חשוב לבקר במאהל המשפחות החד-הוריות. לפני שביקרתי בשורת האוהלים המסודרים כמו במחנה קיץ על המדרכה שמול משרד האוצר חשבתי שחשוב לבקר במאהל כדי להביע סולידריות. כך סברתי בתמימותי. לאחר מספר שיחות עם "דיירות" האוהלים מצאתי את עצמי זוכה לסולידריות חמה וידידותית מצדן. איך זה קרה? הווידוי הקצר והצער העמוק על כך שלא הצלחנו – קורבנות המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה – לגבש יחד מאבק ממושך, מאבק עממי, זכו לתשומת הלב הראויה ומענה שכמעט התבקש: "הנה אנחנו כאן, יש תקווה. עד שלא קיבלנו את המכה לא כל כך הבנו מה בדיוק רוצה מאיתנו הממשלה. עכשיו אנו יודעות. הממשלה רוצה לצ’פר את העשירים ולדפוק את העניים. והעניות, אנחנו, שגם עובדות וגם מתפקדות כאבא ואמא החלטנו לשים לזה סוף. יכולנו לחכות שנה. יכולנו לשתוק ולעבור הלאה. אבל לא שתקנו, קמנו והתחלנו ללכת. זה שלא היתה מחאה עד עכשיו, מחאה היתה אבל קטנה. תהיה מחאה גדולה בעתיד".
עד כאן, לקט של קולות שנקלטו בעת השיחה שהתקיימה בירושלים עם כמה אמהות תחת הכנפיים הרחבות של ויקי. בעקבות השיחה הלא-ארוכה במיוחד עלו עוד כמה מחשבות על מחאה חברתית:
זה מזכיר את ארגנטינה – ה"ארגנטיניזציה" של חיי הפוליטיקה, החברה והכלכלה בישראל מתקדמת בצעדי ענק. נדמה שממשלת ישראל מנסה תוך שנה-שנתיים להדביק את הקצב של המתקפה הניאו-ליברלית כפי שנרשמה בארגנטינה במשך שני עשורים (ובתחילת הדרך: דיקטטורה צבאית אכזרית במיוחד). זה דומה לארגנטינה ולא רק ב"מקרו" – במדיניות העמקת הפערים המפלצתית. גם ב"מיקרו" – בצעדי המחאה הננקטים פה ושם, לכאורה ללא קשר וללא תיאום. הפגנות הענק בארגנטינה של השנים האחרונות החלו ב"מסעות" אל הבירה. מסעות ברגל, מסעות על גבי משאיות, מסעות ברכבות. רבבות ואלפים נסעו אל הבירה על מנת למחות, כדי לדרוש. בסוף שנת 2001, הדרישות הסקטוריאליות היו לדרישה אחידה, נחושה ומעשית: "לכו הביתה". וכך ממשלה שלמה הלכה הביתה.
המאבק נושא פרי – קשה אולי להבחין בפירות הראשונים של המאבק. אני רוצה לציין אחד מהם: קריית הממשלה בירושלים כבר משותקת. הרחוב המרכזי המחבר בין המשרדים לבין הכנסת כבר תפוס על ידי המפגינות. הפעם הקודמת שזה קרה היה לאחר שבועות רבים של מאבק הנכים. עתה נדרשו רק יום-יומיים כדי לחסום את הרחוב. ועוד רגע מתוק: ביבי בלחץ. הוא כבר ביטל את נסיעתו הצפויה לוושינגטון. במולדתו השנייה (או אולי הראשונה?) שר האוצר אמור היה להציג את ה"הישגי המדיניות הכלכלית" – קרי הפרטה, פגיעה במוחלשים, פגיעה בפנסיה והורדת שכר. במקום להיפגש עם קונדוליסה בבית הלבן, ביבי נאלץ לפגוש את ויקי כל פעם שהוא בא או יוצא ממשרדו.
כמה מילים על הארגונים החברתיים – במדינת ישראל ארגוני נכים רבים. אבל את מאבק הנכים הנהיגה קבוצה של נכים שהקימו "מטה מאבק" – שטרם פורק וסביר להניח שלא יפורק בשנים הקרובות. במדינת ישראל עשרות (כן, עשרות) ארגונים של משפחות חד-הוריות. את מאבק המשפחות החד-הוריות מנהלות נשים שאינן קשורות בארגונים אלה.
אין פרות קדושות – דבריהן של ויקי וחברותיה, ההתקפות על הליכוד, על הממשלה, על בעלי ההון והזלזול המופגן בבעלי שררה, הם ביטוי לרוח רעננה במאבקים החברתיים. ההפגנה ביציע הכנסת בעת דבריו של אחיו התאום של ביבי, השר שטרית, רק ממחישה את רוח הלחימה.
אם הכותב כל כך דואג לאמהות, עליו לעשות מעשה ןלקחתן לביתו. אני אנני רוצה בשןם פנים ואופן לתמןך בפראזיטיות הללו. אין להן עבודה? הסינים שבאים מקצה העולם ( ועוד משלמים בשביל הזכות לעבוד פה) מוצאים עבודה. שלש מאות אלף מהם! הנשים הללו כמו "המובטלים" רק מחפשים את הבטלה המתוקה, ההרסנית למשק, ןלא אכפת להם להיות אוכלי חנם על חשבוננו.
77 אחוז מהנשים החד הוריות עובדות (כמו האחוז של הנשים העובדות במשק). כלומר הבעיה היא לא שהן לא עובדות אלא שהן מקבלות משכורות נמוכות או שהעבודות שלהן עלובות – כמו של עובדים זרים. הבעיה בעצם היא אנשים כמוך. שחושבים שהם מממנים את הנשים הללו. כשבעצם כל יום כיבוש עולה למשק 155 מיליון שקל. ועל זה לא שמעתי אותך מלין. יומיים כיבוש פחות ונגמרה הבעיה של החד הוריות. שבועיים כיבוש פחות – ונגמרה הבעיה של החינוך. עוד שבועיים והבריאות טסה למעלה.
רק מה, אנשים כמוך שונאים את החלש כנראה ובזים לו. קצת חמלה בבקשה. כאן זה לא עזה – כאן לא זורקים על ילדים פצצות בלילה.
כאן התכוונו להקים מדינה שוויונית וצודקת. אבל לא נורא. אולי תבין יום אחד. כשאתה או הילדים שלך יהיו בצרה חס וחלילה ותזדקק למדינת הסעד של המדינה. אולי אז תבין.
בדיוק כמו שהנשים הללו לא הצטרפו למאבקים המעמדיים ואפילו הצביעו לליכוד. הן לא הבינו פעם. אבל עכשיו הן מתחילות להבין. כנראה שזה צריך לצרוב בבשר. חבל.
יש תקוה ! קום התנערה עם חלכה , עם עבדים ומזי רעב .ויקי כנפו תקים את סניף חד"ש בדימונה . היא תקבל איזה ג’וב ותחזור לסורה – לליכוד . אין תקוה !
קודם כל ברצוני לחזק את דברי הכותב. אך יש לי כמה הערות והדגשות לדבריו. כידוע מאז המהפך השנות השבעים והגעה לשלטון של הנציגים של שכבות החלשות בדמותם של יוצאי עדות המזרח בכנסת. העוברה המדיניות הכלכלית החברתית בארץ לפסים ניו-ליברלים , נציגי השכבות החלשות דה אז "המזרחים" עשו זאת מכיוון שראו בשיטה הקיימת כשיטה של האליטה האשכנזית המפלאה אותם ולכן עי-ידי הרסית השיטה כך חשבו יצליחו לקדם את בוחריהם ולהיגיע לעמדות מפתח ולפצח עמדות חדשות שכאלה. מאז ועד היום ממשלות הן מהשמאל והן מהימין ממשיכות מדיוניות זו שהפכה לשולטת בעולם המערבי, דבר חשוב נוסף כשהפנתרים השחורים יצאו להפגין נגד הקיפול הם דרשו שיתוף בנתח החברתי וראו עצם חלק מהחברה הישראלית אשר חתרה על בדגלה בהגשמת הציונות הסוצאיליסטית את הסולידריות והליכוד החברתי. שכן השמאל ובוחריו שרובם משתיכים לשכבת הבניים לא התנגדו למדיניות אנטי רווחתית זה לאורך השנים כי היו בטוחים שהם נמצאים בעמדות טובות ושדבר זה שך שינוי כלכילם לא יפגע בהם.ולהם תהיהי תמיד עדיפות. לאורך השנים התחזקה המגמה ובימי ההפרטה הגדולה (רבין)הסיפור החל להתפורר, ועל נא לטעות שרבין ניהל מדיניות של פיתוח והששקעה ,שכן לצד זה מפעלים העוברו לירדן ועובדים הפלשתנאים התחרו חזק בועבד הישראלי.
שכן בתקופת ביבי תם עידן הסולידריות קליל וגם עוד יותר שירותיים ציבורים הופרטו, בעזרת קואליציתת המיעוטים ,(ש"ס ישראל בעלייה) הצליך ביבי לדפוק עוד יותר את הרווחה הישראלית, הוא פירר כל מאבק חברתי ע"י יצור הסקטוראיליות שבדמות ש"ס נראתה סבירה לשכבות החלשות ע"י הארוחות החמות ורשות החינוך התורני, שבמבט לתווך הקצר ניראו שמשפרים הם את התנאים של השכבות החלשות אך לתווך הארוך גרמו לגידול של דורות של אנשים שלא יכולו להתחרות בשוק העבודה.
לסיכום רותצה אני לומר שכל מדיניות כלכלית היא פרי של פעולה של הכלכלנים והם בוחרים את המדיניות (ביבי המשתייך למוניטריסתים הדגולים במדיניות של מיתון מכוון ריבת גבוה ושחיקת השכר וכן רואה בחוסר נכנות את התפקידה של הממשלה בהתערבות בחיים הכלים בכלל (אפילו כשהתוצר גודל זה לא משנה מהם הפערים החברתיים), אך הבעייה שגם לשמאל אין אלטרנטיבה גם הוא נתפס ברשת הניו-ליברליזם שכן רואה הוא את ההתקדמות בתהליך המדיני את היכולת לצאת לצמיחה אך גם הוא לא חס על הרווחה וכמו שעברנו השלום הזה יעשר רק את העשירים ויחריף את הפערים. שכן המאבק הזה הוא לא רק מאבק של האמהות החד הוריות אלא כאן צריך לקום מאבק של כל המעמדות החלשים והמעמד הבינוני שנשחק ושצםוי להשיחק עקב התתקדמות של השיטה הזאת שכן ציבור זה הוא הרוב בישראל. חשוב להציג את האלטרנטיבות עכשיו כי אחר כך יהיה מאוחר ואלטרנטיבות לא חסרות. חשוב לציין שאינטלקטואלים מהאסכולה הביקורתית חיבבים להיצטרף למאבק זה כדי להסביר לרוב הציבו שלא מבין את הלכי הרוחות ואת מצב לאושרו. הנה שני אתרים חשובים
מאמרו של דני גוייטיון הדיאלקטיקה של כשל השיווןhttp://www.yesod.net./files/dialectica.doc
ואתר תנועת להבה שם יש תוכנית ראלית שניתנת לביצוע
http://www.lehava.org/
המשך"""""""""""""""""""""""""""""""""""""
המדינה בהתערבות בחיים הכלכיים.
שכן גם לשמאל הישראלי לאורך השנים אין אלטרנטיבה הדוקטורינה שלהם גורסת לכך שקידום תהליך השלום יביא לצמיחה ולשיפור הבפיעילות הכלכית אך אל נא לנו לטעות שאם הפיעולות הכלכלית תגבר ותהיה צמיחה זה לא אומר כלום על נתח חלוקת ההכנסות בין השכירים לבין המעבדים ובעלי ההון. שכן כמוש אמרנו כמו בתקפות רבין מפעלים הועברו לירדן ושוק העבודה היה פתוח לעבודים פלישתיאים שהורידו את השכר.
שכן חשוב לזכור שישנו גם מאבק בין המגזר הלא יצרני שעושה כסף מכסף -הוא המתווכים למניהם יבואנים יצואנים אנשי בורסה והאליטה הבנקאית שבידיהם נמצא הרבה מהכוח הכלכלי והרבה בגלל השפעת החזקה על הממשלות המדיניות זו גם ממשיכה. וישנו גם המגזר היצרני של בעלי מפעלים, ועסקים קטנים והשכרים למינהם. האליטה הבנקאית גורמת לכך שהיצרנות לא כדאית
לעשירי הסקטור הזה שכן דברים אלה מתבטאים בדמות הרבי הגבוה , מיסים וחוסר עידוד ממשלתי ליצרנות הישראלית. שכן מהצד השני אין מיסוי על הבורסה והרבה מהשליטה במש נתונה בידי בנק ישראל הקשור לאינטרס של אליטה זו.
סופית ברצוני לומר שהמידניות כלכלית תלויה הרבה בפעילות של הגורמיחם הקובעים אותו כמו הממשלה ובנק ישראל והגרעון בתקציב זה לא דבר כל כך נוראה שהוא מושקע בתוכניות חינוך בריאות ותרובות שישתלמו בעתיד.המדינה יכולה להדפיס כסף על-יד הורדת הרבית וקיצוצים נכונים בשכר של בכירים רבים. המאבק הנ"ל הוא לא קר מאבק של האמהות הוא מאבקו של רוב הציבור הישראלי. ואם עכשיו לא נקום זה יכול להיות מאוחר הנה אתר שבו מוצגת האלטנטיבה לתוכנית כלכלית http://www.lehava.org/
והנה מאמר ביקורתי חשוב אודות הנושא של דני גוייטין http://www.yesod.net./files/dialectica.doc
מר ספקטור היקר! כאשר אתה טוען כי "גם לשמאל אין פיתרון" או דוקטרינה חלופית, הרי שאתה טועה ומטעה. לשמאל האמיתי (מק"י וחד"ש) יש דוקטרינה ברורה ואתה מוזמן לעיין במצעים הרלוונטיים באתרי האינטרנט של המפלגה ושל החזית. יחד עם זאת ניתן להסיק מדבריך מסקנה נכונה והיא שמפלגות העבודה ומרץ אינן מציגות מצע שמאלי אמיתי, והדבר בא לידי ביטוי קיצוני הן במעורבות אישי "שמאל" כמו מצנע עם בעלי הון שונים והן בהתקפותיו משולחות הרסן של שמעון פרס על הקומוניזם.
מר אברהמי היקר. כוונתתי בתוגבתי הייתה יותר רחבה מלבקר את השמאל , אך נכון אני נתחייס לשמאל למפלגת העבודה ומרץ , אולי זה מושגים מוטעים בכל הנוגע למדיניות הכללית שלהם ב30 השנה האחרונות אך אלה הם אותם המפלגות הדגולות ושהושלטות שבהנים הרבה מהחברים משתייכם לאליטה של נגיצי ציבור אשר נבחרים כבר כמה עשרות שנים ושולטים בהרבה מקודי כוח ובעת בעונה אחת משרתים גם אינטרסים שונים.
ידוע לי על מפלגות מק"י וחדש ומקיר אני את מפלגתייהם. למרות שלי אין שום בעייה עם הקומוניזם שכן את כל חינוכי בשנותי הרכים קבלתי בברית המועצות לדעתי לנוכח המציאות ובהתייחס לנסיון של הקומוניזם בעולם יש לנציגיו באשר הם בעיות חמורות של דוגמטיות וכל אלא הרוצים להביא את הדיקטטורה של הפלרולטריון לשלטון ראוי שיזכרו את דבריי בקונין שבסופו של דבר גם הפועלים יהפכו לשליטים ובעלי ממון ואינטרסים של המעמד הכלכלי השולט.
נ.ב אל תבין אותי לא נכון אני רואה את עצמי כאיש שמאל ואף רדיקלי אך אני רואה את הדברים באופן ביקורתי ומנסה ללמוד ולחשוב איך עושים את המציאות אחרת לא כמו שביבי והספסרים רוצים לעצבה ,אך אני מתנגד לדוגמתייות רדיקאלית ואולי אף פופר צודק בדבריו כאן.
תנועות השלום והמחאה נגד הכיבוש – לא נראו ליד מאהלי המחאה בירושלים. רק "גוש שלום" התייחסה למאבק החברתי, במודעתה השבועית ב"הארץ" בה הצביעה על נהרות הכסף הזורמים למימון הכיבוש וההתנחלויות.
גל המחאות נגד הקיצוץ החל מספר ימים לפני הצעדה של ויקי כנפו בכנס והפגנה שנערכו בתחילת החודש נגד "ועידת קיסריה" של בעלי ההון. בין המפגינים שבאו אל בית ראש הממשלה עשרות (ואולי יותר!) פעילים מ"שלום עכשיו" ומ"תעאיוש". פעילים חברתיים ב"תעאיוש" אף קראו לכל פעילי השלום לבוא אל ההפגנה. בשלטים שהניפו כל פעילי השלום נקשרו בבירור סוגיות השלום והכיבוש עם שאלת העוני והאבטלה. בקרב רוב הפעילים ב"פורום הארגונים למאבק באבטלה" שעמד מאחורי המחאות בתחילת החודש אין כל ספק שהממשלה הימנית, ממשלת בעלי ההון, מנסה בכל כוחה להמשיך בכיבוש ולהעמיק את הניצול והפער החברתיץ
**יש פתרון מיידי למצוקת החד-הוריות**
הן צריכות לעלות בהמוניהן להתיישב בהתנחלויות.
אין שם מיתון ואין שם אבטלה, וזמביש ידאג לכל
מחסורן. בתקציבים שיש לזמביש ביבי לא יכול לגעת