורך זמן בלי לשים קץ מוחלט לכיבוש, שהוא שורש השנאה ושפיכות הדמים. אי אפשר לסמוך ולהסתמך על מנהיגים, על פוליטיקאים ודיפלומטים שהם יעשו את העבודה. יש צורך במאבק יומיומי למען השלום, מאבק מלמטה, מאבק משותף של אזרחים פעילים בני שני העמים", כך אומרים כמאתיים אנשי רוח, איש ציבור ופעילי שלום ישראלים ופלסטינים שהתכנסו בשבת ברמאללה לוועידת היסוד של קבוצת הפעולה המשותפת לשלום ישראלי-פלסטיני.
המשתתפים הישראלים הצליחו לחמוק מבעד למחסומי הצבא בכניסה לרמאללה, אשר ניסו למנוע בעדם להגיע לכנס. לאחר שכמה עשרות פעילים ישראלים הצליחו להתגנב מבעד למחסום קלנדיה בדרום רמאללה, נסגר המחסום בהוראת מפקדי הצבא במקום, אולם יתר הישראלים נסעו בדרכי עקיפין והצליחו בסופו של דבר להגיע גם הם אל מקום הכינוס ברמאללה. כמה שעות מאוחר יותר, בצאתם של הישראלים מן העיר, רשמו החיילים ביציאה את שמותיהם ומספרי תעודות הזהות שלהם ואיימו עליהם בהעמדה לדין על הפרת האיסור להיכנס לשטח "איי".
"ההצהרה החשובה ביותר שלנו היא שאנחנו כאן, ישראלים שוחרי שלום שבאו להיפגש עם פלסטינים שוחרי שלום ולהקים יחד ארגון משותף. הממשלה רוצה למנוע מישראלים שוחרי שלום להיכנס לרמאללה, רק לחיילים ולמתנחלים זה מותר. אבל אנחנו כאן, באנו להיפגש עם ידידנו הפלסטינים שוחרי השלום, כדי להגיד שאיננו אויבים, שהאויב המשותף לכולנו הוא הכיבוש והמטרה המשותפת לכולנו היא להביא שלום בין מדינת ישראל ומדינת פלסטין", אמר בכנס ד"ר לב גרינברג מאוניברסיטת בן גוריון.
אורי אבנרי פרש תוכנית פעולה נרחבת של הגוף החדש. בין השאר מדובר על הקמת ועדת מומחים שתכין תוך שלושה חודשים טיוטה מפורטת להסכם שלום בין שני העמים ומדינותיהם; ועדת אמת והתפייסות, כפי שהוקמה בדרום אפריקה לאחר נפילת משטר האפרטהייד, שתנסה להציג את ההיסטוריה של מאה השנים האחרונות בצורה המקובלת של שני העמים; משרד עיתונות משותף שיפנה במקביל את אמצעי התקשורת בשני הצדדים וכן אל התקשורת הבינלאומית; וכן ועדת מבצעים, שתארגן הפגנות ואירועים פומביים ותיזים מאבקים נגד ‘חומת הההפרדה’ שמטרתה לגזול את אדמות הפלסטינים ולספח למעשה חלקים גדולים מהשטחים הכבושים, או נגד המחסומים הממררים את חיי האוכלוסיה הפלסטינית.
"אני שמחה לקבל ולארח כאן כל כך הרבה שוחרי שלום", אמרה חנאן עשראווי, מראשי המארגנים הפלסטינים. "הגישה שלנו כאן, של הישראלים ושל הפלסטינים כאחד, מבוססת לא על בטחון צבאי אלא על ביטחון אנושי, על יצירת אמון הדדי והכרה באנושיותו של האחר. גם עם הבעיות הקשות ביותר בין שני העמים, כגון בעיות ההתנחלויות, הפליטים וירושלים, צריך להתמודד באומץ ולמצוא להן פתרון מוסכם, לא לטאטא אותן תחת השטיח".
"אנו רוצים להתמודד עם היאוש שאחז בשני העמים, שאיבדו את האמונה שיכול להיות עתיד אחר. אנו רוצים להגיד לשני העמים שיש להם שותף לשלום, שיש להם עם מי לדבר" אמרה יהודית הראל, שהיתה שותפה ליוזמה מתחילתה. "מכאן, מרמאללה, אנו רוצים להעביר מסר לשני עמינו ולעולם כולו. המסר שלנו הוא שיש אלטרנטיבה למדיניות הכיבוש, הסגר, ההרעבה, המצור, החיסולים והאלימות. האלטרנטיבה שלנו מבוססת על העיקרון של כיבוד זכויות שני העמים, נסיגה לגבולות 1967 ופינוי כל ההתנחלויות, הקמת מדינה פלסטינית ריבונית לצד מדינת ישראל, ופתרון מוסכם ומקובל לבעית הפליטים תוך שיתוף פעולה בין שני הצדדים לבין הקהילה הבינלאומית, על בסיס החלטות האו"ם".
נעים אל אשהב (מוותיקי מפלגת העם הפלסטינית) סיפר כי מסמך היסוד הקובע את העקרונות הנ"ל הוא תוצאת עשרות פגישות הכנה בין ישראלים ופלסטינים במשך השנתיים האחרונות. הוא אמר כי חייב להיות גוף משותף לישראלים ופלסטינים, גוף ברמת השטח שיעקוב אחרי מימוש מפת הדרכים עד לביצועה המלא עם סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, הדרך היחידה להגיע לשלום אמת. "מפת הדרכים נוצרה כמסמך של הקווארטט הבינלאומי, וחשוב שהקווארטט כולו הוא שיפקח על מימושו ולא רק גורם אחד שהוכיח עצמו כחד-צדדי", אמר אל אשהב, שקרא להצבת כוחות בינלאומיים בשטחים הכבושים להפריד בין שני הצדדים ששפכו כה הרבה זה מדמו של זה באלף הימים האחרונים.
חברת הכנסת לשעבר תמר גוז’נסקי (מראשי ה"פורום החברתי הישראלי"), שעוכבה זמן רב במחסומי הצבא בכניסה לרמאללה והגיעה לכנס בדרכים עוקפות רק כשעה לאחר הפתיחה, אמרה כי "שרון ובוש מנסים למכור סחורה ישנה באריזה חדשה. שניהם יודעים שהרוב הגדול של אזרחי ישראל עייף מן המלחמה, הכיבוש ושפיכות הדמים, ושאי אפשר כלל להעלות פתרון על הדעת ללא הקמת מדינה פלסטינית. אולם לא די להגיד מדינה פלסטינית בלי לציין מה גבולותיה ומה גורל ההתנחלויות. שרון רוצה לכלוא את הפלסטינים במובלעות, בנטוסטנים זעירים, ולקרוא לזה ‘מדינה’. שוחרי שלום אמיתיים חייבים להדגיש שוב ושוב שפתרון של שלום מחייב לדבוק בגבולות ה-4 ביוני 1967. רק מדינה בגבולות אלה יכולה לתת ביטוי משביע רצון לשאיפות הלאומיות של הפלסטינים וכך להבטיח שלום לישראל."
ד"ר גבי ברמקי, נשיא אוניבסיטת ביר זית לשעבר, סיפר כי המחסומים שהקים הצבא באזור סורדא שבין העיר רמאללה לבין העיירה ביר זית מאלצים את הסטודנטים והמרצים ללכת מדי יום כשני קילומטר ברגל בדרכם אל האוניברסיטה, ומקשה מאד על קיום חיים אקדמיים סדירים. גם סטודנטים מהאוניברסיטה סיפרו על בעיה זאת. משתתפים ישראלים, ביניהם מרצים וסטודנטים באוניברסיטאות ישראליות הציעו לקיים פעולת מחאה משותפת עמם בדרישה להסרת המחסום הזה ויתר המחסומים שהקים הצבא ברחבי השטחים הכבושים.
משלחת של משתתפי הכנס ביקרה בלשכתו של נשיא הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, אשר בירך במלים חמות על היוזמה. גם ראש הממשלה הפלסטיני אבו מאזן שיגר לכנס את ברכתו. משתתפי הכנס קראו לשחרור האסירים הפלסטינים שבידי ישראל והביעו תמיכה בשביתת הרעב שלהם, ובמיוחד קראו לשחרורו של מרואן ברגוטי. "אלמלא היה כלוא, ברגותי היה נמצא כאן איתנו. הוא תומך ללא הסתייגות בעקרונות שהצגנו כאן לשלום ישראלי-פלסטיני", אמרה אשראווי.
המשתתפים הביעו הזדהות עם חמשת סרבני הכיבוש העומדים כעת לדין בבית הדין הצבאי ביפו בשל סירובם להתגייס לצבא הכיבוש. "במשפט שהתקיים השבוע, חמשת הנאשמים חשפו את העוולות שמבצע הצבא בשטחים הפלסטיניים, ולמעשה הושיבו את הכיבוש על ספסל הנאשמים והפכו אותו ממאשים לנאשם" אמר פעיל השלום ראובן קמינר מירושלים, שנכדו מתן קמינר הוא בין הסרבנים העומדים למשפט. כמו כן הביעו המשתתפים השתתפות באבל הוריה של רייצ’ל קורי, פעילת השלום האמריקאית שנמחצה בידי דחפור צבאי כאשר ניסתה למנוע הריסת בית ברפיח, ומחו על החלטת שלטונות הצבא לסגור את התיק בנושא זה ולא להעמיד איש לדין על גרימת מותה.
יוסי.
שוב ושוב אתה חוזר ומספר לנו על המוני הפועלים המנוצלים שאתה כביכול מייצגם,או רוצה ליצגם.
בימים אלו ממש יושבים עובדי חיפה כימיקלים דרום מחוץ למפעלם אחרי שקיבלו מכות רצח מביריונים ששכרה ההנהלה ונזרקו מהמפעל כאשר כל חטאם הוא רצונם להקים אגוד מיקצועי.
מה אתה עושה בעינינם?
לאחר אלף ימים בהם מצאו את מותם למעלה מ2200 פלסטינים ו800 ישראלים, הוכרזה שביתת אש לשלולה חודשים. שביתת אש המשקפת את העובדה כי יש גבול לכוח הצבאי של מדינת ישראל אל מול נחישותה של התנועה המהפכנית האנטי קולוניאליסטית של העם הפלסטיני. מהצד השני היא משקפת את חוסר האפשרות של התנועה המהפכנית תחת הנהגה בורגנית וזעיר בורגנית המשתמשת בטקטיקה של גרילה ובעיקר של טרור להכניע את המדינה הרביעית החזקה ביותר בעולם מבחינה צבאית.
אין ספק שאחת הסיבות להפסקת האש היא העייפות שחשים הן המוני היהודים והן המוני הפלסטינים מהקטל של אלף הימים האחרונים, קטל ממנו סבלו לא בעלי ההון ונציגיהם אלא המוני העם. הסכם זה גם ניכפה על ידי ארצות הברית המבקשת להשליט שקט על מנת לבסס את שלטונה באזור. נראה כי יש הבדלים טקטיים בין בוש ושרון בשאלה זו. בעוד ארצות הברית נוטה לקבל את הטיעון של הרשות הפלסטינית כי אין לה בזמן זה את הכוח לפרק את חמאס וארגוני השמאל של הזעיר בורגנות שמאלית רדיקלית מנשקה, שרון דורש מאבו מאזן ומדחלאן כי יפעלו מייד ויערכו מלחמת אזרחים כנגד מתנגדי סכם "מפת הדרכים".עיתון "הארץ" מה28 לחודש יוני 203 יודע לספר כי ממשלת ישראל תדרוש מארצות הברית לתמוך בה בדרישתה לפרק את ארגוני החמאס והשמאל מנשקם מייד, וכי הגברת רייס נוטה להסכים עמם. שרון גם יודע שהוא יוכל לגבור על התנגדות ארצות הברית על ידי פעולות חיסולים בשטחים אשר תבאנה לקריסת שביתת האש.
על רקע זה יש להבין את משלחת פעילי השלום של מעמד הביניים אשר ביקרה לאחרונה ברמאללה אצל ערפאת.
כדבריהם "אין ספק כי המוני היהודים והפלסטינים מאסו בשפיכות הדמים וההרג של חפים מפשע ישראלים ופלסטינים, וכי ההודנה אם תתקיים לשלושה חודשים אינה יכולה להיות מטרה לכשעצמה. המאבק נגד הכיבוש הוא מאבק חשוב אשר יכול להגיע לסיומו רק בדרך של מאבק משותף של המוני הערבים והיהודים, עד כאן כל איש שמאל אינו יכול אלא להסכים. אולם מאבק משותף zה ובראש וראשונה של המוני הפועלים הערבים והיהודים חייב קודם כל להיות עצמאי מהאימפריאליזם, מהבורגנות הישראלית ומהרשות הפלסטינית המשתפת פעולה עם ארצות הברית ועם מדינת ישראל כנגד ההמונים הפלסטינים, ולרוע המזל לא כן חושבים מארגני הוועידה שנערכה ברמאללה. הם חוזרים שוב מבלי שלמדו כל לקח מכישלון שיחות אוסלו, לתמוך בפתרון האימפריאליסטי, של מיני מדינה פלסטינית , בגבולות ה4 ביוני 67, אשר תשתרע על 20% משטחי הארץ ואשר תהיה תלויה בקיומה במדינת ישראל, המשתרעת על 80 אחוזים משטחי הארץ, כאשר תפקידה הוא לספק למעבידים בעיקר הישראלים כוח עבודה זול, ובעיקר תספק הגנה צבאית למדינת ישראל כנגד בני העם הפלסטיני ובעיקר הפליטים שיבקשו לחזור לארצם.. מי שמספר כי מדינה זו תהיה עצמאית אינו יכול אפילו לשכנע את עצמו ברצינות הצהרה מגוחכת כזו.
אפילו עיתון הארץ מהיום, ה30 ליוני יודע כי בעוד שהרשות הפלסטינית, התלושה מהמוני העם, חוגגת, המוני העם חשים בפסימיות פרי ניסיון העבר. די לקרוא את העיתונות בשפה הערבית כדי להבין באיזה לעג מר מקבלים המוני העם הפלסטיני את התוכניות של "השלום".
אין זה מקרי כי הדגם שאורי אבנרי רואה לעיני רוחו היא וועדת אמת והתפייסות, כפי שהוקמה בדרום אפריקה, אשר השאירה את השליטה על אמצעי הייצור בידי הבורגנות הלבנה, בעוד הסבל של המוני השחורים רק הולך וגדל, תחת ממשלת האי.אנ.סי, המגינה על המעמד השליט מפני המוני העם.
לא מקרי הוא שבמקום להיפגש עם נציגי המוני העם הפלסטיני, נפגשה המשלחת עם נציגי הבורגנות הפלסטינית המוכנה לפעול בתקופת שביתת האש , לפרק את חמאס והחזיתות מנשקם מה שיוליך להצתת מלחמת אזרחים בתוך העם הפלסטיני.
לרוע המזל נעים אל אשהב (מוותיקי מפלגת העם הפלסטינית), תומך בניגוד לאינטרס הקיום של המפלגה הקומוניסטית בתוכנית מפת הדרכים של האימפריאליזם האמריקאי, כאשר הוא מספר כי ביצועה המלא תביא ל"סיום הכיבוש והקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל". בפועל שביתת האש המהווה חלק מתוכנית מפת הדרכים, נועדה לשבור בכוח את ההתנגדות של העם הפלסטיני בכיבוש ובשלילת זכותו להגדרה עצמית בארצו.
חברת הכנסת לשעבר תמר גוז’נסקי (מראשי ה"פורום החברתי הישראלי"), אמרה ובצדק כי "שרון ובוש מנסים למכור סחורה ישנה באריזה חדשה. שניהם יודעים שהרוב הגדול של אזרחי ישראל עייף מן המלחמה, הכיבוש ושפיכות הדמים", אולם לרוע המזל גם היא לא למדה כל לקח מניסיון אוסלו ולמעשה מכל התוכניות האימפריאליסטיות של חלוקת הארץ מאז 1947. היא מנסה לשכנע אותנו כי מדינה בגבולות ה4 ביוני לא תהיה בנטסנטן אך מבלי שהיא יכולה להביא ולו נימוק אחד שיפריך את העובדה שגם אם יקימו מדינה בגבולות ה4 ביוני, תהיה זו מדינת בנטוסנטן. עדיף היה שבמקום טעות זו תתרכז ג’וזנסקי בבניית חד"ש על בסיס עצמאות מעמד הפועלים.
לא במקרה משלחת של משתתפי הכנס ביקרה בלשכתו של נשיא הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, נציג הבורגנות הפלסטינית אשר ברכם. וכי מדוע שלא יברכם אם הוא תומך באימפריאליזם והמשלחת תומכת אף היא בתוכניות האימפריאליסטיות לשליטה על האזור.
נתן
תודה על האינפורמציה.
לדעתי טוב תעשה אם תפנה למק"י-חד"ש בחיפה ותבקש מהחברים דרך מזכיר הסניף לארגן פעולת סולידריות עם הפועלים, ניתן גם לנסות ולארגן סטודנטים בבתי ספר ובאונ’ לתמיכה בפועלים. לצערי אנו אפילו לא ארגון אל אמספר אנישם בודדים וברגע זה הדבר היחידי שאני יכול להציע הוא רעינות.
שלום יוסי.
ראשית תודה על ההתיחסות.
מדובר על עובדי חיפה כימיקלים -דרום היושבים במישור רותם ליד דימונה.
http://www.hevra.org.il/modules.php?name=News&file=article&sid=40&mode=&order=0&thold=0
לא מקי וחדש – אתה. מה אתה עושה? אם אתה לא עושה כלום אז שתוק.