הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-5 באוקטובר, 2003 6 תגובות

בראיון שנתן לאומה באמצעות התקשורת התבוסתנית והשמאלנית, אמר ראש ממשלתנו הנבחר שני דברים חשובים: האחד, שאילו היתה ישראל נשמעת להחלטות האו"ם היא לא היתה קיימת כיום. השני, שמכתב הטייסים מזכיר לו את הניסיונות להפיל ממשלה נבחרת במלחמת לבנון. כפתור ופרח. שיעור כזה ביחב"ל ובאזרחות מחייב תגובה. ולא כזו המאפיינת את "אריק", כלומר תגובה שרובה היא גיבוב של טיעונים רגשיים, חצאי אמיתות או בקיצור דמגוגיה [ע"ע: "מי בעד חיסול הטרור?"], אלא תגובה המיועדת להזכיר לציבור כמה עובדות הקשורות באיש.

ובכן, יזכור עם ישראל את העובדות הבאות:



  • שבשנת 1953, ב"פעולה" הראשונה שהביאה להקמת היחידה המפוקפקת "101″, הניח שרון מטען גדול במרכזו של כפר ערבי, יהיו תוצאות הפיצוץ אשר יהיו [דורון רוזנבלום, "הארץ", 19.9.03].


  • שבאוקטובר 1953, פעלה "101″ בקיביה, ובניגוד להוראות הממשלה הרגה ללא הבחנה עשרות רבות של אזרחים, בהם נשים וילדים רבים [דוד שחם, ישראל – 50 השנים, ע' 102] .


  • שבאוקטובר 1956, בניגוד לפקודות מפורשות, הוביל שרון את הצנחנים לקרב קשה ומיותר במיתלה, בו נהרגו 38 מהם [דוד שחם, ישראל – 50 השנים, ע' 137].


  • שבשנת 1970 נמתחה עליו ביקורת על הדרך האכזרית בה טיפל בפלסטינים ברצועת עזה וועדת חקירה צבאית החליטה לנזוף בו על מעשיו החריגים [דוד שחם, ישראל – 50 השנים, ע' 337].


  • שבשנת 1971 קיבל שרון הלוואה בסך 40,000 דולר מהמיליונר משולם ריקליס לצורך קניית חווה בגודל של כ-5,000 דונם. תמורת הלוואה זו הוא ניסה למנות ללא הצלחה את אריה גנגר, עוזרו של ריקליס, לאחראי על כל עסקות הנשק של ישראל. ב-1986 הגיש מבקר המדינה דו"ח מפורט על קשריו של שרון עם הצמד ריקליס-גנגר ופנה לוועדת הביקורת של הכנסת [שמשון ביכלר ויונתן ניצן, מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום, עמ' 405-404]. מחויבותו של שרון לגנגר נמשכה וכיום הוא משמש כבעלים של אחת מהחברות הגדולות הפרועות בכל הקשור ביחסי עבודה [פרשיית חיפה כימיקלים, קיץ 2003].


  • שבשנת 1973, בזמן מלחמת יום הכפורים, הפר שרון, לעת הזו מפקד אוגדה, פקודה מפורשת לפיה היה אמור לפתוח מסדרון בן 4 ק"מ בין הארמיות המצריות השנייה והשלישית, מסדרון אשר ישמש אוגדה אחרת בפריצתה לעבר התעלה. הסיבה היתה שאיפתו לחצות ראשון את התעלה, דבר שיתרום לתדמיתו כגיבור ישראל. חיילים רבים מהאוגדה האחרת שילמו על כך בחייהם, בקרבות מיותרים כמו זה שנערך ב"חווה הסינית". [דוד שחם, ישראל – 50 השנים, עמ' 350-351].


  • שבשנת 1975, בשמשו כיועץ מיוחד של ראש הממשלה רבין, תמך באופן גלוי וסמוי במתנחלי סבסטיה, ואף עודד אותם להתנגד בכוח לפינוי. [דוד שחם, ישראל – 50 השנים, ע' 379].


  • שבשנת 1976, במהלך נסיונו להרחיב את הבסיס הפוליטי של תנועת "שלומציון", יצא בהצהרה לפיה הוא מוכן להיפגש עם ערפאת ולנהל עימו דו שיח על הסדר שלום. [דוד שחם, ישראל – 50 השנים, ע' 386].


  • שבשנת 1977, בעת שכיהן כשר החקלאות ולנוכח התקדמות המשא ומתן עם המצרים, הקים שרון שורת התנחלויות דמה בחבל ימית. [דוד שחם, ישראל – 50 השנים, ע' 404].


  • שבשנת 1979 שימש שרון, ממקום מושבו בממשלת ישראל, פה ויד למתנגדים הקיצוניים אנשי גוש אמונים, שפעלו בניגוד למדיניות הממשלה. [דוד שחם, ישראל – 50 השנים, ע' 422].


  • שבמהלך 1981 ו-1982, לפני ותוך כדי מלחמת לבנון, ששמה "מלחמת שלום הגליל" הוא בבחינת שקר המעיד על יוצריו, הוליך שרון שולל את ממשלת ישראל בכלל ואת ראש ממשלתה בפרט. מהלכי הונאה אלו עלו כמובן בקורבנות רבים מקרב אזרחי לבנון ומקרב חיילי צה"ל, שבשלבים מסוימים נגזר עליהם להילחם מבלי שהדרג הצבאי מקבל הוראות ברורות מהדרג המדיני, זאת מכיוון שהדרג המדיני – קרי שר הביטחון – לא רצה לחשוף בפני ממשלת ישראל את מניעיו מתוך ידיעה שהוא לא יקבל עליהם אישור (כלומר שרון פעל באופן לא דמוקרטי כנגד ממשלה נבחרת). במקביל, הופעל דובר צה"ל, שעד אז נודע באמינותו, כחלק מרכזי במכונת השקרים הצבאית-מדינית שבידי שרון [זאב שיף ואהוד יערי, "מלחמת שולל", כל הספר, ובעיקר ע' 388, וראו אינדקס "שרון", ע' 415, סך הכל 198 עמודים].


  • שבאפריל 1982 הורה שרון, ללא התייעצות עם ראש הממשלה וללא קבלת אישור מהממשלה, על הרס העיר ימית. [דוד שחם, ישראל – 50 השנים, ע' 440].


  • על קשריו המפוקפקים מבחינה דמוקרטית ומנהלית עם אנשי הון-דומיננטים ניתן ללמוד מהעובדה שאת ביקורו הרשמי של שרון כשר ביטחון בהונדורס, בשנת 1982, הוא קיים באמצעות מטוסו הפרטי של המולטי מיליונר מרקוס כ"ץ. [ביכלר וניצן, מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום, ע' 415].


  • שבשנות כהונתו כשר ביטחון, הוקמו התנחלויות בלתי חוקיות רבות בשטחים, במיני תחבולות, על מנת להטעות לא רק את האמריקאים אלא אף את ממשלת ישראל. [דוד שחם, ישראל – 50 השנים, ע' 481].


  • שבשנת 1985 רכש ז’אק נאסר, אחד מהבולטים שבתורמים לשרון, את הבנק הבינלאומי הראשון במחיר מציאה. [ביכלר וניצן, מרווחי מלחמה לדיבידנדים של שלום, ע' 412].


  • שבשנת 1990 פוצץ למעשה את ועידת הליכוד שמנהיגו אז, יצחק שמיר, היה גם ראש ממשלת ישראל. את הוועידה פוצץ שרון במהלך דמגוגי מובהק. [דוד שחם, ישראל – 50 השנים, ע' 502].


  • שב-1994 כינה שרון את שמעון פרס, שר החוץ של ממשלת ישראל הנבחרת והלגיטימית, "שר החוץ של אש"ף". [דוד שחם, ישראל – 50 השנים, ע' 540].


  • בספטמבר 2000 עלה שרון להר הבית והצית בכך את האש שמאז לא כבתה.


  • שבשנת 2002 הוא שוב הכריז על ערפאת כעל "לא רלבנטי", תוך שהוא מגביר את לחץ האלימות כנגד "תשתיות הטרור", מושג שאין ולא יכולה להיות דרך להגדירו פוליטית, אלא דמגוגית בלבד.


  • שבשנת 2003 בואכה תשס"ד, הוא עדיין ממשיך להבטיח את "מיגור הטרור", כאילו שלא עברו 50 שנה, כאילו שלא נפגעו במסגרת "המלחמה בטרור" אלפי ישראלים ועשרות אלפי פלסטינים. אדרבא, שרון ממשיך בשלו: "התקשורת אשמה" ["הארץ", 26.9.03, ע' 2].

כאילו שאין עובדות, כאילו שאין פולמוס ציבורי, כאילו שלא נשבר מזמן הקונסנזוס המדיני-ביטחוני. כאילו שלא הצטמצם בפועל התוצר. כאילו שלא גדלה האבטלה. כאילו שהישגי החינוך בהתכווצות. כאילו שמשטרת ההגירה לא רודפת "פועלים זרים" בשיטות מביישות בכלל ומביישות עוד יותר כשהדבר נוגע ליהודים בפרט. איזו דמוקרטיה נפלאה היתה לנו אילו לא היה חופש מצפון, חופש ביטוי וחופש התארגנות. רק שרון וביטחון, ביטחון ושרון.


והעובדה שעם ישראל בחר פעמיים באיש הזה, בבחירות דמוקרטיות לחלוטין, מלמדת לפחות דבר אחד: שדמוקרטיה היא לא שיטה מושלמת. אדרבא, היא מאפשרת לכל מיני אנשים להגיע לכל מיני מקומות. במקרה הנדון היא מאפשרת לאיש – למעשה לתנועה היסטורית המכונה "ימין" – להתקדם ולהכות שורש באמצעות הפחד, הייאוש וההתנכרות לשכל הישר ולמציאות. שעל כך אמר הנשיא הדגול ההוא: "את קלקלותיה של הדמוקרטיה יש לתקן בעוד דמוקרטיה" [לינקולן, 1864].


ובכן, לא שרון הוא האיש לתקן את הדמוקרטיה הישראלית, כשם שהוא לא האיש שיתרום לביטחונה הממשי, ארוך הטווח, ביטחון הכרוך מעצם מהותו בהעמקת ההדדיות שבין מדינת ישראל לבין משפחת העמים – תהא זו בעייתית וצבועה כשם שתהיה – ולא בהתנכרות שיטתית, כוחנית ופתטית כלפיה בכלל, וכלפי המרכיב הערבי שבתוכה, בפרט.

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. בונה פ. הגיב:

    שרון: ראה ערך "הקרב על המיתלה 1956, יהודה קן דרור ז"ל (מטרה חיה)"

  2. המשך הרשימה השחורה הגיב:

    במלחמת סיני 1956 נתפסו בכניסה למיתלה כ-40 פועלים פלסטינים שעסקו בסלילת כביש, ע"י חטיבה 202 שהיתה תחת פיקודו. הפלסטינים הוצאו להורג ביריות ע"י חבריו של שרון.
    (לא פורסם)

  3. יוסי שורץ הגיב:

    "אם העם לא תומך בממשלה, הגיע הזמן להחליף את העם"

    ב.ברכט.

    .

    · אתמול, כאשר הממשלה מנצלת את הפיגוע הרצחני בחיפה, ממנו נהרגו לפחות 19 יהודים וערבים, עליו ארגון הג’יאד האיסלמי לקח את האחריות, מטוסי חיל האוויר תקפו סוריה.

    · זה מחנה ריק שבו לא משתמש ארגון הג’יאד האיסלמי. יתר על כן סוריה סגרה מחנה זה שהוא עתה ריק ערב המלחמה של האימפריאליזם האמריקאי על עיראק. במילים אחרות, ישראל תקפה את סוריה במטרה כפי ששרים בממשלת שרון עצמה בהם לא התייעצו "מהלך דרמטי שמשמעותו הכרזת מלחמה על סוריה".( הארץ ).

    · המטרה הברורה של מלחמה זו היא הרצון של ממשלת שרון להפיל את המשטר הסורי. סוריה היא המדינה היחידה בכל המזרח התיכון שלא נכנעה ללחץ האימפריאליזם ולא עשתה הפרטות של המשק המולאם, כך שהקפיטליזם מתקשה להשתלט על המשק הסורי. סוריה היא מדינה מהסוג של סין וקובה, מדינות אותן המרקסיסטים מכנים בונפרטיזם פרולטרי, לציין משטר בו שולטת הזעיר בורגנות באופן בונפרטיסטי, דהינו נשענת על המדינה הקיימת על כלכלה מולאמת ומתוכננת( תכנון בירוקרטי). אין זה כמובן סוציאליזם אך די לשליטי ארצות הברית וישראל שזו אינה מדינה קפיטליסטית כדי לרצות לחסלה.

    · ידידו של שרון בוש מכריז כי "לישראל שמורה זכות ההגנה העצמית, כנגד מדינה הנמצאת בצד הלא נכון של המלחמה בטרור".

    · אין זה כלל מקרה שחימום הגבול עם סוריה ולבנון נעשה בתקופה בה כל המניפולציות הדיפלומטיות של האימפריאליזם האמריקאי נכשלו, וכי למעשה מסתבכת המעצמה האמריקאית בעיראק במלחמה חדשה נוסח ויטנאם, כאשר כבר עתה הפופולריות של בוש נפלה לפחות מ50% בקרב העם האמריקאי. תמיכה ההולכת ויורדת ככל שהגופות של החיילים האמריקאים, רובם בני פועלים ומהגרים, חוזרות לארצות הברית.

    · אין זה גם כלל מקרה שמלחמה זו נעשית בתקופה בה ממשלת בעלי ההון תוקפת את המוני העובדים והעניים בארץ, ומבקשת להעביר את נמלי הארץ לידי בעלי ההון הפרטי. בנאמנות.בתקופה בה הממשלה תוקפת את הטייסים לה היא מייעדת ביצוע פשעים חדשים

  4. ציוני מתון הגיב:

    "המרובעות" המאפיינת עמדותכם הפוליטיות, חילחלה למדיניות הצנזורה של האתר.
    כמה "יבש" כאן?

    איפו הם החרוזים ההם, עם הפלפל ומוסר השכל
    איפו היא אותה מראה, שכה מדוייק את פרצופכם ציירה ?

  5. יואב הגיב:

    ועוד לרשימה חשוב להוסיף את פינוי עשרות אלפי המצרים תושבי פתחת רפיח בשנים שקדמו למלחמת יום כיפור, על מנת לפנות שטח להתנחלויות החדשות ולימית.
    פינוי אותם תושבים היה מהגורמים המשמעותיים בתוך מצרים לפתיחה במלחמה.

  6. יאיר סער הגיב:

    שכחתם עוד כמבה מקרים של חוסר אחריות|:
    1. השאיר רובה טעון שבנו נהרג כששיחק בו.
    2. בשנות כהונתו כאלוף פיקוד הדרום (על פי מאיר עמית "ראש בראש" היה לו הסכם פוליטי עם מנחם בגין), זלזל בפקודות הצבא בנושא קו ברלב. זלזול זה שהיה פוליטי בעיקרו מצא את פיקוד דרום לא מוכן במלחמת יום כיפור במניעת הצליחה של המצרים. מפקד פיקוד דרום בזמן המלחמה קיבל רק כמה חודשים קודם למלחמה את הפיקוד משרון. האם יתכן שזה נמצא בדו"ח וועדת הגראנט שנגנז שוב לאחרןונה לעוד 30 שנה…

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים