העשור האחרון בהיסטוריה האנושית הוא ללא ספק מסע הניצחון של פגר הקפיטליזם, שזכה כמו ישו בשעתו, להיחלץ מקיברו ולעלות השמימה. שקיעת האימפריה הסובייטית ובעקבותיה שקיעת המפלגות הסוציאליסטיות במערב הסירו חשש כבד מלב בעלי ההון שהסתערו גם הם על החומות של מדינת הרווחה המודרנית, שנראו איתנות.
ססמאות שנראו כאילו נשכחו זה מכבר, שבו והיו לאמיתות מדעיות של דמויות גרוטסקיות שטחיות ונבובות כמו שר האוצר, עוזרו והננסים הרוחניים במשרדם שרוקדים סביבם ומעלים באוב מנטרות מימי ראשית הקפיטליזם: העניים אינם אלא סרבני עבודה המצפים ללחם חסד; עצלות היא סיבת העוני; מקור העושר הוא בעבודתם המאומצת של העשירים; אם המדינה תסייע לבעלי ההון להגדיל את הונם זה יסייע, בסופו של דבר, לפועלים להשיג עבודה; הסיבה לאבטלה היא העובדים הזרים; אם רק נשנע אותם לארצותיהם יתפנו מאות אלפי משרות שיתפסו על-ידי פועלים עברים מובטלים ובא לציון גואל. כאלה ואחרות הן המנטרות של אנשי האוצר וחברי הממשלה.
הגדיל לעשות בעניין זה סגן השר מיכי רצון, מאלה שזכו לתפוס ג’וב בזכות היכרות עם מספיק חברי מרכז ליכוד. כאשר נשאל מה יהא על עובדי המדינה ששכרם הופחת, ענה במשפט שנראה כאילו נלקח ממערכון של הגששים: "אין ברירה, תם עידן הקצבאות צריך להתחיל לעבוד".
וכאילו לא מת הדרוויניזם החברתי זה מכבר והומר במדינת הרווחה, הם הזדרזו לנצל את המשבר התעסוקתי (שהם יצרו) כדי לחפור את הבר-מינן הזה מקיברו ההיסטורי ולהשליט את שיטת העיוועים הזאת במקומותנו. וכדי שלא נחוש בצחנת הפגר הם איפרו ובישמו אותו, תומכים בו משני צדדיו וגוררים אותו ביניהם כדי שיראה כאילו הוא מהלך בעצמו, כאילו יש לו קיום טבעי, כאילו קיומו וממשותו אינם אלא עובדה מדעית שאין עליה עוררין.
נתניהו אינו מחפש פתרונות מעשיים לבעיות השעה, נתניהו מבקש לנהל מלחמה אידאולוגית. יריביו הם ברל כצנלסון, תנועת פועלי ציון, הסוציאליזם הציוני לגוניו והסוציאליזם העולמי בכלל. למעשה, הוא מאשים במשבר הנוכחי כל צורה של התארגנות עובדים למען הגנה על זכויותיהם או לשם התמקחות על גובה שכרם.
נתניהו מאמין באמת ובתמים באידאולוגיה הקפיטליסטית. נכון יותר לומר כי הוא מאמין בפרשנות הפונדמנטליסטית והקיצונית ביותר של אידאולוגיה זו. הוא באמת מאמין שיישום האידאולוגיה הזאת יכול לחלץ את המשק מהמשבר ובכלל למנוע משברי תעסוקה עתידיים.
לפי האידאולוגיה לה הוא סוגד, כל צורה של התערבות הממשלה בתהליך הכלכלי נחשבת לפסולה, לגורמת נזק כלכלי. תפיסה זו מגובה אף בפרשנות מוסרית מתאימה. ההתערבות בתהליך הכלכלי פוגעת בחופש הפרט (חופש המסחר, החירות האחת והיחידה שהבורגני מכיר). לכן, כל הטלה של מגבלות כלכליות היא פסולה מוסרית. גם המונח "מדיניות כלכלית" הוא מושג שאין לו מקום בתאוריה הזאת, וכמובן שמושג כמו "עידוד הצמיחה" לא יכול להתקיים, שכן הממשלה לא אמורה (וגם אינה יכולה) לעודד צמיחה או ליצור מקומות עבודה, היא רק אמורה לא להפריע על-ידי אי התערבות בתהליך הכלכלי.
לבנימין נתניהו אין, לפיכך, כוונה לעודד צמיחה במשק ובוודאי שלא ליצור מקומות עבודה. זה אסור עליו באיסור דתי. להשתמש במושגים הללו ובוודאי להתכוון אליהם ברצינות עשוי להרחיקו מגן העדן הקפיטליסטי ולהוביל הישר אל הגיהנום הסוציאליסטי.
הכיתוב בתלוש המשכורת של עובדי המדינה "עידוד הצמיחה" אינו אלא לשון "שיחדש". שימוש במונחים תוך כוונה הפוכה כמו "מלחמה היא שלום" או "בורות שווה כוח". התוכנית הכלכלית היחידה ששר האוצר מכוון אליה היא: "הגמשת שוק העבודה", דהיינו הכפפת שכר העבודה לכוחות השוק ולא רק שכרם של עובדים חדשים. גם עובדים בעלי ותק שתנאי עבודת מעוגנים בהסכמים ובחוקי עבודה, גם הם צריכים לכפוף ראש בפני "כוחות השוק" הקדושים.
יאמר לזכות הוגי השיטה (והם רבים): היא עקבית ואין היא מכירה כמעט ביוצאים מן הכלל. אצל נתניהו, לעומת זאת יש ויש. חברי מרכז הליכוד תובעי הג’ובים, המתנחלים וההתנחלויות הזוכים לעידוד על-ידי סיבסוד עלויות הדיור. הישיבות, "שכר" החכי"ם, שרי הממשלה, ראשי תאגידים בנקאיים, כל אלה נמצאים מחוץ ל"עידוד הצמיחה". צמיחתם מעודדת על ידי הקלות במס. כשמדובר בשועי ארץ, בידידיו בעלי ההון או בעוזי כהן ממרכז הליכוד, "שוכח" נתניהו את אידאולוגית אי-ההתערבות והנחת הגורל בידי כוחות השוק העלומים. במקרים אלו הוא כן מתיר את ההתערבות וההנחה לכוחות השוק לפעול ללא הפרעה. אילו "כוחות שוק" יצרו תשע משרות של סגן ראש עיר בעיריית רעננה? היכן הם "כוחות השוק" האלמותיים שמוסרים למשפחת עופר בחצי חינם את בתי הזיקוק בחיפה? וכיצד על אף כל מילמולי השלום של שרון מחליטה ממשלת הימין הסהרורי להשקיע עוד ועוד משאבים בהרחבת ההתנחליות.
מה אם כן עומד מאחורי המושג ה"מדיניות הכלכלית"? מהו אותו "עידוד צמיחה"? המטרה המעשית של נתניהו היא: לשבור! לשבור את ארגוני העובדים להוכיח כי הטענה לפיה שכר עבודה אינו יורד גם בעתות אבטלה אינה נכונה. הוא מצליח להגמיש את שכר העבודה ולהפוך את הפועל הישראלי לעוד סחורה בשוק הסחורות, שניתן לרוכשה במחיר מגוחך במכירת חיסול או סוף העונה. "עידוד הצמיחה" אינו אלא שם קוד בדומה למלחמת "שלום הגליל", עידוד? צמיחה? אכן, אבל רק לבעלי ההון ולבעלי ההכנסות הגבוהות על-ידי מתן הנחות בתשלומי מס ובהעברות כספים ישירות. מנגד, בקרב המעמד העובד, ימשיכו הדיכוי ההתרוששות.
ממשלת הליכוד הופכת את מלחמת המעמדות למלחמה גלויה. מצד אחד ניצבים בעלי ההון והמקורבים לצלחתם שנהנים מפירורים שמנים ומבטיחים ומצד שני ניצבים אלה שאין להם דבר למוכרו פרט לכוח עבודתם. נתניהו מעמיד את עצמו בראש חיל הפרשים של בעלי ההון ומוביל מתקפה לא רק נגד כל מה שחשוד כסוציאליזם, אלא נלחם בעצם הרעיון של מדינת רווחה. המתקפה מתוכננת בערמומיות. נתניהו מבודד בכל פעם קבוצה קטנה ומצליח להציג אותה כעושקת את ציבור משלמי המסים. פעם אלה עובדי חברת חשמל, ופעם עובדי הציבור (להזכירכם עובדי ציבור הם: אחיות, רופאים, שוטרים, מורים, שופטים, גובי מסים ועוד), פעם מובטלים המקבלים דמי אבטלה ופעם אמהות חד-הוריות (מי שהמציאו את המענקים למשפחות חד הוריות היו ממשלות הליכוד) או נכים מוכי גורל. כל אחד מאלה ורבים אחרים זכה להיצלב בידי נתניהו ועוזרו הנאמן כעושק הציבור מספר אחת.
בכל פעם שנתניהו מצליח לבודד קבוצה כזו הוא מכה בה בלא רחם. זעקות העשוקים, היתומים, הנכים, האלמנות אינן מגיעות לאוזניו הוא מדהיר את רכב האש של הקפיטליזם מבלי להתבונן מטה אל הנרמסים בפרסות סוסו. הוא דוהר אל מקומו בהיסטוריה, הוא מבקש להיות גדול מז’בוטינסקי ובגין גם יחד. בגין ניצח את פרס והפיל את ממשלת המערך! אבל ביבי ינצח היכן ששניהם נכשלו, הוא ינצח את ברל כצנלסון ואולי אפילו את גורדון ואת כל הסוציאליסטים. מי יודע אולי אפילו את קרל מרקס…
מאמר מצויין. תודה.
מצטרף – מאמר מצוין. אילן. האם תוכל להשאיר לי את פרטיך ?
מאמר רציני אמור לשכנע על בסיס נתוחים עובדתים או מידע. בקשקוש שהוצג כאן כמאמר אין יותר מהשמצות ונאצות, עוטות גלימת חוכמה ונוצצות מילים גבוהות ושברי אמת היסטורים.
למה? למה? שנתניהו (שאי רחוק ממנו מרחק מזרח ממערב), למה שיתנהג כמו שטן חברתי, מדוע ליחס לו תמיד מניעים אישים פסולים ולא לתת לו קרדיט של מי שמאמין כי דרכו תטיב עם מדינת ישראל, אך הכותב סבור שהוא טועה.